מנדלבליט, אתה הראש - אתה אשם

א.

"יכול להיות", ענה אביחי מנדלבליט כשעו"ד חדד שאל אם אמר פעם למישהו שהמשטרה פועלת מאחורי גבו. כשנשאל אם אמר שההדלפות נועדו ללחוץ עליו, הוא ענה: "יכול להיות שאמרתי", ועל הלחץ עצמו: "יכול להיות שחשבתי שהם מגזימים". על הטענה שהסתירו ממנו דברים הוא אמר: "יכול להיות, אבל עדיין לא השתכנעתי". לא "כן", לא "לא" - קטגוריה שלישית, שעד השבוע לא היה לה שם. עכשיו יש לה: "יכול להיות". מה זה "יכול להיות"? זיכרון שאפשר לחזור ממנו. משפט שנאמר מול שלושה שופטים ונשאר פתוח מאחור. כלומר, עדות עם דלת אחורית.

ב.

"הפרקליטות היתה ידי הארוכה", כך אמר מנדלבליט בביהמ"ש המחוזי בירושלים. הוא אמר את זה כדי להגן עליה. "שלוחו של אדם כמותו" (ברכות ה, ה). מה שעשתה היד, עשה הגוף.

ובכן כך. היד ישבה בישיבה שבה הוחלט על התרגיל במקורבת של ניר חפץ. הגוף לא ידע שהיא שם. היד, ליאת בן ארי, סיכמה בשיחת טלפון מה יאמרו לפילבר: "המחיר נגזר מהתוכן". הגוף קרא לזה בעצמו "כמו משא ומתן לעד מדינה". וכשנשאל אם אישר, ענה: לא. היד ניסחה לכתב האישום המתוקן נספח של 315 פריטי סיקור, אחרי שבית המשפט שלח אותם בבושת פנים. הגוף לא עבר על החומר שממנו הוכן. יד אחרת, המשטרה, האזינה בצו של בית משפט לנתן אשל, מקורבו של ראש הממשלה. הגוף שמע על זה אחר כך, וזה "הרתיח" אותו. ואת הסיכום אמר הגוף בעצמו: "יש פעולות שלא אישרתי, ובכל זאת נעשו. גם דברים חמורים". כלומר, שלוחו של אדם גדול ממנו.

ג.

מנדלבליט ודאי מכיר את קידושין מב, ב: "שילח ביד פיקח - פיקח חייב". ולמה לא נאמר "שלוחו של אדם כמותו"? משום ש"אין שליח לדבר עבירה".

זו ההגנה שבנה מנדלבליט ביומיים הראשונים על הדוכן. הוא השולח. הפרקליטות והחוקרים הם השליחים. את מה שעשו בלי ידיעתו - המיילים על ראש הממשלה שהופקו ביולי 2017, המשא ומתן עם פילבר, התרגיל במקורבת של חפץ ועוד ועוד ועוד - הם עשו על דעת עצמם. על המיילים אמר בעצמו: "ביוני וביולי אותה שנה לא נתתי אישור לבדיקה". "לא ידעתי". "לא אישרתי". כלומר, השולח פטור. השליחים אשמים.

את ההגנה בונה מנדלבליט סביב הטענה שהוא השולח. הפרקליטות והחוקרים הם השליחים. על המיילים אמר: "לא ידעתי". "לא אישרתי". כלומר, השולח פטור. השליחים אשמים

אם הוא לא ידע ולא אישר והם בכל זאת פעלו, אז הם פעלו ללא הסכמתו. כלומר, בדיוק מה שסעיף 17 לחוק יסוד: הממשלה אוסר. אז או שהוא ידע, ואז הוא אחראי לכל מה שנעשה - או שלא ידע, ואז החקירה נולדה בלי הסכמה. דרך שלישית אין.

ד.

בלי מתת אין שוחד. ומנדלבליט חתום על כתב אישום תקדימי בהיסטוריה, שבו המתת היא סיקור עיתונאי.

חדד שאל את מנדלבליט במה חשדו בראש הממשלה כשאישר לחקור אותו. מנדלבליט: "יש כתב אישום שמדבר בעד עצמו". חדד התעקש, וקיבל תשובה ארוכה. אז מה השוחד? "הדבר המרכזי הוא שיש אפשרות לשלוט בנרטיב". והסיקור החיובי? "זה חלק". ובסוף, בכל זאת: "זה בא לידי ביטוי בסיקור חיובי". גם במסמך האישור לחקירה שחדד הציג לו לא כתוב באיזה עניין ובאיזה חשד. מנדלבליט: "אני מקבל את זה, אולי היה צריך לגלות יותר".

סיקור חיובי מישהו בדק? על 315 הסעיפים: "להגיד שקראתי כל עדות, זה לא". על כך שעל רובם המוחלט נתניהו לא נחקר: "זה לא נאמר לי". השופט בר־עם סיכם במקומו: "אדוני לא בדק את הכתבות, לא קרא את העדויות, אדוני סומך רק על התביעה?" מנדלבליט: "כן".

למחרת, חדד: "בכל החקירה לא הציגו כתבה אחת". מנדלבליט: "ביקשתי לבדוק. לא ידעתי שלא נבדק". כלומר, השוחד לא נבדק לפני כתב האישום, לא נבדק כשפירטו אותו, ולא נבדק אחרי.

ב"המשפט" של קפקא, יוזף ק., פקיד בנק, נעצר בוקר אחד. עד העמוד האחרון הוא לא יודע במה הוא מואשם. הוא שואל את השומרים, והם לא יודעים. הוא שואל את הפקידים, והם לא יודעים. האשמה קיימת, וזה מספיק.

כאן זה הפוך. הנאשם יודע בדיוק במה מאשימים אותו. מי שלא יודע הוא המאשים. שואלים אותו, והוא מחרטט. הוא מפנה לתובעים. הם לא בדקו. יש כתב אישום. זה מספיק.

ה.

דצמבר 2021. מנדלבליט, בשיחות סגורות על תקופת נתניהו: "באמת הרבה חסדי שמיים..." פברואר 2023, מנדלבליט בראיון ל"עובדה": "אין דמוקרטיה ישראלית בלי כתב האישום הזה". אוקטובר 2026, מנדלבליט על דוכן העדים: "באמת קיוויתי לאורך כל הדרך שהדברים לא יבשילו". מהודיה לה', דרך תנאי לדמוקרטיה עד התקווה שהתיק לא יבשיל. ככל שמנדלבליט קיווה יותר שלא יבשיל, כך הבשיל יותר. מה זה הבשיל - הרקיב.

ו.

ספטמבר 2019. מתפרסמות ידיעות שהחוקרים לחצו על עדי המדינה באמצעים פסולים. יו"ר לשכת עורכי הדין, אבי חימי, מוחה בפומבי: "הפעם נחצה כל גבול אפשרי". מנדלבליט עורך בירור מול המשטרה והפרקליטות, ועונה לו במכתב: "חומרי החקירה מלמדים כי אין שחר לטענות בפרסומים על אודות לחץ שהופעל כביכול על עדי מדינה כדי שימסרו גרסאות שאינן אמת". החקירה, הוסיף, "בוצעה מתוך מטרה אחת ויחידה: הגעה לחקר האמת", וכל טענה של ההגנה, הבטיח, "תישמע בלב פתוח ובנפש חפצה בהליכי השימוע". בשימוע, ליאת בן ארי היתה בספארי.

חדד שואל על מה נשען המכתב. מנדלבליט: "זה מסמך שמוסרים לי". מי מסר? מנדלבליט: "אני לא זוכר בדיוק, אבל במשטרה ובפרקליטות". היועץ שאל את המשטרה והפרקליטות סחטו עדים, המשטרה והפרקליטות ענו שלא. היועץ חתם.

התובעת יהודית תירוש היתה בישיבת הסטטוס שבה התקבלה ההחלטה להפעיל את התרגיל הפסול על ניר חפץ. מנדלבליט לא ידע. חדד שאל אם היה מצופה שיעדכנו אותו. מנדלבליט: "התשובה היא כן".

פברואר 2023. מנדלבליט, ב"עובדה": "הבאתם שמץ של ראיה על משהו רקוב ומושחת, משהו?" אוקטובר 2026. מנדלבליט, על התרגיל: "פסול ולא נכון. זה פשוט היה לא בסדר".

והשופט משה בר־עם שאל אותו אם היה חותם היום על המכתב לחימי. מנדלבליט השיב שיצטרך לבדוק. לבדוק עם מי?

ז.

ביום שלישי הבא חוזר מנדלבליט לדוכן. בשאר השבוע הוא דקאן של פקולטה למשפטים. סטודנט שיישאל במבחן מהו השוחד בתיק ויענה "יש כתב אישום שמדבר בעד עצמו" - ייכשל. הדקאן שלו חתום על זה. חרפה.