"תתקשרו אלינו כשתהיו רציניים", אמר מזכיר המדינה ג'יימס בייקר לראש הממשלה יצחק שמיר ז"ל, בתחילת שנות התשעים של המאה הקודמת. בממשל הרפובליקני הנוכחי, עם ראש הממשלה הליכודניק הנוכחי, עדיין עונים לטלפון. ראש הממשלה בנימין נתניהו והנשיא דונלד טראמפ משוחחים, אם כי כבר לא בתדירות יומיומיות.
משהו חורק ביחסים בין הבית הלבן ומשרד ראש הממשלה מאז שהמלחמה עם אירן הסתבכה. סביבת הנשיא מצומצמת וסגורה יותר מאשר בממשלים קודמים, ונעשה קשה יותר ויותר לחדור אותה. האמריקנים מבהירים לישראלים שהמלחמה מנוהלת על ידם והכל טוב, תודה, אבל לכל ברור שישראל נעה למושב האחורי.
כפוליטיקאי מיומן, נתניהו בטח יודע לזהות איך נראית התרחקות מכוונת, לדוגמה כאשר סגן נשיא ארצות הברית, ג׳יי די ואנס, אמר כי "המצב של ישראל לא טוב באמריקה, ולא נראה שאפשר לחלוק על זה". קודם לכן הבהיר בשבוע שעבר שהוא "במרכז הבריא", בין אלה שחושבים שישראל היא בעיה ובין אלה שחושבים שישראל היא נכס. זה מעניין, אבל שתיקת הנשיא מעניינת יותר.
שלא לדבר על סעודיה. טראמפ העניק השבוע לממלכה את הגרעין האזרחי ששיוועה לו, זאת בניגוד לעמדת ישראל ובלי עסקת החבילה שביקשה ישראל. ביידן עיכב בזמנו מהלך דומה כדי לקשור בין הגזר הזה ובין הסכמי אברהם, יורשו עשה זאת בלי לכרוך בין המהלכים. לינדזי גרהאם מתהפך בוודאי בקברו. זו כבר הפעם השנייה שזה קורה: הרי גם הסרת העיצומים על סוריה מנעה השגת הסכם שלום עם ישראל. וכל זאת כאשר הטיסה של כנף ציון מתעכבת עוד ועוד.
הדבר משליך גם על הבחירות. שמעתי פעם מקמפיינר שמבחינת הישראלים כל מה שקורה במזרח התיכון הוא חדשות חוץ כל עוד הטילים לא נוחתים כאן. באופן משונה למדי זה מה שמתרחש עכשיו: ארצות הברית תוקפת באיראן, ירדן מופצצת יחד עם כל מדינות המפרץ, אבל סדר היום כאן עוסק בחופשות יולי-אוגוסט ובחרדים.
ההשתקפות העיקרית של הלחימה היא בשאלה אם מטוסי התדלוק בנתב״ג יביאו לביטול טיסות. סדר יום בטחוני, כידוע, טוב לליכוד וסדר יום אזרחי רע לו. אבל משיכת הכתפיים האדישה נובעת כנראה מההבנה שישראל בעמדה פסיבית יחסית.
כל זה, אפשר לנחש, עומד להשתנות. לא סתם התעקש נתניהו על האפשרות לבטל את הפריימריז בליכוד במקרה של אירועים ביטחוניים. כל מי שעיניו בראשו מבין שהוא לא התעקש סתם, וזה לא יישאר תיאורטי.
הטור המלא יפורסם במגזין "היום"
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו