אם גם בשנה הבאה יעבור בכנסת תקציב, וגם בשתיים שאחר כך - יתנרמל המאזן הישראלי ונהפוך למדינה שיש בה יותר תקציבים מבחירות. את הבשורה שבפתח עוד צריכה הכנסת לאשר. בינתיים, בררנו מבין הסעיפים נקודות מהפכניות ובדקנו את משמעותן עבור מי שיפגשו בהן בחיי היומיום.
מחווה ליו"ש
שרת הפנים איילת שקד נלחמה כדי שבגזרה הימנית יוכלו לרוות נחת. התקציב השוטף ליו"ש עלה מ־84 ל־125 מיליון שקלים, כסף שהולך לתשתיות, להתיישבות הצעירה ולסעיפי ביטחון פנימיים. במועצת יש"ע נושמים לרווחה בעיקר בזכות הסעיפים שמתייחסים לפיתוח בדרכים. לאחר שמפלגת העבודה התיישבה ליד ההגה במשרד התחבורה עלה חשש ברור מפני החמרת המצב בכבישים, וכעת הוא מתבדה - יותר ממיליון שקלים יופנו לתכנון ופיתוח מקטעים על ציר 60, בין מיתר לאיתמר: "אושר תקציב לתכנון מפורט של כביש עוקף אלערוב מגוש עציון עד קריית ארבע, ומקטע שני בין צומת המשטרה הבריטית עד אזור אדם, ומקומות נוספים", אומר מנכ"ל מועצת יש"ע, יגאל דילמוני.
המחווה ליו"ש משמעותית כי בגלל רצף הבחירות נדחה תכנון הכבישים, ואמור היה לקרות רק ב־2023. הכללת הכבישים בתקציב הנוכחי הקדימה בפועל את פיתוחם: "זה טיפול שחיכינו לו הרבה זמן, אנחנו עובדים על זה שנים. ראייה כוללת לכביש המרכזי שמחזיק אחד מחמשת צירי האורך של המדינה. הנגזרת של הכבישים האלה אינה בהבנה תחבורתית בלבד אלא חלק מתפיסה כוללת שמוביל רה"מ לפיתוח יו"ש".
מתי תושבים שחיים לצידי ציר 60 יגיעו מהר יותר הביתה?
"אני משער שב־2023. אחד המחסומים הרציניים של ההתיישבות הוא המצוקה בכבישים. תכנון נכון משרת את המנוע הכלכלי של יו"ש, לישראלים ולפלשתינים".
פרישה מאוחרת
בשורה מגדרית שנויה במחלוקת שעמדה זמן רב בקנה ונבלמה היא העלאת גיל הפרישה לנשים, באופן הדרגתי מגיל 62 עד גיל 65.
לאה רובין (55), פיזיותרפיסטית בשירות הציבורי, מרגישה שהגזירה מגיעה בתזמון לא פשוט: "אולי אם היית אומרת לי את זה לפני שנה וחצי עוד הייתי שמחה, כי אני מאוד אוהבת את העבודה שלי, אבל אחרי שנה וחצי של קורונה אני בשיא השחיקה". לאה, תושבת רמת גן ואם לארבע בנות שהבכורה בהן נישאה לא מזמן, עובדת במערכת הבריאות מאז שסיימה את לימודיה; "ובעצם גם בשירות הלאומי זה מה שעשיתי, ובתיכון גם התנדבתי באותו תחום ממש. אני אחראית במכון הפיזיותרפיה על תחום ביקורי הבית, ומתמודדת עם עומס אדיר היות שאנשים רבים מוגבלים מלהגיע אלינו. מבחינתי זאת בשורה שהיא יותר מדי".
תקציב הבריאות גדל משמעותית, אולי הוא יאזן את העומס?
"המקצוע שלנו לא נחשב חיים ומוות, אף שכאשר מטופל מגיע הוא מרגיש שעבורו זה חיים ומוות, יש לו ציפיות גבוהות ואנחנו עושות את המקסימום. מבחינת המיקום והתעדוף שלנו אנחנו פחות חשובות, התקציב לא ייטיב איתנו, להפך. נפח העבודה יגדל כי התקציב מגיע לבתי החולים ולא לקהילה".
מבחינה אישית, איך העלאת גיל הפרישה תשפיע עלייך בעתיד?
"אני משערת שארצה לעזור לבנות שלי, אני מאחלת לעצמי שאהיה סבתא וזה ייקח נפח של זמן ועיסוק לתמוך בילדות שלי. הן תצטרכנה אותי כשהן יגיעו לשלב פיתוח הקריירות שלהן ואני ארצה להיות שם בשבילן. הן לא יגורו לידי במרכז כי המציאות כבר לא מאפשרת את זה. אני גם בגיל ביניים שעוד דואג להורים. צריך לראות את המכלול. ייתכן שחלק מהפתרון יהיה לעזוב את השירות הציבורי ולקחת עבודות כעצמאית, אבל זה עוד רחוק. נראה איפה החיים יפגשו אותי".
כשהעלו את גיל הפרישה לקחו בחשבון את תשלומי הפנסיה ואת תוחלת החיים שעולה. זה מדבר אלייך?
לנשים תמיד יש מה לעשות עם עצמן. ומבחינה כלכלית אני חושבת שמוטב להיערך אחרת מאשר להעלות את גיל הפרישה. יותר מהשיקול הכלכלי מעסיקים אותי כוחות הגוף והנפש שדורשת ממני העבודה, ושאני רוצה להעניק למשפחה. הרי מי שתרצה לעבוד - תמיד תוכל. כשאין יכולת לבחור זה מסובך. תוחלת החיים עולה אבל גם הצורך של אנשים שנתמוך בהם כמטפלים, וגם הצורך של בני המשפחה".
תקציב מובטח לחמ"ד
מי שמכיר מקרוב את עסקני המגזר הדתי־לאומי יודע כיצד בכל שנה בסתיו מתדפקים מנהלי המוסדות על דלתות הפרנסים כדי שאלה ידאגו לתקציב ייעודי למוסדות החמ"ד (חינוך ממלכתי דתי). יש הגורסים כי זו בדיוק הסיבה לכך שגם בממשלות הכי דתיות וימניות לא הוכנס החמ"ד לבסיס התקציב: נבחרי הציבור אהבו את התלות של מנהלי המוסדות בפולטיקאים שלהם. כך או כך, בתקציב הנוכחי נכללו לראשונה המוסדות הממלכתיים־דתיים בבסיס התקציב, ממש כמו מוסדות החינוך הממלכתיים. החל מהתקציב הבא הדבר מובנה באופן אוטומטי, ומסורת של שנורר ידוע מראש הלכה לבית עולמה.
בשעה טובה? "הדבר משנה את התנהלות מנהלי המוסדות בעיקר בבתי ספר שבהם ההעשרה התורנית רחבה, איפה שיש רב בית ספר, לימודי קודש מוגברים, כל התוספות", מסביר הרב מוטי ארבל, מנהל תיכון מקיף י' באשדוד מרשת אמי"ת. "בכל שנה הוציאו תקנת תשלום מחודשת על בסיס אדי חוסר התקציב של שנה שעברה. בבתי ספר כאלה, כשאין גב איתן של רשת חזקה או רשות תומכת, נאלצו להכביד את תשלומי ההורים, מה שהשנה למשל לא התאפשר בגלל הקורונה ויצר פלונטרים רבים".
כיצד הכנסת החמ"ד לבסיס התקציב תשפיע עליך?
"כמנהל בי"ס דתי זה נוח. חלק גדול משעות ביה"ס היום לא מעוגן בבסיס התקציב. אחד הליקויים הוא שאי אפשר לתכנן שנה כמו שצריך. הרבה שעות הן שעות סלים, משהו כמו 30 אחוז, אתה לא יודע אם וכמה תקבל, זה תלוי במדדים שמשתנים כל פעם;
"למשל סל טיפוח בבתי ספר בפריפריה של אוכלוסייה ברמה סוציו־אקונומית נמוכה מקבל תוספת שעות עזר ממשרד החינוך. כמה שעות זה בפועל? זה משתנה בכל שנה, יכול לנוע גם באופן קוטבי ונמדד על פי חודש מארס של שנתיים קודם; אז עכשיו לפחות סל חמ"ד שהיה שייך לאותם סלים שלא נטענו באופן אוטומטי, מאז שנכנס לבסיס התקציב, יאפשר לתכנן את השנה שלי כמו שצריך".
מדינת תל אביב?
אחת הסוגיות המרעישות היא ללא ספק המטרו התל־אביבי שמגיע יחד עם אגרת הגודש. הרשתות החברתיות הדהדו עלבונות ממי שגדל בכרך הגדול ועתה לא יוכל לבקר את ההורים מתי שיתחשק לו. עוד נשמעו חששות לאפליית עובדים פן ישכרו כעת רק את מי שגר קרוב, כדי שמעסיק לא ישלם אגרות גודש לעובדיו, וכמובן, דיבור על השפעות מחירי הנדל"ן. בפועל, אחרי הטלפון הרביעי שבו שמעתי מתנגדים לתוכנית החדשה - נשברתי.
איליה סניט, 37, גר בתל אביב ועובד באשדוד, אך בקרוב יעבור לרחובות ויעבוד בתל אביב ("עד לפני זמן לא רב גרתי בירושלים ועבדתי בתל אביב").
למה אתה מרוצה?
"אני שמח מהעניין אף שזה יעלה לי יותר כסף. אני מעדיף לשלם ולקבל כבישים פנויים מאשר לעמוד בכביש פקוק ולא לזוז כשהוא בחינם. מעבר לכך, אני יודע שגם כשאני נוסע בתחבורה הציבורית, לוקח המון זמן להגיע למרכז, והתחבורה הציבורית תהיה פטורה מאגרת גודש. הכביש יהיה פנוי".
ומה אם אנשים פרטיים יעדיפו לשלם? הכביש יתמלא.
"ברור שחלק יעדיפו אבל יהיו אחרים שלא. אני מהנדס בניין, ולמדתי הרבה על תנועה. מספיק שרק 5 אחוזים יעדיפו לעבור לפתרונות אחרים כדי להעלות את המהירות ב־50 אחוזים, ככה זה עובד. זה לא אינטואיטיבי, זה ישנה המון. אם לא הייתי יודע את זה, דעתי אולי היתה שונה".
אין פה אפליה בין אזרחים?
"חד־משמעית יש פה. אפליה תפגע באנשים שמצד אחד מספיק עשירים כדי להחזיק רכב פרטי אבל לא מספיק עשירים כדי שלא יהיה להם אכפת מהתשלום. אבל בכל צעד של הממשלה יש אפליה נגד מישהו, החלטה תמיד תקפח. לרוב האנשים המטרו יעזור, במיוחד לעניים שאין להם סיכוי לקנות רכב וכעת ייסעו בתחב"צ משופרת.
יש אנשים שחיים במקומות בלי נגישות לתחב"צ. לאנשים כאלה זה באמת לא יעזור. אבל לאנשים שיש להם תחבורה במרכז, למשל מי שגר ברמלה בדירת עמידר ואין לו סיכוי לרכב לעולם, יגיע עכשיו מהר לתל אביב. לפריפריה זה מתאים".
מה לגבי אנשים שרוצים לבקר את המשפחה?
"שיגיעו לא בשעות העומס. הבעיה היחידה שאני רואה היא הצורך לעשות הכל חכם. כי בתיאוריה זה טוב, בפרקטיקה אנחנו מכירים את ישראל. אני מקווה שיהיה בסדר, צריך לתת לממשלה צ'אנס כדי שזה יעבוד כמו שצריך. אם אי אפשר לסמוך על הממשלה אין טעם בכלום, חייבים לסמוך עליהם".
תחרות לא הוגנת בחקלאות
הרפורמה בחקלאות עוררה סערה גדולה, והביאה את הממשלה להבטחה להידבר עם נציגי החקלאים ולנסות להגיע להסכמות. ברפורמה פורטו בין השאר הבטחות כגון תמיכה ישירה בחקלאי, הכנסת טכנולוגיה, הגדלת מכסות לעובדים תאילנדים, הפחתת מחירי המים ועוד.
בשטח ההחלטות מכעיסות את החקלאים, וגם אופן הכרזתן: "שר החקלאות אמר שבישראל חקלאי מייצר בדונם אדמה, שישה וחצי טונות עגבנייה לעומת חקלאי בהולנד, שם מייצרים 50 טונות. זה לא נכון, חקלאי ישראלי מגדל עגבנייה פעמיים בשנה על אותו דונם, מגדל, עוקר ושותל שוב, זה 25 אלף טונות. וההולנדי לא מתמודד עם מזג אוויר של 48 מעלות חום כמו בישראל". אלי מוגרבי, תושב מושב שרשרת, הוא מרכז הוועדה החקלאית של המועצות האזוריות בני שמעון, מרחבים ושדות נגב.
"עומדים לפתוח יבוא ללא מכס, והמשמעות היא שמשקים ייסגרו. גם היום ראיתי משטחים של עגבניות מטורקיה. התחרות לא הוגנת כי אנחנו משלמים שלושה שקלים לקוב מים ובטורקיה המים כמעט בחינם, וגם הצרכן הישראלי לא יודע איזה סוג של עגבנייה הוא מקבל ובאילו מים השקו - אולי במי ביוב?
"דובר גם על פתיחת שוק הביצים, ברגע שיבוטלו מכסות הביצים, לדעתי יביאו ביצים מאוקראינה ומכל מיני מדינות. יש מעל 2,500 מגדלי ביצים בצפון, לא תהיה להם פרנסה והם יעזבו את הצפון. אין להם מה לחפש שם מול חיזבאללה, בלי פרנסה".
הבטיחו עכשיו תמיכה בחקלאים.
"הבטיחו 100 שקלים לדונם. לחקלאי ממוצע יש 40 דונם, ואם התמיכה היא 4,000 בשנה זה חצי מהמשכורת של התאילנדי הבודד, זאת לא תמיכה".
מה לגבי השיפורים הטכנולוגיים? הם יקלו עליכם את הסיטואציה?
"השר אומר שיביאו מכונות שיעשו במקומנו את העבודה. אבל הפלפלים גדלים על הקרקע. שייתנו מענקים לחקלאים. הוא רוצה להביא תאילנדים, וגם על זה מכבידים מאוד. אנחנו צריכים לשלם שכר מינימום, פנסיה, פיצויים ופיקדון, ואגרות של 2,100 בשנה על כל פועל. ורוצים כבר להעביר החלטה על זה, בסעיף 30 לתקציב המדינה. כשזה המצב, ברור שאי אפשר להתחרות ביבוא. הגענו למצב אבסורדי שבו כל מבוקשו של החקלאי הוא להצליח לשלם לתאילנדי את ה־9,000-8,000 שקלים בחודש. ואם יהיה יבוא - לא יצטרכו אף אחד מאיתנו".
עניין פערי התיווך עלה מחדש?
"פערי התיווך זו בעיה ותיקה, שמחמירה אם המכס מבוטל. אני חוזר עכשיו מביקור אצל חבר במטע אגסים ברמות נפתלי בצפון. גם תאנים יש לו. הוא מוכר בארבעה שקלים לקילו את האגסים. אבל בסופר זה 14-12 לקילו. ועדיין מייבאים אגסים. וזה אגסים, כן? ואין בלאי ואין פחת על אגסים. הסופר והחנויות גוזרים קופון".