יקר לכם? זה זמני

בבנק ישראל, כמו בבנק המרכזי בארה"ב, מאמינים שהאינפלציה הגבוהה בעולם המערבי היא נסיבתית וזמנית. ביום שני השבוע פורסם מדד המחירים לצרכן לאוקטובר שעמד על 0.1%, ולמעשה השלים עלייה של 2.6% בשנה. מדובר בנתון טוב יחסית לעולם. בארה"ב התקשורת נרעשת מעלייה שנתית במדד המחירים לצרכן שעומד על 6.2% - הגבוה ב־31 השנים האחרונות. באירופה האינפלציה עומדת על 4.1%, אך ציפיות האינפלציה לחודשים הקרובים מצביעות על המשך התייקרויות שם.

בבנק ישראל הסבירו שחלק מההתייקרויות נובעות מהזינוק במחירי האנרגיה וחלק בשל בעיות בשרשרת האספקה - בעיות שיכולות להיחשב זמניות. גם את המחסור בעובדים הבנקים המרכזיים מגדירים כבעיה זמנית הנובעת ממשבר הקורונה. אלא שקשה להסתיר את העובדה שהממשל בארה"ב מעודד את הבנק המרכזי להמשיך במדיניות הריבית המינימליסטית ובמדיניות המרחיבה בכלל. בבנק ישראל ודאי שאין כוונה לחרוג מהמקובל באירופה ובארה"ב, מה גם שחריגה כזו עלולה להיות בעייתית מאוד, ובין היתר היא תתרום להתחזקות נוספת של השקל.

בארה"ב הריבית הנמוכה משרתת את היחלשות הדולר, שיחד עם הדפסת הכסף שם - תורמת להפחתת החוב של ארה"ב. בישראל, האמונה ב"אינפלציה זמנית" מספקת סיבה טובה לשמירה על סביבת ריבית נמוכה.

בדרך לכאוס פוליטי?

אנחנו מכירים מחיינו את האמונות שנועדו לשרת את הנוחות שלנו, אף שהן לא תמיד עולות בקנה אחד עם המציאות.

במשך שנים הבנק המרכזי של סין קבע באופן מלאכותי ריבית ושער חליפין שברור לכל בר־דעת שלא תאמו את המציאות. אבל שער החליפין הנמוך והריבית הנמוכה שירתו היטב משימה חשובה יותר של השלטון שם - יצירת הצמיחה הגבוהה בעולם. העולם המערבי ביקר בחריפות, ובצדק, את המדיניות הכלכלית של סין, ששיחקה בשוק החופשי בכללים שלה, כמו שחקן כדורגל שמחליט שלו, באופן חריג, מותר לשחק גם עם הידיים.

אלא שעכשיו העולם המערבי נוהג באופן דומה כשהוא מחליט, באופן מלאכותי לגמרי, לשמור על מחיר הכסף ברמה אפסית, אף שיתר המחירים בשוק מזנקים באופן חריג. הרי מדד המחירים לצרכן מתפרסם מדי חודש וכך גם הריבית. ההיגיון אומר שאינפלציה זמנית - שנמשכת כבר לפחות שנה - מצדיקה עליית ריבית זמנית. זו בדיוק הסיבה לכך שגם ההחלטה על הריבית מתקבלת מדי חודש בחודשו.

ובכלל, מה זה זמני? מחירי האנרגיה מזנקים זה שנה שלמה ביותר מ־130%. האם זה שינוי זמני? הרי לפי הציפיות בשוק המחירים אמורים להמשיך לעלות גם בחודשים הבאים.
ד"ר גיל בפמן, הכלכלן הראשי של בנק לאומי, והכלכלן בניהו בולוטין מלאומי שוקי הון, צופים המשך עלייה של מחירי הנפט. בסקירה בעניין שפרסמו השבוע הם כותבים כי "מחיר הגז הטבעי הגבוה צפוי להביא להמשך הסטת ביקושים לנפט בטווח הקרוב, מה שיתמוך במחירי הנפט הגבוהים וייתכן שאף יביא לעלייה נוספת, במיוחד אם ההיצע לא יגדל בהתאם על ידי אופ"ק פלוס (OPEC+), או ארה"ב".

לדבריהם, "גם האפשרות שהממשל האמריקני יגביל את יצוא הנפט ותזקיקיו קיימת. אולם, צעד שכזה עלול לפגוע בתמריצים של מפיקי הנפט האמריקנים, כך שבסופו של דבר ייתכן שתפוקת הנפט בארה"ב תתכווץ וההיצע בשוק יקטן. נוסף על כך, צעד זה עלול לעורר תגובת נגד מצד מדינות אחרות, מה שעלול להוביל למלחמת סחר, בדגש על המדינות שהן יבואניות נפט, ולהגביר את המתחים הבינלאומיים בשל הביקושים הגלובליים הגבוהים לנפט". אולם כלכלני לאומי, כמו כלכלנים נוספים בארה"ב, מעריכים כי הממשל שם לא יגביל את יצוא הנפט. למה? כי הממשל האמריקני מעריך שמשבר האנרגיה "זמני". ומובן שגם במקרה הזה כדאי לממשל להאמין שמדובר במשבר זמני, כי הגבלת יצוא הנפט תביא לכאוס פוליטי ותסכן את תוכנית התשתיות שהנשיא ביידן שואף להעביר.

נתונים רבים תומכים בכך שהשינויים העוברים על השוק העולמי לא כל כך זמניים: באוגוסט נרשם גל חריג של 4.3 מיליון עובדים בארה"ב שהתפטרו ממקום עבודתם, ובסך הכל כ־30 מיליון אמריקנים התפטרו בשנה האחרונה. מספר המשרות הפנויות שם עולה על מספר המובטלים. האם זה עניין זמני? ואם כן, כיצד הוא ייפתר? מגמה דומה נצפית גם בישראל ובאירופה. בישראל מספר המשרות הפנויות זינק באוקטובר ליותר מ־143 אלף לעומת כ־138 אלף בספטמבר, כך עולה מנתונים שפרסמה הלמ"ס. במקביל, נרשמה ירידה בשיעור האבטלה ל־7%. מגמה דומה נצפית גם באירופה, ושוב, הבנקים המרכזיים רואים בה "זמנית". אולם ברור שמדובר בשינוי מבני של שוק התעסוקה, שמביא לביקוש גבוה לעובדים בענפים רבים ולהתייקרות עלות העבודה בהתאם.

יחד עם מדד המחירים לצרכן פורסם גם מדד המחירים של "תפוקת התעשייה ליעדים מקומיים", שזינק באוקטובר הרבה יותר ממדד המחירים לצרכן - ב־0.8%. מתחילת השנה זינק מדד זה ב־11.2%. מובן שמוצרי נפט מזוקק, הנכללים במדד הזה, זינקו ב־7% באוקטובר, ומוצרי הלבשה, לדוגמה, עלו ב־6.5%. העליות האלה מצביעות על התייקרויות שיגולגלו לצרכנים בהמשך.

המחיר המלאכותי

אמנם העליות במחירי הדיור אינן חלק ממדד המחירים לצרכן, אך במצב רגיל הן כן היו מהוות סיבה טובה לבנק ישראל להעלות את הריבית. מפרסום הלמ"ס עולה שבשנה האחרונה מחירי הדיור זינקו ב־9.9% בחודש האחרון בהשוואה לתקופה המקבילה אשתקד. בשנת 2021 מחירי הדיור צפויים להשלים עלייה של 13% ויותר, ולפי התחזיות האופטימיות ביותר - ב־2022 הם יעלו "רק" ב־6%. ברור שהעלאת ריבית היתה תורמת לצינון השוק הרותח הזה, ואת ההתייקרויות הללו ודאי שאי אפשר עוד להגדיר "זמניות". אלא שכשהמערכת מתבייתת על מטרת־על אחת, היא תכופף את כל היתר.

אז נכון, הצמיחה היא בהחלט היעד החשוב ביותר, אך ראוי להבין שהשוק משלם וישלם מחירים כבדים על העיוות המכוון הזה בדמות ריבית נמוכה, כי המחיר הוא מלאכותי, לא אמיתי.

בשנות ה־80 של המאה הקודמת, הכלכלן פרופ' מילטון פרידמן הציע להפקיע את מנגנון החלטת הריבית מידי הבנק המרכזי ולקבוע מראש מעין הצמדה של הריבית לאינפלציה. אז דובר על 3% בשנה. יש היגיון רב בכך שמחיר הכסף יעלה כמו שיעור עליית המחירים בשוק, וכלכלנים רבים התחברו אל הרעיון, כי הוא בעיקר נועד למנוע התנהגות ספקולטיבית של השוק. כלכלנים, כמו נבחרים וקובעי מדיניות, תמימי דעים לגבי חשיבות היציבות והוודאות בשוק, ומנגנון כזה היה תורם לה רבות.

אלא שבימים אלה ניתן לחשוב על סיבה מצוינת נוספת ליתרון שברעיון הזה: למנוע התנהגות ספקולטיבית של בנקים מרכזיים.