"ביבי, הייתי שמח להאמין לך. אבל אינני יודע אם להאמין לידך הימנית או לידך השמאלית". כך לגלג בעברו אריק שרון על ראש הממשלה נתניהו בעימות פנים־ליכודי כלשהו.
התיאור הזה מתאים ככפפה ליד לגישה של אותו נתניהו שנים רבות מאוחר יותר לנסיכות קטאר. שכן לפחות מאז פרוץ המלחמה, ראש הממשלה נקט יחס כפול כלפי המדינה המסוכנת. ממש מהרגע הראשון, בסביבתו הקרובה ביותר התרוצצו שתי גישות סותרות לחלוטין בנוגע אליה.
בעמדה הניצית החזיק רון דרמר. עד יומו האחרון בתפקיד, דרמר ראה בקטאר את אבי־אבות הטומאה ונהג בה בהתאם. ממארס 2025 ועד סוף המלחמה, דרמר שימש ראש צוות המשא ומתן לשחרור החטופים. אף על פי כן הוא נמנע מלנסוע לדוחא, בשל התיעוב שחש כלפי מנהיגיה. גם לדבר איתם הסכים רק פעם אחת, בלחץ אמריקני כבד. רבים משרי הממשלה דגלו בגישתו. דרמר העדיף את התיווך המצרי וגם העביר את השיחות למצרים. בסופו של דבר, ההסכם לסיום המלחמה גם הושג כזכור בשארם א־שייח' - לא בדוחא.
מאידך, מי שכן טסו לדוחא, ויותר מפעם אחת, הם ראש המוסד דדי ברנע, מתאם השבויים והנעדרים גל הירש, יועץ ראש הממשלה ד"ר אופיר פלק ויתר חברי צוות המו"מ הישראלי. הם כמובן לא עשו זאת מאהבה גדולה, אלא למען המשימה הקדושה של שחרור החטופים. באחד הסבבים אף שהו בקטאר יותר משלושה שבועות ברצף. מי ששוחח איתם, יודע שהנאה גדולה לא היתה שם. ובכל זאת הם נסעו, ועשו זאת כמובן בהוראת נתניהו, כי חילוץ החטופים היה המטרה.
אלא שאותו נתניהו בדיוק הוא גם מי שבסופו של דבר שלח את חיל האוויר להפציץ בקטאר - פעולה שיצרה תגובת שרשרת ששמה קץ למלחמה והביאה לשחרור המוצלח של החטופים. כלומר, נתניהו דיבר יפה עם הקטארים ביד ימין אבל הכניס להם סנוקרת ביד שמאל.
לא מיותר להיזכר שאת המודיעין לתקיפה ההיא אמור היה להביא המוסד, שפעולות מחוץ לישראל הן בתחום אחריותו. ואולם ראש המוסד התנגד בתוקף לפעולה בקטאר, ולכן נתניהו הטיל את המשימה על שב"כ. האם ייתכן שלשני ארגוני מודיעין, אשר שניהם כפופים לאותו ראש הממשלה באותה מדינה, יש מדיניות מנוגדת? האם ככה עובדת מדינה מסודרת? התשובה שלילית. יד ימין ויד שמאל, כבר אמרנו.
אכן, מדינה מורכבת
אם כך, מה היתה קטאר בעיני נתניהו? מדינת "האחים המוסלמים" שיש להחרים כגישת דרמר, או אולי דווקא "גורם חיוני ובעלת עניין במתן פתרונות הומניטריים. המאמצים הדיפלומטיים של קטאר הם חיוניים בשלב זה"? המשפט האחרון שייך לראש המל"ל לשעבר של נתניהו, צחי הנגבי, שכתב אותו ברשת X בתחילת המלחמה.
ראש הממשלה ביטא מצידו, בקולו שלו, את השניות בנוגע לקטאר. "קטאר היא מדינה מורכבת ולא מדינה פשוטה", אמר נתניהו באפריל 2025 לאחר המעצר של יועצו כבנו, יונתן אוריך. בהמשך הסביר כי "קטאר צריכה לבחור. השגריר החדש שלנו (יחיאל לייטר - א"כ) אמר: 'אתה לא יכול להילחם במציתים ובכבאים באותו הזמן'. אתה צריך לבחור - באיזה צד אתה? אתה לא יכול לשחק על כל הצדדים. והם אומנם עזרו לנו לאחרונה עם הפסקת האש הזמנית - אבל הם אירחו את הטרוריסטים של חמאס. תבחרו".
אלא שנתניהו עצמו, כאמור, לא תפס צד ולא בחר. במקום זאת נקט "מדיניות מורכבת". לדרמר הוא אִפשר להחרים אותה, אך לאחרים הורה לשתף פעולה באופן הדוק עם מנהיגיה. כפי שחשפנו פה בעבר, ארגוני הביטחון של ישראל פעלו אקטיבית לשמור על שמה הטוב של קטאר בישראל.
במקרה אחד, דובר צה"ל מחק ציוץ ביקורתי על קטאר דקות ספורות לאחר שעלה, בעקבות בקשה בהולה של המוסד. במקרה אחר, קבוצה שפעלה נגד קטאר ברשתות החברתיות התבקשה על ידי גורמי הביטחון לחדול. היו מקרים נוספים.
התפיסה של "גורמי המקצוע" היתה שיש לשמור על כבוד הקטארים כדי שימשיכו להיות צינור מקשר לחמאס, במטרה שהחטופים יוחזרו לבסוף. זאת אף שהחשדנות של רבים מהם כלפי קטאר היתה רבה, והם לא ראו בה מתווך הוגן. פשוט, לשיטתם לא היתה ברירה אחרת. בכל זאת ראוי לציין, כי כאמור רק הטיל שנחת על מפקדת חמאס בדוחא גרם לקטארים לכפות על חמאס את שחרור החטופים וסיום המלחמה, וכי ההסכם על כך הושג במצרים. לא בקטאר.
על כל פנים, כל ההקדמה הזו נועדה לומר שהמסרים הפרו־קטאריים של אלי פלדשטיין לא נולדו בחלל ריק. הם שיקפו את המדיניות של גורמי הביטחון הבכירים ביותר, שקיבלו גיבוי לגישתם זו מנתניהו. לכן, כנראה, העיתונאים ששתו בצמא את התדרוכים של פלדשטיין, גם נפלו בפח בקלות שכזו. כי למעשה לא היתה סתירה בין תוכן התדרוכים שקיבלו ממנו כדובר הצבאי של נתניהו, לבין הקו של המוסד, שב"כ, מפקדת השבויים והנעדרים בצה"ל, ועוד.
מאיפה הכסף?
אם כך, איפה היתה הבעיה ומדוע הפרשה כן חמורה כל כך? כי אפילו אם המסרים של פלדשטיין תאמו אחד לאחד את אלה של נתניהו, הרי שבפועל הוא הועסק על ידי ראש הממשלה מטעמה של מדינה זרה. ולא סתם מדינה זרה, אלא קטאר, שעומדת בראש החץ העולמי נגד ישראל.
קטאר היא המארחת של מפקדת חמאס חו"ל, המתקצבת הגדולה של חמאס עזה, הבעלים של אל־ג'זירה, המממנת הגדולה של מסרי ההסתה בקמפוסים האמריקניים, וכנראה הגורם שמפיץ את שנאת ישראל ברשתות החברתיות. המדינה הזו, שהכסף שלה קונה לה השפעה אצל היועצים הקרובים ביותר של טראמפ, הצליחה גם להפעיל אדם במעגל קרוב מאוד לראש ממשלת ישראל.
פלדשטיין ככל הידוע לא נחשף למידע סודי ולא העביר אותו לקטאר, אבל הסתובב באתרים הסודיים של המדינה, נתן מעצותיו לאנשים הבכירים ביותר, שתל מסרים אצל עיתונאים וברשתות מובילות, ועשה את כל זה כאשר מדינה זרה, ששמה קטאר, משלמת את שכרו. איך שלא מסתכלים על הפרשה הזו, יש כאן חור גדול בהגנה.
פלדשטיין בפועל קיבל את משכורתו מקטאר ופעל למענה, בלי שהעיתונאים ידעו זאת. הם חשבו שדוברו הצבאי של ראש הממשלה מתדרך אותם. בפועל, הם אכלו מכף ידו של סוכן השפעה קטארי.
טענתו שלו, חשוב לציין, היא שגם הוא לא ידע כי קטאר משלמת את שכרו. כלומר, הוא כביכול היה סוכן משוטה שהוליך שולל אחרים, בלי שהוא מודע לכך שהוא עושה זאת. זו גרסתו, אך היא נשמעת בלתי סבירה באופן קיצוני.
בהתחשב בתחכומו הרב של פלדשטיין, קשה להאמין שבנקודה כל כך בסיסית כמו "מי משלם את המשכורת שלי", הוא לא ידע מה ומי. על אחת כמה וכמה, שבשלב מסוים ישב לפגישה משולשת, פנים אל פנים, עם גיל בירגר ועם ג'יי פוטליק, הלוביסט של קטאר. שני אלה מדי חודש בחודשו העבירו אלפי שקלים לחשבון הבנק שלו. הוא לא ידע מה המניע של הדודים העשירים? הוא לא שאל אותם "למה אתם נדיבים כל כך כלפיי?" "מה האינטרס שלכם?" על מה דיברו השלושה באותה פגישה אם לא על כל זה?
יתירה מכך - על פי הפרסומים, יש חילופי הודעות ישירים בין פלדשטיין לבין פוטליק, כשהאחרון מתלהב מהפרסומים הפרו־קטאריים. אז גם אחרי כל זה פלדשטיין עדיין לא הבין את המשחק שהוא עצמו שחקן הציר שלו?! כל זה פשוט לא מתקבל על הדעת. אין עשן בלי אש. וכל הראיות הנסיבתיות והשכל הישר מוליכים למסקנה המתבקשת שפלדשטיין ידע גם ידע שהוא חלק ממבצע השפעה קטארי. אלא שכדבריו, הוא פשוט רצה במקביל להישאר "הכי קרוב לראש הממשלה".
צמוד לרה"מ
ופה, כמובן, חומר הנפץ של הפרשה. כי מתחילת המלחמה ולפחות עד ספטמבר 2024 פלדשטיין היה קרוב מאוד לנתניהו. הוא נכנס ויצא בלשכה ובקריה, נתן עצות, העביר מסרים ואף חיבר עיתונאים לרה"מ.
רשמית, כטענת הליכוד, הוא לא היה "חלק מלשכת ראש הממשלה". ובכלל, נתניהו ואנשיו מנסים להרחיק עצמם מפלדשטיין ככל הניתן. "לא כל מי שעולה על המסוק עם נתניהו הוא באמת מקורב", "הוא לא היה חשוף לחומרים סודיים", "הוא לא היה שותף להערכות המצב היומיות", "הוא הורחק אחרי ששב"כ פסל אותו באפריל 2024", "נתניהו תקף את קטאר בכל הזדמנות", הם אומרים.
במציאות, פלדשטיין אולי לא היה הכי מקורב, אבל אם לא נמנה עם המעגל הראשון - הרי שהיה לפחות בשני. הא ראיה, שתדרך עיתונאים עבור נתניהו במשך חודשים ארוכים ברשות ובסמכות. הא ראיה, שאף חיבר אותם לשיחות איתו, לפחות בכמה הזדמנויות. לטעון שנגישות כזו לנתניהו איננה קרבה אליו היא זריית חול בעיניים.
כמו כן, נתניהו לחלוטין לא "תקף את קטאר בכל הזדמנות". נכון שעמדתו היתה מסויגת יותר מאשר גישת גורמי המקצוע, אבל הוא כאמור הגדיר אותה בסך הכל כ"מדינה מורכבת", וגיבה את המגננה שסיפקו לה הנגבי, ברנע, ניצן אלון ואחרים.
למה כל זה קרה? כי אנשי נתניהו רצו להמשיך להשתמש בשירותי הדברור של פלדשטיין גם אחרי שכשל בבדיקת אמינות של שב"כ. כך נולד הטריק של תשלום שכרו דרך גורם אחר. זה היה החטא הקדמון, ועוד לפני שאמרנו את המילה קטאר. בנקודת הזמן ההיא באפריל 2024, כאשר התגלה שפלדשטיין שיקר בפוליגרף, היה עליהם להודות לפלדשטיין על שירותיו ולומר לו, "אנחנו מחויבים לטוהר מידות ולמנהל תקין, איננו יכולים להעסיק בלשכת ראש הממשלה אנשים בלתי אמינים".
במקום זאת אנשי רה"מ, ובמרכזם יונתן אוריך, יצרו את הפטנט של העסקת פלדשטיין בקודשי־הקודשים של מדינת ישראל, כאשר גורם אחר משלם את שכרו. ולא סתם גורם, אלא - אמנם בעקיפין - קטאר.
התחום האפור
מכאן והלאה גיבורי הפרשה יכולים להתווכח בלי סוף מי ידע מה, כמה ולמה. הבדלי הגרסאות ביניהם לא כל כך חשובים. כי גם אם על כל היועצים הפקחים הללו נפלה פתאום תמימות שמימית, והם לא ידעו כלום ולא ראו כלום, השורה התחתונה ברורה וחמורה. באמצעותם, פעל בשם ראש הממשלה ומתוך המעגלים הקרובים אליו, אדם שקידם את האינטרסים של קטאר עבור כסף שהגיע מדוחא.
משפטית אולי אי אפשר להאשים את פלדשטיין או את אוריך במגע עם סוכן זר. משום שאם הם יועמדו לדין בעבירה הזו, אזי כל אדם אחר שהיה בקשר ישיר עם הקטארים עצמם - ולא רק עם הלוביסטים של קטאר - יחויב בדין גם הוא. על כן סביר יותר שהאשמה תוכל להיות התחזות או מרמה והפרת אמונים.
אבל גם אם משפטית כל מעשיהם של חברי החבורה תקינים, אזי מהותית ברור שהם גלשו לפחות לתחום האפור. או מה שקרוי בשפת חכמים, נבל ברשות התורה. וחשוב לזכור שכל זה קרה בזמן המלחמה הכי קשה מאז קום המדינה, מתחת לאף של נתניהו.
אם הוא ידע על ההסדר העקום ו/או על כך שהתשלום לפלדשטיין מגיע מקטאר, זה נורא. אם הוא לא ידע, זה נורא לא פחות. אך כדי לברר מהי האמת, מתחייב לשאול אותו: האם נאמר לו שפלדשטיין כשל בבדיקת שב"כ? האם הוא זה שאישר להעסיק אותו למרות חוסר האמינות? האם ידע שגורם חוץ־מדינתי משלם לפלדשטיין את שכרו? ובעיקר, האם נתניהו הכיר את העובדה שגורם החוץ הזה הוא לוביסט של קטאר?
אנשי נתניהו מגוננים עליו, כצפוי. לי שרשרת המעשים הללו הזכירה משפט מפורסם של ריצ'רד ניקסון על אודות "אנשים שהלהט שלהם עלה על שיקול דעתם, ושייתכן שטעו במטרה שהם האמינו בכל ליבם שהיא נכונה". איך נגמרה פרשת ווטרגייט - כולנו יודעים.
