בראשית השבוע, רגע לפני שהוא הופך לנספח צבאי בוושינגטון, הועלה דובר צה"ל הדי זילברמן לדרגת אלוף. בדברי הסיכום שנשא בטקס הרשמי תיאר כיצד בלילה הראשון של "שומר החומות" הבין שלא מדובר ב"עוד סבב" אלא ב"מבצע", התייצב מול המצלמות והסביר לציבור את שעתיד להתרחש. באופן סמלי נדמה כי דווקא בחודש האחרון של כהונתו נחשפו אליו תושבי ישראל ביתר שאת.
מראש "הורדת פרופיל"?
"מה שחשוב בעיניי הוא העשייה הצבאית. אני מחזיק בתזה שאומרת שמדברים כשצריך ולא כשאפשר. אני השתדלתי מאוד שהמפקדים ידברו. עבדתי המון בלשכנע את המפקדים - מרמת המ"פים, דרך מג"דים ועד תא"לים ואלופים, לדבר בתקשורת. היתה פעם תפיסה בצה"ל, 'אף אחד לא מצטער על ראיון שהוא לא נתן'. אספתי את כל הדוברים, אמרתי להם: 'חבר'ה, הפוך. מפקדים צריכים לדבר, אבל רק כשצריך ולא כשאפשר".
ובכל זאת, התקופה שלך לא נחשבת תקשורתית במיוחד, אם אני משווה אותה למשל לתקופת אבי בניהו, שממש עשה יח"צ לצבא.
"אני כמובן חושב שמי שהיו לפני עשו עבודה טובה בשעתם, והתייעצתי טרם כניסתי עם כל קודמי בתפקיד. אני גם סבור שאין מה להשוות בין מי שהיה דובר לפני הטוויטר לבין מי שבתפקיד כיום. זה כמו להשוות את שיטות הלחימה במלחמת העולם הראשונה למה שעושים כיום בתותחנים".
ובעבודה מול הכתבים?
"העיקרון שלי הוא עקרון הממלכתיות. אני מוציא הודעות לכולם. אנחנו לא מוכרים סיפור ספציפי לעיתון מסוים כי זה יוצר דימוי לא ממלכתי למערך דו"צ - ואנחנו צבא העם. עיקרון נוסף שנקטתי ולמדתי מאחד מקודמיי הוא ליבה ולא ריבה", חורז זילברמן, וארומה מדומיינת של חדר אוכל צבאי מתפשטת בחלל החדר, "כלומר, אם אתה יכול לקחת את סיפורי צה"ל לאימונים ולמוכנות למלחמה - קח אותם לשם. אל תלך למקומות אחרים. למשל, נכנסתי לתפקיד סמוך לראש השנה, הביאו לי לאישור הודעה לעיתונות על כמות הדבש שצה"ל מחלק. נדהמתי, לא רציתי לאשר. אמרו לי 'ככה זה תמיד בעיתונים'. אישרתי בדיעבד, והבהרתי שלא עוד. כי זאת לא ליבת הצבא. אנחנו נדבר על פעילות והישגים ועל האנשים של צה"ל".
הרצון להעביר מידע אחיד לציבור במקום לאשר מידע לעיתונאי ספציפי שכבר יודע את מה שזקוק לאישור, עשוי לעכב את התגובה.
"אני בכל מקרה אוודא את המידע ואצפה בכל הנתונים בטרם אוציא מענה מסודר".
"מאה אחוז על האמת"
זילברמן נאלץ להתמודד עם כמה מקרים מביכים, תדמיתית וביטחונית. בפברואר האחרון, פרץ לבסיס נבטים פלסטיני בן 21 מדרום הר חברון עם רכב גנוב ונתפס רק לאחר כמה שעות.
"הדילמה הראשונה היא להבין מה בדיוק קרה", משיב זילברמן, "כי להוציא הודעה ראשונית כשאין לך מידע מהימן מייצרת שרשרת של פניות כתבים, ואתה עלול להיגרר למסכת שאתה לא רוצה להיות בה. אני לא אענה לכתב אחד כך ולכתבת אחרת משהו שונה. לקח לנו שעה וחצי, שזה הרבה זמן, להוציא הודעה. לא ידענו איפה הבן אדם בהתחלה. הוצאנו באמצע הלילה הודעה נוספת".
