בשבוע השלישי של מבצע מרכבות גדעון ב', הרבה יותר מוקדם מכפי שתכננו, מנהיג חמאס עז א־דין אל־חדאד, מוקף בחטופים, הסכים למתווה שאיש לא האמין שיסכים לו. בצה"ל יש מי שמתהלך מאז בתחושת החמצה, שדומה לה חשו בכירי צה"ל כשראו ב־1982 דרך כוונות הרובים את יאסר ערפאת עוזב את ביירות בתום מצור. אבל לערפאת לא היו אז חטופים כמגן אנושי.
כעת, הרשות שהקים אותו רב־מרצחים חוזרת, לכאורה, למרכז העניינים בעזה. שלושה ויתורים ביצעה בישראל בנושא הפלשתיני, כולם סמליים או היפותטיים. הראשון: קבלה עקרונית בעתיד של הפלשתינים כפרטנר, בכפוף לתנאי תוכנית טראמפ, ובקיצור - אם יהפכו לשוויצרים.
השני: שהאמירויות יגיעו לעזה עם הזמנה מהרשות. השלישי: העיקרון של מסגרת פוליטית פלשתינית אחת ביהודה ושומרון ובעזה. סמוטריץ׳ מתנגד לכל אחד מהם, בגלל ההכרה העקרונית בקיומה של ישות אחרת בין הירדן והים. דרמר ונתניהו סבורים שהחידוש העיקרי הוא לא שהרש"פ תשתלט על עזה, אלא שהמסגרת החדשה בעזה תיושם במקרה כזה גם ביהודה ושומרון.
בקבינט הסבירו נתניהו ודרמר שמה שחשוב בעזה הוא לא נוכחות סמלית, אלא מי שולט על הכוחות הצבאיים. לרשות יהיה נציג שם, אבל השוטרים לא יסורו למרותו ואת ההוראות שלהם הם יקבלו מגוף בשליטה מערבית. שרים אחרים מודאגים יותר: הם מקבלים דיווחים על הבטחות שמעניק טוני בלייר, הפרויקטור של עזה החדשה, שלפיהן כל מי שקיבל משכורות בשלטון חמאס יגויס גם לחדש. האם נלחמנו כדי להקים גוף חמאסי במימון רש"פי, הם שאלו. נתניהו השיב להם שלחלום אפשר, אבל ישראל לא תאפשר זאת.
אותו היגיון תקף גם לנוכחות הקטארית והטורקית, שמטרידה את הישראלים מאוד. אי אפשר לסלק אותם מהרצועה, אבל אפשר למנוע מהם לשלוח חמושים לעזה. הטורקים והקטארים נוכחים שם בכסף ובארגונים אזרחיים, ולא בכוחות שינהלו את הרצועה. כי אם כבר האחים המוסלמים - עדיף את המקור החמאסי.
מתוך הטור המלא של עמית סגל
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו