"פעם יהדות והתחדשות היו כמעט מילים נרדפות בעצם", אמרה השבוע שרת התחבורה מרב מיכאלי, בישיבה של השדולה לחופש דת והתחדשות יהודית פלורליסטית בכנסת, אם כי לא הגדירה במדויק לאיזה "פעם" התכוונה. "שאחרת לא היינו מגיעות ומגיעים עד הלום הרי. ואז קרה הדבר המעוות והמקולקל הזה, שדווקא במדינת ישראל, התגשמות מאוויינו וכיסופינו, עם ישראל בא וקם בארצו ונתקע בארצו בכל הכוח והפך את היהדות לפוליטיקה ולמאבקי שליטה, לא רק על אמונה אלא אשכרה על זכויות אזרחיות בסיסיות. ולכן המאבק על התחדשות יהודית הוא לא רק מאבק יהודי ולא רק מאבק רוחני, אלא מאבק אזרחי ממדרגה ראשונה".
בעוד המאזין מעכל את החיבור של מיכאלי ליהדות וכבר מזמין לה סידור תפילה אישי במתנה, מפתיעה אותו השרה בחידוש יהודי גדול: היהדות היא בין היתר חופש תנועה, כלומר תחבורה ציבורית בכל ימות השבוע.
מיכאלי, מתברר, מפגינה גם חיבור מרגש לכותל, גם הוא כולו התחדשות: "העובדה שרוב מכריע של אזרחיות ואזרחי ישראל התרגלו להתייחס לכותל המערבי כאל בית כנסת חרדי היא קלקול. חייב יהיה להיות לזה תיקון. לא מספיק יהיה לעשות אזור שוויוני בכותל, יום אחד נצטרך לשחרר את הכותל שוב, חברות וחברים". קולות פכפוכי עונג נשמעו מצד הקהל.
בראשות השדולה לחופש דת והתחדשות יהודית פלורליסטית עומדים גלעד קריב ממפלגת העבודה, כיום יו"ר ועדת החוקה של הכנסת ולשעבר יו"ר התנועה הרפורמית, ומיכל רוזין ממרצ. יהודים כל כך חדשים שהאחד עומד בראש תנועה שלא היתה שורדת בישראל אלמלא תרומות מחו"ל ואלמלא עזרה מבג"ץ, והשנייה - מגדירה את עצמה כ"אישה חילונית שבוחרת בבית כנסת רפורמי", ומוסיפה את המשפט החביב על אנשים שלא יזהו מצווה יהודית גם אם תיפול להם על הראש, ואם יזהו - לא יקיימו אותה: "היהדות היא שלי באותה מידה כמו של אחרים". אולי. תלוי איזה אחרים.
התנועה הרפורמית מתהדרת ב־50 בתי כנסת ומרכזים בישראל. זה מספר שיכול להרשים רק את מי שלא יודע כמה בתי כנסת אורתודוקסיים וסתם־דוסים יש כאן: כ־15 אלף על פי נתוני איגוד בתי הכנסת העולמי משנת 2014. כיוון שעל פי אותם נתונים נפתחים מדי שנה 200 בתי כנסת חדשים, הרי של־35 אלף גבאים (כולם מתנדבים) נוספים מדי שנה עוד ועוד לקוחות מרוצים, בתנופת התחדשות יהודית אמיתית, והם זקוקים להתחדשות רפורמית כמו שהראשון לציון זקוק למהדורה לאספנים של הברית החדשה. אזרחי ישראל, מה לעשות, דחו את הבשורה הרפורמית. אפילו בית הכנסת שאנחנו לא הולכים אליו הוא בית כנסת אורתודוקסי, ואם נלך לכותל - נלך לכותל שנראה לנו יהודי: גברים עם כיפות וטלית בעזרת גברים, נשים בלבוש צנוע בעזרת נשים. ולא נרגיש שאנחנו תקלה שצריך לתקן, ואם צריך לתקן - זאת ממש לא תהיה מרב מיכאלי, אבל תודה על ההצעה.
לא רק מיכאלי, גם רוזין רוצה לשחרר את הכותל. למרות היותה חילונית, היא תמכה במאבקן של נשות הכותל להתפלל ברחבה המרכזית. האירוע לא הצליח להפוך לתופעה עממית סוחפת וספונטנית, אך שימש כקרדום יעיל ביד הרפורמים, כשגייסו נגד הכותל המקולקל ונגד ישראל עצמה את יהדות ארה"ב.
ב־2013 הכריז שר הדתות נפתלי בנט על פתיחת "עזרת ישראל", רחבת תפילה מעורבת, לצד הרחבה המופרדת. כמובן, זה לא הספיק למי שהעמיד פנים כמבקש רק אצבע, בדרכו להשתלט על כל הגוף. נשות הכותל לגלגו על הרחבה וכינו אותה "מרפסת שיזוף". התנועה הרפורמית באמריקה התעקשה על החלת תפילה מעורבת בכל חלקי הכותל, לא פחות מזה. ריק ג'ייקובס, נשיא האיחוד ליהדות רפורמית באמריקה, אמר: "להמר על חרדים על חשבון הזרמים האחרים זה מעשה לא נבון, ויהיו לכך השלכות שלא ניתן יהיה לתקן באמצעות הבטחות נוספות".
ג'ייקובס עצמו משתייך ליהדות מזרם מסוים מאוד: הוא סירב לומר אם הוא מקיים טקסי נישואים בין־דתיים, התנגד לחוק הגיור, למכירת קרקעות קק"ל ליהודים ביהודה ושומרון ולמינוי ציפי חוטובלי לשרת התפוצות, גינה את החלטת טראמפ להעביר את שגרירות ארה"ב לירושלים. סדר היום שלו ושלהם דומה באופן מוזר למצע מפלגות השמאל, יותר מאשר להגדה של פסח.
גם בישראל פעילותם של הרפורמים חורגת בהרבה משירותי דת לקומץ מעוניינים. התנועה הרפורמית אינה זרם דתי, כפי שהיא מתיימרת להיות, אלא תנועת שמאל קיצונית ותוקפנית, שמטרותיה אינן קשורות בהכרח לחופש דת, או לחופש כלשהו. התנועה נתמכת כבר שנים על ידי הקרן החדשה לישראל, זו שהם מנסים להקים על חורבותיה של ישראל הישנה.
נראה שלמיכאלי, כמו לרפורמים וכמו לקרן, אין ממש עניין ביהדות, אלא אם היא יכולה לרתום אותה לטובת מה שהיא מכנה "זכויות אזרח", כלומר אג'נדה רדיקלית, שמטבעה היא נגד לאומיות בכלל ונגד הציונות בפרט, נגד דת בכלל ונגד היהדות בפרט. כל מה שצריך לעשות הוא לקרוא לאידיאולוגיה הזו "חופש דת והתחדשות יהודית פלורליסטית" - שימו לב לשיעור הגבוה של מילים יפהפיות בזו אחר זו - ואף אחד לא ישים לב לכך שאין פה חופש, או יהדות, או פלורליזם. כשם ששחרור הכותל שאליו מתכוונת מיכאלי הוא לא שחרור, אלא כיבוש.
את הכותל צריך לכבוש כיוון שהקמת רחבה מעורבת לצד הרחבה המופרדת לא הביאה לתוצאות המקוות של נהירה מרצון אל הרפורמיות. "עזרת ישראל" פתוחה לכל, יפה ומטופחת, משוחררת מהתערבות רבנים. מיכאלי, קריב, רוזין ונשות הכותל יכולים להתפלל בה עם טלית ותפילין שמונה פעמים ביום, אם ירצו. אלא שרוב הזמן עומדת הרחבה המעורבת שוממה מאדם, בעוד רחבת הכותל החרדית המקולקלת שוקקת חיים יהודיים ואמונה יהודית, עדות יומיומית ומשפילה למי שמתנגד להתחדשות היהודית האמיתית, של תקומת עם ישראל בארצו. עם ישראל בחר, מרצונו החופשי, להתחדש בדרכו ועל פי אמונתו. זה מה שמפריע למיכאלי, וזה הקלקול שהיא רוצה לתקן.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו