למה מתי כספי נחשב מבריק? מילה אחת תסביר הכל | שי גולדן

"גאון", הנה לכם מילה שמרבים להשתמש בה במחוזותינו, ולפעמים בהפרזת יתר. פלוני יבצע פעולה מבריקה או יוצאת דופן והנה: "גאון". אלמונית תדייק בדבר מה, או תגדיל לעשות מעל ומעבר לתחומה והנה: "גאונה".

אבל מתי כספי, מוסכם, כמעט על הכל, זכה לכינוי בצדק. למה? ובכן, קשה למי שאינו מוזיקאי להסביר. מוזיקאים יודעים. הם מבינים את המהלכים המוזיקליים של כספי; אבל אנחנו, חובבי מוזיקה, לא מקצועיים, יודעים לומר שהוא גאון, אבל לא יודעים להסביר למה באמת.

כמו שאדם ניצב מול יצירת אמנות מרהיבה, משתאה, ויודע שיוצרה הוא גאון, אבל אינו מסוגל להסביר לעומק מה גאוני בה; כמו שיופייה של השמש מובהק, אבל מעטים מסוגלים לתאר אותו; כמו שטעמו של פרי בשל הוא מופלא, אבל איך אפשר להסביר זאת במילים באמת? כך מוזיקה - אתה יודע שהיצירה לה אתה מאזין גאונית, ומענגת, ומורכבת ויפה, אבל אלה רק שמות תואר - אלה הקליפה של הפרי. את טעמה של המוזיקה אתה יודע להכיר, אבל מה הופך אותה לנשגבת? זה כבר מעבר למילים.

וחושבני שכספי ויצירתו התקיימו מעבר למילים. לא במקרה כספי כמעט ולא כתב טקסטים, אלא נעזר בכותבים - אהוד מנור, ומשוררים שבחר להלחין, זך, גולדברג ואחרים. הם מתקיימים בשדה הגאונות שלהם, והוא מבהיר לנו באמצעות גאונותו את המילים שלהם ואת יופיים.

"אין איש מחכה לי שם/ואם אין ים/הרי אין גם ספינה/הדרך קצרה, החוג צומצם/ובכן מה? עוד שבוע, עוד חודש, עוד שנה". ואמנם, זה מכבר, לא הילך בינינו אדם שהעניק לנו את גאונותו, בכדי שנבין, ללא מילים, מילים של אחרים, באמצעות תווים.