העיניים לברזיל
חנוכתה (מחדש) של שגרירות קולומביה בישראל, והפעם בירושלים, מסמלת חזרה לידידות עמוקה ושותפות אסטרטגית. השגרירות, העשירית במספר בירושלים, נחנכה השבוע בטקס חגיגי שבו השתתפו שר החוץ סער, עמיתו הקולומביאני עומר בולה אסקובר וראש עיריית ירושלים משה ליאון. סער ציין כי זהו מימוש הבטחה של הנשיא הטרי אבלרדו דה לה אספרייה. אסקובר נתן את ההסבר המעשי: "ישראל היא שותפה אסטרטגית - תמיד היתה, ומעכשיו תהיה עוד יותר". ובקבלת הפנים עם ראש הממשלה הוסיף שקולומביה פורשת מ"קבוצת האג" - קואליציה אנטי־ישראלית הפועלת להחרמתה ובידודה של ישראל ומקדמת את צעדי בית הדין הבינלאומי בהאג נגד המדינה ונגד אישים ישראליים.
והביטוי "שותפה אסטרטגית" הוא בעל משמעות אמיתית. קולומביה היתה בעבר, וצפויה להיות החל מעתה, עם קשרים ביטחוניים משמעותיים ביבשת העוברת שינויים דרמטיים בעת האחרונה. המטוטלת הפוליטית פונה ימינה בעוצמה, ומשטרי השמאל האנטי־ישראליים ברובם נופלים בזה אחר זה.
קולומביה, אחת מארבע הכלכלות הגדולות ביבשת, היתה מהלקוחות הגדולות והנאמנות ביותר של התעשייה הביטחונית הישראלית. העסקה הביטחונית המפורסמת ביותר בין המדינות נחתמה בסוף שנות ה־80, כשקולומביה רכשה עשרות מטוסי קרב מסוג "כפיר". רובה הסער הישראלי "גליל" הפך לרובה השירות הרשמי של חיילי קולומביה. בעשור הקודם קולומביה רכשה בין השאר טילי נ"ט מסוג "ספייק", מערכות ארטילריה "אטמוס" ומערכות הגנה אווירית "ברק". ישראל סייעה רבות לכוחות הביטחון הקולומביאניים במאבקם ארוך השנים נגד ארגוני הגרילה המרקסיסטיים כמו מחתרת FARC וקרטלי הסמים.
בשנות המשבר המדיני 2024-26 שיזם הנשיא הקודם גוסטבו פטרו נותקו היחסים ובוטל הסכם הסחר החופשי. כעת, בהנהגת דה לה אספרייה, היחסים הקרובים מתחדשים "במהירות ובקצב טורבו", כפי שמתאר זאת דיפלומט המעורה ביחסים. קולומביה היא חברה במועצת הביטחון וב־ICC, ולכן שינוי הפרסה במדיניותה חשוב במיוחד.
היקף הסחר השנתי עם קולומביה עומד על 450-350 מיליון דולר בשנה. אדם לוין, מנהל המחלקה ליחסי כלכלה עם אמריקה הלטינית במשרד החוץ, צופה גידול מהיר: "להערכתנו, הסכם הסחר החופשי עם קולומביה והאווירה הידידותית שהתחדשה בין המדינות צפויים להביא להכפלה של היקפי הסחר בתוך כחמש שנים".
לחימום הקשרים הזה עם אמריקה הלטינית יש קשר ישיר לארה"ב, שקבעה כיעד אסטרטגי את היבשת דוברת הספרדית על חשבון אזורים אחרים בעולם, והקשר המשולש בהחלט מסייע לישראל, הנתפסת כבעלת השפעה בארה"ב. בוושינגטון וגם בירושלים נושאים עיניים ל־25 באוקטובר, מועד הבחירות בסיבוב השני לנשיאות בברזיל, והתקווה היא ששם יושלם המהפך.
בסיבוב הראשון ניצח מועמד הימין, ידיד ישראל פלאביו בולסונארו, את הנשיא המכהן לולה דה סילבה, איש השמאל האנטי־ישראלי. רוב הסקרים מעניקים לבולסונארו את הניצחון גם בסיבוב המכריע, הן בשל העברת התמיכה משני המועמדים האחרים שנשרו והן בשל הביקורת החריפה על המדיניות הכלכלית של הנשיא. גם בבחירות לקונגרס ולסנאט נרשם רוב לימין.
אם אכן התחזיות יתממשו, בעיניים ישראליות המשמעות הכלכלית והמדינית היא עצומה. בולסונארו ואחיו אדוארדו, בניו של הנשיא לשעבר ז'איר, ביקרו בישראל. אדוארדו אמר לי בירושלים כבר בינואר השנה כי הוא מחפש את המשכן לשגרירות ברזיל שתועבר לבירת ישראל עם בחירת אחיו.
איך אומרים אחדות באנגלית?
השבוע היתה לנשיא טראמפ התבטאות מעניינת כשאמר שהוא עשוי להביע עמדה באשר לבחירות בישראל. נדמה לי שאני יכול לתת פירוש לאמירה הזו, וכאן זה המקום שבו פוליטיקה פנימית ומדיניות גיאו־אסטרטגית מצטלבות.
הסקרים לפני הבחירות לא מראים ניצחון מובהק לאף אחד מהגושים, ויכולת להקמת ממשלה לא נראית באופק, אולי ממשלת מיעוט על כרעי תרנגולת. "זוהי לא ממשלה שתוכל להביא לשינויים והכרעות מדיניות גדולות כפי שהמזרח התיכון ראוי לו", כך אמר לי השבוע גורם מדיני זר, העוקב מקרוב אחר המתרחש וחושש לאובדן מה שהוא מכנה "ההזדמנות ההיסטורית".
הכוונה היא ליישום של תוכנית טראמפ הגדולה למזרח התיכון, לאחר הכרעת המשטר באיראן ויצירת קואליציה רחבה על בסיס הסכמי אברהם. לטראמפ נותרו שנתיים ברוטו, שנה וחצי נטו, להשלים את מורשתו (ויש המוסיפים גם לנתניהו), ההיתכנות למהלך מורכבת, ומכשול אחד הוא הפוליטיקה הישראלית.
לכן הממשל האמריקני וגורמים בינלאומיים אחרים, בעיקר מהאזור, מקדמים את האפשרות של ממשלה ישראלית רחבה שתוכל לאשר החלטות מרחיקות לכת, במסגרת הסדר מדיני רחב. המסר הזה, כך לפי גורם בכיר אמריקני, הועבר ישירות לדמויות הפוליטיות הבכירות בישראל - הן ישירות והן באמצעות הצינורות הדיפלומטיים הרגילים.
לשכת נתניהו והבית הלבן מצויים בקשר שוטף, והשגריר בישראל מייק האקבי נפגש עם כמה מבכירי המפלגות, לרבות פגישה שהיתה בחודש שעבר עם גדי איזנקוט. כל המהלכים נעשים בזהירות כדי לא לחצות קווים אדומים של התערבות בבחירות, אבל לכולם הובהר כי העולם ובראשו ארה"ב יקבלו בברכה ממשלה רחבה, יציבה ונטולת גורמי קיצון.
המהלך המדובר הוא הקמה של ממשלה בראשות הליכוד וישר! בהסכמה שנתניהו נשאר בזירה למשך תקופה קצובה של עד שנתיים לקידום סיומן של המלחמות בכל הזירות והסכמים מדיניים עם כמה ממדינות האזור ובראשן סעודיה, ואחר כך פורש. נזכיר כי ממשל טראמפ לוחץ על הסעודים להצטרף להסכמי אברהם עם הסוכריות של F-35 ומתקן גרעיני, אך הסעודים, כפי שפרסמנו ב"ישראל היום", מתנים זאת בממשלה אחרת בישראל.
הגורמים המדיניים שעימם שוחחתי מציגים את הגזר שיובא בפני ראשי שתי המפלגות: שינוי אסטרטגי מרחיק לכת של המזה"ת, שינוי הנחוץ מאוד למאבק באווירה האנטי־ישראלית והאנטישמית העולמית ובעיצומים המתרחבים, וכן הפחתת סיכוני המלחמה והפוטנציאל הכלכלי העצום. אגב, הסוגיה עלתה בין השאר בשיחות נזיפה של הממשל בגלל הטיפול הלא יעיל בפשיעה הלאומנית של יהודים נגד ערבים ביו"ש.
בראיון בוועידת "ישראל היום" שאלתי את איזנקוט מדוע למרות הבטחתו לפעול לאיחוי השסע הוא מחרים את בוחרי הליכוד. תשובתו היתה בתרגום חופשי, כי נתניהו הוא המכשול לחיבור פוטנציאלי עם הליכוד. התשובה מעידה הן על הסיכוי והן על המכשול. הסיכוי - כי איזנקוט רואה בליכוד שותף, אבל המכשול - כי חיבור לנתניהו יעורר התנגדות עזה לכך במחנה האופוזיציה מצד גולן ולפיד, וכנראה גם ליברמן. "לא בטוח שיש לגדי היכולת הפוליטית להוביל מהלך כזה", אומר אחד מהגורמים. וגורם אחר מוסיף: זה יקרה רק אם מישהו יכריח את איזנקוט ונתניהו ולא תהיה ברירה אחרת.
לפי הפרסומים השבוע, הנשיא הרצוג מעורב במגעים, אך לשכתו הכחישה. בידיו גם אפשרות מתן החנינה לנתניהו. בראיונות האחרונים עימו הוא התייחס לסוגיית הממשלה הבאה והצהיר: "אני ממש, אבל ממש, אעשה כל שאני יכול כדי שלא יהיו בחירות חוזרות". הנשיא הדגיש כי מטרתו העליונה היא להביא להקמת ממשלה יציבה בישראל, והבהיר: "אני לא מתכוון לשבת על הטריבונה". הרצוג יבקש להביא לא רק לממשלה "יציבה" - משמע רחבה - אלא גם כזו שתטפל בבעיות היסוד הדחופות באופן לא חד־צדדי שיעמיק את השסע, אלא בהסכמה רחבה. סוגיית ועדת החקירה ל־7 באוקטובר, המשבר המשפטי/פוליטי, הגיוס, ועוד.
בין התנאים שגוש איזנקוט יעלה לאפשרות כזו, לבד מבטוחה שנתניהו אכן יפרוש במועד ולא יחזור על התרגיל שעשה לגנץ, יהיו ביטול החוק לשינוי הוועדה למינוי שופטים, חוק היועצים המשפטיים וחוק התקשורת. נתניהו יצטרך להסכים לביטול שלושת החוקים האלה במקביל להקמת ועדת מומחים מאחה שתקבע מחדש הן את האיזונים והבלמים בדמוקרטיה הישראלית, לרבות חוק יסוד: חקיקה המשריין את חוקי היסוד במעמד ורוב מיוחס. העברת תיקונים אלה וקיבוע של כללי המשחק הדמוקרטיים אפשריים רק ברוב ציוני גדול בממשלת אחדות רחבה. תנאי נוסף של גוש איזנקוט הוא הקמת ועדת חקירה ממלכתית לאירועי 7 באוקטובר.
חמאס עדיין כאן
30 אלף מחבלים חמושים (לעומת 40 אלף ב־7 באוקטובר) ומנגנונים אלימים לגביית מיסים ופרוטקשן מעידים כי חמאס חי ובועט ומנסה להתאושש, ובוודאי אין לו שום כוונה למסור את נשקו ולהתפרק צבאית. זוהי תמונת המצב ברצועת עזה - או לפחות בכ־40% ממנה שנמצאים ממערב לקו הצהוב.
לא, חמאס לא חזר ליכולותיו הצבאיות הקודמות, הוא איבד כמעט את כל היכולת הרקטית, ורוב המחבלים המגויסים החדשים הם ברמה צבאית ירודה. השבוע התמרדו נגדו כמה עשרות הסוחרים הגדולים ביותר ברצועה בגלל משטר הפחד והפרוטקשן. הסוחרים הודיעו למתפ"ש, האחראי על תיאום הכנסת משאיות הסחורות לרצועה, כי הם משעים את כל ההזמנות המהוות כמחצית מסך כ־600 המשאיות היומיות.
הסיבה - מחבלי חמאס עצרו את בנו של אחד מהסוחרים המוכרים כדי להכריחו לשלם במזומן את מה שהם מגדירים כמס, בפועל פרוטקשן. חמאס דורש מהסוחרים תשלום מזומן בשווי 30% מערכו של כל משלוח, וכן 10,000 שקלים על כל משאית. הסוחרים מחויבים לנהל את פעילותם רק באופן רשמי וממוסמך דרך העברות בנקאיות, אלא שחמאס לא יכול להתנהל כספית באמצעות הבנקים בעזה בשל העיצומים הבינלאומיים נגדו ולכן דורש את הפרוטקשן במזומן. הסוחרים מדווחים על העלאת הדרישות הכספיות של חמאס, וגם המחצית השנייה של הסיוע, זה המנוהל על ידי ארגונים בינלאומיים ובעיקר האו"ם, משלם פרוטקשן לחמאס.
זה מתבצע דרך תשלום לחמאס על "אבטחת" המשאיות, וכן מעשרות מהסחורה העצמה האמורה להיות מחולקת לעקורים חינם. את הסחורה הגנובה הזו חמאס מוכר בעצמו. אחד מהארגונים הבינלאומיים מוציא בימים אלה את עובדיו שאינם פלסטינים מהרצועה בגלל התגברות האיומים עליהם. והנה לכם חלק ממקורות המימון של המשך שלטון חמאס והבנייה מחדש של כוחו הצבאי.
מתאם פעולות הממשלה בשטחים, אלוף יורם הלוי, דיווח לקהילה הבינלאומית על המתרחש, והבהיר כי המהלך של הסוחרים פוגע ביכולתה של ישראל לעמוד במחויבות של 600 משאיות ביום שנקבע במסגרת הפסקת האש. עד כה לא נרשמה תגובה, וברור לחלוטין שלו היתה ירידה בהכנסת המשאיות בשל מדיניות ישראלית הגינויים היו ממהרים להגיע, אבל לצביעות הזו כבר התרגלנו.
ביקורת אחרת של האו"ם היתה על איסור ישראלי להכנסת אוהלים לקראת החורף, אוהלים שהשלד שלהם בנוי מלוחות עץ. אלא שהאיסור הישראלי הזה הגיע לאחר שהתברר כי חמאס אוסף את לוחות העץ הללו ומדפן בהם את מנהרות הטרור שלו ברחבי הרצועה.
תנועת "צו 9", הנאבקת בהכנסת הסחורות לעזה, פרסמה הודעה שלפיה חמאס גורף לכיסו בכל יום מיליוני שקלים ממשאיות הסיוע שישראל מזרימה לידיו כבר שנה. המסר ברור: משתלם לטבוח, לאנוס ולשחוט יהודים אם זה המחיר. "צו 9" מתריעים כבר זמן רב כי ממשלת ישראל מאפשרת לממן את אלו שרצחו אותנו. הגיע הזמן שהציבור יתעורר ויעשה מעשה. חייבים לעצור את המשאיות. אנחנו דורשים לפרק את חמאס.
ועוד שמן על המדורה: אחד מהגורמים העוקבים אחר הנעשה ברצועה מתאר ניגוד עצום בין תעמולת המצוקה והרעב השקרית לבין המשתקף ברשתות החברתיות ברצועה: מסעדות מפוארות, חגיגות עם כמויות מזון והתפארות במוצרי יוקרה.
נקודת ציון
שלושה מספרים על הבחירות המתקרבות: עלות הבחירות בישראל מוערכת בכ־4 מיליארד שקלים, המתחלקים בין המדינה - יום שבתון, תקציב ועדת הבחירות, תקציבי מפלגות ועוד - לבין המגזר הפרטי, הנאלץ לממן שכר מוגדל למי שעובד, להשבית מכונות ועוד. נתון למחשבה למי שמעדיפים עוד בחירות במצב של תיקו.
18% הוא שיעור המחליטים ברגע האחרון, בהסתמך על בחירות קודמות. כלומר הכל פתוח, והסקר היחיד הנכון הוא הקלפי.
140,000,000 - מספר הבוטים והחשבונות המזויפים שהסירו מטא ורשת X בגלל ניסיונות הטיה של מערכות בחירות בעולם ובישראל.
