חיבוק לטרור

אחרי שבית הנבחרים אישר ברוב גורף את הצעת החוק להעביר תוספת תקציב לפרויקט כיפת ברזל, מיהרו רבים להכריז כי התמיכה הדו־מפלגתית שלה זוכה ישראל בוושינגטון חזקה מתמיד. זה מצער, אבל ההנחה הזאת פשוט לא נכונה.
משמעות התנגדותם של שמונה מחברי הקונגרס בצד השמאלי של הקשת הפוליטית למהלך - אחת היא: תמיכה מצידם בפלשתינים במלחמתם נגד ישראל. הם בסדר עם טרור הטילים מעזה, ועל כן מתנגדים לתקצוב פרויקט שמגן על אזרחים.
כמה שעות לפני ההצבעה, הגיש חבר הקונגרס היהודי הפרוגרסיבי אנדי לוין ממישיגן הצעת חוק משלו בנושא - מסוכנת הרבה יותר לישראל וליחסיה עם ארה"ב מאשר המהלך של חבריו הפרוגרסיביים נגד מימון התוספת לכיפת ברזל.

המשמעות העיקרית הנגזרת מהצעת החוק של לוין, שאליה הצטרפו עוד 24 חברי קונגרס (שבעה מהם יהודים), היא תמיכה בטרור פלשתיני נגד ישראל, ועל הדרך גם אימוץ שלל מהלכים אנטי־ישראליים חמורים לא פחות.
על הפרק: תיקון לחוק נגד טרור מ־1987, שבו הגדירה ארה"ב את אש"ף כארגון טרור ואסרה לאפשר לו לפתוח משרד בשטחה או לזכות בסיוע כספי אמריקני כל עוד הארגון וחבריו לא מפסיקים לעסוק בטרור. התיקון של לוין מעניק לממשל סמכות לאשר פתיחת משרד בוושינגטון והעברת כספים לאש"ף/הרשות הפלשתינית, כדי לקדם "דיפלומטיה" גם מבלי שיפסיקו לעסוק בטרור.
כמו כן, הצעתו מאפשרת לממשל לחדש העברת תקציבים ישירות לרשות הפלשתינית גם אם היא ממשיכה לממן משכורות למחבלים ולבני משפחותיהם, זאת באמצעות הודעה מטעם מזכיר המדינה שלפיה הרשות עורכת "רפורמה" במערכת התשלומים שלה.

מכתיב תנאי כניעה

נוסף על התמיכה הישירה שהצעת החוק של לוין מעניקה לטרור הפלשתיני, היא גם אוסרת על ישראל להשתמש במערכות הצבאיות שהיא מקבלת מארה"ב ללוחמה ביהודה, שומרון, עזה וירושלים. הצעת החוק, אם תעבור, תאסור על ישראל לרשום תוצרת יו"ש ועזה כ"תוצרת ישראל" ותגביל הסכמי שיתוף פעולה עם ארה"ב לשטחים שהיו בשליטת ישראל ב־1949. הצעת החוק מחייבת את הממשל לבטל את הודעת מזכיר המדינה מייק פומפאו משנת 2019 שהכירה בחוקיות היישובים הישראליים ביהודה ושומרון, ועוד.

הדבר המעניין ביותר בהצעת החוק האנטי־ישראלית של לוין הוא השם שבחר להעניק לה - "חוק פתרון שתי המדינות". החלטתו להשתמש במטבע הלשון הזה כדי לשווק את הצעת החוק חושפת את כוונת חברי המחנה הפרוגרסיבי כאשר הם מדברים על תמיכתם בפתרון שתי מדינות.
הצעתו גם לא מתייחסת בכלל ל"תהליך שלום" או לשלום בין ישראל והפלשתינים, מלבד שני אזכורים חסרי הקשר לשאיפה ל"יחסי שלום" עם המדינה הפלשתינית שחייבת לקום. הצעת החוק לא מדברת על הצורך ליישב את הסכסוך במשא ומתן ישיר או עקיף. חידוש תהליך השלום בכלל לא מעניין את לוין ואת חבריו. גם לא מטריד אותם שהפלשתינים עוסקים בטרור ומנהלים מלחמת טרור נגד אזרחי ישראל. ההפך - תכליתה העיקרית של הצעת החוק היא לאפשר לארה"ב להעניק כסף לרשות הפלשתינית ולפתוח מחדש את משרדי אש"ף בוושינגטון, אף שהרשות תומכת בטרור ואש"ף נשאר ארגון טרור פעיל ורצחני. לצד מטרה ראשית זאת, הצעת החוק של לוין וחבריו פועלת להכתיב לישראל את תנאי הכניעה שהיא חייבת לעמוד בהם כדי לזכות בתמיכה אמריקנית.

ושוב - מתנגדים לפתרון

במילים אחרות, כאשר חברי קונגרס דמוקרטים־פרוגרסיביים מביעים תמיכה ב"פתרון שתי המדינות" הם לא מביעים תמיכה בשלום ובדו־קיום בין ישראל והפלשתינים. "פתרון שתי המדינות" עבורם הוא קוד לתמיכה בטרור.
וזה מביא אותנו לדבר השני שהצעת החוק של חבר הקונגרס לוין חושפת לגבי המונח "פתרון שתי המדינות". בשבוע שעבר פרסם הסוקר הפלשתיני חליל שיקאקי סקר חדש שחשף כי 62 אחוזים מהפלשתינים מתנגדים לפתרון זה. עבור ישראלים ותומכי ישראל רבים, המונח "פתרון שתי המדינות" מתייחס למצב תיאורטי שבו ישראל נסוגה מחלקים נרחבים מיהודה ושומרון, אך בדרך כלל לא מכל האזורים, כי יש כאלו החיוניים לביטחון המדינה ויש גושי התיישבות שמקובלים כחלק אינטגרלי של מדינת ישראל.

כמו כן, תומכי המצב התיאורטי שאמור להתקיים בעידן מימוש "פתרון שתי המדינות" תומכים בוויתורים, לרוב סמליים, בריבונות ישראלית בירושלים, כמו ויתור על אבו דיס שנמצאת מחוץ לגדר הביטחון בתוך העיר, או הקמת "עיריית ירושלים פלשתינית" שתהיה אחראית לתושבי העיר הערבים במקום עיריית ירושלים. כל זה בסוגיות אזרחיות אך לא ביטחוניות.
ההנחה של כל אלו היא שכאשר מדינה פלשתינית תקום באזורים שישראל תפנה, הפלשתינים יסיימו את הסכסוך ומדינתם תחיה בשלום עם ישראל. הבעיה היא שמעולם לא היתה תמיכה פלשתינית לפתרון תיאורטי זה. אין תמיכה פלשתינית במצב זה היום, וככל הנראה, גם מחר הפלשתינים יפסלו את האפשרות של דו־קיום בשלום.

עבור מרבית הפלשתינים, משמעות הקמת מדינה פלשתינית ביהודה, שומרון וירושלים (ביחד עם עזה) היא גם נסיגה ישראלית לקווי הפסקת האש של 1949, כולל בירושלים, וגם המשך המלחמה מהעמדות המשופרות שישראל תעניק להם. החיבור הישיר בין אזרחי ישראל הערבים והפלשתינים בחמאס וברשות הפלשתינית אינו מקרי. מבחינת חמאס ואש"ף כאחד, ערביי ישראל הם שותפים למאבק "עד הניצחון". עבור הפלשתינים, אם כן, משמעות "פתרון שתי מדינות" אינה שלום ואינה מדינה פלשתינית. משמעות המונח היא קידום המערכה לחיסול ישראל לשלב הבא.
הגיע הזמן להכיר במציאות הקודרת. אמנם ראינו בשבוע שעבר שעבור מרבית המחוקקים הדמוקרטים - עדיין קשה עד בלתי אפשרי לתמוך בצורה גלויה במלחמת הטרור של הפלשתינים נגד ישראל, אבל כפי שלוין וחבריו מבהירים בהצעת החוק שלהם - הם חושבים שאפשר לתמוך במלחמת הטרור הפלשתינית נגד ישראל ולהרגיש בלי. בלי בושה ובלי אי־נעימות.

כל מה שהמחוקקים המעוניינים לקדם את המערכה הפלשתינית נגד ישראל צריכים לעשות, הוא לעטוף את תמיכתם בטרור בהבעות תמיכה ב"פתרון שתי המדינות". התפקיד של ישראל הוא לא לאפשר להם להתחמק מהאמת. המשמעות של תמיכה ב"פתרון שתי המדינות" היום, לפי הצעתו של לוין, היא לתמוך במלחמת הטרור הפלשתינית נגד ישראל.