כעשר שנים נדרשו כדי להגיע מתחילת חקירת נתניהו עד להגשת בקשת החנינה/ביטול המשפט שהגיש לנשיא המדינה. מתוך עשר השנים הללו, רק לארבע הראשונות נמצא ערך תקשורתי. אחחח, כמה שמח היה ברחובות! עשרות ואחר כך אלפי אזרחים מודאגים, רוטטים מרוב התנגדות לשחיתות, דחקו ביועמ"ש מנדלבליט להגיש כתב אישום נגד נתניהו.
כיכר גורן בפתח תקווה, שם נערכו ההפגנות במרחק בטוח מביתו של היועמ"ש, הפכה למותג. אפילו נשיא המדינה, רובי ריבלין, קרא בנאום נרגש לאזרחי ישראל לצאת לרחובות ולהפגין. על מה? ריבלין לא פירט, אבל זכר לציין שני מוקדי הפגנות פופולריים: כיכר גורן ושדרות רוטשילד בתל אביב, שם התרכז החלק הזוהר יותר של כל מחאה שהיא, ובעיקר מחאה נגד ממשלת נתניהו.
התקשורת לא רק עודדה, אלא אף סיפקה חומרים: גידי וייץ מ"הארץ" כתב תחקיר שהפך לבסיס של תיק 4000. בן כספית מ"מעריב" סיפק מידע למשטרה בעניין תיק 1000. רביב דרוקר מחדשות 13 פרסם תחקיר על רכישת צוללות וכלי שיט, והפרקליטות ולהב 433 התלהבו כל כך שמראש העניקו לתיק את המספר 3000, שישתלב יפה בשאר התיקים. למרבה הצער, גם טובי החוקרים לא הצליחו לקשור את נתניהו לפרשה. קורה. אבל המספר - נשאר כתזכורת לשחיתותו הכללית של ראש הממשלה. פרקליט המדינה שי ניצן דאג לתקדים משפטי שיגדיר "סיקור אוהד" כשוחד, וחוקרי המשטרה יצאו למסע דיג נרחב ללא אישור יועמ"ש כחוק.
כל זה רק הוסיף לכיף התקשורתי. עם פתיחת החקירות התפרסמו הדלפות מלהיבות על סיגרים, שמפניות, הטבות - פסטיבל שלם שהגיע לשיאו כאשר מנדלבליט שכח את כל הסתייגויותיו הקודמות, הצטרף כשחקן ראשי לדרמה, והכריז על הגשת כתב אישום ביום שבו חתם נתניהו בוושינגטון על עסקת המאה. זה היה השיא, ומשם הכל התחיל להידרדר לכדי שעמום והתעלמות.
ממילא נתפס המשפט כהליך טכני ומשעמם בדרך לפרישת נתניהו, כבמה למופעי רחוב מול בית המשפט, כמיטב המסורת של נאמני קפלן, כולל מסיכות, תלבושות, כלי נגינה ואווירה של תיאטרון רחוב ימי־ביניימי
אפשר היה לשער שמשפטו של ראש הממשלה יזכה למעקב תקשורתי צמוד ומפורט, אך לא כך קרה. ממילא נתפס המשפט כהליך טכני ומשעמם בדרך לפרישת נתניהו, כבמה למופעי רחוב מול בית המשפט, כמיטב המסורת של נאמני קפלן, כולל מסיכות, תלבושות, כלי נגינה ואווירה של תיאטרון רחוב ימי־ביניימי. כלי התקשורת שעקבו אחרי כל בדל הדלפה מהחקירות התעייפו מדיווח מפורט על תוכן עדויות ההגנה.
אפילו עדות נתניהו עצמה עוררה עניין רק אם ביקש לוותר על יום עדות או קיבל פתק במעטפה חתומה. האנשים שהתעקשו שראש הממשלה יפנה מזמנו שלושה חצאי ימים בשבוע, עמדו רק על קיומו של הטקס הטכני. הם לא חלמו שהוא יהיה ארוך כל כך. כמה ארוך? השבוע הפציר השופט משה בר־עם בתובעת יהודית תירוש: "די, מיצינו את העניין. בחיי, אי אפשר ככה יותר".
ולכן בקשת החנינה הגיעה בעיתוי מוזהב, כמו גשמי ברכה על אדמה מוכת בצורת. סוף־סוף קצת דרמה! קצת אקשן! הרבה חומר למילוי זמן אולפנים. שלל נושאים לדיון, שלל מומחים באולפן שיתהו בקול: האם אפשר להעניק חנינה למי שלא הורשע? האם על נתניהו להודות במשהו? מה דעתו של אהרן ברק? האם נתניהו ביקש חנינה כי טראמפ התעקש או שמא טראמפ נגרר אחרי נתניהו? מה יפסוק בג"ץ? ממי הנשיא הרצוג מפחד יותר: ממצביעי הקואליציה או משקמה ברסלר ולהקתה? ולמה הוגשה הבקשה דווקא עכשיו?
עמית חדד, עורך־דינו של ראש הממשלה, אמר בראיון לערוץ 14 כי הסיבה היא ריבוי ימי העדות של נתניהו, שגוזלים זמן רב מדי מזמנו ופוגעים ביכולתו למלא את תפקידו העיקרי בחיים, זה שלמענו נבחר על ידי רוב אזרחי המדינה: להיות ראש ממשלה. ואפשר היה להידרש לשאלת הנבצרות המפורסמת, ולהתמודד בגבורה עם הטיעון שחשיבות המשפט גוברת על חשיבות חופש הפעולה של ראש ממשלה במדינה דמוקרטית, אבל אין צורך להיכנס לכל השאלות כבדות־המשקל הללו, וגם לא לחפש תקדימים על חנינות מפורסמות בעבר. אפשר לוותר על הדיונים המשפטיים, הפוליטיים והמוסריים, שכן אין בהן צורך. הכל נובע מגיל הפרישה של ראש ההרכב, השופטת רבקה פרידמן־פלדמן. אין לה את כל הזמן שבעולם. היא אמורה לצאת לפנסיה בשנת 2028, ועם כל הכבוד, אי־אפשר לצפות ממנה לדחות את הפרישה. יש גבול.
אלמלא הפנסיה המתקרבת, אפשר היה לנהל את המשפט, גם בזמן מלחמה, בקצב שבו מתנהלים משפטים בישראל זה עשרות בשנים: דיון-שניים בחודש, והכרעת דין בשעה רבע לימות המשיח. אלא שלמערכת המשפט סדרי עדיפויות משלה, וגם ראש ממשלה צריך לכפוף ראש בפניהם. יש לזכור שבאולם של פרידמן־פלדמן הוא בסך הכל הנאשם.
סדרי העדיפויות של פרידמן־פלדמן היו נינוחים יותר בשנת 2023, אז לקחה לעצמה חופשה של חודש וחצי בין פורים לפסח. אבל ככל שהתביעה האריכה בחקירת עדי התביעה ובחקירה נגדית מדוקדקת של ראש הממשלה, נראה שפרידמן־פלדמן הבינה שהיא לא נהיית צעירה יותר ושצריך לעשות מעשה. וכיוון שבכל זאת פנסיה זה פנסיה - יתכבד ראש הממשלה ויפנה לעצמו שלושה ימי עדות בשבוע. עזבו חנינה, שכחו מניהול מדינה - יש אבן אחת שאי אפשר להזיז. סלע קיומנו ותשתית משפטית ולאומית קבועה ויציבה: גיל 70 של שופט.
הפגנה מחוץ לבית הנשיא על רקע הגשת בקשת החנינה של נתניהו // צילום: משה בן שמחון
בימים אלה מתכנסים כל צוותי החשיבה בלשכת ראש הממשלה, בבית הנשיא, במשרדי העותרים הסדרתיים, אולי במחלקת המדינה האמריקנית. חוות־דעת משפטיות ופסבדו־משפטיות נכתבות, ובעלי טורים נותנים את דעתם לעניין החנינה, אם תינתן ומה יהיו השלכותיה. רק לחשוב שכל היופי הזה היה נחסך מאיתנו אילו רק היו ממנים לראש ההרכב שופטת שנולדה שלוש שנים מאוחר יותר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
