"הרגת אותי ואת המשפחה שלי": הקצין שהודח ומירר בבכי בלשכת הרמטכ"ל

לשכת הרמטכ"ל היא הכותל של הצבא, אבל אפילו היא לא ראתה עוד אלופים בוכים. זה קרה השבוע, כשהרמטכ"ל הודיע לכמה מהם שלא יוזמנו לשירות מילואים. מהצד זה נראה כמו עונש סמלי חסר משמעות, לא תואם את מימדיו ההיסטוריים של המחדל. אבל המודחים ראו בכך עלבון נורא, כתם בל יימחה. אחד מהם פרץ בבכי כשקיבל את הבשורה. הרגת אותי ואת המשפחה שלי, אמר.

אנשי הרמטכ"ל יודו שהתוצאה לא היתה מיטבית. הציבור מתקשה להבין כיצד הכישלון הגדול בתולדות צה"ל מסתיים בשתי הדחות של קצינים מדרגי ביניים. הסיבה לכך נעוצה בהחלטה עקרונית לגדר את חקירת המחדל ל-7 באוקטובר עצמו. אחרת, מאות אנשים היו מועמדים להדחה, וזמיר היה צריך להדיח ממילואים גם את שני קודמיו, הלוי וכוכבי.

אחר כך נכנס השיקול המבצעי של השארת ראש אמ"ן, שלומי בינדר. הטענה היתה שהדחתו כעת תגרום נזק ביטחוני, אבל התוצאה מוזרה. עיוות נוסף נוצר בגזירה שווה בין ראש אמ"ן הוותיק אהרון חליוה, שלא סבר שיש לנקוט פעולה, ובין מפקד פיקוד דרום הטרי ירון פינקלמן, שדהר בלילה מביתו בצפון אל הפיקוד.

בתקווה להפוגה ארוכה בצמרת

האם יש לרמטכ"ל זמיר, כלקודמיו, בנים יקירים שהוא רוצה לשמור עליהם? התשובה כמובן חיובית. שניים מהם, בינדר באמ"ן וטישלר בחיל האוויר, נהנים מתמיכה גם בממשלה. אבל מעבר לכך, הרעיון המסדר היה לאפשר לצה"ל להתקדם מתחקירים שהחלו עקום ונמשכו בלי סוף. החשד שלו הוא שהמטרה היא להותיר את הצבא בבוץ לתקופה בלתי מוגבלת, ועל כך יצא קצפו.

ייתכן ששגה בתגובה החריפה כלפי הדרג המדיני. יש דברים שרמטכ"ל לא אמור לפרסם דרך דובר צה"ל כלפי פוליטיקאים, גם אם הגיע לו עד כאן. אפשר גם להניח שהצבא ישרוד 30 יום בלי מינויים בלי שהדבר יגרום "נזק ממשי לביטחון". אולי העימות המיותר הזה יסמן הפוגה ארוכה יותר בצמרת. בכל זאת, קצת מוזר שמהשבוע הזה יזכרו את מה שקרה לרמטכ"ל צה"ל ולא את מה שקרה לרמטכ"ל חיזבאללה.

הטור המלא של עמית סגל יפורסם מחר באתר "ישראל היום"