פרשת וישלח: המוּם, הצליעה והמדינה

בחזרתו הביתה חוצה יעקב את מעבר יבוק. הנחל המפריד בין שתי הגדות הופך לנקודת ציון החוצה את דרכו של יעקב לשניים - חרן מאחוריו, ארץ ישראל לפניו. בנקודת החצייה מתרחש המאבק בין יעקב למלאך. כאן מקבל יעקב שם חדש - ישראל. במקום שבו עובר הנחל נחצו חייו לשניים - יעקב וישראל. את שמו ישראל קיבל יעקב בעקבות העוצמה שהפגין במאבקו עם המלאך. השם ישראל, על זקיפות הקומה שבו, מבליט את העקמומיות שבאה לידי ביטוי בשם יעקב. ונוכח המאבק עם המלאך נפרסים חייו של יעקב עד כה כחיים שאין בהם הדר, חיים של כחש, רפיסות וחלקלקות. המתבונן בפסוקים תוהה מה פשר דמותו העלובה של אבינו יעקב, מדוע הובלט כל כך העקב, העקמימות?

סיפור שמספר המדרש על ר' יהודה הנשיא יכול לאפשר נקודת מבט על ציור דמותו של יעקב בכתובים. המדרש מספר על ר' יהודה הנשיא שביקש מר' אפס לכתוב מכתב ממנו לקיסר הרומאי אנטונינוס. כתב ר' אפס בראש המכתב - "מיהודה הנשיא לאנטונינוס המלך". ר' יהודה קרא את הדברים וקרע את המכתב. הוא ציווה לכתוב מכתב חדש שבו ייכתב "מעבדך יהודה לאנטונינוס המלך". כשתהה ר' אפס על הרפיסות שמפגין הנשיא, השיב ר' יהודה: "מה אנא טב מן סבי, לא כך אמר: כה אמר עבדך יעקב!" (בראשית רבה עה).
ר' יהודה הנשיא מצטט את יעקב אבינו שמצווה את שלוחיו להתרפס בפני עשיו ולומר לו - "כה אמר עבדך יעקב". מדרכו של יעקב לומד ר' יהודה הנשיא את הדרך שבה על החלש לנהוג בפני החזק ממנו. הוא לומד ממנו דרכי הישרדות של מיעוט.
סיפורו של יעקב הופך דרך עיניו של ר' יהודה הנשיא לסיפור שבא לצייד את האומה בכלי התמודדות עם הגלות הארוכה, עם מעמדו השפל של ישראל בעמים, סיפור שמאדיר את המוח על חשבון הכוח. במילים אחרות יעקב הוא דמותו של היהודי הגלותי, דמות שהציונות ביקשה למחוק מדפי ההיסטוריה, להמיר לחלוטין את ה"יעקב" ב"ישראל".

אך כשנתן אלתרמן כתב את האפוס "עיר היונה" המתאר את תקומת המדינה, הוא ביקש להרהר פעם נוספת בשלילה המוחלטת של הגלות, של יעקב. כמעין צוואה הוא מציע לאומה הקמה, העומדת זקופה, לא לשכוח לחלוטין את אותה מכה שנתן המלאך ליעקב במאבקו עימו, את אותה צליעה שנותרה בישראל.

אוצר מילים 

ילד רך

"וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲדֹנִי יֹדֵעַ כִּי הַיְלָדִים רַכִּים". ילדים רכים הם ילדים קטנים. וכשאברהם מארח את המלאכים הוא נותן להם בשר "רך וטוב". ולמרות ההקשר השונה, המילה מתפרשת באופן דומה. הילדים הקטנים הם בעלי בשר רך ועדין. והרכות הזו היא אחות של המתיקות, ועוד כל מיני ביטויים שמביעים התרגשות למראה ילד, כמו למראה סופגנייה. 

דניאל שרשבסקי מלמד מקרא ומדרש
במסגרות שונות, חבר מערכת 929

בשיתוף עם 929 - מיזם ישראלי תרבותי בראשות הרב בני לאו, המנגיש את התנ"ך בשיח פתוח www.929.org.il