הדירה של טורקו אבג'י ברמת גן מרוהטת בטוב טעם. "הכל מתרומות", היא אומרת בחיוך עם צל של צער. חיוך על טוב ליבם של התורמים, צער על כך שנזקקה לעזרה. נדמה שהחיוך המוצלל הזה ילווה את השיחה כולה.
היא בת 28, מלאת קסם, חסרת מניירות, מטופחת ואינטליגנטית. מישהי שהייתם רוצים שתהיה חברה שלכם גם בלי לדעת מה הקריבה למען ישראל, ומה עוד תמשיך להקריב. אבל אנחנו מקדימים את המאוחר. נתחיל בהתחלה.
אבג'י גדלה במרמריס שבדרום־מערב טורקיה. כשהיא מספרת על הילדות על קו המים, עיניה מצטעפות. לאביה יש אונייה קטנה שבה הוא משיט תיירים, כך פגשה ישראלים רבים. בזמן הקורונה למדה באוניברסיטה באיסטנבול. בטלוויזיה הטורקית דובר על גזל בתי פלסטינים בשייח ג'ראח, והיא פנתה לאחת ממכרותיה בישראל לשאול אותה לדעתה. החברה שלחה לה מאמר של פרופסור מהאוניברסיטה העברית. זאת היתה הפעם הראשונה שהתוודעה לדעה ההפוכה ולקיומה של האוניברסיטה. אז גם ניטע בה הרעיון ללמוד בה.
את רצף ההתרחשויות הבאות מגדירה אבג'י כנס. היא התקבלה ללימודי מדעי המדינה בירושלים, ואף קיבלה מלגת לימודים מקרן טורקית. אבל בעוד היא תכננה את הנסיעה, הסביבה שלה ניסתה להניא אותה מכך. "אלו אנשים טובים שהוזנו על ידי התקשורת הטורקית ודאגו לי. הם אמרו לי שיש גזענות בישראל ושאף אחד לא יהיה חבר שלי כי אני לא יהודייה. יש הרבה פרופגנדה בתקשורת שם. היום זה אפילו יותר גרוע: מראים כאילו כל היהודים הם חרדים, מסבירים שיש לכולם עשרה ילדים והם רוצים שלנו לא יהיו ילדים בכלל, אומרים שבישראל מתנגדים ל־LGBT (להט"ב) ואוסרים אינטרנט אבל רוצים שבטורקיה ישתמשו בו. למה? כי זה עוזר לדיקטטורה. ארדואן לא לוקח אחריות על שום דבר, אלא מאשים את ישראל בהכל".
לצרוח לעולם
ועדיין, למרות כל מה ששמעה מסביבה, מצאה את עצמה אבג'י בשנת 2021, בגיל 23, בירושלים. למה באה למרות הכל? "זה משוגע, אני יודעת", היא צוחקת. "הייתי בטוחה שירושלים נמצאת במלחמה תמידית, לא ציפיתי שזאת תהיה עיר כל כך יפה. אבל הרעיון של ללמוד כאן מדעי המדינה קסם לי כל כך... אני נזכרת איזו תמימה הייתי. בנתב"ג ראיתי חרדים בפעם הראשונה ואמרתי לעצמי 'וואו, הם אמיתיים!' הגעתי בתקופת החגים, כמו עכשיו, ולא ידעתי שום דבר על יהדות, אז לא הבנתי למה הכל סגור כל הזמן. החברות שלי במעונות היו יהודיות ולקח לי זמן להבין מה קורה. אבל חודש אחר כך זה כבר היה לי רגיל, וראיתי שאין הבדל אמיתי בינינו. יש כאן דתיים וחילונים כמו בכל מקום בעולם".
ככל שעוברים הימים, מבינה אבג'י את הפער בין מה שידעה על ישראל מהתקשורת הטורקית לבין המציאות. "במכינה למדתי עם יהודים, ארמנים ומוסלמים ותהיתי, אולי ככה נראה שלום. לא האמנתי שישראל לא מצליחה לספר את הצד הזה לעולם. הדבר היחיד שישראל ממש גרועה בו זה הסברה. משהו חייב להשתנות שם. לא צריך הרבה, אפילו להראות את היומיום הרגיל שלי זה ההפך ממה שמספרים בעולם". בעתיד, תשתמש אבג'י ב"יומיום הרגיל שלה" בסרטונים שתעלה לרשת החברתית, שבהם תראה איך למרות הטענות על גזענות ואפרטהייד, היא מתקבלת בארץ כשווה בין שווים.
"במכינה למדתי עם יהודים, ארמנים ומוסלמים ותהיתי, אולי ככה נראה שלום. לא האמנתי שישראל לא מצליחה לספר את הצד הזה לעולם. הדבר היחיד שישראל ממש גרועה בו זה הסברה. משהו חייב להשתנות שם"
בשנתיים הראשונות נסעה אבג'י פעם בחודשיים הביתה ("יש לי טיסה ישירה הביתה שלוקחת 50 דקות!"), וסיפרה למשפחתה ולחבריה מה באמת קורה בארץ. הם השתכנעו. ואז הגיע 7 באוקטובר.
"הייתי מהבודדים שהיו במעונות, כי הרוב נסעו הביתה. התעוררתי מהאזעקות כמו כולם. זה היה נורא מפחיד, כי במקביל לסרטונים אנחנו שומעים את הערבים בשכונות הסמוכות חוגגים, ויודעים שאנחנו נמצאים במקום הכי קרוב אליהם. ישבנו במקלט ותכננו שאם הם יבואו, כולם יתחבאו ואני אצא אליהם ואגיד שאני טורקייה ומוסלמית ושלא יפגעו בי. דבקנו בתוכנית הזאת שלושה חודשים.
"הייתי בטוחה שזאת תהיה המלחמה הראשונה שבה כולם יתמכו בישראל, אבל כבר ביום שלמחרת ראיתי איך במדיה הטורקית משנים את הנרטיב. ראיתי את הכתבים הטורקים משקרים, לא מתייחסים למה שעברנו, לתינוקות, לחטופים, וכל כך זעמתי. הרגשתי שאני רוצה לצרוח לעולם: 'זה לא נכון! זה לא מה שקרה!'"
להרוג ציוני ולנוח
בייאושה, שלחה אבג'י הודעה לאחת מחברותיה הישראליות ואמרה לה שהיא יוצאת מדעתה, שהיא לא מצליחה לישון, ושאלה אותה איך היא מתמודדת עם זה. "אנחנו יהודים, אנחנו רגילים לזה", ענתה החברה - והשיחה הזאת עדיין מעבירה בה צמרמורת. היא מצביעה עליה כאחד מהגורמים שדחפו אותה לצעד הבא שתעשה, שישנה את חייה.
היא התחילה להעלות סרטונים. "בהתחלה רק השתמשתי בטלפון שלי ואמרתי מה אני חושבת, ולאט־לאט העמוד שלי באינסטגרם וב־X התחיל לצבור תאוצה. אנשים התחילו לשים לב, הייתי הטורקייה היחידה שתמכה בישראל בגלוי. ואז התחלתי להתראיין לתקשורת הישראלית. בדצמבר האחרון אחד מהעיתונאים שאל אותי אם אני ציונית. אמרתי שכן. בתקופה הזאת כבר התחילו לכתוב עלי בתקשורת הטורקית, אבל אחרי הראיון הזה - הפכתי לוויראלית.
"בשעה הראשונה אחרי הראיון ההוא, לא היה כל כך אכפת לי. הנחתי שיהיו כמה אנשים שילכו נגדי, ואוכל למנף את הביקורת להפצת הדעות שלי. אבל אחרי שעה כל הרשתות החברתיות בטורקיה דיברו רק עלי. התחילו לפרסם תמונות של המשפחה שלי ואת המיקום של הבית שלהם, וקראו לפגוע בהם. באותו רגע הבנתי שאיבדתי שליטה. הייתי חסרת אונים, לא ידעתי מה לעשות ולא ידעתי מי יכול לעזור לי". באותו הלילה פרסמה משפחתה שהיא לא תומכת בדעותיה ומנתקת איתה כל קשר.
למחרת, הקמפיין נגד אבג'י צבר תאוצה והיא הואשמה ב"תמיכה ברצח עם". היא הבינה שאם תגיע לטורקיה - תיעצר. היא יצרה קשר עם עורך דין טורקי, העבירה לו את שארית כספה וביקשה ממנו לתבוע את אחד מהגולשים שהאשים אותה ברצח תינוקות פלסטינים. כשעורך הדין הותקף גם הוא - נותק הקשר עימו. "הוא הצהיר שהוא פורש מהייצוג שלי ושהקשר הזה היה טעות. סתם זרקתי כסף והבנתי שאף אחד בטורקיה לא ייצג אותי. זה היה הלם בשבילי. בטורקיה לכולם יש זכות לעורך דין, אפילו לרוצחים. קלטתי שטורקיה מתחילה להידמות לאיראן".
"לא היה לי איפה לישון, הייתי הומלסית באמת. ואז התקשרה אלי אישה ששמעה את הסיפור שלי והזמינה אותי לגור אצלה. זוג מבוגר מתל אביב אימץ אותי כמו בת. זה היה רגע שבו האמנתי באלוהים"
העליהום נתן את אותותיו גם מעבר לרשתות החברתיות. הקרן שהעניקה לאבג'י מלגה הפסיקה את תמיכתה בה, היא לא יכלה לקבל כסף ממשפחתה ונאלצה לעזוב את המעונות ולהפסיק את לימודיה כי לא היתה לה אשרת עבודה בארץ. היא הגישה בקשה למקלט מדיני ובמשך חצי שנה נדדה בין בתים של חברות. "בנובמבר שעבר נתקעתי, לא היה לי איפה לישון, הייתי הומלסית באמת. בכיתי, זה היה הרגע הכי אפל בחיים שלי. ואז התקשרה אלי אישה שלא הכרתי, ששמעה את הסיפור שלי, והזמינה אותי לגור אצלה. זה היה רגע שבו האמנתי באלוהים. זה זוג מבוגר מתל אביב שאימץ אותי כמו בת, נתן לי חדר וכל מה שהייתי צריכה".
חיים חדשים
לאורך כל התקופה הזאת עסקה אבג'י בהסברה פרו־ישראלית בהתנדבות. היא טיפחה ערוצים ברשתות החברתיות שהלכו וגדלו, העלתה אליהם סרטונים ודיברה בהם על המציאות בישראל כפי שהיא באמת, ולא כפי שהיא מצטיירת בתקשורת הטורקית. היא דיברה רבות נגד ארדואן, נגד המדיניות האנטי־ישראלית שלו, נגד הקריאות שלו להשמדת ישראל, נגד מאסר אנשי אופוזיציה ("זה מפחיד נורא עכשיו, הם עוצרים את כולם"). בעקבות כל אלה הוצא נגדה צו מעצר בטורקיה על "העלבת הנשיא".
במארס האחרון, כשהתחילה המלחמה עם איראן, פנה אליה במפתיע ערוץ אופוזיציה טורקי וביקש שתסקר את האירועים בישראל. בעקבותיו הגיעו בקשות דומות נוספות. מגישה שהביעה הזדהות עם הסבל הישראלי בעקבות הדיווח של אבג'י הוקעה ציבורית וקיבלה איומים על חייה. הבקשות לדיווחים פסקו באחת. "הבנתי שלא משנה מה אני אומרת או עושה - אין לי מקום בטורקיה. זה היה כל כך עצוב, כי אני לא אדם רע. החלטתי לקחת הפסקה. סגרתי את חשבון ה־X שלי על 30 אלף עוקביו, שכמעט כולם טורקים, לא יכולתי להתמודד עם זה עוד. חשבתי איך אני יכולה לעשות את זה בטוח ובריא יותר, וגם להבין איך אני ממשיכה לחיות כאן".
אבג'י התחילה לשקוע. בלי אשרת עבודה או כסף ללימודים, מנודה ממולדתה, היא הרגישה אבודה. ההצלה הגיעה בדמות כתבה שעשתה עליה העיתונאית אילה חסון, שהביאה את סיפורה לציבור הישראלי. "זה היה הרגע שבו כל החיים שלי השתנו. קיבלתי המון שיחות והודעות, הוזמנתי לכנסת לדבר עם ח"כים, הרגשתי כאילו כל העם התאחד לטובתי. הייתי כל כך אסירת תודה. תנועת 'אם תרצו' התחילה קמפיין בשביל שאקבל אזרחות ישראלית, והייתי בהלם שדווקא ארגון ימני דרש את זה. אני חושבת שהלחץ התקשורתי והציבורי האיץ את התהליך לאישור הבקשה שלי למקלט מדיני, שהתקבל השבוע. כולם היו כל כך מדהימים, מימין ומשמאל".
האישור הנכסף התקבל לאחר שהוועדה המייעצת לענייני פליטים קיבלה את בקשתה וקבעה שפעילותה הפרו־ישראלית העמידה אותה בסכנה של ממש אם תשוב למולדתה. האישור תקף לשנה, והיא יכולה לחדשו.
לצאת מתיבת התהודה
עכשיו, כשהמאבק היומיומי לשרוד נרגע קצת, צפים הגעגועים הביתה. "אני ממש מתגעגעת לטורקיה. כל החיים שלי היו על הים, עכשיו החיים שלי ממש שונים. אני מתגעגעת לדבר טורקית, להיות עם חברים, עם המשפחה, למרות הכל - טורקיה היא הבית שלי". משום שהיא יודעת שלא תוכל לחזור הביתה בעתיד הקרוב, היא משתדלת לא לחשוב על זה כלל. "זה מעציב אותי", היא משפילה מבט.
הראיון נעצר. פתאום שקט ועצוב. האם היא מתחרטת? "לא. אפילו ברגעים הקשים, כששאלתי את עצמי אם הייתי חוזרת ועושה את הכל שוב, היה לי ברור שכן. אני מכירה את עצמי. אם הייתי חוזרת לטורקיה בלי להגיד את האמת, הייתי אוכלת את עצמי".
היא מאמינה שהצליחה לשכנע, להזיז משהו בתפיסת העולם של רבים מעוקביה. "אני מקבלת הודעות מאנשים שמספרים לי שממש שיניתי את דעתם. בטורקיה יש הרבה אזרחים שמרגישים שמה שמאכילים אותם הוא שקרי, אבל אין להם מידע שיסתור את זה. הם יודעים שחמאס הוא ארגון רצחני, אבל כל מה שהם רואים בתקשורת זה תינוקות פלסטינים מתים. אין להם מידע שתומך בתחושות שלהם. מה שהעליתי עזר להם לראות את האמת. המון אנשים כותבים לי תודה שדיברתי בגלוי. בהתחלה כעסתי על זה שדיברו נגדי, היום אני מבינה כמה זה טוב. אם לא הייתי מקבלת את כל הודעות השנאה האלה, הייתי מבינה שאני כותבת רק לתיבת תהודה של אוהדי ישראל, ואז לא היתה למה שאני עושה שום משמעות. במיוחד היום אנחנו צריכים לצאת מתיבת התהודה הזאת. ואם אני אצליח בזה - זה מצוין".
ובעתיד? אבג'י מאמינה שהיא יכולה להמשיך להביא את הקול הייחודי שלה ולהמשיך להשפיע, באופן כזה שיכול לשנות אצל רבים את השקפת עולמם כלפי ישראל. "אני רוצה להיות תחקירנית או עיתונאית. אני רוצה לכתוב ספר. כשהתחלתי את כל זה רציתי להיות 'יוסף חדאד הטורקייה'. אני בטוחה שאהיה טובה בזה".
