הצפי: לפחות שתי מדליות
78 ספורטאים לפחות ייצגו את ישראל במשחקים האולימפיים בטוקיו שיחלו ב־23 ביולי. זוהי המשלחת הגדולה ביותר בהיסטוריה של המדינה, והציפייה ממנה היא גם להיות האיכותיות ביותר. כיצד בעצם מוגדרת הופעה כאיכותית ביותר? גם על פי כמות המדליות, אך גם על פי ההופעות בגמרים של ענפים יוקרתיים. לישראל עד כה תשע מדליות אך אף אחת מהן לא במקצועות היוקרתיים ביותר במשפחה האולימפית: אתלטיקה קלה, שחייה או התעמלות, אלא בעיקר בענפי הג'ודו והשיט.
הפעם מאמינים בוועד האולימפי שניתן לעשות היסטוריה ולזכות במדליה בענף שטרם זכינו בו, ונוסף על כך להגיע להופעות בגמר בענפים חדשים. הצפי הוא שספורטאים ישראלים יזכו לפחות בשתי מדליות אך ההישג הגדול יהיה כמות ההופעות בגמר שאליו יגיעו הישראלים: שני גמרים, למשל, באתלטיקה, גמר בהתעמלות ואולי הפתעה מרעישה בבריכת השחייה - יהפכו את המשחקים האולימפיים הנוכחיים למוצלחים ביותר בתולדות המדינה. אם צריך להמר על מדליה בענף חדש שטרם זכינו בו, הרי שהמתעמלת המצטיינת לינוי אשרם אמורה לעשות את הבלתי ייאמן ולזכות במדליית ארד.
תעודת עניות: בלי נציג ערבי
ב־21 משחקים אולימפיים השתתפה ישראל לאורך השנים, אך רק שני ספורטאים מהמגזר הערבי השתתפו במשלחות האולימפיות. הראשון היה מרים המשקולות אדוארד מרון (רומא, 1960) והשני היה הכדורגלן רפעת "ג'ימי" טורק (מונטריאול, 1976). אף שהאוכלוסייה הערבית בישראל מונה כמעט שני מיליון אזרחים, שמהווים 21.1 אחוזים מכלל האוכלוסייה, הענפים האולימפיים לא מצליחים לייצר ולו ספורטאי או ספורטאית שייצאו למשחקים האולימפיים.
בענף הכדורגל, לעומת זאת, הייצוג הערבי מתקרב בנבחרות השונות ל־40 אחוזים. הוועד האולימפי הישראלי הזניח את היישובים הערביים, על אף החיבה שם למקצועות הקרב ולהרמת משקולות. העובדה שב־45 השנים האחרונות לא צמח כאן נציג ערבי אחד, היא תעודת עניות לספורט הישראלי ולחברה הישראלית, ובעיקר פספוס אפשרי של עוד הישגים ספורטיביים בזירה הבינלאומית.
אגדה חדשה בבריכה?
השחיינית אנסטסיה גורבנקו, שתחגוג יום הולדת 17 במהלך המשחקים האולימפיים הקרובים, היא הספורטאית הישראלית המסקרנת ביותר במשלחת. מלבד העובדה שהיא מתחרה באחד המקצועות היוקרתיים במשפחה האולימפית, היא לא היתה אמורה להשתתף באירוע בטוקיו, אך שנת הקורונה עשתה לה רק טוב והיא הצליחה להשיג את הקריטריון.
אם תצליח להעפיל לחצי הגמר, יהיה זה הישג מרשים - וכל דבר מעבר לכך הוא בגדר מדע בדיוני. לקראת המשחקים האולימפיים בפריז, שייערכו בעוד שלוש שנים, היא אמורה - אם הכל יעבוד על פי התוכניות - להגיע כמועמדת למדליה, והיא בת 20 בלבד. האם צומחת כאן גדולת הספורטאיות האולימפיות בתולדות המדינה? הנערה החיפאית תצטרך להוכיח בשנים הקרובות שהיא אכן סיפור מהאגדות, ולא עוד מקרה שהכרנו ושמענו כבר כל כך הרבה פעמים בהיסטוריה של הספורט המקומי שלנו, שהחל כהבטחה ונגמר במפח נפש.
ג'ובים או קידום הספורט?
הקרב האמיתי בזירה האולימפית בישראל יחל מייד עם תום המשחקים. בחודש ספטמבר השנה ייערכו הבחירות לראשות הוועד האולימפי הישראלי, ושני המתמודדים מגיעים מעולם הג'ודו: נציג "הפועל" משה פונטי, יו"ר איגוד הג'ודו הישראלי, ויעל ארד, המדליסטית הראשונה של ישראל ונציגת "מכבי".
הספורט האולימפי בישראל עדיין מתנהל כמו בשנות ה־50 של המאה הקודמת. הוועד האולימפי נשלט על ידי "מכבי", מרכז הספורט החזק בישראל, ולכן זכייתה של ארד צפויה להיות חלקה, נוכח העובדה שנציגי הפועל אמורים לשמש כחותמות גומי בהצבעה. עם זאת, בשנה החולפת שקל בדעתו סילבן אדמס, הפילנתרופ של הספורט הישראלי, להתמודד בעצמו על ראשות הוועד האולימפי. היועצת האישית של אדמס, איילת פריש, שעבדה בעבר עם שמעון פרס, הורידה אותו מהרעיון. אדמס לא מסתיר את תמיכתו ואהבתו לפונטי, אך ספק אם הדבר יעזור לשנות את המציאות בביצה המקומית. ביצה שבה ג'ובים, בורקס קר וקולה חמה בישיבות השונות, חשובים יותר מקידום הספורט.
4,500 שקלים בחודש
ספורטאי אולימפי בישראל לא באמת יכול להתפרנס מספורט, עד שהוא הופך למועמד למדליה, וגם אז ירוויח פחות מעמיתו בעולם הכדורגל או הכדורסל. הממשלה מעבירה מדי שנה תקציב של כ־25 מיליון שקלים להכנות לקראת האולימפיאדה. כ־85 אחוזים מהתמיכה הזו עוברים ישירות לספורטאים המצטיינים בצורת מלגות ובונוסים. חבר בסגל הזהב מקבל 8,500 שקלים בחודש, בסגל הכסף 6,000 שקלים בחודש ובסגל הארד 4,500 שקלים בחודש. לכך צריך להוסיף סכומים משתנים מאיגודי הספורט ומחסויות אישיות שאותן מצליחים להשיג הספורטאי או הספורטאית. הכסף הגדול מגיע עם הזכייה במדליה אולימפית: חצי מיליון שקלים למדליית זהב, 400 אלף למדליית כסף ו־300 אלף שקלים למדליית ארד. הדאגה הכלכלית היא הסיבה המרכזית שרוב הספורטאים האולימפיים בישראל מצליחים להחזיק מעמד מחזור אולימפי אחד, לפני שחוזרים שוב לאלמוניות.