"אפשר לנשום לרווחה", נוהגים לומר בחדשות כשאירוע מסתיים ללא נפגעים ומותר לחזור לשגרת החדשות, שאמנם גם בהן אין נפגעים בגוף, אבל מה שהחדשות עושות לנפש - אלוהים שישמור.
ובאמת, למשך של שעתיים ומשהו לא היה אפשר לנשום לרווחה, כי בניין קרס באופן חלקי בתל אביב. צמד המילים "בניין קרס" תמיד טעון רגשית וחדשותית, אבל בישראל של הטילים והאזעקות והבניינים שנפגעו הטריגר רפלקסיבי ממש: "הו, לא! רק לא פיגוע! בבקשה, אלוהים". ובאמת: הכותרות צעקו ציטוט מפיה של עדה: "חשבנו שמדובר בפיגוע".
ככה זה בישראל - פיגוע הוא ברירת המחדל של התודעה. אבל אז התברר שלא מדובר בפיגוע, ושזה סתם עניין לא סקסי של עבודת בנייה לא מי־יודע־מה. נכון, זה היה יכול להסתיים אחרת, ואז היה נפתח מעגל תקשורתי של יומיים, שהיה כולל את המילים "מחדל", "טרגדיה", "מי אשם?". אבל מכיוון שלא נפגע איש ולא מדובר בפיגוע (בעיקר זה!) - אז אפשר לנשום לרווחה.
בישראל, אפילו הנשימה לרווחה תמיד מסתירה איזו אנחה. אנחת ייאוש על זה שיותר מדי דברים מתפרקים פה, שעה שאנו נושמים לרווחה רק כי לא מדובר בפיגוע.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