איך אתה מתווך פדיחות לציבור?
"בצבא גדול היו ויהיו אירועים לא טובים. חלק מבניית אמון הוא שיתוף הציבור באירועים הפחות טובים. אני לא נותן פרשנות, אני מתווך את העובדות. ואחר כך מתחקר ודואג שאירועים כאלה לא יקרו יותר. הבעיה הבסיסית היא בעיית העבריינות בדרום, בייחוד ההברחות מגבול מצרים. זה יותר מטריד אותי מאירוע חריג של פלשתיני אחד שנכנס לבסיס עם מכונית".
ומה לגבי ביטול שבוע ניווטים של קורס מ"כים במסייעת שריון והכנסתו לבסיס שיזפון, מחשש לאלימות מצד בדואים, כפי שחשף רועי שרון ב"כאן11"?
"יש נטייה לקחת אירועים מינוריים בצבא ולעשות מהם הכללה. היה עניין כזה גם עם ההשבעה של הנח"ל בכותל. בתחילת המבצע הוחלט להעביר אותה לאנדרטת הנח"ל, שנחשבת למקום מעולה. הפכו את זה בציבור לכך שצה"ל נמנע מלקיים אירועים בתוך ירושלים".
התקיימו מאז השבעות בכותל?
"הנה, עכשיו חזרנו. מצד אחד, אני לא מתעלם מאירועים קטנים, מצד שני, אני רוצה לשים דברים בפרופורציות, לא להפוך עכבר להר - אבל גם לא להפך. אני דוגל בשקיפות. דווקא מהמקום שלי כמפקד וכלוחם שמכיר את הצבא לפניי ולפנים, אני יכול לומר עד כמה דוחפים אצלנו אירועים לירושלים, ולי אישית חשוב לקיים בבירה כמה שיותר".
אז סתם עשו עניין?
"את עובדת בתקשורת יותר זמן ממני. בתוך הקדנציה שלי התקיימו שלוש מערכות בחירות, ובתוך קמפיינים מתרחשים דברים שהם הפוכים ממה שאנחנו מחנכים בצבא. לקחתי על עצמי לנסות למנוע מקבוצות בעלות אינטרס לרכוב על הצבא עם האינטרסים שלהם, ומדובר בקבוצות מכל סוג".
איזה קבוצות רוכבות על הצבא מבחינה תקשורתית?
"לדוגמה, היינו גאים שאחרי ביקורת מזון שיזמנו בעצמנו, הוחלט להעלות את כמות הבשר ללוחמים קרביים ב־30-20 אחוזים והוצאנו הודעה על כך. כתגובת נגד הוצפתי בפניות מארגונים למען צמחונות שלא הבינו למה כדובר אני מעודד אכילת בשר. ויש גם את המקרה ביצהר, לאחר שפנצ'רו את גלגלי הג'יפ של מפקד גדוד הסיור של גולני ליד הש"ג, הוצאנו הודעת גינוי חריפה, היו פניות מעשבים שוטים שלא הבינו מה הסיפור ולמה אנחנו חריפים כל כך. תמיד יש ביקורת. בתפקיד הזה צריך עור עבה".
צריך עור עבה ובכל זאת לפעמים נוצרים סדקים. במהלך המבצע האחרון יצר צה"ל את הרושם המכוון כאילו עומדת להתרחש כניסה קרקעית. תנועת הכוחות בישרה על כך וחמאס נערך בהתאם, כמו גם התקשורת הזרה ואפילו הישראלית.
"רצינו לתקוף מהאוויר שורת מטרות שהיה לנו מודיעין מדויק לגביהן. הרעיון המערכתי היה להבהיר לצד השני שהלוחמה התת־קרקעית שלהם הופכת עבורם למלכודת מוות. זה ההישג הכי משמעותי של המבצע, יש לו משמעות לא רק בעזה אלא גם במקומות אחרים במזרח התיכון".
אבל אחר כך הוצאת מכתב התנצלות לנשיא אגודת העיתונאים הזרים בארץ.
"היתה טעות בתום לב של הקצין האחראי, שלא היה לו ברור מספיק איפה קו הכוחות ביחס לגדר. החייל האחראי אמר לכתב זר שהצבא קרוב לעזה - וזאת היתה טעות".
במקום ליצור רושם מרומז הוא לקח את התרגיל צעד אחד קדימה?
"התפקיד שלנו הוא להיות מאה אחוז על האמת, ואיפה שאנחנו שוגים - ואין ספק ששגינו - נכון להכיר באמת. לא היתה לנו כוונה להטעות מי מאנשי התקשורת בקהילייה הבינלאומית, הבנו שהיתה טעות ואי־בהירות אז הוצאנו מכתב, וחבל שלא הוצאנו אותו קודם. צריך לשמור על היחסים עם התקשורת לטווח הארוך, זה אינטרס של המדינה ושל הצבא. זה היה חשוב וכך נאה לעשות".
אתה מסיים את תפקידך בשבוע שבו נחשפה פרשת מותו הטרגי של קצין המודיעין. האם לא הגיע הזמן לפירוק הצנזורה בתצורתה הנוכחית כדי להימנע ממבוכת צהל ושב"ס נוכח ניסיונות ההסתרה?
"אני חושב שלצנזורה יש עדיין מקום. היא מאותגרת מאוד בכלים של רשתות חברתיות ואתרים שעוקפים אותה, אבל במקרים רבים הצנזורה מנעה פגיעה בביטחון המדינה. ברור שבכל יום שעובר ובכל עשור שעובר, פעילות הצנזורה תיתקל באתגרים נוספים".
כיצד הצנזורה אתגרה אותך?
"מגיעים כתבים שאומרים 'אנחנו יודעים' ואני צריך להחליט אם אני בצד של הכתב או של הצנזורה. אני שמח לומר שלא היו לי חיכוכים עם הצנזורים הנוכחיים בהקשר הזה. אני פרוצדורלית לא מבקש מהם לחסום, יש ראש אמ"ן ויש ציר פיקודי. ואני מזכיר לכתב שהוא כפוף לחוק ולהגבלות. ברור לי שהמצב כעת הוא גן עדן לעומת מה שיהיה כאן בעוד עשר שנים. מגמות עולמיות של חופש מידע ילכו ויתעצמו והצנזורה תהיה מאתגרת הרבה יותר. אני מעריך שבהתאמה, היא תצטמצם".
פרקטיקה, לא תיאוריה
זילברמן נולד בפתח תקווה לפני ארבעים ושמונה שנים, לאמא ספרנית ואבא רב־חובל. "הייתי באיראן כילד כשאבא הלך להביא משם נפט. לא ידעתי שאיראן תהיה שחקנית מרכזית בקריירה שלי". הדרך אל הזירה התקשורתית בדו"צ עברה בתחנות לוחמה ופיקוד: מג"ד, ראש ענף בתותחנים, מפקד יחידת מל"טים ועוד. ב־2016 מונה לרח"ט התכנון באגף התכנון במטכ"ל, ושלוש שנים אחר כך מונה לדובר צה"ל. "יצא שהעברתי לכתבים את מה שעשיתי בתוכנית הרב־שנתית כרח"ט, והסתכלתי על הדברים משני הצדדים", הוא מספר.
כשהאלוף זילברמן מתאר את הישגיו בתוכנית "תנופה", שבה הכין את התמודדות הצבא עם אתגרי השנים הקרובות, ברור שהפרקטיקה המבצעית קורצת לו יותר מזו התקשורתית: "אם אני יודע שארגון טרור עשה עסקה ויהיו לו בעוד שלוש שנים 100 חוסמי GPS, אני מכין את הצבא לאתגר הזה. אם אני יודע שהאיראנים מייצרים מטוסים ללא טייס בכמויות גדולות ומעריך היכן יוצבו, עלי להפנות את הצבא לשם. יצרנו מערכת משוכללת. לכן יש לנו הבנה איפה יהיה האויב בעוד כמה שנים, ומנגד אני יודע איפה נמצא צה"ל. זה שינוי בממד הדיגיטלי".
היתה לך קדנציה קצרה יחסית.
"כל שנתיים־שלוש אני מחליף תפקיד, ככה כבר שלושים שנה. זה מייצר דינמיות וסקרנות מקצועית. אתה גדל כך מהמון זוויות הסתכלות. אחד הדברים הייחודיים בתפקיד דו"צ זה שהוא חשוף לעולם האזרחי ומנהל איתו דיאלוג".
זילברמן מספר על ההתנסות שהיתה לו בתקופת לימודיו ב־Royal College of defence - המכללה ללימודי ביטחון באנגליה, שנחשבת למקום הלימודים היוקרתי ביותר עבור גנרלים מכל העולם, שאליה נבחר להישלח לאחר ששירת כקצין אג"ם של פיקוד הצפון בין השנים 2015-2013. במסגרת שנת הלימודים, החניכים נוסעים ללמוד על המקומות שמהם הגיעו עמיתיהם, וה"מקומי" עורך הכנה. "מפקדים מצבאות אחרים הגיעו שישה ימים אלינו ויומיים לרשות הפלשתינית, אני עשיתי להם את ההכנה כדי להראות להם שאנחנו צודקים".
השתכנעו?
"הכי קשה היה עם האירופאים. ביליתי איתם שעות בעיקר על יהודה ושומרון, הם מושפעים מדמוגרפיה. אמרו לי: 'חסר לכם שטח?' הם לא מבינים קשר היסטורי ארוך שנים למקום. הם מושפעים מהחזק והחלש, ממה זה ממשל צבאי. היו מוטרדים כשהבינו שהריבון בתוך יו"ש זה אלוף הפיקוד שיש לו סמכויות, כי אצלם הכל באחריות של מוסד ממשלתי. אצלנו הוראות הפתיחה באש נקבעות ע"י הצבא, אצלם קובע משרד ההגנה. אתה לומד עם מישהו מצבא צרפת, ומישהו מצבא סלובניה, וצבא אוקראינה וספרד ופורטוגל ואפילו אנגליה, אבל הקצינים שם לא בחיכוך כמונו. מפקד יכול להתאמן כל חייו ולא לעשות מבצע אחד. העניין הזה היה להם זר והם היו צמאים לידע".
איך מייצגים את הצבא במצבים כאלה?
"זה לא רק ייצוג צבא, זה ייצוג מדינה. את הצבא פשוט לייצג, אבל להסביר את האסטרטגיה של המדינה כשאתה בתפקיד לא רשמי זה קשה. יש יום שלם שמוקדש לסכסוך הישראלי־פלשתיני ומביאים פיגורות משני הצדדים, אתה מקבל ביקורת רבה מהצד המוסלמי".
איך מתמודדים עם ביקורת כזאת?
״קודם כל בחוש הומור", מפתיע הדו"צ היוצא, ומדגים: "בעת הרצאת שגריר ארה"ב בלונדון, אחד החניכים ממדינות המפרץ הפרסי, הרים יד ושאל בהתרסה: 'יכול להיות שארה"ב הצילה את ישראל 45 פעמים בעזרת זכות הווטו במועצת הביטחון?'. מייד הרמתי יד לשאול גם אני שאלה, אך במקום שאלה אמרתי לשגריר שיש לי מלא שאלות על המדינה של החניך הזה, אבל זה לא המקום לדון בזה עם 100 חניכים. היתה שתיקה רועמת בחדר. הכנסתי לו. החניך הלבנוני לא דיבר איתי מילה כל השנה הזאת. והוא עוד נוצרי. כל היתר מדברים איתך, אבל זה אתגר רציף.
"דרך נוספת לאתגר את החניכים המוסלמים בקורס היא לשבת איתם אחד על אחד ופשוט לפתוח ספרי היסטוריה על ארץ ישראל באנגלית. לראות את הכתב העברי במגילות קומראן או את יוספוס פלביוס מסביר על היהודים בארץ. הלסת שלהם נופלת שהם מחברים את סיפורי התנ״ך, להיסטוריה של ארץ ישראל ולעובדה שיש מדינה יהודית". זילברמן מוסיף כי "גם המתנגדים מעריכים אותנו, בגלל הניסיון הקרבי, החיכוך המתמיד ובגלל ההיסטוריה של מלחמות ישראל".
בעוד כחודש תצא משפחת זילברמן על שלושת ילדיה לוושינגטון, שם ימלא האלוף הדי את תפקיד הנספח הצבאי. המכולה כבר נארזה בביתם שבכרכור, והמשפחה מקווה שאולי לתפקיד הבא יהיה קצב פחות אינטנסיבי.