לילה בעזה, מטרים ממחבלי חמאס: "האויב מסתכל עלינו כל הזמן, מבין שאנחנו פה"

מעט לפני התקרית הקשה שבה נורה הצלף בראל חדריה שמואלי בגבול הרצועה, התלווינו אל הכוחות בשטח • סיור לילי מתוח עם לוחמי מסייעת סופה, סמוך לעמדות האויב שעליהן המטירו מאות פגזים בשומר החומות • וחמ"ל התצפיתניות, שם מספרת המפקדת, סגן ולריה: "חוויתי את צוק איתן ועופרת יצוקה כילדה באשקלון, ואני יודעת איך זה להרגיש כשיורים עליך"

"בני המשפחות שביקרו אצלנו אמרו שהם ישנים בידיעה שאנחנו ערים, וזה מחזק". הלוחמים בפעילות בגבול הרצועה, צילום: אורן כהן

שערי המתכת העצומים, שישה מטרים גובהם, נראו מאיימים במיוחד עשר דקות לפני השעה חצות, כשהגענו אל היעד ב"האמרים" שדהרו במהירות על הכבישים המשובשים. הפתח הגדול שנפער בתוך הגדר, שמכונה בצה"ל "שעון חול", הואר היטב על ידי הירח המלא, וקידם את פנינו. ברוכים הבאים לגבול עזה האמיתי, לפעילות שמתרחשת בשעה שתושבי אשקלון ועוטף עזה ישנים. עוד צעד החוצה, אל מעבר למכשול הבטון, ואנחנו בטווח האש, בשדה הקרב מול חמאס.

אירועי השבוע וחצי האחרונים שבו וחידדו את ההבנה שגבול הרצועה הוא חבית נפץ שעומדת בכל זמן נתון בסכנת התלקחות. בשבוע שעבר נורתה רקטה לעבר שדרות ללא תגובה מצד צה"ל משיקולים מדיניים; בשבת האחרונה נפצע לוחם מג"ב סמ"ר בראל חדריה שמואלי באורח אנוש מירי מחבל במהלך התפרעות בסמוך לגדר. וזה עוד לא הסוף, לפי הערכות כל הגורמים.
לפני כמה ימים, על רקע המתיחות הכבדה והסכנה להסלמה, הצטרפנו באופן חריג לפעילות הלילית בגבול הרצועה, בגזרה השכנה לזו שבה נורה הלוחם הישראלי כמעט מטווח אפס. בסיכון גבוה, מול רובי מחבלי חמאס, פועלים הלוחמים בגלוי מעבר למכשול העצום שנבנה בשנים האחרונות בגבול הרצועה. אמנם, הם אומרים, העובדה שהם קרובים לאויב עלולה להיות מסוכנת, כפי שראינו בשבת שעברה, אך יש צורך לפעול בזהירות הנדרשת.

צילום: אורן כהן,

"המכשול חוסם גם אותנו, לא רק אותם", אומר מפקד הפלוגה המסייעת של גדוד 53 (סופה), סרן אחיה כהן, בעודנו צועדים מאות מטרים בודדים מעמדות המחבלים בנשקים שלופים, מודעים היטב לכך שהם רואים אותנו.
שעה קודם לכן הגענו למוצב שנמצא בצמוד למעבר ארז. המתחם העמוס, שבו עוברים המונים בכל יום, היה דומם בשעות הערב המאוחרות, אך לוחמי מחלקת המרגמות של הפלוגה המסייעת היו עסוקים בתרגולות לקראת הפטרול המתקרב וכלל לא הבחינו בשעה המאוחרת, בשקט בכל האזור ובתנאים יוצאי הדופן שבהם הם פועלים. רבים מהלוחמים דתיים, בני ישיבות, דואגים לתחוב ציציות לתוך המדים לקראת הפעילות. שלושה חודשים קודם לכן הלוחמים הללו ירו יותר מ־730 פצצות מרגמה לעבר יעדי חמאס והג'יהאד האסלאמי במסגרת מבצע "שומר החומות", מספר חסר תקדים בהיקפו למחלקה אחת. הלילה, בפעם הראשונה, הם ייצאו לפטרול מעבר לגדר, על מנת לראות מקרוב את עמדות האויב שאת חלקן הפגיזו.

נקמה קטנה מספיקה לפיצוץ

סרן כהן מחדד את הדגשים מול לוחמיו - שמירה על מרווחים גדולים כדי להקטין את הסיכון במקרה של ירי פצצות מרגמה וכיוון כלי הנשק מערבה לכל אורך הפטרול, ולאחר מכן סגן שגיא, מפקד המחלקה החדש, מתדרך אותם לקראת יציאה באמצעות שולחן חול שעליו בנויה מפה מאולתרת של השטח שבו נצעד, כולל עמדות הריסון והתצפית של חמאס, שנמצאות רק מאות מטרים בודדים מהגבול.
אנחנו יוצאים בג'יפים אל נקודת התחלת הפטרול הרגלי, מרחק של קילומטרים ספורים משם. "אתה חושש?", אני שואל את שילה, לוחם מנתניה, מנסה להתגבר בצעקה על רעש מנוע הענק שרועם מקדימה. "אנחנו דרוכים", הוא משיב, "את העבודה אנחנו יודעים".

ברגע שאנחנו מגיעים לגדר המערכת, הלוחמים פורקים מההאמרים ויורדים למצב כריעה. אנחנו יוצאים החוצה, מעבר למכשול העצום שמתנשא מעלינו, אל ציר הוברס. הציר ממוקם בין שתי הגדרות: המכשול החדש שנבנה בשנים האחרונות והגדר הישנה. כעת אנחנו בשטח מסוכן, והלוחמים מודעים לכך היטב. מאחור הים שוצף וגועש, חוף מועד לפורענות שבמבצע צוק איתן שימש לניסיון חדירה של לוחמי קומנדו של חמאס. מימין השכונות ג'באליה, בית לאהיא ובית חנון.

"שכונה מרושעת", מסנן אחד הקצינים שמתלווים אלינו בהתייחסו לבית חנון, "עיקר הבעיות בשומר החומות הגיעו ממנה". הוא מצביע לעבר שכונה מוארת היטב בראש גבעה ומסביר שמדובר במקום שמכונה 'מגורי הקצינים', שכונת בניינים שבה מתגוררים מחבלים רבים. "בשומר החומות לא ירינו לעבר השכונה הזו. ביום הקרב הבא נתקן את המצב הזה". גם הקרקע לא בהכרח בטוחה - המכשול אומנם נבנה כדי לעצור מנהרות, אך כעת אנחנו לא מוגנים במאת האחוזים. אנו חולפים בדרך ליד חורבות היישובים אלי סיני וניסנית, שהיו קרובים לגדר. כעת מדובר בשטח של חמאס.
"מספיק מחבל אחד ששכל את אח שלו במבצע ושרוצה לנקום, כדי לגרום לגזרה הזו להתפוצץ ברגע", אומר אחד הקצינים, בזמן שאנו צועדים בחשכה. כמעט בכל שבוע יש ניסיונות חדירה לתוך שטח ישראל, ואף שברוב המקרים מדובר בשב"חים שמבקשים למצוא עבודה, בצה"ל לא לוקחים שום סיכונים.

צילום: אורן כהן,

תעסוקה מאתגרת ומעצבת

"היו לנו לא מעט ניסיונות חדירה בתקופה האחרונה", אומר סא"ל דורי סער, מפקד גדוד 53 שמפקד על הגזרה. "רוב הזמן מדובר במבקשי עבודה, אבל אף פעם אי אפשר לדעת ואנחנו מתייחסים לכל אירוע כאל חשש לטרור. לפני שבועיים היה אדם שזחל לצד הגדר, והיינו משוכנעים שמדובר בניסיון פיגוע. בסוף התברר שמדובר באדם שלוקה בנפשו. הפעם זה היה האירוע, אבל מחר זה יכול להיות מחבל".
לפתע זרקור עצום נדלק ומכוון ישירות לעברנו - אנשי חמאס זיהו אותנו. הדריכות עולה מדרגה. אמנם מדובר בפטרול בחתימה גבוהה והמטרה היא להראות שצה"ל פועל בשטח, אבל הסיכון לקרב יריות בהחלט קיים ומוחשי, והלוחמים אוטומטית מרימים את הרובים ונערכים לכל אתגר שלא יבוא.
פטרולים כאלו מתרחשים על בסיס דו־שבועי, אך בכל פעם באזור אחר. לעיתים קרוב הרבה יותר לרצועת עזה, אך בכל פעם הסיורים נעשים במקומות שונים כדי לבלבל את האויב. בזמן שומר החומות חל איסור על יציאה מעבר לגדר, ואת העבודה עשו הטנקים שחמושים בין היתר במערכת מעיל רוח.

"חשוב להבין שאנחנו יותר חזקים מחמאס בכל קנה מידה, אבל בכל זאת עלינו להיות ערניים ודרוכים כל הזמן. שים לב לפנסים שלהם, הם מסתכלים על מה אנחנו עושים. זו התעסוקה הכי מאתגרת ומעצבת במדינת ישראל", מבהיר סא"ל סער.
אורות רועדים במרחק קצר מאיתנו, ואז נראים בצד העזתי שני רכבי שטח נוסעים במהירות לעבר עמדות הריסון של חמאס, שמכונות בצה"ל עמדות רימון. מטרתן כפולה: לתצפת על צה"ל ולזהות כל תנועה חריגה, ולמנוע חדירה לישראל על מנת שלא לחמם את הגזרה שלא לצורך. העובדה שאנחנו נמצאים בשטח היא מבחינתם אירוע מאתגר. העמדות הללו, הוכח, עובדות בשירות חמאס ואפשרו את ההפגנה האלימה ליד הגדר בשבת האחרונה. קצין ביחידת הריסון היה זה שירה ופצע אנושות את הלוחם.

צילום: דובר צה"ל,

"אלו לכבודנו", אומר אחד הקצינים שמלווים אותנו, ומצביע על כלי הרכב. עמדות הרימון דיווחו למפקדיהם על הפטרול, ואלו מיהרו לשלוח סיוע לכל מקרה שלא יבוא. "אנחנו חוצים כל הזמן את המכשול, כדי לראות את השטח בעיניים", אומר סרן כהן. "במקום לראות קיר בטון אנחנו פועלים בשטח, ומבינים את האויב יותר טוב. הוא מסתכל עלינו כל הזמן, מבין שאנחנו פה באמצע הלילה, מכריזים שהשטח שלנו".

היית רוצה שתושב אשקלון או עוטף עזה יידע מה אתה עושה כאן?
"לא, ישראלי צריך לחיות את חייו בלי לחשוב על הכוחות שמגינים עליו. אבל אם כן תתגנב מחשבה שכזו לראש, אני רוצה שכולם יידעו שאנחנו רציניים וחזקים, וכל ישראלי יכול ללכת לישון רגוע בלילה".
שעה ארוכה של הליכה דרוכה בחושך המוחלט מסתיימת בזוג שערי ענק נוספים. הסיור עבר בהצלחה. המ"פ אוסף את החיילים לשנייה ואומר להם שהוא גאה בהם. "זו פעולה חשובה והכרחית, כך פעולה שלנו צריכה להיראות", הוא מבהיר. כאות סיום אחד הלוחמים יורה שתי פצצות תאורה בדיוק מעל עמדת תצפית של חמאס, למקרה שלא היה ברור עד כה שצה"ל פועל במרחב.

צילום: אורן כהן,

העיניים של הלוחמים בחושך

קרוב לשתיים לפנות בוקר אנחנו נכנסים לחמ"ל התצפיתניות במפקדת הגדוד, אבל מבחינת החיילות שנמצאות במקום אין שום משמעות לזמן. מוזיקה חזקה שומרת על הערנות, ויולי מפקדת המשמרת מסתובבת בין החיילות שנמצאות בבונקר ענק, שמטרתו לעמוד בפני כל מתקפה. במשך ארבע שעות עוקבות החיילות אחר הנעשה בגבול באמצעי תצפית מתקדמים, שמוצבים במגדלי ענק לאורך הרצועה, וחל איסור להסיט את המבט אפילו לשנייה. בצד נמצאת עמדה של "יגואר", כלי רכב רובוטי שמבצע בימים אלו פיילוטים ליד גדר המערכת. המפעיל יכול לנהוג מרחוק, ואפילו לבצע ירי בעת הצורך בעודו יושב בחמ"ל.

