מישהו הפסיק את הזרם

איילת שקד היתה צריכה להילחם על חוק החשמל ולא להסתפק בהתנגדות סמלית, כי מי שנשאר עם ניתוקי החשמל זו ההתיישבות הצעירה ביו"ש, שאותה היא מייצגת • בנט מייחל להיענות גדולה של הציבור לחיסון הילדים, אחרי ההצלחה החלקית של הבוסטר • ועל מה ירצה ח"כ בן גביר בפני סיעת הליכוד והעומד בראשה?

נותן דוגמה אישית, בתקווה לעורר את הציבור. רה"מ בנט מלווה את בנו בעת קבלת החיסון // צילום: עמוס בן גרשום/לע"מ

גורמי הימין בממשלה מתחילים להפנים את המציאות שאליה נקלעו, ומבינים שהילחמות על העקרונות שבשמם נבחרו תאלץ אותם להתמודד עם מלחמת התשה כמעט חסרת סיכוי. שטף היוזמות נגד הימין, נגד המסורת היהודית ובעד ערכים פרוגרסיביים קיצוניים, רק הולך וגובר מדי שבוע, כאשר ברוב המקרים מעדיפים בימינה ובתקווה חדשה פשוט להרים ידיים מלכתחילה, ולא להיכנס למאבקים בלי פוסקים.

כך עבר השבוע חוק החשמל. היחידה שהשמיעה קולות התנגדות היא איילת שקד, אבל ההבדל בין ההצעה שהיא דרשה לבין הדרישות של רע"מ היה כה מינורי וחסר חשיבות, עד שגם הרשימה המשותפת, שנמצאת באופוזיציה, תמכה בחוק שבסופו של דבר מיטיב עם עבריינות הבנייה הערבית, בהטבה שהשגתה עד להקמת הממשלה היתה בגדר חלומות באספמיה. במקום לעמוד על השינוי המיקרוסקופי שהכניסה, יכלה איילת שקד לדרוש שבתמורה להעברת החוק, הוא יחול גם על יישובי יהודה ושומרון, ובמיוחד על ההתיישבות הצעירה שתשתית החשמל שלה רעועה ולא יציבה. מה עוד ששקד, וכל ימינה, מחויבים להתיישבות הצעירה, שאת עניינה התחייבו להסדיר, במסגרת שלל ההבטחות שהופרו בדרך להקמת הממשלה הנוכחית.

אבל שקד העדיפה מלחמה שבה תוכל לנצח. אפילו אם היא אזוטרית. ואנשי ההתיישבות הצעירה, שברובה הוקמה על ידי המדינה ועל קרקע של המדינה, ימשיכו לסבול מהפסקות חשמל, ניתוקים וקצרים שיימשכו גם בחורף הנוכחי, גם 20 שנה אחרי עלייתם לקרקע. זאת, בעוד ש־70 אלף פורעי חוק ערבים יוכלו בקרוב לחייג 103, וליהנות מאספקת חשמל יציבה ורציפה בבנייה הפרועה והלא חוקית שהקימו בעשורים האחרונים באין מפריע.

גיבוי מאולץ

קבינט הקורונה, שהתכנס השבוע לראשונה אחרי תקופה ארוכה, בעקבות העלייה במקדם ההדבקה ועליית התחלואה הגדולה באירופה - החליט לא להחליט דבר, והעניק בכך תזכורת לתכלית כולה של הממשלה הנוכחית. ממשלה שמתקשה לקבל החלטות, ונסחטת על ידי גורמים קיצוניים השותפים בה. גל האהדה התקשורתי שליווה את הקמת הממשלה מעט דעך, והאמת המרה על מידת יכולתה האמיתית להשפיע על חיי התושבים מתחילה להיחשף.

עם תחילת גל החיסונים החדש, חיסוני הילדים, התברר כי לעובדה שלראש הממשלה אין ציבור, ושמאחוריו שישה מנדטים בלבד ועוד פחות מכך בסקרים, עשויות להיות השלכות חמורות ומרחיקות לכת. למרות התו הירוק הנוקשה וההגבלות הגדולות על מי שלא נושא כזה, מספר האזרחים שקיבלו את החיסון השלישי, הבוסטר, היה נמוך במעט יותר ממיליון מאשר שני החיסונים הראשונים. בנט קרא, הפציר, התחנן - אבל יותר ממיליון שקיבלו את החיסונים הראשון והשני נשארו בבית.

בנו בן ה־9 של רה"מ גויס למערכה הנוכחית, והתייצב עם אביו לחיסון ביום הראשון של המבצע לחיסוני הילדים. עדיין לא ברור מה יהיה האפקט של התמונה הזו, אבל בינתיים התחנות לא מלאות. אמנם מדובר רק בימים הראשונים, ורק כעת החלו קופות החולים בקמפיינים, אבל כשבמשרד הבריאות מתחמקים מלנקוב ביעדים ברורים לגבי כמות המתחסנים - יכול בנט רק להתפלל שהציבור יביע מעט אמון וישתף פעולה. בינתיים, רה"מ שכינה את גל התחלואה האחרון "גל הדלתא", כבר הדביק לעלייה הנוכחית במקדם ההדבקה את השם "גל הילדים".

כך זה, כנראה, כאשר בסקרים, גם אחרי כמעט חמישה חודשים בתפקיד, לא מצליח רה"מ לעבור את הרף החד־ספרתי בשאלת ההתאמה לראשות הממשלה. בעיני יותר מ־90 אחוז מאזרחי ישראל, כולל כאלה התומכים בממשלה הנוכחית, עומד בראשותה אדם שאינו הראוי ביותר לתפקיד. אז מה הפלא ששיעורי ההיענות לקריאותיו מועטים כל כך?
דיון קבינט הקורונה העניק הצצה לעניין נוסף. על הקרבות המתפתחים בתוך הממשלה, שמתחילה לאבד את הדבק בין חלקיה. זה התחיל כאשר תוך כדי דיון, החלו לצוץ בכלי התקשורת הדיגיטליים ידיעות על כך שבתוך הישיבה המתנהלת כעת, שרים תוקפים את שרת החינוך, ד"ר יפעת שאשא ביטון. הדברים הגיעו כמה ימים אחרי הדלפה נוספת, הפעם מישיבת הממשלה, על צעקות רמות בין שר הבריאות ניצן הורוביץ לבין שאשא ביטון, כשהראשון הטיח בשרה כי היא מתנגדת לכל הצעה. אלא שבניגוד לישיבת הממשלה בתחילת השבוע, הפעם, בישיבת הקבינט, לא פרץ שום עימות בין שאשא ביטון לאף שר. מהר מאוד הבינו השרים כי אחד הנוכחים בדיון הדליף ציטוטים שגויים נגדה, כנראה מתוך כוונה לחיסול חשבונות.

האירוע גרם למהומה. שאשא ביטון, שעודכנה על הפרסומים, קטעה את הישיבה ודרשה מראש הממשלה להבהיר כי לא אירע במהלך הדיון דבר ממה שפורסם. בנט נאלץ לעשות זאת, וביקש מהשרים לשמור על קור רוח. אבל גם פה, כאשר בנט מבקש משהו, במציאות - מתרחש ההפך. והרוחות בתוך הממשלה רק הולכות ומתלהטות.

עד הסוף. תומכי נתניהו,

עלייה על פי ההלכה

בכירי האופוזיציה לא דמיינו שמה שעשוי להביא בקרוב לקרע של ממש בשורות המחנה המגובש של הליכוד, הציונות הדתית והסיעות החרדיות, יהיה הצעת חוק היסטורית שחוללה סערה בת 20 שנה, משנת 1970 ועד לראשית שנות ה־90, שתובא לפתחם שוב כעת - 30 שנה אחרי.

מדובר בתיקון לחוק השבות שאותו מבקש להעביר איתמר בן גביר, שיקבע כי להגדרה הקיימת - שיהודי הזכאי לעלות לישראל על פי החוק הוא מי שאמו יהודייה ומי שעבר גיור - תוסף המילה "כהלכה", כך שמי שעבר גיור רפורמי, או כזה שאינו מוכר על פי ההלכה, לא ייכלל בהגדרת הזכאות לעלייה. התיקון הדרוש אמנם היסטורי, אולם הבהילות שבקידומו אקטואלית לחלוטין. רק לאחרונה התפרסם נתון מבהיל, שכ־100 אלף זוגות מעורבים חיים במדינת ישראל, ושהיקף ההתבוללות בעלייה שלא היתה כמותה מקום המדינה.

בן גביר היה משוכנע שאחרי שיגבש את האופוזיציה, יוכל לפנות לימינה ולתקווה חדשה. להפתעתו, בעוד בציונות הדתית ובמפלגות החרדיות מיהרו להסכים ולחתום על החוק, בליכוד הדברים לא עברו חלק. כמה מחברי הכנסת של המפלגה, שרואה עצמה נציגת המסורתיים, התנגדו, ואמרו שתוספת המילה "כהלכה" עלולה לפגוע בזרמים הלא־אורתודוקסיים. אחרי דיון בסיעה, החליטו בליכוד לאפשר חופש הצבעה בעניין. אולם הם כנראה לא העריכו שבכך הם טמנו בקרקע זרעים שעשויים להוביל לפיצוץ של ממש. בן גביר זעם, והודיע כי במידה שבליכוד לא יתיישרו באופן מוחלט - גם הוא יפסיק את שיתוף הפעולה עם האופוזיציה.

גם לנו, הבהיר להם בן גביר, יש חוקים שהם לא בדיוק כוס התה שלנו, כמו למשל הקמת בית חולים בסכנין. אבל למען אחדות האופוזיציה אנחנו מצביעים בעד, כדי לא לפורר את השורות ואת הברית החשובה. אבל זה לא יהיה חד־צדדי. החוק הזה הוא בציפור נפשנו. ולא ניתן שבליכוד, בגלל שיקולים ליברליים כאלה ואחרים, יחליטו שהם נותנים חופש הצבעה.

מסר דומה הועבר ליריב לוין, גם מכיוון ראשי הסיעות החרדיות: חופש ההצבעה של הליכוד בנושא זה לא מקובל עליהם לחלוטין. בתור פשרה, הציע לוין לבן גביר לבוא לסיעת הליכוד ולהסביר לחברי הכנסת על מידת נחיצות החוק. האירוע הבלתי שגרתי, שבו בן גביר ירצה בפני ראש האופוזיציה וחברי סיעתו, יתקיים לאחר חנוכה. בן גביר יגייס לצורך העניין שניים, שאת דבריהם יציג במהלך הרצאתו: הראשון הוא מנחם בגין, שתמך באופן נלהב ובלתי מסויג בתיקון. השני הוא הרבי מלובביץ', שבמשך 20 שנה נלחם על התיקון, שבזמנו הסיעות החרדיות היו מסויגות ממנו. היום, כשהסכנה שעליה דיבר אז נראית מוחשית ומאיימת מבחינתם, הן כמובן תומכות ללא סייג.

"ראינו את חברי הליכוד, מראש האופוזיציה ועד לשרים בכירים לשעבר וחברי כנסת, ממלאים את הבמה השבוע בכפר חב"ד, באירועי חג הגאולה של החסידות", אומר בן גביר. "ראינו את החום והאהבה שהם מקבלים שם, ונראה לי שתהיה זו עזות מצח מצידם לא לתמוך באופן גורף בחוק שהרבי כל כך ניסה לקדם, וזעק מדם ליבו שיש לתקן".

הלוחמים האחרונים

מאז החלה מחאת בלפור, החליטה קבוצה קטנה של פעילי ליכוד שהיא מפסיקה לשתוק. זה החל בהתארגנות ספונטנית, המשיך בהקמת מאהל קבוע מול מפגיני השמאל בבלפור, וזה נמשך למעשה עד היום - בהפגנות מול חברי הממשלה החדשה, בקבר שמעון הצדיק, בכנסת ובכל מקום שבו אפשר למצוא שרים ובכירים.

הם אוהבים את נתניהו ומתנגדים לממשלה החדשה, במיוחד לשיתוף הפעולה שלה עם חברי רע"מ, שאותם הם מכנים "תומכי טרור", אולם בניגוד למה שחושבים בכירי ימינה שסופגים מהם קריאות והשפלות, לעיתים מול ביתם הפרטי - הם לא מקבלים מימון מהליכוד, ואף על פי שבשורות הליכוד יש מי שאוהב לכנות אותם "יחידת המתאבדים של נתניהו" - אין להם קשר אליו.
שמותיהם של מנהיגי הקבוצה - רמי בן יהודה, איציק זרקא, אורלי לב, רונית לוי וגיא לוי - עולים מדי פעם לכותרות, אחרי תקרית אלימה שנקשרה בפעילותם, אם כי לרוב האלימות מופנית נגדם, ולא להפך. "הקמתי את המאהל בבלפור מול המפגינים", אומר בן יהודה, "וגם נפצעתי שם על ידי המפגינים, שלא הפסיקו לתקוף אותי באלימות. ראיתי בהפגנות האלה דברים מחרידים. הייתי שם עשרה חודשים, כל יום כל היום. ראיתי הכל. את השנאה בעיניים שלהם".

מאז הקמת הממשלה, לא עושים חברי "יחידת המתאבדים" דבר כמעט, פרט להפגנות מול כל מי שקשור לממשלה. "הגעתי לכתובת שאמרו לי ששם גר אביר קארה בגבעון החדשה, ואז יצא אבא שלו וקרא: 'אני חמוש, אני אירה בך!'", מספר בן יהודה. "כשבאנו לשם, היו איתנו חמישים מתושבי היישוב שהפגינו איתנו נגדו".

לדבריו, התקרית עם אביו של קארה לא היתה הפעם היחידה שהם היו מאוימים, ולא פעם הם גם הותקפו. "היינו בכנסת, וכשגדעון סער ראה אותי הוא התחיל לצעוק עליי, ואפילו הגיש נגדי תלונה אצל קצין הכנסת. השבוע הייתי בשימוע אצל קצין הכנסת, ומתברר שסער שיקר לו וטען שקראתי לו בוגד. אמרתי לו מייד: יש לכם מצלמות. תבדקו. תגלו מי צעק על מי".

כדי להתמודד עם מקרי האלימות, מסתייעת החבורה בשירותיו של עו"ד דניאל כהן, לשעבר היועמ"ש של מפלגת העבודה, ובשנים האחרונות תומך נתניהו.
בן יהודה וחבריו היו גם מחוץ לבית של איילת שקד ומחוץ לבית של ניר אורבך. "כשהשמאלנים מקבלים שריטה ישר יש צעקות וזעקות, אבל כשאנחנו נפצעים - לא קורה כלום. לי קרעו את הרצועה ביד בהפגנה בשמעון הצדיק, ויש לי ניתוח השבוע. פעיל ימינה מוכר תקף את אשתו של איציק זרקא ושבר לה את היד".

תמונתו של זרקא, לבדו עם הרמקולים השבוע מול בית המשפט, מסמלת את האכזבה מההמונים שלא מגיעים למחאות. הפער בין ה"מיליונים" שייצאו לרחובות כדי לתמוך בנתניהו לאחר שיוגש נגדו כתב אישום, לבין התמונה שלו, לבד במערכה - מדברת בפני עצמה.

"את שלנו אנחנו עושים מתוך מסירות, ועם הכסף שלנו ושל החברים", מדגיש בן יהודה. "כשהקמנו את המאהל בבלפור עשינו גיוס המונים. מאז לא עשינו גיוס, ואף אחד לא מממן אותנו. כל אחד מביא משהו. אני הוצאתי מאז הבחירות מכיסי 50 אלף שקל. בליכוד לא עוזרים לנו כלכלית, ואומרים שאין להם תקציב לכך".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכירi