בשנת 1996 עבר חוק ההסכמים לנשיאת עוברים, הידוע בכינוי "חוק הפונדקאות". לא בכדי שני השמות, הרשמי והעממי, מרוחקים מאוד לא רק מ"היריון" ו"לידה", אלא גם מהתכלית האמיתית שלשמה הוא חוקק: להעביר, בתשלום, ילד מאימו־יולדתו לזוג נשוי שלפחות אחד מהם הוא הורה ביולוגי. שם החוק מרמז על מעין עבודת סבלות, כאשר החפץ שאותו נושאים הוא "עובר" ניטרלי, שאותו אפשר לשאת כמו, נאמר, צידנית. העובדה שה"נשיאה" הזו מתרחשת בתוך רחמה של אישה, ושאישה זו לא רק נושאת אלא גם יולדת, עלולה לגרום לנו לחשוב בטעות שהתהליך דומה מדי לאימהות, ולעורר בנו התנגדות להסכם שבו אם מוכרת את תינוקה. גם השם "פונדקאות" מנסה להרחיק את האירוע למחוזות המלונאות: בא עובר למלון בוטיק, מתארח במשך תשעה חודשים, ואז חוזר לביתו האמיתי, שבו גרים אבא, אמא, והסכם חתום באישור המדינה. ואז - ראו זה פלא - האורח הופך מ"עובר" ל"ילד".
אין פלא שחוק ההסכמים לנשיאת עוברים לא נקרא "חוק ההסכמים למכירת בן אדם", שכן סחר בבני אדם ובגופם נחשב בצדק לאחת העוולות החמורות ביותר על הספקטרום האנושי, בין שקורבנותיו נסחרים למטרות עבודת כפיים, זנות או אפילו אימוץ. כיוון שבפונדקאות נעשה שימוש אינטימי מאוד בגופה של אישה תמורת תשלום, כיוון שהשירות שהיא מספקת הוא ילד שיימכר לאחרים - קל להבין מדוע הפונדקאות המסחרית, ולעיתים גם האלטרואיסטית, אסורה לא רק במדינות עולם שלישי, אלא ברוב מדינות המערב. כך שאפשר להבין את המחוקק הישראלי שהגביל את השימוש בנשיאת עוברים על ידי צד שלישי אך ורק לנשים שסובלות מ"אי־יכולת להתעבר ולשאת היריון עקב ליקוי רפואי, או כי היריון עלול לסכן משמעותית את בריאותה". חוק הפונדקאות הישראלי עמוס הגבלות, מגודר בפיקוח ממשלתי, ומטרתו היחידה היתה לעקוף, במשורה ובזהירות, בעיה בריאותית של ציבור קטן מאוד של נשים.
ועדת מור יוסף, שפרסמה את מסקנותיה בשנת 2012, התבקשה לבדוק את אפשרות הרחבת החוק גם על ציבורים אחרים, כמו רווקות עם אותן בעיות פוריות בדיוק, וגברים בריאים. אי הנעימות של חברי הוועדה משימוש בפונדקאות מתבטאת לכל אורך המסמך, ואפילו בעובדה שחרגה בתשעה חודשים ממסגרת הזמן שהוקצה לה כדי לפרסם את מסקנותיה. הוועדה מעניקה "לרופא ולצוות המטפל החופש המקצועי לבחור שלא לקחת חלק בטיפולים אשר לגישתם אינם עולים בקנה אחד עם עמדתם המוסרית, האתית או הדתית" - כלומר ברור שיש פה קושי מוסרי, אתי ודתי.
חברי הוועדה היו מודעים לסלידה הנהוגה בעולם הדמוקרטי משימוש כזה בגופן של נשים וממכירת תינוקות - גם תחת פיקוח ממשלתי רחב היקף - ולכן הוסיפו סעיף הסבר לחריגה מהנורמה המוסרית המקובלת בעולם הנאור, וישפוט הקורא אם מדובר בהנמקה מוצקה או באפולוגטיקת־חרטוטים ברוטב לא־שייך של המנטרה האהובה "מדינה דמוקרטית":
"מדינת ישראל היא בעלת מערכת ערכים ייחודית, הבאה לידי ביטוי גם בהסדרים שכוננה או שתמצא לנכון לכונן בנושאים שונים בתחומי הפריון וההולדה; בהיותה מדינה דמוקרטית היא דומה למדינות דמוקרטיות אחרות, אך גם נבדלת מהן בהסדרים שהתפתחו בה בתולדותיה, בהתאם לתנאי הזמן והמקום, כבכל מדינה דמוקרטית אחרת; בקביעת הסדרים בכל תחום, ובוודאי בתחום נשוא הוועדה, על מדינת ישראל לתת דעתה להסדרים הנהוגים במדינות דמוקרטיות אחרות ולשקול אותם, אך אין היא חייבת בהכרח להתאים עצמה לנהוג במדינות אחרות. יכולה המדינה לבחור להיות שונה ממדינות דמוקרטיות אחרות בערכיה, בעקרונותיה ובהסדרים שהיא קובעת לאזרחיה, בהתחשב, בין היתר, בהיותה מדינה יהודית ודמוקרטית ובמסורות של קבוצות המיעוט במדינה".
גם בית המשפט העליון בישראל ניחן ב"מערכת ערכים ייחודית", ולכן שמט את כל ההגבלות שהניחו המומחים מטעם המדינה, יחד איתן פסל תהליך פוליטי ודמוקרטי מורכב שהתיר פונדקאות בתנאים מסוימים, אך ורק לקבוצה מצומצמת של נשים מוכות גורל. בג"ץ התעלם מהעובדה שכל חוק הפונדקאות (שהוא בעייתי מלכתחילה ומוסריותו מוטלת בספק) לא נוצר כדי להחליף את מנגנון ההולדה בקרב אנשים בריאים, והתמקד בעיקרון השוויון: כיוון שהחוק התיר פונדקאות - ושוב נדגיש: החוק נוצר אך ורק למען קבוצה מצומצמת של נשים שמיצו את כל האפשרויות ללדת בעצמן - קבע בג"ץ כי יש להחיל אותו על כל מי שרוצה בה.
ככה זה בדמוקרטיה המהותית של בית המשפט העליון, בחלקים נרחבים בתקשורת ובקהילת הלהט"ב הגברית. האימהות המהותית הוכרזה באופן רשמי כמיותרת ואפשר לפרק אותה לרכיבים שלכל אחד מהם תג מחיר. כמה אלפי דולרים תמורת ביצית. כמה עשרות אלפי דולרים תמורת היריון, לידה ומכירת התינוק. וכל זה כאשר אין מניעה בפני אף אדם, לא משנה מצבו המשפחתי או נטייתו המינית, להביא ילד לעולם, בחינם, עם כל מי שיבחר. אלא אם הוא מתעקש להוציא את האם מהמשוואה. החוק שנוצר כדי לאפשר אימהות לנשים, הוסב לחוק שיהפוך ילדים ליתומים משתי אימהות: האם הביולוגית שסיפקה את הביצית, והאם שהרתה וילדה.
רק בישראל אפשר לקרוא למתנגדי חוק הפונדקאות ופסיקת בג"ץ "הומופובים" או "חשוכים". החוק הישראלי לא נחשב למתקדם בעולם הנאור, ותומכיו לא יתקבלו במחיאות כפיים אם ינסו להציג אותו בנורבגיה, או צרפת, או גרמניה, או רוב מדינות ארה"ב. העולם המערבי לא רואה בחיוב מכירת תינוקות. גם מדינות עולם שלישי שבהן התפתחה תעשיית פונדקאות כמו תאילנד, הודו או נפאל - סגרו את המפעל בפני זרים אחרי שהתברר היקף הניצול וההתעללות שכרוכים בתעשייה הזאת. בישראל לא תקום פונדקאות מסחרית בהיקף גדול, כיוון שלא רבות הנשים שמוכנות ללדת למען אחרים, וכיוון שהמחוקק הגביל את גובה התשלום לפונדקאית. אך פסיקת בג"ץ הוסיפה עוד שתי אבני יסוד לחוקה שהוא מנסה לגבש כאן על דעת עצמו: ילד לא צריך אמא, ולכל אחד זכות לקנות תינוק.