אנג'לה, אחת התצפיתניות, מביטה במסך ענק על כמה מחבלים חמושים שעוברים תדריך. אלו המחבלים שהאירו עלינו קודם לכן בעת הפטרול - שישה־שבעה חמושים שיושבים בחושך כמעט מוחלט, אך בזכות אמצעי ראיית הלילה המתקדמים ביותר של צה"ל ניתן לראות גם את הפרטים הקטנים ביותר בזמן אמת.

צילום: אורן כהן,

"התפקיד של התצפיתנית הוא להכיר את הגזרה כל כך טוב, כדי להבדיל בין השגרה לחריג. הם יודעים לזהות אם אדם הוא חקלאי או אדם שמעוניין לחדור לשטח ישראל", מסבירה יולי. אנג'לה עבדה שעות נוספות במהלך מבצע שומר החומות. "זה היה מלחיץ", היא מודה. כך, באירוע שבו תקפו מחבלים באמצעות טיל נ"ט טיולית ריקה בגבול הרצועה באחד הימים האחרונים של המבצע, היא הוקפצה למשמרת וראתה כיצד הטיל פוגע בכלי הרכב. במקרים אחרים הכווינו התצפיתניות טנקים לעבר מחבלים שניסו לבצע ירי לעבר ישראל.

סגן ולריה נרסיה, מפקדת מחלקת תצפיות בחטיבה הצפונית בעזה: "התצפיתניות עובדות מסביב לשעון ועושות הכל כדי לשמור על כל החיילים שנמצאים בשטח ועל תושבי העוטף. אני בעצמי תושבת אשקלון, ויש לי משפחה מגברעם. אני גאה לשמור על הבית. חוויתי את צוק איתן ועופרת יצוקה כילדה בבית הוריי. אני יודעת איך זה להרגיש כשיורים עליך. בזמן מבצע יש לנו אחריות על כל תושבי העוטף ועל חלקים גדולים במדינת ישראל. כשמתרחשת טעות אנחנו פוגשים אירועים קשים.
"אנחנו סורקות לטובת הכוח, מוודאות שאין איומים ושכל החיילים שיצאו מהגדר גם חוזרים. אנחנו מחפות עליהם, מזהות ברמת דקויות - אפילו אם המרווחים לא מספיק גדולים. רוב הפעילות מסתיימות בצורה שקטה, אבל קרו מקרים ולכן אנחנו שומרות על ערנות. אתה חייב לשמור על דריכות ולקבל החלטות בתוך שניות. קרה שעצרנו פעילות בשטח מתוך הבנה של תמונת המצב מול התצפיות. בסוף כשכוח יוצא לפעילות בלילה, הוא לא רואה אם יש מולו אויב. אני נותנת לו את תמונת המצב. החמ"ל הוא נכס לגזרה".

ערוכים לכל. סא"ל סער \ צילום: דובר צה"ל,

אנחנו ממשיכים דרומה, לעבר התחנה האחרונה שלנו - צוות קרב משולב (צק"מ) שחף בסמוך לקיבוץ בארי. לוחמי גדוד 101 של חטיבת הצנחנים ולוחמי שריון מגדוד 53 מוצבים מאות מטרים בודדים מגדר המערכת, בין העיר עזה למחנה הפליטים אל־בורייג'. בזמן אמת הם אמורים להגיע בתוך דקות בטנקים, באכזריות או בג'יפים - בהתאם לאיום - ולמנוע חדירה, זאת לצד פעילות שוטפת של מארבים וסיורים.

"יש לנו כוח חי"ר ושריון משולב, כוח עתודה זמין לכל אירוע שמתפרץ בגזרה", מסביר סגן אור, מפקד המחלקה מגדוד 101. "אנחנו מאוד ניידים כאן, ופועלים בכל מקום שצריך. בתוך שלוש דקות אנחנו בכלים בעת הצורך ובדרך לגדר. אני אוהב לומר ללוחמים שיש כאן 'גדר עם לוחמים'".

מכשול לכולם. סרן כהן \ צילום: אורן כהן,

סמ"ר ידידיה, לוחם בגדוד, מסכם את התחושות בתיאור מפגש מרגש של הלוחמים עם משפחות מקיבוץ נחל עוז בעוטף עזה: "זה מאוד חיזק אותי. אחד מהנוכחים אמר לי שהם ישנים בידיעה שאנחנו ערים. זו השגרה, האנשים שאנחנו שומרים עליהם ביום־יום". 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר