הפנים האמיתיות של א-שרע מתחילות להיחשף. זה ייגמר בדם

ביום רביעי נחת מטוסו של אחמד א־שרע במוסקבה. שלג ירד בשדה התעופה וליווה את פמלייתו של הנשיא הסורי. בקרמלין ציפתה לו פגישה עם ולדימיר פוטין - פטרונו לשעבר של אויבו המושבע, האיש שהעניק מקלט בטוח לרודן המודח בשאר אל־אסד. א־שרע העדיף להתחנף בפתח דבריו במפגש. הוא סיפר שהשלג במוסקבה הזכיר לו מאורעות מההיסטוריה, כיצד צבאות פולשים נבלמו על ידי הרוסים ואיתני הטבע שהגנו על "הארץ המבורכת הזו".

"עקבנו מקרוב אחר המאמצים שלכם לשחזר את אחדות אדמות סוריה", אמר פוטין בשיחה. "היינו מעוניינים לברך אתכם על המומנטום במבצע הזה. זה זמן קראנו לאחדות אדמות סוריה, ואתם יודעים זאת. אנחנו נתמוך בכל המאמצים שלכם בסוגיה". זה היה הגמול של רוסיה לכוחות של הכורדים, אלה שאירחו את חייליה באזור קמישלי הצפון־מזרחי בסוריה.

כעת מוסקבה נערכת להעביר את כוחותיה מערבה, ללטקיה, בתיאום עם ממשלת א־שרע. כפי שלא הגנה על העלאווים, כך אין לה כוונה להגן על הכורדים. אך בסוריה, יש לומר, לא רק הרוסים נוטשים את בעלי בריתם ללא רחמים. החודש האמריקנים הוכיחו שהם לא שונים מהם, ומהמרים על א־שרע. לכורדים נותרו רק ההרים. כולם (הטורקים, הערבים, האמריקנים, האירופאים, הרוסים וחלק מהישראלים) שוב שמים את הז'יטונים על "האיש החזק". המנהיג הכריזמטי וה"סחבק" שיעשה סדר בעניינים ויסגור דילים.

הבעיה, כך נראה, אינה בשאלה השחוקה אם א־שרע הוא "ג'יהאדיסט בחליפה" או "דמות פרגמטית". העיוורון טמון בכך שהקונספציה הזו כשלה כישלון היסטורי חרוץ. לסוריה כבר היה "איש חזק" - חאפז אל־אסד שלט במדינה ביד רמה. מתחת לשולחן נחתמו איתו עסקאות. אלא שלשלטונו היה תג מחיר: דיקטטורה רצחנית ומרחץ דמים המוני. כשהאחים המוסלמים הרימו ראש בחמה בשנות ה־80, הוא שלח את אחיו רפעת לטבוח בעשרות אלפי סורים בעיר. למרבה הזוועה, זאת המציאות המתפתחת בסוריה בימינו.

מאחורי החליפה

פעילים סורים וכורדים פועלים מול פרלמנטים במערב ומנסים לנער את הקהילה הבינלאומית מהאשליה שאחזה בה. זו לא משימה קלה כשפוליטיקאים חושבים על בעיותיהם המקומיות. רבים רוצים להאמין שסוריה הפכה למקום בטוח ויציב, שאליו ניתן ורצוי להחזיר את המוני הפליטים ממלחמת האזרחים. באופן כללי, השלטון בדמשק מפגין "גישה חיובית" בכל הנוגע לעסקאות למיניהן, וכבר שכנע את הבית הלבן להסיר את מרב הסנקציות, פרי של מכונת היח"צ הקטארית־טורקית. ומבחינת ישראל? לא מעטים מסבירים שמדובר באזור חיץ מצוין, שקטע את הרצף האיראני מטהרן לביירות.

אותם סורים מנסים להסביר שעם כל הכבוד לתקווה לעידן חדש, השלטון האסלאמיסטי מוכיח שאיננו שונה כל כך מהדיקטטורה הקודמת. הם מספרים על מעשי הטבח בדרוזים ובעלאווים, ההוצאות להורג ללא משפט, המעצרים השרירותיים, ההאשמות המפוברקות, המצור על כפרים ועיירות, ההצתות של אדמות חקלאיות. קריאותיהם להקמת ועדות חקירה בינלאומיות, להפעלת לחץ לביסוס שלטון פדרלי ולדין וחשבון עם הפושעים - נותרות בינתיים ללא מענה.

אבל בניגוד לחבורת המהמרים העולמית, הם יודעים שהתעלמות מהמציאות בשטח עולה בדם. בסוף, בסוריה חיים מיעוטים תחת שלטון אסלאמיסטי עוין. משטר ריכוזי וחזק, "פרגמטי" ככל שיהיה, לא יגן עליהם. באמת הפשוטה הזו רבים בעולם ובישראל מסרבים להכיר.

שכחו אותם בבית

כעת, כך חוששים בסוריה, הגיע זמנם של הכורדים. בתוך כמה שבועות צבאו של א־שרע חצה את נהר הפרת המתפתל בסוריה מצפון־מערב לדרום־מזרח. הכוחות הכורדיים, ובראשם ה־SDF (כוחות סוריה הדמוקרטית), נאלצו לסגת ממחוזות דיר א־זור וא־רקה שממזרח לנהר. מדובר בשני מחוזות בעלי רוב ערבי, שה־SDF כנראה היה מוכן לוותר עליהם. ועדיין, א־שרע נהנה מההישג המובהק אחרי שנכשל אשתקד בניסיונו לכבוש את הר הדרוזים במחוז א־סווידא הדרומי. שלושת המעוזים העיקריים שנותרו בחזקת ה־SDF כוללים רוב כורדי ברור: אזורי אל־חסכה וקמישלי בצפון־מזרח ואזור העיר כובאני בצפון מחוז חאלב. למרות ההכרזות על הסכמי הפסקת אש, בשטח עדיין התנהלו קרבות.

חמושי הממשלה האסלאמיסטית שוב תיעדו את עצמם מבצעים פשעים נגד האנושות. כמה מהם צילמו גופות של כורדים, שאותם העלו באש תוך שהם מכנים אותם "חזירים". אחרים התעללו בשבויים, סטרו להם והכריחו אותם לנבוח ככלבים. אחד מהם צילם צמה גזורה וטען שהיא שייכת ללוחמת כורדית. חשיפת זהותו ברשתות החברתיות הלחיצה אותו, והוא מיהר לטעון שמדובר ב"בדיחה". באזור כובאני דווח על משפחה שנהרגה בביתה כתוצאה מההפגזות של כוחות א־שרע. בכפר אל־קאסמיה באותו אזור נהרג ילד ותושבים נפצעו.

"הממשלה הסורית־ערבית אסלאמיסטית וה־SDF הסכימו להאריך את 'הפסקת האש' בחודש כדי לתת לדיפלומטיה סיכוי, אבל אין ספק שהלחימה לא נעצרה", מסרה ל"ישראל השבוע" החוקרת והעיתונאית הכורדית סוזן קיטאז, שפועלת כיום באירופה. "העיר הכורדית כובאני עדיין נמצאת תחת מתקפה של מיליציות ג'יהאדיסטיות שמזוהות עם דמשק, ותחת מצור מלא. אין אספקה של תרופות או מזון שמורשים להיכנס, החשמל נקטע והמצב חמור. עד עכשיו עשרות ילדים מתו כתוצאה ממחסור של תרופות ומהכפור".

המתקפה על אזור כובאני סמלית ביותר לנוכח הבגידה של האמריקנים. למרבה הצער, ממשל טראמפ הביע תמיכה בממשלת סוריה מבלי לצאת נגד ההסלמה. להפך, השליח האמריקני לסוריה, טום ברק, עודד את א־שרע כשתמך ב"סוריה מאוחדת" ובהשתלבות הכורדים תחת שלטון מרכזי. כובאני היא המקום שבו הכוחות הכורדיים בלמו בעשור הקודם רצף ניצחונות בזק של דאעש. ארגון הטרור שהטיל אימה על המזרח התיכון, ערף ראשים של אזרחים אמריקנים וכבש שטחים בקצב מסחרר בעיראק ובסוריה. את קרבות הגבורה בכובאני כולם שכחו.

