1
חברינו לגוש השינוי, עברנו מערכת בחירות קשה וסוערת. לשמחתנו לא עשינו זאת בתחילת המלחמה. חשבו כיצד היו רואים זאת אויבינו: בזמן שהיהודים נלחמים נגדם, הם אוחזים איש בצוואר רעהו ומטיחים את המילים הנוראות ביותר. הבוחר אמר את דברו: הוא בחר בליכוד למפלגה הגדולה ביותר, אך הותיר את המערכת הפוליטית ללא אפשרות טבעית ליצירת קואליציה בכל גוש. יש בזה סימן וקריאה גדולה לכולנו לחשב מסלול מחדש.
2
ישנם המדמיינים קואליציה עם המפלגות הערביות על פני שותפות עם אחיהם היהודים. ישראל היא דמוקרטיה שבה לערבים ישנן זכויות אזרח מלאות. הבעיה העמוקה היא שהמפלגות הללו אינן מכירות בישראל כמדינת הלאום של העם היהודי. מנסור עבאס הכיר אמנם במציאות בדיעבד, אבל הוא (ולבטח בוחריו) לא מכיר דֵּה יוּרֶה ולכתחילה בזכות העם היהודי על ארצו העתיקה ובזכותנו להגדרה עצמית, כלומר להקמת מדינה יהודית משלנו.
כשעוברים לרשימה המשותפת המצב מחמיר. ישראל מבחינתם נולדה כתוצאה ממזימה קולוניאליסטית בסגנון צלבני, שעתידה לחלוף מן העולם. הח"כים שם מתייחסים למדינה היהודית כרעיון גזעני. הם מדברים על "שוויון" אך מתכוונים לשוויון לאומי, כלומר ביטול יהדותה של ישראל, ביטול חוק השבות, ומתן זכויות לאומיות לערבים. לא די להם בעשרות המדינות הערביות והמוסלמיות בעולם; הם רוצים לגזול את כבשת הרש מידי היהודים. אתם מעדיפים אותם על פני שותפות עם אחיכם? אנחנו טובים לשבת איתכם בנגמ"ש ובטנק ולמסור את נפשנו, אבל ברגע האמת תדחו את ידנו המושטת ותבחרו באלה המתנגדים למלחמתנו באויב העזתי, הלבנוני, הסורי והאיראני? אני מאמין שרוב מוחלט בקרב בוחריכם אינו חושב כך.
3
עכשיו ההיסטוריה דופקת על הדלת; גם דלתכם. שומעים את חבטותיה הרמות. היא מבקשת להתעלות לגודל השעה, לזנוח את השנאות, ולהתמקד באתגר הגדול מכל שעל סדר היום: הפלת משטר הדמים באיראן והבטחת עתידנו לדורות. יש לנו חלון זמן בן שנתיים שבו מנהיג המעצמה החזקה בהיסטוריה, מוכן לשלב איתנו ידיים כדי לסיים את המלאכה מול טהרן. לא תרצו להצטרף? בהבזק החלטה תהפכו משחקני ספסל לשחקנים מרכזיים.
בשלוש השנים האחרונות, כמעט שלא השתתפתם בניהול המלחמה. איזנקוט וגנץ הצטרפו לקבינט בראשית המערכה מתוך אחריות לאומית, אבל זמן לא רב לאחר מכן עזבו את האלונקה לפני שהכרענו את חמאס בעזה, ובטרם פגענו אנושות בלבנון בחיזבאללה, באסד בסוריה ולפני המבצעים הגדולים באיראן וחיסול חמינאי. הנה ההזדמנות לכפר על כך ולהצטרף. עִזבו את החישובים הקטנים של הפוליטיקה המיוזעת; אלו זוטות שאיש לא יזכור בעתיד. מה שייזכר הוא שברגע האמת התעליתם לגודל השעה והצטרפתם להבטחת עתידנו. האחדות הזאת תהיה סימן מאיים לכל אויבינו מסביב, וגם אקט של אמונה עמוקה בנצח ישראל. וכבר אמרו חכמינו שחיילי ישראל בתקופת מלכות אחאב היו מנצחים במלחמותיהם בגלל האחדות ביניהם.
4
ישנם כאלה שהשקיעו את חייהם בשנאת המחנה האחר. במהלך המלחמה, בעוד חיילינו מוסרים נפשם בשדה הקרב, היו שהטיחו ברה"מ נתניהו אמירות נוראות ביותר שנאמרו אולי אי פעם על מנהיג יהודי שעמד בראש מלחמה קיומית בחזיתות רבות. השנאה הזאת אוכלת בנו. בנות פלשתים שמחות למראה המריבה הנוראה, ובנות הערלים באומות מסוימות עולזות כשישראל נחלשת במאבקה. הגיע הזמן לאחות את הקרעים ולרפא את הפצעים.
מתולדותינו למדנו, שמה שהכריע אותנו היו המלחמות הפנימיות. הבדלי הדעות הצדיקו בעיני הקיצונים את הפילוג עד להצדקת שפיכות דמים. "מפני שנאת חנם שבליבם זה את זה חשדו את מי שראו שנוהג שלא כדעתם ביראת ה', שהוא צדוקי ואפיקורס, ובאו על ידי זה לידי שפיכות דמים בדרך הפלגה (כלומר: קיצונית) ולכל הרעות שבעולם, עד שחרב הבית". כך ניתח במאה ה-19 הנצי"ב מוולוז'ין, רבם של ביאליק והרב קוק, את הסיבות לחורבן הבית הלאומי.
