הגלות הגדולה של הנפש

הפוליטיקאים החרדים שדרשו מבנט להוריד את הכיפה, שכחו שעל ראשם מרוחה חמאת ההתכחשות לרכיב הלאומי • ארץ ישראל לא נפרדת מתורת ישראל - היא חלק מהותי ממנה

איור: שמעון אנגל

על מה התקומם ח"כ משה גפני השבוע כאשר זעק: "נבלה נעשתה בישראל. אני הרבה שנים בכנסת ואני לא זוכר מסמך כזה שהוא התרסה כלפי שמיים. לפיד ובנט, שם רשעים ירקב"? על מה כאב, בשפה מתונה יותר, ח"כ אריה דרעי, כשאמר: "היו מאבקים במהלך השנים כשראשי השמאל ניסו לפרום את הסטטוס קוו, אבל כל הממשלות שמרו עליו גם כשהמפלגות הדתיות היו באופוזיציה. אתמול נפל דבר בישראל - המדינה היהודית בסכנה והיא משנה את פניה. זאת עקירת הדת מהמדינה"? ח"כ יעקב ליצמן דרש מבנט להסיר את הכיפה מעל ראשו. עד כדי כך.


עקירת הדת מהמדינה והפחתת הצביון היהודי הן אכן סכנות ממשיות. לא רק לחרדים, אלא לישראל כולה. אין קהילה אנושית שיכולה להתקיים ללא סיפור גדול שמשותף לחבריה. אנחנו, היהודים, זכינו בסיפור הגדול מכולם, התנ"ך, הספר החשוב ביותר בעולם, הבסיס והמקור לסיפורים הגדולים של המערב הנוצרי ושל העולם המוסלמי. השמאל החילוני התנתק ממנו כי לא עמד במשמעות הדתית שלו, והחליף אותו בתיאוריות חברתיות ובשאיפה חסרת תוחלת, שלא לומר הרסנית, להיות עם ככל העמים - ועוד בשכונה שבה מתייחסים לקוראן בתור תוכנית פעולה, ושליהודים אין בה מקום. לסיפור הטרנדי הזה חברו גם אנשי בנט וסער. הרצון להשתייך לזרם המחשבה האופנתי גבר עליהם.


אני לא חושדת בבנט, סער, לפיד, מיכאלי, הורוביץ או גנץ בכך שהם רוצים בחורבנה של מדינת ישראל. אין לי ספק שהם רואים בדמיונם מדינה משגשגת וחזקה, והם סבורים שיש ביכולתם להגשים את חזונם. אבל הם סובלים מהניתוק החילוני מהסיפור היהודי, מהשורש היהודי ומהסיבה שבגללה יצאנו ממצרים וקיבלנו את התורה: להיות עם חופשי בארצנו. ואי אפשר לומר "ארצנו", בלי לדעת למה דווקא ישראל היא ארצנו, מדינת היהודים. לשם כך צריך להתחיל את ההיסטוריה של ישראל מנקודה בזמן שקדמה לתיאוריות על קולוניאליזם או לשיח זכויות להגדרה עצמית.


אלא שהנזק לישראל לא מגיע רק מהזרם החילוני ומהמצטרפים החדשים לשורות השמאל. גפני, ליצמן ודרעי המחישו זאת היטב בנאומיהם. הדאגה שהביעו נאחזה רק בממד הדתי של המדינה, ובפגיעה בציבור החרדי. אלא שגם החרדים התנתקו מתורת ישראל, ועד היום הם מתעקשים להתכחש לרכיב הלאומי והארצי שבה. ישראל לא יהודית מספיק לטעמם, צה"ל לא יהודי מספיק לטעמם. הם צודקים כמובן, אלא שגם הם עצמם לא מספיק יהודים. כלומר, הם בהחלט יהודים מספיק כדי לחיות בעיירה באירופה ולא להיטרד מנישואי תערובת. הם יהודים מספיק כדי להבדיל בין הפריץ הרע לבין הפריץ הטוב. אבל הם לא מספיק יהודים כדי לקיים את מצוות יישוב הארץ והגנה עליה, עם חרב ביד.

 

כל מי שקרא את התורה מבין היטב שהברית בין עם ישראל לבין אלוהים כוללת לא רק מצוות כשרות, טהרה ושמירת השבת, אלא גם את ארץ ישראל הממשית, שיש להילחם עליה מלחמה ממשית בשעת הצורך. התורה לא עוסקת רק באמונה ובקיום מצוות - כל אלה הכרחיות למען מטרה חשובה לא פחות - כיבוש והתנחלות בארץ ישראל, על כל הקשיים והמחיר שכרוכים בכך. התורה לא נועדה לייצר חברה אזרחית שפוטרת את עצמה מהשתתפות במאמץ הלאומי של פרנסה ולחימה.


הציבור החרדי גדל, אך מתעקש להישאר במצב קיומי של גלות מרצון בארץ המובטחת. ללימוד התורה יש מקום חשוב בחברה, אבל אין לו היתכנות ללא הממד הארצי והלאומי שהתורה עצמה מצווה על לומדיה. עולם התורה שעליו נלחמים הח"כים החרדים מנוגד לתורה כפשוטה, ואולי הם לא קוראים את התורה כפשוטה כבר שנים. מדינת ישראל לא תוכל להתקיים אם החרדים לא יתחברו לממד הלאומי ביהדות. ארץ ישראל לא נפרדת מתורת ישראל. היא חלק מהותי ממנה. הברית בין החרדים למדינה לא יכולה להתבסס רק על תקציבים, על שליטה במקומות הקדושים ועל מונופול על נישואים. כאשר גפני, ליצמן ודרעי יוצאים מגדרם מרוב כעס על הפגיעה בעולם התורה, קשה לי שלא להיזכר בלחישה המפורסמת של נתניהו על אוזנו של הרב כדורי זצ"ל: "השמאלנים שכחו מה זה להיות יהודים". מתברר שלא רק הם. גם החרדים שכחו מה זה להיות יהודים.

 

העולם המוסלמי עסוק במלחמת דת בלתי פוסקת בין סונים לשיעים, שהחלה זמן קצר לאחר ייסוד האסלאם. המלחמה הזו כוללת גם את היהודים. מי שסבור שאפשר להגדיר את המלחמה המוסלמית ביהודים כמלחמה גיאוגרפית, סוציולוגית, קולוניאלית, אזרחית - לעולם לא יצליח לנצח בה. בעיקר אם הוא לא מחובר לסיפור ההיסטורי הגדול והעמוק של הימצאנו כאן. לאויבינו ברור מה הסיפור שלהם, הם דבקים בו ונלחמים עבורו. אי אפשר להתמודד מול סיפור כזה בעזרת הסכמי אוסלו, וגם לא בעזרת עולם הישיבות.


אנחנו הגדרנו את עצמנו לפני אלפי שנים, תוך מאבק מתמשך בין אלוהים לבין עמו קשה העורף - גם בסוגיות של דת, וגם בסוגיית הלאומיות. וכל כך חזק הקשר בין היהדות לארץ ישראל, עד כדי כך שהעונש החמור ביותר שהמטיר אלוהי צבאות על ישראל היה כאשר עשרה מבין שנים עשר המרגלים הטילו ספק בהתיישבות בארץ ישראל: לבד מיהושע בן נון וכלב בן יפונה - כל יוצאי מצרים נידונו למות במדבר. כולל משה, שהנהיג את האספסוף המתגבש כשהוא נע בין אמונה לייאוש. למרבה הצער, זה יהיה גם גורלם של ישראלים שמתעקשים לספר את הסיפור הישראלי משנת 1948, או 1967, או מההתנתקות, או מהדחת נתניהו. אלה אנשים שטועים לחשוב שישראל יכולה להיות עוד מדינה, עם היסטוריה ככל מדינה אחרת.


חרדים שסבורים שעולם התורה יתקיים כמערכת סגורה, ולא יישאו בנטל הלאומי עד שתקום פה מדינה דתית לטעמם - חוזרים על חטא המרגלים. גם הם לא ייצאו ממצרים, אלא יישאו אותה איתם לכל מקום שבו יהיו, גם במדינת ישראל. 

כדאי להכירi