צ'רצ'יל. דה גול. נתניהו: כך נראים מנהיגים היסטוריים באמת | אראל סג"ל

המסמך שהציבור מכיר בתור "חומת יריחו" – תוכנית הפלישה של חמאס לישראל - יורט על ידי מערכת הביטחון מספר פעמים החל בשנת 2016. הוא עבר בדרך לא מעט גלגולים. ראשי אמ"ן, ראשי שב"כ, ראשי חטיבת מחקר.  

הגלגול האחרון של המסמך מיורט בשנת 2022. מערכת הביטחון הישראלית משיגה את תוכנית הקרב המפורטת של חמאס. שם הקוד: "חומת יריחו". פלישה מאסיבית לדרום ישראל הכולל מטחי רקטות, תקיפות רחפנים על מערכות ההגנה בגבול וחדירות כוחות עילית שמטרתן לכבוש בסיסים צבאיים ויישובים אזרחיים. המסמך בן 40 העמודים, שהושג יותר משנה לפני מתקפת 7 באוקטובר 2023, היה מדהים בדיוקו והתאמתו לאירועים שהתרחשו וגבו יותר מ-1,200 קורבנות. יחד עם זאת, כמו גלגוליו הקודמים, הוא לא זוכה לתשומת הלב הראויה ובכירי מערכת הביטחון דחו אותו והסבירו כי הוא "שאפתני" ומעבר ליכולות של חמאס.

הצבא הישראלי, ב-2022, לא היה שונה מכל ארגון בירוקרטי אחר בנקודה הזאת. שפת הקוד הצבאית לא שינתה את העיקרון הפסיכולוגי הפשוט. בני אדם בתוך מערכות מעדיפים, באופן עקבי, לבחור בנוחות על פני אמת.

פברואר 2022. בשיחת סיכום מ"פ באחת מחטיבות החי"ר של אוגדת עזה, נקבע בשלווה מדהימה כי האיום מעזה "לא קיים יותר". יש גדר. ניתן, אפוא, להפנות את הגדוד לפיקוד העורף, להפרות סדר ומעצרים.

ב-2022, המסמך הגיע לשולחנו של מי שהיה אז ראש חטיבת המבצעים, תא"ל ירון פינקלמן, שקרא את המסמך ואף הכיר בסכנה הפוטנציאלית שבו. פינקלמן הורה להכין מענה מבצעי לתרחיש. הוא סיכם כי חמאס יוכל להשיג הפתעה רק באמצעות הונאה, כמו הסוואת ההכנות כתרגיל שגרתי, וקבע שעל המענה הרעיוני-מבצעי יופקדו חטיבת המבצעים, אוגדת עזה ופיקוד דרום. כחודשיים בערך לאחר אותו דיון סיים פינקלמן את תפקידו כרח"ט מבצעים והמתין לסוף כהונתו של אלוף פיקוד הדרום, אליעזר טולדנו. את מקומו של פינקלמן כרח"ט מבצעים תפס תא"ל שלומי בינדר, היום ראש אמ"ן.

בבוקר 7 באוקטובר לא היה לצה"ל מענה חשיבתי-מערכתי מקיף ומתוכנן מראש. ההגנה שנרקמה באותו בוקר היתה מאולתרת. הפיקוד הבכיר היה חסר אונים. אלפי מפקדים וחיילים פעלו בכאוס ועצרו את הפריצה. גיבורים. אבל גבורה שהיא עדות מרשיעה לכישלון מערכתי עמוק.

שימו לב, בערב 7 באוקטובר, למרות שהשתתף בשיחות השונות, לא הצליח האלוף ירון פינקלמן לקשר בין ההנחיות שנתן רח"ט המבצעים ירון פינקלמן למצב בשטח של אלוף פד"מ ירון פינקלמן.

טולדנו, האלוף היוצא שחפף את פינקלמן, לא טרח לכלול בחפיפה את חומת יריחו והמענה הפיקודי. למה? כי הם לא היו קיימים בצה"ל, שחי תחת ההנחה שחמאס לא יכול להוציא יותר מפשיטה גדודית מול שני יעדים. 

לפני כמה שבועות דיווח רונן ברגמן כי ראש הממשלה נתניהו ראה את מסמך חומת יריחו, אך לא עשה דבר. הסאב-טקסט היה האשמה כי נתניהו נושא באחריות העיקרית למחדל המודיעיני. אולם ההקשר חשוב: לפי דיווחים מסוימים שאני נוטה להאמין להם, המסמך כלל לא הועבר לבכירים פוליטיים כולל נתניהו, וההערכות הצבאיות מזערו את הסבירות לביצועו.

מבקרים את נתניהו על הקונספציה, קרי מדיניות ניהול הסכסוך עם חמאס באמצעות תמריצים כלכליים. אבל האמת זועקת: המעורבות הישירה של נתניהו מתגמדת אל מול ההחלטות הישירות של הקצינים, חוסר המקצועיות שלהם והיעדר ההיערכות הצה"לית בשבעה לאוקטובר.

נתניהו אכן נושא באחריות, אבל האחריות הזאת נמדדת אל מול המידע שהוצג לו על ידי מערכת הביטחון. אימות גישת מערכת הביטחון טרום המלחמה שעיקרה היה תמריצים כלכליים לחמאס, תרמה לתחושת יציבות מזויפת.

צ'רצ'יל, בסוף שנות השלושים, היה פוליטיקאי בשקיעה. הוא שתה יותר מדי, דיבר יותר מדי, ואחרי גליפולי הוא היה מעין ראיה לחולשת המעמד הפוליטי ולא לכוחו. בתנאי קצה, תחת לחץ שמחסל אנשים מן הסוג הרגיל, הוא הציל את העולם.

בנימין נתניהו, בבוקר 7 באוקטובר 2023, היה מדינאי שנכתב עליו גזר הדין. הוא ניצב מול כתב אישום. כהונתו הארוכה ביותר של כל ראש ממשלה ישראלי כמעט נקטעה על ידי מחדל שקרה, בחלקו, תחת שמירתו. הכתובת על הקיר היתה ברורה. סוף מחפיר. כניסה להיסטוריה כאזהרה.

הוא לא עשה זאת. הוא לא נכנע. הוא הגדיר מטרות מלחמה ברורות, לחץ לביצוען מול פיקוד צבאי שגרר רגליים. הגדיר מטרות כמו החזרת כל החטופים, חיסול שלטון חמאס בזמן שהרמטכ"ל עצמו טען בפומבי שאף חטוף לא יחזור. ניהל מלחמה תחת לחץ אדיר של ממשל ביידן, כולל אמברגו. הוא חיסל את הציר השיעי ותקף באיראן. ובסוף החזיר את כל החטופים הביתה.

מבקרים את נתניהו על הקונספציה, קרי מדיניות ניהול הסכסוך עם חמאס באמצעות תמריצים כלכליים. אבל האמת זועקת: המעורבות הישירה שלו מתגמדת אל מול ההחלטות הישירות של הקצינים, חוסר המקצועיות שלהם והיעדר ההיערכות הצה"לית

ביום שלישי נחתו 22-F על אדמת ישראל, הצהרת עוצמה משותפת שלא ראה המזרח התיכון כמותה זה עשורים. וכל זאת בשעה שארדואן, א-סיסי, מוחמד בן סלמן, המלך הירדני, אל תאני הקטארי ומוחמד בן זאיד האמירתי, מגבילים את פעילות המטוסים האמריקנים משטחם והתקשורת מבלבלת את השכל על חלקם בשיקום עזה.

ההיסטוריה מלאה בדוגמאות של מנהיגים שהתאימו את עצמם לנסיבות. מה שנדיר יותר, הוא מנהיג שמשנה את עצמו, שמכיר בכך שהמסגרת שבה פעל שנים ארוכות (ניהול, תמריצים, יציבות מבוקרת) פקעה, ועושה שיפט אמיתי. נתניהו, אחרי שנות ניהול הסכסוך, אחרי הקונספציה (שאינה בלתי הגיונית) שגם הוא אימץ, שגם הוא היה שותף לה, נתניהו שמבקריו משמאל שיבחו אותו שאינו שש אלי קרב, הפך לאיש מלחמה בגיל שבעים ושלוש. צ'רצ'יל היה בן שישים וחמש כשהגיעה שעתו. דה גול בן חמישים. הגיל, כמו שההיסטוריה מלמדת שוב ושוב, לא משמעותי. המשתנה הקריטי הוא היכולת לשאת את הבדידות של ההחלטה הנכונה, כאשר כמעט כולם עומדים מנגד וקוראים לו לעצור.

צבא הססן שמתדרך פרשנים עלובים מטעם. תקשורת מופקרת וחסרת אחריות. בעלת ברית שמטילה אמברגו. בנקודה הזאת, מה שנתניהו הפגין, בין שמתוך אמונה ובין שמתוך ייאוש, ובין שההבדל בין השניים רלוונטי בכלל, הוא הדבר הכי נדיר בהיסטוריה של הפוליטיקה הדמוקרטית המאוחרת. יכולת עמידה.