5
ההיסטוריון הבריטי ארנולד טוינבי חקר את צמיחתן וקריסתן של עשרות ציוויליזציות. תמצית מסקנותיו: "ציוויליזציות מתות כתוצאה מהתאבדות, לא מרצח". חברות גדולות אינן קורסות בעיקר בגלל כיבוש או הרס מבחוץ ("רצח"), אלא בשל ריקבון פנימי, כשל מוסרי, אובדן אנרגיה יצירתית וחוסר יכולת להסתגל לאתגרים חדשים, מה שמוביל לפילוג ולמאבקים פנימיים ("התאבדות"). במובנים רבים, הדבר תלוי במיעוט היוצר (האליטה) ובשאלה האם הוא דואג לחברה סביבו או לשימור מעמדו. הברברים מגיעים תמיד בסוף ומנחיתים את מכת החסד האחרונה על הציוויליזציה, לאחר שכבר רוקנה את עצמה מבפנים.
מבלי דעת כנראה, קלע ההיסטוריון לדעת חכמינו. התלמוד מספר שלאחר שנכנס הצורר לבית המקדש כדי להחריבו, זחה עליו דעתו (התגאה בניצחונו). יצאה בת קול ואמרה: "עם הרוּג הרגת, היכל שרוף שרפת, קמח טחון טחנת". האם לא נלמד מניסיוננו ונתעשת בטרם תגיע הרעה? יש לנו הזדמנות לכלות את הצורר בביתו ולא להמתין שיגיע. דורות של יהודים מביטים אלינו בתקווה שנתאחד כדי לסיים את המלאכה. גם חיילינו שנפלו על מזבח הגנת המולדת מבקשים זאת.
6
בשבת נקרא על הנכונות האולטימטיבית של שני העברים הראשונים, אב ובנו, למסור נפשם למען הרעיונות שהאמינו בהם. לא רק יצחק נעקד ; גם אברהם אביו נעקד כשהוא שומע לדבר האל. במשך שלושה ימי הליכה להר המוריה עליו להתמודד עם השאלות הקיומיות המנקרות בו ביחס להקרבת בנו לאל שהתגלה אליו בפרשה הקודמת, והודיע לו ללכת לארץ מיוחדת כדי להקים אומה שתשנה את ההיסטוריה. ועכשיו עליו להקריבו? לכן כינה אותו הפילוסוף הדני, סרן קירקגור: "אביר האמונה". עקדת יצחק היא סיפור מכונן שמסתיים לא בקורבן אדם חלילה, אלא בהעלאת ערכי האמונה והמוסר של האומה מעל לחיי הפרט. קיומנו כעם השב לארצו העתיקה אחרי אלפי שנות גלות וחורבן, חשוב לאין ערוך מכל השנאות והוויכוחים הלוהטים.
7
מניסיוני, אני יודע שדבריי ייפלו גם על אוזניים ערלות אצל אלה שהשנאה למחנה האחר היא הערך העליון והפלת נתניהו חשובה להם מניצחון על אויבינו. אל תרשו ליצר הרע הזה להשתלט על המחשבה החופשית. הרוב הגדול רוצה באחדות ובשיתוף פעולה בין המחנות. אם אנו יכולים להילחם יחד בשדה הקרב, אפשר גם אפשר לעשות זאת בפוליטיקה ובהנהגת המדינה.
אני יודע שדבריי ייפלו גם על אוזניים ערלות. אל תרשו ליצר הרע הזה להשתלט על המחשבה החופשית. הרוב הגדול רוצה באחדות ובשיתוף פעולה בין המחנות. אם אנו יכולים להילחם יחד בשדה הקרב, אפשר לעשות זאת בפוליטיקה ובהנהגת המדינה. איזנקוט וגולן, בנט וליברמן, האם אתם שומעים? גלו אחריות היסטורית והצטרפו
הרב סולובייצ'יק דיבר על ברית גורל וברית ייעוד. על הייעוד נמשיך להתווכח, אבל ביחס לגורל – כולנו נמצאים באותה סירה קטנטנה המיטלטלת על פני המים הסוערים של ההיסטוריה. "הוֹי הֲמוֹן עַמִּים רַבִּים, כַּהֲמוֹת יַמִּים יֶהֱמָיוּן, וּשְׁאוֹן לְאֻמִּים - כִּשְׁאוֹן מַיִם כַּבִּירִים יִשָּׁאוּן (ירעישו)... לְעֵת עֶרֶב וְהִנֵּה בַלָּהָה (פחד מעוצמת האויב), בְּטֶרֶם בֹּקֶר אֵינֶנּוּ (האויב יושמד) - זֶה חֵלֶק שׁוֹסֵינוּ וְגוֹרָל לְבֹזְזֵינוּ". כך מתנבא אלינו הנביא ישעיהו מהמאה השמינית לפנה"ס.
איזנקוט וגולן, בנט וליברמן, האם אתם שומעים? גלו אחריות היסטורית והצטרפו. הבה נאחז במשוטים – כל אחד במקומו - ונשיט את מדינתנו ביחד למקום מבטחים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
