לוותיקי העיתונאים בארץ, כמו חגי סגל, החרמת הדמוקרטים את ערוץ 14 מסיקור החגיגה הדמוקרטית המכונה "פריימריז" השבוע הזכירה את החרמת ערוץ 7 לפני 30 שנה. אז זה היה בטיעון שכלי התקשורת אינו חוקי.
הפעם לא נתנו דריסת רגל לכתב הערוץ (ששב ממילואים), בטענה ש"מדובר בערוץ תעמולה" ולא יעזור בג"ץ. בימים ההם בזמן הזה לא הסתפקו בהחרמה, אלא פעלו בהצלחה מרובה בהובלת ח"כ דאז איתן כבל לסגור את שידורי הערוץ הימני.
יאיר גולן יכול רק להתקנא באותה יעילות שהפגינו אז חברי מפלגות השמאל נגד הערוץ הקטן, שהעז להשמיע קול אחר במרחב התקשורתי. אם אכן תקום פה אחרי 27 באוקטובר ממשלה שהדמוקרטים - לפי הסקרים כעשרה מנדטים - יהיו חלק משמעותי ממנה, אין ספק שאנשי המפלגה לא יסתפקו בחרם הצהרתי. הצהרת הכוונות ניתנה בשלושה העתקים, מהעומד בראש המפלגה ועד לאחרון מתמודדיה וחבריה. ראש מערך ההסברה והדוברות במפלגה הודיעה רשמית במהלך היום: "לא נשתף פעולה עם גוף תקשורת שמהותו הפצת שנאה ופילוג". הדבשת התכווצה לרגע מבושה.
ובכל זאת, אי אפשר להתעלם מחגיגות הפריימריז שהיו גם היו, בזמן שבליכוד עוד מתווכחים מאחורי הקלעים כיצד לצמצם ככל הניתן את השפעת המתפקדים על הרשימה, ועל כניסת שמות חדשים לתוכה שלא לבחירת היו"ר.
אי אפשר להתעלם מחגיגות הפריימריז שהיו גם היו, בזמן שבליכוד עוד מתווכחים מאחורי הקלעים כיצד לצמצם ככל הניתן את השפעת המתפקדים על הרשימה, ועל כניסת שמות חדשים לתוכה שלא לבחירת היו"ר. השבוע נדמה היה שמבין שתי המפלגות הדמוקרטיות האחרונות בישראל, במערכת הבחירות הנוכחית עשויה להישאר רק אחת
השבוע נדמה היה שמבין שתי המפלגות הדמוקרטיות האחרונות בישראל, במערכת הבחירות הנוכחית עשויה להישאר רק אחת. מהלך ההתפקדות המהיר שלא דורש תקופת הכשרה הוביל לכניסת שיא של כ־40 אלף מתפקדים חדשים למפלגה בתוך שבועיים ימים, וגם להכנסה לא מבוטלת לקופתה.
קצת נתונים והשוואות: שיעור ההצבעה בפריימריז עמד על 86.2%, והוא הגבוה שתועד בפריימריז מפלגתיים בישראל. מבין 112 אלף המתפקדים השתתפו 97,099 מצביעים. לשם השוואה - בפריימריז הגדולים בתולדות הליכוד (אוגוסט 2022) הצביעו בסך הכל 79,735 מתפקדים. לזימי לבדה קיבלה 8,039 קולות יותר מכלל ציבור המצביעים של המפלגה הגדולה בישראל. הזוכה במקום הראשון שם, יריב לוין, קיבל 47,995 קולות (60.2%).
בעוד בליכוד נדרשת תקופת הכשרה של 18 חודשים טרום בחירות לכל מתפקד פוטנציאלי - בתקופת מרב מיכאלי כיו"רית העבודה (הדמוקרטים, כזכור, היא חיבור של העבודה ומרצ; שא"כ) היא קיזזה תקופה של שליש מזה לאפס. ד"ר טל אלוביץ', לשעבר מנהל סיעת העבודה ועמית מחקר במכון מולד, אומר: "זה אחד ההישגים הגדולים של מרב מיכאלי - הפריימריז הפתוחים. למהלך הזה התלוו חששות כמו התפקדות של קבוצות לחץ, בדומה לליכוד שהפכה חרד"לית עם הזמן, אבל הם היו רחוקים מלהתממש". בעיני אלוביץ' ישנו אפקט נוסף לפריימריז, ולא רק בחגיגה הפוליטית הנקודתית: "מפלגת חברים יכולה להיות עוף החול. ראינו את זה אצל מרב מיכאלי ב־21', ורואים את זה בימים אלה אצל הדמוקרטים".
סיכול נרקיס
ההישג המרשים ביותר היה של חברי הכנסת של הדמוקרטים. נעמה לזימי בראש עם 90 אלף תומכים, ואחריה גלעד קריב ואפרת רייטן, שקיבלו כולם אמון ומנדט מחודש לפעול בשם הבוחרים העתידיים בכנסת, ואולי גם בממשלה. "נעמה נתנה תמורה ישירה לכל מצביע שמיקם אותה ראשונה בפעם הקודמת. כל הח"כים של הסיעה עבדו קשה. סיעה קטנה שעשתה הרבה רעש. בפועל, אין אף שר בליכוד שנהנה מכאלה מספרים ותמיכה", אומר אלוביץ' כדי להמחיש את גודל ההישג.
בפועל אפשר לציין לא רק את עבודת חברי הכנסת במשכן - אלא דווקא ברחובות, במחאה נגד הממשלה, על שלל הסיבות שנוספו במהלך שנות המלחמה ועוד קודם לה, מהרפורמה המשפטית ועד להחזרת החטופים. לזימי היתה מהבולטות שבפעילי המחאה, עד כדי כך שבאחת ההזדמנויות היה זה יאיר לפיד, ולא אחר, שמתח עליה ביקורת כשאמר: "אנחנו לא חושבים שמה שיציל את מדינת ישראל זה שנקפוץ על מכת"זית כמו נעמה לזימי". יכול להיות שבימים אלה הוא היה מתחלף עם לזימי מבחינת מספר התומכים. בפועל היא זיהתה את הסנטימנט ברחובות, וגלשה עליו כל הדרך למקום הראשון בפריימריז.
ניצחונה של לזימי בפריימריז, ואחריה אפרת רייטן, נותן פרספקטיבה אחרת לנשים שמסתכלות על צמרת המערכת הפוליטית בישראל, ומזהות בה רק גברים בגיל העמידה וצפונה מכך. גם לעובדה שמדובר באישה מזרחית בצמרת המפלגה האחוס"לית יש סיפור לספר על השינוי בדנ"א הישראלי, אפילו במוסדות הגזעניים והמפלים ביותר - אם כי למי שעמדו בצמרת המפלגה, כמו אבי גבאי ועמיר פרץ, היה ניסיון שונה עם אותם מצביעים ממש, שהכילו מזרחיות עד גבול ההנהגה.
לצד המספרים הגדולים, בתקשורת כמעט לא עסקו בפריימריז של הדמוקרטים. הסיבה, לטענת אלוביץ', היא שלא היו קמפיינים נגטיביים - למעט זה של נמרוד שפר נגד רונן צור, שזוהה, פוטר והתנצל במיידי, ועוד אחד נוסף של בכירים במפלגה לסיכול נאור נרקיס, שנערך בשקט־בשקט והוכתר כהצלחה.
מתברר שגם במפלגת השמאל שבראשה עומד יאיר גולן על שלל התבטאויותיו, ושמורכבת מאנשי מרצ, יש שוליים סהרוריים שהם מעוניינים להתנער מהם. למעשה, המהפך שעברה מפלגת העבודה ההיא של רבין הושלם בבחירות האלה, כשסגן השר לשעבר מטעם מרצ לשעבר הפך ליו"ר, ולצידו בעשירייה דמויות כמו גבי לסקי ומיכל רוזין. נראה שבבחירות הקרובות, הסיפור המדיני, ההתיישבות ביו"ש ונושאי דת ומדינה יחזרו לקדמת הבמה והעיסוק הפוליטי באמצעות מפלגת הדמוקרטים.
בימים שלפני הפריימריז, הוקם מטה טלפוני משותף של לזימי עם ח"כ גלעד קריב ועם יאיא פינק, כדי להגיע יחד בטלפונים לתומכים הפוטנציאליים. ביום הבחירות היה נדרש לפלס לה דרך אל הבמה.
גורמים במפלגה אומרים שהזעם שנאסף בארבע השנים האחרונות יהיה לו ביטוי בממשלה הבאה. לדוגמה, בניית התוכנית המשפטית של רייטן, שמכוונת לתיק המשפטים, היא אנטי למהלכים שקידם יריב לוין. "אנחנו הולכים להיות תנועת המטוטלת של הממשלה הזאת. יהיה פה חוק של ערך השוויון מול חוק יסוד: לימוד תורה, שכנראה איש לא יוכל לבטל", הם אומרים. בכל הזדמנות אמרה רייטן שהחוק הראשון שיתוקן הוא חוק הוועדה לבחירת שופטים. כמו כן, במפלגה אומרים שיפעלו להקים ועדת חקירה ממלכתית לטבח ולחוקק את חוק יסוד: החקיקה. "הדברים האלה יהיו בקונצנזוס גם עם איזנקוט. אצלנו גם חשובים החופש מדת ותחבורה ציבורית בשבת, לצד נישואים אזרחיים. אנחנו נרצה לתקן את זה גם כשאיזנקוט הוא ראש הממשלה ובנט שותף.
"כרגע הדמוקרטים היא המפלגה הרביעית בגודלה - אבל היא עוד תעבור את בנט ולפיד ותהיה השלישית בגודלה, ברקע המחנה הליברלי שמורכב ממפלגות שעברו דה־פוליטיזציה במובן ההשתתפות בהן. בזמן שבנט ואיזנקוט עוד מעצבים את העשירייה השלישית ומחפשים חברים, הדמוקרטים מציגים נבחרת ומתחילים קמפיין עם מפלגה שבה מספר החברים כמעט זהה לזה של מפלגת השלטון (כ־150 אלף מתפקדים). זה נותן לי אופטימיות", מסכם אלוביץ'.
תשכח ימיני
ואי אפשר בלי להסתכל לעבר הצד השני של המערכת הפוליטית: בימין וגם במרכז נערכות להן מפלגות מפלגות על קו הסיום, שברירי מנדטים שעוד לא חילקו ביניהם את ההובלה באופן שמעורר את שביעות רצונם של כלל החברים האפשריים, אך בפוטנציאל לכולם יחד יש כעשרה מנדטים. "אם לא נהיה תלויים זה בזה - נהיה תלויים זה ליד זה", אמר בפואטיות אחד מהטוענים לכתר, שכיום מחוזר על ידי שתי מפלגות לפחות וטרם החליט היכן להתמקם.
בימין וגם במרכז נערכות להן מפלגות מפלגות על קו הסיום, שברירי מנדטים שעוד לא חילקו ביניהם את ההובלה באופן שמעורר את שביעות רצונם של כלל החברים האפשריים, אך בפוטנציאל לכולם יחד יש כעשרה מנדטים. "אם לא נהיה תלויים זה בזה - נהיה תלויים זה ליד זה", אמר בפואטיות אחד מהטוענים לכתר
גלעד ארדן, שרבים מחכים להודעתו, אמור להקים מפלגת ימין מובהקת ולקלוט אליה את מאוכזבי הליכוד, וצפוי להודיע בכל רגע על כניסה למערכת הפוליטית. בני גנץ מנסה להקים אגף ימין עם איילת שקד, השרה הביצועיסטית של הימין. ועופר וינטר, שנישא על גבי האהדה האלקטורלית האפשרית, מסרב לומר לאן פניו, ומחזיק גם הוא מספר לא מבוטל של תומכים אפשריים על הקווים. לכולם יחד יש אמירה ברורה נגד ממשלת ימין צרה נוספת, או כזו משמאל, חלילה. בעוד למסר יש קונים רבים - הבית עצמו עוד לא נבנה.
נראה שהשחקנים הימניים הדתיים המסורתיים שנערכים על הקווים חיכו עד אחרי תשעה באב כדי להכריז ולהודיע על כניסתם למערכת הפוליטית, מה שמסמן את השבוע הזה כשבוע שבו נדע איך לפחות מתחילה להתארגן מערכת המפלגות בצד הימני.
יו"ר מפלגת הציונות הדתית, השר בצלאל סמוטריץ', אמר השבוע בכנס קטיף: "אנחנו ערב בחירות 92'". סמוטריץ' דחה בעקיפין את הביקורת עליו מבית, ואמר: "יש לנו פריבילגיה לדקדק עם המפלגות שלנו לקוצו של יוד. כל אחד מקים איזה תת־זרם ומפלגה, וכולם מתמודדים ויזרקו קולות לפח. זה מה שקרה ב־92', והתעוררנו עם רבין, מרצ, הערבים ואוסלו. 40 שנה אנחנו מלקקים את הפצעים". בפועל, מפלגת הציונות הדתית היום, בלי אופיר סופר או נציגות בורגנית, או לחלופין מזרחית מהציונות הדתית, מייצגת פלח צר במגזר הדתי, וללא גיוון - לא יהיה מנוס ממפלגה אחת נוספת לפחות שפונה לימין ולימין הדתי.
אבל האזהרה של סמוטריץ', שבהחלט חושש מהאפשרות שגם הוא ומפלגתו לא יעברו את אחוז החסימה, מכוונת לתרחיש אפשרי של הפסד בבחירות לטובת ממשלת איזנקוט וחבריו מהמרכז־שמאל. אחד מחברי קבינט המלחמה מתחילת הדרך העיד לאחרונה: "סמוטריץ' ובן גביר השפיעו על ניהול המלחמה יותר מהחברים בקבינט המצומצם, וכשהם בחוץ".
באופן הזה הוא תיאר את הדרך שבה מפלגות קטנות ובינוניות הן שמשפיעות על ניווט הספינה יותר ממי שאוחז בהגה בפועל - ראש הממשלה. היד על ההגה של סמוטריץ', עם חמישה מנדטים (?) לשיטת המלעיזים, כמו תומכיו, היתה זו שגזרה את אופן ניהול המלחמה לאורך שלוש השנים האחרונות. באופן הזה, עשויות להיות אלה הידיים של יאיר גולן, יו"ר הדמוקרטים, ושל נעמה לזימי או גלעד קריב, חבר ועדת החוץ והביטחון שנחקר בחשד להדלפת מידע מסווג מהוועדה, שינווטו את ספינת הממשלה הבאה, אם זו תוקם על ידי גדי איזנקוט.