טראמפ מאיים: "אם חמאס לא יתנהג יפה - הוא יושמד" // צילום: C-SPAN
ב־15 בספטמבר 1825, מאתיים שנה בדיוק, אבל בדיוק, לפני הפגישה המלבבת בבית הלבן שבה הנשיא דונלד טראמפ הגיש לראש ממשלתנו את הטלפון הקווי העתיק שבחדר הסגלגל כדי שיתנצל בפני ראש ממשלת קטאר, הסנאטור מרדכי מנואל נח הכריז על מדינה יהודית זמנית באי גרנד איילנד, הסמוך למפלי הניאגרה. המדינה היתה אמורה להיקרא - איך לא - אררט.
הסנאטור הנכבד היה נרגש מאוד, אבל מזג האוויר היה סוער במיוחד, וטקס חנוכת המדינה היהודית התקיים דווקא בכנסיית סנט פול. נח לבש גלימה סגולה, הניף דגל של שישה כוכבים, חבש על ראשו כובע קטיפה והכריז על עצמו כ"שופט ישראל" ומושל אררט.
נוח קרא לכל יהודי העולם להתכנס באררט שלו, והוסיף כי זהו צעד ראשון בדרך לגאולה. על רקע הסערה הקשה בחוץ התקיים טקס יהודי־דתי בכנסייה, והסנאטור התרשם כי האירוע היה סיפור הצלחה. אבל אף יהודי לא עבר לגור באררט, ונח הרים ידיים. אילו הסירו עפר מעיניו, הוא יכול היה להתרשם כי חזונו הולך ומתגשם בימים אלה ממש. אילו הוקמה מדינת היהודים באמריקה אז, היא היתה הופכת למדינה ה־25, אבל גם 51 זה די בסדר.
עוד פרס לחמאס. מכיוון שאין לנו מה לעשות, אנחנו מחליפים את שמה של מלחמת 7 באוקטובר, מתווכחים על כך, ואפילו מבזבזים כמה מיליונים כדי לשנות את הכיתוב במקום שבו יש בכך צורך. הממשלה החליטה השבוע להעניק למלחמה את השם "מלחמת התקומה". אלא שמי שטורח ועושה שינוי כזה, יש לו מסר - והמסר בעייתי מאוד.
מלחמת תקומה, לפי הגדרתה, מתייחסת למה שקרה לפניה. לכן משתמשים בהגדרה הזו למלחמת העצמאות, משום שהיא קיבעה את זכותו של העם היהודי למדינה משלו והרחיבה את הגבולות אל מעבר לגבולות החלטת החלוקה של האו"ם. המלחמה הנוכחית (שהסתיימה על פי טראמפ ושאתגריה נמשכים על פי נתניהו) פרצה לאחר כ־30 שנה, שברובן נתניהו היה ראש ממשלה.
האם הכוונה של שינוי שם המלחמה היא לקבוע שמי שהיה אחראי על עניינינו זמן ארוך כל כך גרם לנזקים כל כך רבים, עד כי היה צורך במלחמת תקומה להצלת ישראל? הרי מי שמעניק שם כזה, שמשמעותו הצלת ישראל ממצב של סכנת אובדן, מעניק פרס לחמאס, ומעיד לכאורה כי בשנים האחרונות ישראל הידרדרה עד כדי כך, שחבורת פראי אדם בכפכפים כמעט שמה קץ לקיומה.
הטורקים באים. מי שהצליח לשכנע ציבור לא מבוטל כי רק הוא מסוגל לעמוד מול לחץ אמריקני, והתהדר אחר כך בקרבתו לנשיא הישן־חדש, נראה היום כמו ילד הכאפות של חברו הטוב ביותר. טראמפ, שיודע כי הוא פופולרי בישראל הרבה יותר מנתניהו, מרגיש כמעט משועשע כשהוא מבטיח בשם ביבי להפסיק את המלחמה, או לפגוע פגיעה קשה בחמאס, שלא לדבר על הדרך שבה הוא מבקש בפומבי מנשיא המדינה חנינה עבור ידידו הטוב.
אם היה דיון רציני באשר להכנסת הצבא הטורקי והצבא הקטארי לרצועת עזה, הוא היה חשאי מאוד. מצד אחד, ישראל מאבדת מדינת מפתח כמו איחוד האמירויות, שלא תתלהב לפעול ברצועה כשהטורקים נמצאים שם. מהצד השני, אנו עלולים לסכן עוד יותר את יחסינו עם המצרים, ועלולים לקבל את חברו הטוב של טראמפ, שלא מפסיק לנגח את ישראל, במרחק של מטרים לא רבים מאיתנו.
איך ניתן יהיה לקיים תיאומים חיוניים עם צבא של מדינה שבגלל מי שעומד בראשה הפכה לאנטי־ישראלית ואנטי־יהודית? אין מדובר רק באי־השגת רוב מטרות המלחמה הפומביות שפרסמה הממשלה (פירוז הרצועה, ממשל אזרחי שאינו חמאס ואינו עבאס, שליטה ביטחונית ברצועה ופירוק חמאס מנשקו), אלא גם בפגיעה בלתי צפויה לחלוטין בביטחון.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
