סימון קנטריני (1612-1648)

בין תמר לאשת פוטיפר: פרשת וישב

הכירו שתי נשים, תמר ואשת פוטיפר, שהחלטותיהן ומעשיהן בוראים מציאות ומשנים סדרי עולם

פרשת וישב מפגישה את הקוראים עם שני סיפורים על נשים - תמר, כלתו של יהודה, ואשת פוטיפר. נשים, שהחלטותיהן ומעשיהן בוראים מציאות ומשנים סדרי עולם. הסיפורים, השונים באופיים ובמהותם, מופיעים בפרקים עוקבים (פרק לח ו־לט בהתאמה), וזאת אף שמבחינה כרונולוגית, סיפורה של תמר התרחש לפני סיפור מכירת יוסף המופיע בפרק לז. הסמיכות המכוונת בין הסיפורים מובילה להשוואה בלתי נמנעת בין מניעיהן ומעשיהן של שתי הדמויות הנשיות.
סיפורה של תמר הוא סיפור של כלה אלמנה, המחכה לשווא להתייבם מבנו הקטן של יהודה. כמי שעל פי דין אסורה לנישואים, היא מוצאת את עצמה כלואה בבגדי אלמנותה בבית אביה, ללא עתיד לבניית משפחה והולדת ילדים משלה. כדי לשנות את מר גורלה, תמר עושה צעד נועז ומתחפשת לזונה במטרה לפגוש את יהודה, לפתות אותו לשכב עימה ולהרות לו.
סיפורה של אשת פוטיפר סריס פרעה, המתרחש במצרים, הוא סיפור של ניצול מרות, שימוש בכוח והטרדה מינית. אשת פוטיפר חושקת ביוסף, משרת ביתה, ומשדלת אותו לשכב עימה. יוסף, שעומד בפיתוי, מסרב לדרישותיה ועל כן מואשם על ידיה ב"הטרדה מינית" ונשלח על ידי פוטיפר לבית הסוהר.
לכאורה, גם תמר וגם אשת פוטיפר משמשות כמודל נשי בעייתי. סיפורן עוסק בנשים המשתמשות במיניותן כדי להשיג את מבוקשן. אך בעוד תמר פועלת מתוך צורך לצאת מ"הכלא" שנכפה עליה, כדי לדאוג לעתיד משפחתה (מבלי שתכפה את עצמה על יהודה), הרי אשת פוטיפר פועלת מתוך רצון להשביע את תשוקתה ואת יצריה, תוך שהיא מתעלמת מדחיותיו החוזרות ונשנות של יוסף, ומשתמשת בכוחה לשלוט בגורלו.
תמר היא דמות הראויה לשבחים ולהערכה. מעשיה מעידים על אומץ לב, מוכנות להקרבה עצמית ויכולת גבוהה להבין, לפעול ולהשפיע מתוך חוקים קיימים. בשום שלב תמר אינה לוקחת בכוח את שאינו שלה, ובדרכה החכמה מצליחה להשיג את מבוקשה.
לעומתה, התנהגות אשת פוטיפר ראויה לגינוי ומוטב שתשמש כתמרור אזהרה עבור כל מי שפועל מתוך עמדת כוח, ואונס את רצון הכפופים לו לסיפוק צרכיו. 

 

אוצר מילים 

יום הולדת

"וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי יוֹם הֻלֶּדֶת אֶת פַּרְעֹה וַיַּעַשׂ מִשְׁתֶּה לְכָל עֲבָדָיו" (בראשית מ, כ). ביום ההולדת זכה שר המשקים לחנינה, ושר האופים, אבוי, נתלה. המלכים בעולם העתיק נהגו לחגוג את יום הולדתם במשתאות גדולים, כך נהג גם פרעה מלך מצרים. מיום ההולדת של פרעה נותר לנו הצירוף הלשוני המיוחד "יום הולדת", צורה שבבסיסה נמצא הפועל הולד, ונותרה לנו גם החגיגה המלווה את האירוע. חוץ מזה יש לנו גם חרוז נחמד - "יום הולדת חגיגה נחמדת". שיהיה במזל טוב! 
כתיבה: דניאל שרשבסקי

בשיתוף עם 929 - מיזם ישראלי תרבותי בראשות הרב בני לאו, המנגיש את התנ"ך בשיח פתוח www.929.org.il

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
Load more...