המשימה הדחופה ביותר של הממשלה הבאה עומדת ומחכה בעזה

העובדה שההישגים של ישראל אינם מיתרגמים למהלכים מדיניים, דווקא כשההזדמנויות נראות בהישג יד יותר מאשר בעבר - היא החטא הבלתי נסלח השני של ממשלת ה-7 באוקטובר (לאחר טיפוח החמאס והחלשת הרשות הפלסטינית). במקום להתמקד במטרה עיקרית אחת: מניעת המשך שלטון החמאס ברצועת עזה, התפרסנו על שורה של חזיתות, בשעה שהחמאס מתחזק בעזה וממשיך לשלוט שם אחרי שלוש שנים.

במקום לסייע לנשיא טראמפ בהשגת המטרה הזו, כאשר הוא עצמו עומד בראש מועצת השלום (אשר אחד מיעדיה הוא למנוע מן החמאס וממיליציות אחרות למלא כל תפקיד שהוא בניהולה של עזה), אנחנו מציבים קשיים בדרך להעברתה של המועצה מקהיר לעזה, ומשלמים, בכל יום, מחיר יקר ומיותר אשר קשה להבינו אלא כהמשך העדפת החמאס על פני כל גורם אחר.

הממשלה הבאה תצטרך לטפל בכל הזירות ולסיים את הלוחמה בהן בהסדרים ביטחוניים ומדיניים, אך עזה חייבת להיות היעד הראשון. עם החמאס אין שום מקום להבנות ולהסכמות, גם אם הן נעשות באמצעות גורמים אמריקניים בכירים. הנהגת הארגון חייבת להסתלק, מהר ככל האפשר, מניהול המקום האומלל הזה. יש מתווה, יש אנשים המחכים לטפל בהסתלקות זו, ולפני כל דבר אחר יהיה צורך לסייע בידם, כדי שהמנוולים אשר הערימו על המנהיגות הישראלית הנוכחית, לא יהיו במצב המאפשר להם לחזור על מעלליהם הנוראים.

תהלוכת תומכי הפת"ח בעזה

ב-28 בנובמבר יתקיימו הבחירות למועצה הפלסטינית המחוקקת אחרי שנים ארוכות שלא התקיימו בחירות כאלה. מזכ"ל צפון רצועת עזה של הפת"ח, חאתם אבו אל-חוסיין, הוביל בשבוע שעבר תהלוכה של אנשי תנועתו מבלי שהחמאס מנע זאת. משהו מתחולל ברשות הפלסטינית. המאבק בין גורמים פוליטיים פרגמטיים הרוצים להגיע למימוש פתרון שתי המדינות, לבין גורמים קיצוניים הרואים בכך כניעה לישראל, מחריף והולך בימים אלה, למרות שאינו זוכה לתהודה תקשורתית אצלנו.

משהו מתחולל ברשות הפלסטינית. המאבק בין גורמים פוליטיים פרגמטיים הרוצים להגיע למימוש פתרון שתי המדינות, לבין גורמים קיצוניים הרואים בכך כניעה לישראל, מחריף והולך בימים אלה, אף שאינו זוכה לתהודה

ברבעון הראשון של שנת 2027 אמורות להתקיים הבחירות המשמעותיות ביותר - לנשיאות הרשות הפלסטינית, ועד לרגע זה לא ברור אם הנשיא מחמוד עבאס, שהכריז על כך, מתכוון להתמודד על התפקיד חודשים אחדים לאחר יום הולדתו ה-91. מרואן ברגותי, היושב בכלא הישראלי כבר שנים רבות, הודיע כי בכוונתו להתמודד, ואולי גם מוחמד דחלאן, שמרד באבו מאזן, הרחיק לאיחוד האמירויות, והפך ליועצו של נשיא האמירויות, מוחמד בן זאיד. הבחירות למועצה המחוקקת ולנשיאות יגשימו, לפחות חלק מתביעותיו של הנשיא טראמפ לדמוקרטיזציה פלסטינית, כתנאי לשילוב הרשות הפלסטינית במהלכים לקראת אפשרות הקמתה של מדינה פלסטינית.

חוק שירות הביטחון, סעיף 39 (ג)

לחרדים הנחשבים פרגמטיים, יש רק דרישה אחת קטנה: שכל החרדים הצעירים שיתגייסו לצבא, משום שאינם לומדים בישיבות, יסיימו את שירותם הצבאי בדיוק כפי שיתגייסו אליו. זוהי דרישה שגם אם ממשלה זו או אחרת תסכים לה, אי אפשר יהיה לדרוש ואי אפשר יהיה להתחייב ברצינות לממשה. האם מישהו מעלה על דעתו שחברי קיבוצים יתגייסו לצה"ל רק בתנאי שהצבא יתחייב להחזיר אותם לקיבוץ, למשל? ובכלל, אחוז ה"מתפקרים" מקרב בני התשחורת הנמצאים במרחב החרדי הוא נכבד ביותר. האם יש מישהו במגזר החרדי שיכול להבטיח כי הם לא יעזבו את העולם החרדי עד שיגיעו לגיל 21? הרי רוב ההתפקרויות אינן מתרחשות בצה"ל אלא בריכוזי החרדים...

כשלעצמי אני סבור שהדרך היחידה להביא לגיוס משמעותי של חרדים צעירים ולהגברת השוויון, היא ביטול ההבדל הקיים כיום בעילות לשחרור משירות בין נשים וגברים בחוק שירות הביטחון. אימוץ ההצעה עשוי להסיר את הנושא מסדר היום אחת ולתמיד, אבל גם אם זהו פתרון הדורש תעוזה רבה מדי מן הממשלה הבאה, היא תצטרך למצוא פתרון שלא יהפוך אותה לשמרטף הדורש מן החיילים החרדים שלא יתפתו לזוז מחרדיותם.