יתר על כן, גורמים כורדיים מתריעים שהתמיכה האמריקנית בשלטון ריכוזי היא טעות אסטרטגית. הם מזהירים כי במקום מבנה פדרלי, ממשל א־שרע חותר למוטט את המוסדות שנבנו באזורים הכורדיים. המשמעות היא עליית מיליציות זרות וגורמים רדיקליים. דוגמה לכך היה אפשר למצוא בבריחתם של מאות אסירי דאעש מבתי הכלא שהיו בפיקוח של ה־SDF בצל המתקפות. ניתן להניח שהם לא יעשו הסבה לפעילות הומניטרית. התפתחות של כאוס רחב יותר בעתיד תביא בסוף להתערבות מחודשת של ארה"ב באזור. חזרה לנקודת ההתחלה.

בצל ההסלמה האחרונה, הכורדים חוששים שהם עלולים להיות הבאים בתור. זאת לא הפעם הראשונה שמשטר ריכוזי בדמשק מאיים עליהם. בתחילת שנות ה־60, ימים של הפיכות וחוסר יציבות שלטונית, נשללה אזרחותם של יותר מ־120 אלף כורדים ממחוז אל־חסכה. בימי חאפז אל־אסד מצבם החמיר, רכושם הוחרם והוטלו עליהם שורה של חוקים מפלים. זאת סיבה נוספת לכך שה־SDF ומנהלת האזור האוטונומי בצפון־מזרח סוריה מתנגדים לשלטון ריכוזי. למרות המחוות של א־שרע, שכללו ביטול של חוקים מפלים, הכרה בשפה הכורדית והצעת אזרחות לכלל הכורדים, הוא עדיין חותר לפירוק ה־SDF ולשילוב אנשיהם באופן נפרד בצבאו. על זכויות פוליטיות אין מה לדבר.

החוקרת הכורדית מצביעה גם על חורים בהסכם בין הצדדים שנחתם במארס 2025. סעיף 5, היא מסבירה, קורא לשילוב לוחמי ה־SDF בכוחות הסוריים, אך 40% מהכוח הלוחם של ה־SDF הן לוחמות: "מה יקרה להן? ואיך ישלבו לוחמים חילונים ומקצועיים בצבא שרוב לוחמיו הם ג'יהאדיסטים לשעבר?". עוד מציינת קיטאז שסעיף 7 אומר שדמשק תמנה פקיד מקומי למשול באל־חסכה, כך שבעצם המשטר הערבי יחליט מי יהיה המושל במחוז עם רוב כורדי. כמו כן, סעיף 11 מכיר בזכויות השפה, התרבות והחוק של הכורדיים, אך מתעלם מהזכויות הפוליטיות שלהם.

להשיב מלחמה בא־שרע

מצבם השברירי של הכורדים בחבל רוג'בה (החלק המערבי בכורדיסטן) נובע כתמיד מברית האינטרסים האזורית נגדם. טורקיה מעוניינת להחליש אותם ככל האפשר כדי לדכא את המיעוט הכורדי אצלה. קטאר תומכת בכל גורם אסלאמיסטי במרחב ומעבר לו. סעודיה רואה בשלטון א־שרע בעל ברית מוסלמי־סוני נגד הציר השיעי־איראני. הצטלבות האינטרסים הזו יוצרת סביבה תקשורתית עוינת באזור שבו המדיה מהדהדת את השלטונות. התנהלות דומה השתקפה גם בכל הנוגע למעשי הטבח בעלאווים ובדרוזים ב־2025.

"הכורדים בסוריה נלחמים בשתי מלחמות", מסבירה קיטאז, "אחת בשדה הקרב, נגד הערבים האסלאמיסטים ובעלי בריתם הטורקים, ואחת בתקשורת. המדיה הטורקית והערבית השיקה קמפיין שנאה נגד כוחות ה־SDF שמובילים הכורדים, אבל גם נגד הכורדים כבני אדם. מסיתים שם לאלימות ומצדיקים הרג של לוחמים ואזרחים כורדים".

ואכן, מי שצפו השבוע ברשת "אל־ג'זירה" שפשפו את עיניהם. בערוץ הקטארי, שבו היללו את חמאס במלחמה בעזה וראיינו מחבלים בעיניים בורקות במנהרות תת־קרקעיות בתור מודלים לחיקוי, דיווחו בזעזוע על "מנהרה באורך של 30 ק"מ" באזור כובאני, שהיתה שייכת ל"ארגון SDF". בתקשורת הטורקית, ה־SDF מואשם בניתוק עיירות מקווי אספקה וה־YPG (היחידות להגנת העם) מוגדר "ארגון טרור". גם אצל הערוצים הסעודיים יש הטיה לטובת דמשק, תוך הדהוד הצהרות הממשלה הסורית, שמאשימות את ה־SDF בשיגור כטב"מים לעבר כבישים ובתים אזרחיים.

באשר לעתיד לבוא, קיטאז מעריכה כי "ההסלמה תימשך, שכן המשטר הערבי־אסלאמיסטי שנתמך על ידי טורקיה וקטאר לא מעוניין לתת לכורדים 'זכויות בהתאם', וכוחותיו ככל הנראה מתכוונים לכבוש את המחוזות בעלי הרוב הכורדי, כמו קמישלי, כובאני ואל־חסכה. אלה מחוזות עם רוב כורדי מוחץ, שמהווים בית גם למיעוטים אתניים אחרים, כמו אשורים, ארמנים, נוצרים ויזידים. אם כוחות המשטר ייצאו למתקפות על אל־חסכה וקמישלי, אנחנו נראה מרחץ דמים עדתי.

"המחוזות האלה שימשו עורק החיים של ה־SDF, וסביר להניח שהכוחות האלה יראו את הקרב עליהם כמאבק קיומי. כך שהלחימה צפויה להתחדש, לעצור ואז להתחדש שוב - מפני שאין רצון דיפלומטי לפתור את שורש הסכסוך בין דמשק לכורדים. למרבה הצער, הכורדים בחבל רוג'בה מודעים לאפשרות של מלחמה כוללת. כוחות ה־SDF מתבססים באזורים בעלי הרוב הכורדי, ובכירים כורדים קראו לגיוס כללי. מחלקים שם כלי נשק למי שמוכן ויכול לשאת נשק".

לדבריה, מפקד ה־SDF, הגנרל מז'לום עבדי, נחשב דמות פרגמטית והדגיש את נכונותו לפשרה שתמנע שפיכות דמים נוספת. עם זאת, אם הוא לא יצליח לעשות זאת, "מלחמה תהיה בלתי נמנעת, ולחימה באזורים בעלי הרוב הכורדי תהיה עקובה מדם".

בדרכו של סדאם?

האבסורד הוא שגישת "האיש החזק" שמובילה את מדיניות ארה"ב ומדינות ערב לתמוך בא־שרע עשויה להתברר כשגיאה היסטורית אזורית. הרי לא חסרים רודנים במזרח התיכון שאיימו על מדינות שכנות אחרי שביססו את מעמדם. די להזכיר את סדאם חוסיין בעיראק, שפלש לכווית ולאיראן. מבחינת לא מעט סורים, א־שרע מציב איום עתידי דומה, אפילו אם ישראל לא תהיה התחנה הראשונה שלו.

גם קיטאז מזהירה: "אם המשטר בדמשק לא ייעצר - יהיה לנו איום גדול יותר על סף הדלת. אני לא מדברת רק על מיעוטים אתניים, אלא גם על איום על ישראל ועל מדינות ערביות מתונות, כמו מצרים ואיחוד האמירויות. מה שיש לנו בסוריה הוא ברית קטלנית חדשה של האחים המוסלמים, טורקיה וקטאר".