מאז נבחר ג'ו ביידן לנשיא ארה"ב, עצרה ישראל לחלוטין את תכנון הבנייה ביו"ש. המועצה העליונה לתכנון ובנייה ביהודה ושומרון (בקיצור מת"ע) עצרה את ההתכנסויות התלת־חודשיות שלה, תחילה בהוראתו של נתניהו, ומאז חילופי הממשלה בהוראת בנט. אף שרה"מ ובכירי ימינה דוגמת איילת שקד מבטיחים למתיישבים שהמועצה תתכנס בקרוב, ואף פרסמו את סדר יומה הצפוי, בפועל דבר לא מתרחש.
ראש המועצה האזורית שומרון, יוסי דגן, מכיר היטב את הזירה האמריקנית. כבר בימיו של נתניהו כרה"מ נהג לנסוע לגבעת הקפיטול לעשות נפשות ליהודה ושומרון, מתוך כוונה ברורה לעקור כל ניסיון מצד הדרג המדיני הישראלי להיתלות באילן אמריקני גבוה להצדקת חוסר בנייה. נסיעתו השבוע נועדה פחות או יותר עבור אותה מטרה, רק שהפעם החשש גדול יותר. דגן שומע את הקולות שיוצאים משולחן הממשלה ואין לו מנוח.
דגן הסתובב בין לשכות חברי הקונגרס והסנאט בבית הנבחרים כשבידו מפת תבליט של ישראל, להמחיש את הסכנה הביטחונית שבתוכנית שתי המדינות. הנה הקו הירוק, מצביע דגן על המפה, ומציין לא רק את החגורה הצרה והדקיקה עד הים, ודאי כשמדובר במונחים אמריקניים, אלא שהיא גם נמצאת בנחיתות טופוגרפית ונשלטת לחלוטין על ידי מי שישלוט בהרי השומרון. כדי להפיל מטוס שממריא מנתב"ג לא צריך טילים, אמר להם דגן בפגישותיו, מספיק לזרוק עליו אבנים.
דגן הציג בפניהם את התעשייה הענפה המתפתחת באזורי התעשייה בשומרון, שבהם עובדים יהודים לצד ערבים תושבי השטחים. שתי מדינות נפרדות, מסביר להם, יביאו לפגיעה באזורי התעשייה ולהפרעה לחיים המשותפים. הדרך לפתור את הסכסוך עוברת בצמצום הסכסוך. שלום כלכלי. זה גם היסוד שעליו נוסדו הסכמי אברהם.
דגן נפגש גם עם נבחרים דמוקרטים. בצד ההוא העוינות להתיישבות חזקה לעיתים, באופן שגובר על ניסיונות השכנוע וגם על ההיגיון הפשוט. דגן מזכיר להם שבימיו של אובאמה כנשיא, העוינות בין ישראל לארה"ב שברה שיאים. גם אם יש מחלוקת על נושא זה או אחר, אמר להם, אסור שהדבר יביא לקרע. הציבור הישראלי תומך ברובו בבנייה ביו"ש ויציבות הממשלה הנוכחית תלויה בזה.
לא כל הפגישות היו גלויות. חלק מחברי המפלגה הדמוקרטית העדיפו להסתיר את העובדה שנועדו עם ראש מועצת השומרון וביקשו ששמם לא יפורסם. אחד מהם אמר לדגן אחרי הפגישה שהשתכנע דווקא מהטיעון שלפיו קרע בין הצדדים יביא להפסד של כולם. ארה"ב רוצה שישראל תייצג את האינטרס האמריקני במזרח התיכון, ולכן צריך להימנע מקרע בכל מחיר, אמר.
בביקורו הקצר הצליח דגן לגבש סביבו קבוצה של כמה עשרות נבחרים אמריקנים, משתי המפלגות, שייצגו את האינטרס של ההתיישבות ואף יבואו לבקר כאן בקרוב. "אם זה מה שהצלחתי לעשות בביקור אחד קצר", אמר דגן, "ואני סך הכל ראש מועצה, אפשר רק לתאר מה יכול לעשות ראש הממשלה ומה יכולה לעשות מדינת ישראל, אם תטיל את כובד משקלה ואת עוצמתה. תמיד היו לחצים, אבל מנהיגות נמדדת ביכולת לעמוד מול הלחצים ולעשות את מה שטוב למדינה".
ביידן, לפי שעה, חלש. מתנדנד. חשוף לביקורת. את התמיכה בתוכנית שתי המדינות השמיע "גורם בכיר במחלקת המדינה". את הצורך ב"ריסון ההתנחלויות" השמיע ממלא מקום שגריר ארה"ב בישראל. אף שהם מבטאים את עמדותיו, ביידן לפי שעה, מעדיף לשתוק.
עוד הבטחה שהופרה
איילת שקד יצאה בחריפות נגד החוק של גדעון סער שיאסור על נשיא המדינה להטיל את מלאכת הרכבת הממשלה על בנימין נתניהו לאחר שהוגש נגדו כתב אישום, אבל נמנעה מלומר אם ימינה תשתמש בזכות הווטו שלה ותטרפד את החוק עוד לפני שיובא להצבעה בכנסת. שקד עצמה אינה חברת כנסת, כך שאפילו להוריד אצבע במניין הקולות של הקואליציה אין צורך, אם יוחלט להעביר את החוק.
אותם ראשי מפלגות מהקואליציה שרוממו השבוע את ערכי הדמוקרטיה והרימו אותם על נס אדיר, בנאומיהם באזכרה השנתית לזכרו של יצחק רבין - מעדיפים ליטול מהעם את הזכות לקבוע מי יהיה מנהיגו ולהעביר את ההחלטה לידיו של פקיד ציבור. אותם זועקים למען הדמוקרטיה החליטו לוותר עליה לגמרי כשהקימו את מפלגותיהם נטולות הבחירות או הסממנים הדמוקרטיים שאפיינו תמיד מפלגות בישראל.
סער עצמו, שההבטחה הכי חשובה שלו לפני הבחירות - מלבד שלא לשבת עם נתניהו, שאותה קיים - היתה לרסן את כוח מערכת המשפט, ובראש ובראשונה את היועמ"ש, מעניק לו באמצעות החוק שיזם כוח־על ועוצמה אדירה, שלא היו לאיש לפניו ואין לאף מקביל שלו בשום מדינה דמוקרטית.
קשה להאמין כמה מוג לב צריך להיות כדי למנוע מיריב פוליטי אהוד מלהתמודד בבחירות. לא נתניהו ולא איש מקודמיו חשב אי פעם לרקוח מרקחה פוליטית למיגור היריב, אף שהחזיקו לא פעם ברוב עצום בכנסת. אבל לגבי הקואליציה הנוכחית, אין שפל שלא תרד אליו עד שתשיג בשלמות את מטרתה היחידה: הרחקת נתניהו.
בליכוד יעשו הכל כדי שהחוק לא יעבור, אולם גם יש כבר מי שחושב על היום שאחרי במקרה שכן. קמפיין "הוא לא יקבע" עם תמונתו של מנדלבליט מתחיל להתבשל במשרדים במצודת זאב, כשהערכה היא שהזעם הציבורי על אישור החוק יהיה כה גדול, שאיש לא יישאר אדיש ביום הבחירות.
ביום שני הצליחה האופוזיציה להתיש את הקואליציה, להגיע לכך שעל חודו של קול צלחו הצבעת אי־אמון ואף נאלצו למשוך הצעת חוק ממשלתית לאחר שסדר היום הגיע לסיומו מבלי שהספיקו להעלותה. ביום רביעי אף הצליחה האופוזיציה להעביר הצעה לסדר להקמת ועדה חקירה פרלמנטרית להעברה ושיבוץ מורות בחברה הערבית - נושא שאמנם לא רלוונטי לרוב האוכלוסייה, אבל מפלה היא מפלה.
ההתרחשויות השבוע בכנסת העידו כי האופוזיציה חזרה לעצמה אחרי שבועיים חלשים של רפיון וחוסר תפקוד. עבור הממשלה מדובר בבשורה רעה. ערב העברת התקציב הדבר האחרון שהם צריכים לראות מולם זה אופוזיציה נחושה ולוחמנית. מצד שני, הקואליציה עדיין מגיעה לקרב הזה כשהיא הפייבוריטית הברורה ועם סיכויים גבוהים מאוד לצלוח את המשימה.
אף שהדבר מצריך הרבה אנרגיות, ביטול חופשות ועבודה קשה, באופוזיציה מוכנים לשתף פעולה עם הקו הלוחמני, להישאר לילות ארוכים במליאה ולהילחם על כל חוק וסעיף בתקציב, אולם לא פעם שואלים את עצמם חבריה לאן כל זה מוביל. השאלה הזו נותרת לרוב ללא מענה. אופציית בני גנץ. הצבעת אי אמון. עריקים מהקואליציה. אפשרויות דחוקות ורחוקות שלא נראה שיתממשו בעתיד הנראה לעין. נתניהו מנסה לשדר אופטימיות ולהקרין כלפי חוץ שאוטוטו זה קורה, אבל ללא אחיזה במציאות.
ושוב - השד העדתי
בעוד נתניהו עצמו מניף את הדגל המדיני, מבליט את היותו ראש מחנה הימין ודוחק את ממשלת בנט לשמאל - כמה מחבריו מעדיפים להבליט דווקא את הדגל העדתי. זה שהונח כבר לפני שנים רבות על רצפת זירת ההתרחשות הפוליטית והיה נדמה שאיש לא ירים אותו יותר. בטח שלא הליכוד.
השבוע, בדיון באחד מאולפני הטלוויזיה, הטיחה ח"כ גלית דיסטל־אטבריאן בעיתונאי אריה גולן כי הוא "גזען" אחרי שכינה אותה מעריצה של נתניהו. זה המשיך במליאת הכנסת. אחרי שח"כ סובה מישראל ביתנו פנה לח"כ אמסלם מהליכוד בפנייה פטרונית על כך שיש צורך להסביר מה אירע בבאבי יאר שבאוקראינה בזמן משלוחי המוות, הזדעקה ח"כ אורלי לוי־אבקסיס וצעקה על סובה כי הוא גזען ומתנשא. היא אף הקדישה לכך את נאומה מעל הדוכן מאוחר יותר.
לדברי ח"כ שלמה קרעי לא מדובר בקו מונחה של המפלגה, אלא בתסכול שמגיע מצד כמה מחברי הכנסת שלה, משום שלטענתם בקואליציה החדשה מתייחסים אליהם פעם אחרי פעם בגזענות ובפטרונות. לדבריו, לפעמים זה מגיע למצב של הגיעו מים עד נפש, בעיקר משום שרוב המזרחיים בליכוד בעלי תארים אקדמיים (קרעי עצמו בעל תואר דוקטור להנדסת תעשייה וניהול), "וכל זאת בעוד מי שמוביל את הממשלה הנוכחית הוא נוכל, ורה"מ החליפי נטול השכלה בכלל", כדבריו. זה כואב להם, לכן הם ממהרים להתייחס אלינו עם האף למעלה בהתנשאות מופגנת, טוען קרעי, לכנות את כולנו ביביסטים, נעדרי יכולת חשיבה עצמית.
להיט באופוזיציה
בתוך פחות מחצי שנה מאז נבחר לכנסת, הפך איתמר בן גביר לאחת הדמויות האהובות בימין. בכל מקום שאליו הוא מגיע עוצרים אותו לחיבוק, למחמאה ולצילום סלפי. עד כדי כך שכדי להגיע מהבית למקום ציבורי, אפילו במסגרת ביקור פרטי או בילוי משפחתי, למד שעליו לצאת שעה קודם כדי לצלוח את גדודי האוהדים שלא מאפשרים לו להתקדם למחוז חפצו.
בן גביר נהנה מכל רגע. לא רק ברחוב מבקשים את תשומת ליבו, אלא גם בתקשורת. מנהיג עוצמה יהודית הוא מרואיין מבוקש באולפנים, ומצליח ליצור סדר יום שכובש לא פעם גם את כותרות העיתונים ואתרי האינטרנט. המציאות הזאת היא בדיוק ההפך ממה שקיוו שיקרה במפלגות השמאל בכנסת.
התוכניות שלהם לגביו היו אחרות לגמרי. המודל היה הרב כהנא. בשבועות הראשונים לכהונתו של בן גביר סימנה עלייתו לדוכן את יציאתם המחאתית של כמה חברי כנסת מהעבודה וממרצ וכמובן מהמפלגות הערביות - בדיוק כפי שהיה בתקופת מנהיג כ"ך. בכך רצו להפוך אותו למוקצה ולבלתי לגיטימי, כמו "רבו". זה לא החזיק מעמד. בן גביר צובר פופולריות, וחברי הכנסת מהשמאל הבינו שמחוץ לגדר הוא כבר לא יוצא. הח"כים הערבים נותרו לבד במחאה והדבר מוציא אותם מדעתם. הביטוי האלים שנתן לכך איימן עודה השבוע מעיד על כך יותר מכל.
השפעתו של בן גביר גדולה לא רק על הימין - עד כדי כך שעיתון "הארץ" הקדיש לו השבוע מאמר מיוחד, ובו מחאה כלפי חברי הכנסת והשרים הסרים למרותו. עבור בן גביר מדובר בלא פחות מדלק, כמו גם הדחיפה שספג השבוע מעודה, שאותה הוא עוד הולך למנף לתלונה במשטרה ולתביעה אזרחית. יריביו מתפוצצים, בעוד הוא עצמו ממשיך לדלג בשמחה ובצהלולים לאולפן הטלוויזיה הבא.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו