שווייץ של מרכז אסיה

נורסולטן, עד לא מזמן אסטנה, בירתה הגרנדיוזית של קזחסטן, התכסתה בשלג ראשון וחריג בתחילת אוקטובר. שיירות של רכבי שרד שחורים ואנשים חשובים בחליפות מילאו את השדרות הנאות ואת המלונות המפוארים במרכזה של העיר. "בגלל הקורונה, כבר שנתיים שלא היה פה אירוע בינלאומי גדול וגם תיירים אין ממש, אז די מרגש לראות את העיר שוקקת כל כך מבקרים זרים", מסביר המלווה שלנו ממשרד החוץ המקומי.

הפעילות הקדחתנית של המארחים המקומיים התמקדה בשני כנסים בינלאומיים שנקבעו שבוע אחר שבוע. הראשון של מועצת קונגרס מנהיגי הדתות המסורתיות, אחד הכינוסים הבין־דתיים הגדולים בעולם. השני הוא כינוס של ארגון שיתוף הפעולה ובניית האמון באסיה (סיקה) - ארגון עצום המייצר שיתוף פעולה בין עשרות מדינות באסיה וחברות בו בין היתר סין, יפן, דרום קוריאה, ישראל ואיראן.

נורסולטן נבחרה להיות בירת קזחסטן ב־1997, פחות משבע שנים לאחר שהמדינה הפכה לעצמאית בעקבות קריסת בריה"מ. נשיא הרפובליקה החדשה, נורסולטן נזרבייב, חיפש התחלה חדשה הרחק מהעיר הגדולה במדינה, אלמטי, השוכנת בדרום ההררי של קזחסטן. כספי תעשיות הנפט והגז הטבעי אפשרו בנייה בקנה מידה אדיר, והעיר החדשה זכתה לכינוי "דובאי של מרכז אסיה", לאחר שגורדי שחקים ומבני ציבור מרשימים קמו איפה שלפני כן היו ערבות חשופות.

המחזה של עיר שנבנתה כמעט מאפס באזור שבו בעבר ביצעה בריה"מ ניסויים גרעיניים והקימה מחנות גולאג, הוא מרשים ומשונה. יש משהו מלאכותי מעט בגנים העצומים עם העצים הצעירים וסגנון הארכיטקטורה הסופר־מודרני ומנוכר של בנייני העיר. אך על אף התשתית המתוכננת של העיר והגרנדיוזיות, נורסולטן אינה עיר ראווה קפואה כמו פיונגיאנג שבצפון קוריאה, או בירות אחרות שנבנו לשרת את צורכי הממשל בלבד. הדור החדש, שכבר נולד בעיר לאחר שהוריו היגרו אליה, מתאמץ לתת לה את המגע שלו. בתי קפה אופנתיים, חנויות אופנה חתרניות וברים צצים בנקודות שונות, ומהווים מוקד משיכה לצעירי האליטה המקומית, לעיתונאים ולאנשי המשלחות הזרות.

קזחסטן היא המדינה התשיעית בגודלה בעולם מבחינת שטח. ללא גישה אמיתית לים היא נמצאת בין רוסיה, סין, טורקמניסטן, טג'יקיסטן ואוזבקיסטן. אוכלוסייתה קטנה יחסית למדינה בגודלה ועומדת בערך על 18 מיליון נפש, ורובה מתרכזת בדרום ההררי והחקלאי.

קשה לישראלי לדמיין מה גורם למדינה מרכז־אסייתית בעלת שטח עצום, תושבים מעטים, בעלת רוב מוסלמי גדול וללא סכסוכים טריטוריאליים או אתניים - לקפוץ ראש לתוך הזירה הדיפלומטית הבינלאומית, אך זה בדיוק מה שקזחסטן עושה בשני העשורים האחרונים.

לצד הניסיון לטפח מוסדות בינלאומיים שיאפשרו הידברות ביבשת מסוכסכת, נורסולטן אירחה את השיחות המקדימות בין שש המעצמות ואיראן לקראת הסכם הגרעין ב־2015, וכן את שיחות השלום בין המשטר הסורי, המורדים, רוסיה, טורקיה ואיראן.

המאמצים הדיפלומטיים הם חלק מחזונו של נזרבייב. הנשיא הראשון החזיק בחששות של מי שגדל לתוך המציאות של המלחמה הקרה וחרד מהאפשרות שהאנושות תשים לעצמה קץ. השאיפה להימנע מסכסוך עולמי נוסף חוזרת בכתביו, והיא ככל הנראה חלק מהמוטיבציה להפוך את ארצו לסוג של מגשר אזורי. נזרבייב פרש ב־2018, אך נראה כי מחליפו, מי שהיה במשך שנים יד ימינו, קסים ג'ומראת טוקייב, נחוש להמשיך את מורשתו.

"מהיום הראשון של עצמאותנו, היינו צריכים לחשוב כיצד להפעיל מדיניות חוץ מאוזנת", מספר יארז'ן מוקש, שגריר כללי במשרד החוץ הקזחי, דיפלומט מנוסה בעולם הערבי ומי שלקח חלק חשוב ביוזמות דיפלומטיות כמו השיחות בין הפלגים הסוריים. "אנחנו מדינה קטנה יחסית מבחינת אוכלוסייה, שנמצאת בצמוד למעצמות כמו סין ורוסיה. לצד יחסים טובים איתן, שעמלנו לבנות במשך השנים, הצלחנו גם לשמור על יחסים טובים עם מדינות המערב, וזה נתן לנו יתרון מסוים בכל הנוגע לאמינות כמתווכים".

לצד האירועים הגדולים, גם השיחות בין הצדדים הלוחמים בסוריה צפויות להתחדש. "אנחנו מספקים בעיקר את הפלטפורמה לשיחות", אומר מוקש, "איננו מתערבים כמתווך, ואיננו מציבים דרישות פוליטיות - מה שאי אפשר לבצע במוסקבה, אנקרה ובוודאי לא בדמשק. אנחנו מדינה מוסלמית אך גם חילונית, דוברת גם שפה שמוצאה ממשפחת השפות הטורקיות, אך גם דוברת רוסית. לכל אחד מהצדדים יש נקודת חיבור אלינו.

"אנחנו דוגלים בדיפלומטיה של השכנת שלום. זו המדיניות שלנו. נשמח להציע לכל המדינות הנמצאות בסכסוך פלטפורמה ניטרלית לקיום השיחות שלהן. למעשה, נשמח לקיים שיחות גם בין הפלשתינים לישראל, אם תצליחו להתניע את השיחות שוב, ושני הצדדים יסכימו לקבל את התיווך".

הבניין שבו מתרחש כנס המזכירות של קונגרס מנהיגי הדתות המסורתיות מעיד בצורה מושלמת על מחויבותו של הנשיא לשעבר נזרבייב לחזון השלום שלו. המבנה הוא למעשה פירמידה עצומה בלב פארק רחב ידיים על הנהר אישים, הזורם בליבה של הבירה. אולם עצום, מעליות מיוחדות הפועלות על ציר לאורך הקירות המשופעים של המבנה ולובי כניסה מרשים, משלימים בפנים את התמונה.

שיעור מישראל ביערנות

שלל התלבושות הססגוניות של באי הכנס מעורר סוג של דיסוננס קוגנטיבי, שכן העין לא רגילה לראות רבנים בלבוש חרדי לצד נזירים בודהיסטים, אימאמים מוסלמים וכמרים קתולים, מהלכים זה לצד זה. גם המראה של נציגי הרבנים הראשיים לישראל לצד אנשי דת מאיראן, עיראק וסעודיה אינו מחזה נפוץ.

מטרת הכינוס היא להכין את הקרקע לאירוע גדול בהרבה שיתרחש בשנה הבאה ויביא כמה מראשי הדתות המסורתיות הגדולות לבירה הקזחית, במטרה לדון על שיתוף פעולה וסובלנות. הנאומים של באי הכנס מתמקדים בעיקר בנזק שגרמה מגיפת הקורונה לשיח בין הדתות ולעולם האמוני עצמו, וכן, באופן מפתיע, לצורך להילחם בקיצוניות דתית ובטרור. לצד מס השפתיים המקובל, נשמעים גם קולות אמיצים המהדהדים חשבון נפש. איש דת מסעודיה מודה כי גם בארצו היו שאננים בעבר באשר לאיום שמציב האסלאם הקיצוני.

הסצנות המעניינות ביותר מתרחשות מאחורי הקלעים, ובין מושב למושב אני מוזמן, יחד עם עוד שני עיתונאים ממדינות ששמן מתחיל באות I, לפגישה עם ראש הארגון הקזחי שעומד מאחורי הכנס, בולאט סרסנבייב. אנחנו מובלים במהירות לחדר גדול שבו יושב הבכיר הקזחי ומביט בחיוך על האורחים. "מי פה העיתונאי מישראל?", הוא שואל בטון שנשמע רשמי. אני מרים את ידי. "מה שלומך?", שואל הקזחי בעברית. הוא ממהר להסביר כי שימש סגן הקונסול בתל אביב במשך קרוב לארבע שנים.

ואף מילה על בוראט

מימיני יושב עיתונאי מאיראן. הוא פותח יומן שעליו דיוקנו של המנהיג העליון עלי חמינאי, ומתחיל לשרבט במרץ. ניכר כי הוא אינו מרוצה ממפגן הידידות כלפי ישראל. הבכיר הקזחי מוסיף להסביר את הסיבות שהביאו את ארצו לקיים את הכינוס, ובהן אופייה הרב־תרבותי של קזחסטן, מדינה שבה מתגוררות עשרות קבוצות מיעוט אתניות, ואת תפיסתו החילונית של המשטר.

"בחרנו להפריד דת ומדינה. אנו נותנים מקום של כבוד לאנשי הדת וללימודים דתיים, אך איננו מקבלים השפעות קיצוניות מבחוץ", מסביר סרסנייב למורת רוחו הגלויה של הקולגה האיראני. הוא מספר על המאמץ להפוך את נורסולטן לעיר נעימה למחיה ומתאר כיצד ניטעו מיליוני עצים כמחסום אל מול הערבה הפתוחה. "אפשר להגיד שלמדנו משהו מהניסיון הנהדר של ישראל לעמוד בפני תופעת המדבור על ידי נטיעת יערות", אומר הבכיר הקזחי בחיוך. פניו של האיראני מתכרכמות ממש. לבסוף השיחה מסתיימת, והצדדים קמים ללחיצת יד. אני מושיט את ידי לאיראני והוא משגר מבט קר ואומר "לא". המארחים מביטים בתדהמה ובאכזבה. מפגש פסגה דיפלומטי לא יתרחש הפעם.

את ההשוואה המתבקשת ביותר למאמצי השכנת השלום ומדיניות החוץ החיובית של קזחסטן, מספק לי דווקא בכיר במערך קידום התיירות המקומי. "ממש כמו שווייץ" אני אומר, בעודי מעלעל בחוברת כרום עם תמונות יפהפיות של ההרים בדרום קזחסטן. ואכן, הניטרליות שאימצה קזחסטן תחת שלטונו של נזרבייב מאפשרת לה לפעול כאי של מאמצים דיפלומטים.

הגוורדיה הפוליטית הקזחית הישנה, שהתחנכה על ברכי בריה"מ - נמצאת בדרכה החוצה, ודור חדש של אליטה צעירה, שרבים ממנה התחנכו במערב, להוט לקחת תפקיד גדול יותר בניהול המדינה. "הכל פה בבעלות המדינה. במיוחד התקשורת. זה מצב מגביל וחונק", מתלונן בפניי בכנות גלויה צעיר שהכרתי בבר בעיר.

"אין הגבלה על חופש הביטוי. שואלים אותי על עיתונות של האופוזיציה, אז אני מסביר שהאינטרנט פה פתוח לגמרי, אין שום חסימה. כולם יכולים להביע את דעתם", אומר בולאט סרסנייב במהלך השיחה עימו. "אנחנו שומעים את הצעירים שרואים את הבעיות, ואני אומר להם - אם אתם כל כך מעוניינים, בבקשה, קחו אחריות ותכוונו למשרות בכירות".

צעירים רבים מנסים את מזלם בשוק החופשי וביזמות, מסביר לי אותו צעיר קזחי שפגשתי בבר. הוא עובד עבור חברה רוסית, אחרי שלמד מינהל עסקים בארה"ב. "מה ידעת על קזחסטן לפני שבאת הנה?", הוא שואל אותי. אני מנסה לגמגם משהו על קריאת ההכנה שעשיתי ולבסוף פולט גם את שמו של בוראט, דמות הגבר הקזחי השוביניסט והנלעג, שלא יכולה להיות רחוקה יותר מהאנשים שפגשתי בקזחסטן. למרבה ההקלה שותפי לשיחה צוחק ואומר "תנסה שלא להזכיר אותו יותר מדי כאן", ומוסיף בחיוך: "אבל אני חייב להודות שבסופו של דבר, אין דבר כזה יחסי ציבור רעים".