להבין את הימין: המדריך המלא לשמאלן

לקראת שנת הבחירות המתרגשת עלינו, כדאי להבהיר כמה אי־הבנות קטנות שמטפח מחנה השמאל בנוגע למחנה הימין. זאת, כדי לאפשר למפלגות האופוזיציה - הקיימות והחדשות - לנהל מסע בחירות יעיל, ולמצביעי האופוזיציה לנהל ויכוח ענייני עם מצביעי ימין.

נתניהו הוא שטן, בואו נוכיח לכם

אנרגיה רבה מושקעת בניסיונות להוכיח למצביעי נתניהו שהוא מושחת, מפלג, מפקיר חטופים ומממן חמאס. חלק מההאשמות הללו מנוסחות בשפה אסונית כל כך, שהיא אוטמת את בן־השיח. נניח לרגע את השאלה אם ההאשמות הללו מבוססות. השפה פשוט דרמטית מדי. כשאתה מכנה אדם בתארים כמו "מחריב ישראל", "צורר" ו"רודן" אתה נשמע היסטרי וילדותי, ובעיקר - כמו מי שמבסס את השקפת עולמו על סטיקרים של אחים לנשק.

קחו למשל את ד"ר יולנדה יבור, מהחוג למקרא באוניברסיטת תל אביב. כשהיא צורחת למגפון "רק מצור יפיל את הצורר!", או קובעת, לאחר שנעצרה על הסתה, "האיש הזה הוא אסון, אנחנו חייבים למגר את האסון הזה" - הימני הממוצע לא חושב "וואו! איזו אינטלקטואלית! היא בטח צודקת!", אלא "מי נתן למשוגעת הזאת עבודה באוניברסיטה?". וכשמתנגדי הרפורמה לא מסתפקים בחסימות כבישים, אלא גם קוראים לסרבנות - הבבון מימין לא נוטה להשתכנע שהם הצילו את המדינה מדיקטטורה, ואחרי הטבח - מאוזלת יד ממשלתית. נראה מוזר שמי שהפך את המדינה בגלל הכוונה לצמצם את עילת הסבירות, נטש את הסבירות בהתבטאויותיו ובמעשיו.

הימין לא יודע מה טוב לו, בואו נסביר לו

הימין אולי דביל, אבל גם לדבילים יש העדפות. הוא מעדיף את עומר אדם על פני חוה אלברשטיין, את ערוץ 14 על פני חדשות 12, ואת נתניהו על פני פרס, ברק, הרצוג, לפיד, בנט וייתכן שבעתיד גם על פני יאיר גולן. זה מצער, אבל זו המציאות. דמוקרטיה משמעותה חופש לבחור. מי שאינו מכבד את החופש הזה - לא יכול להיקרא דמוקרט.

איך משכנעים אדם חופשי לחשוב כמוך? רבות הדרכים. לכנות אותו בשמות גנאי היא אחת מהן, אבל על סמך ניסיון העבר - היא לא בהכרח עובדת. ההתעקשות להגיב על כל זבוב בפצצת אטום - מהעמדה לדין על שמפניות וסיגרים, עד ביטול חוק יסוד ובדרך התעלפות מאורגנת על מינויים זמניים בשירות המדינה - לא תמיד משכנעת את הבלתי משוכנעים, אלא רק מחזקת את אמונתם בכך שמדובר באזהרות שווא. הממשלה עושה לא מעט שגיאות אמיתיות. כדאי להתמקד בהן ובחילוקי הדעות האידיאולוגיים, ולהניח לזוטי דברים במקום לפתוח איתם מהדורות.

כוחן המוגבל של מילות קסם

לעיתים פג קסמן של מילים חיוביות כמו "ממלכתיות", "אחדות" ו"שומרי סף", ושליליות כמו "דיקטטורה", "משיחי" או "חורבן". הימנים אוהבים ממלכתיות, רוצים אחדות ולא מעוניינים בדיקטטורה. אלא שאיכשהו הם שמו לב לכך שהנשיא נוזף רק בצד אחד של המפה הפוליטית, ומשבח צד אחר. הוא אפילו העניק אות לאחים לנשק, ושוחח עם בתו של אחד מהמתכננים והמבצעים של טבעת האש סביב מעון ראש הממשלה.

הם התקשו להאמין לקריאות האחדות מפי צד שבמשך חמש מערכות בחירות התעקש על החרמת מנהיג הימין, ולכן הם מבולבלים בנוגע למשמעות של המונח. הימנים לא מכירים הרבה דיקטטורות שבהן מאלצים את ראש הממשלה להתייצב שלוש פעמים בשבוע בבית המשפט. רבים מהם מסורתיים ומאמינים - או לפחות לא מפחדים - בביאת המשיח, כשם שהם אינם מפחדים מחזון אחרית הימים. הם לא רואים חורבן, אלא אתגרים, קשיים וגם צמיחה והישגים. בנוגע לשומרי הסף - רוב הימנים הבינו על איזה מועדון שומרים שומרי הסף, כך שהציווי לשתוק ולהצדיע נסוג מפני הדחף לדבר ולהצביע.

לימין יש סוציולוגיה. גם לכל השאר

הצבעה היא אכן בחלקה גם עניין שבטי, משפחתי ומגזרי. אפשר לטעון - והשמאל אכן הרבה לטעון - שהימין הוא לא משהו מבחינה כלכלית, אקדמית ותרבותית. אפשר להתרפק על דבריו הבלתי נשכחים של המיליארדר קובי ריכטר: "הכוח הביטחוני הוא אנחנו, המוחים, והכוח הכלכלי הוא אנחנו. אנחנו הכלכלה". אבל באותה הזדמנות, כדאי לזכור שגם למחנה האיכותי יותר יש סוציולוגיה, שבטיות, עדריות ומערכת של לחצים שתפקידה ליישר את הסוטים מן הדרך. כשם שאפשר לשרטט פרופיל - בדרגות שונות של ברוטאליות - של מצביע ימין מהפריפריה, כך אפשר לשרטט פרופיל אכזרי לא פחות של אקדמאים אשכנזים שמכלים את ימיהם ולילותיהם בהפרעה לסדר הציבורי ובצרחות למגפון. זה מעיד על איכות האקדמיה ועל הסוציולוגיה של המוחים יותר מאשר על איכות הטיעון.

הביביזם הוא הדמוקרטיה

סירובו של הימין להיכנע לדרישות האופוזיציה (ושל חלקים בימין הבנטיסטי) ולהחליף את נתניהו הוא לא אצבע בעין, לא חברות בכת ולא תסמונת האישה המוכה. זו אמירה דמוקרטית ברורה: אנחנו נצביע על פי בחירתנו החופשית. האופוזיציה לא תקבע מי יעמוד בראש מחנה הקואליציה. נתניהו מעצבן אתכם? עצוב. תצביעו למישהו אחר. וכדאי לדעת שעל כל אבחנה פסיכולוגית מצד שמאל - יש אבחנה מהצד השני, והיא לא בהכרח מחמיאה. אם יש מישהו במחנה האופוזיציה שמעוניין לשכנע, או לפחות לא להיות מופתע בכל פעם מחדש - כדאי שיניח לסוציולוגיה בגרוש, ושינסה להתייחס למצביעי הימין כאילו גם הם בני אדם עם ערכים, דעות, עקרונות ורצונות.

בדמוקרטיה לפעמים מפסידים בבחירות

הטעות המרכזית בהבנת הימין, שהוצגה פעם אחר פעם בעשור האחרון, היא שאפשר בדרכים שונות למכור לימין סחורה שהוא לא מעוניין לקנות. ופה שום שינוי סגנון לא יעזור. הימין ימני. כמו כן, הוא מאמין בדמוקרטיה, בזכותו לנצח בבחירות דמוקרטיות ולהפעיל את הסמכויות השלטוניות המוקנות לו בחוק. את כולן. לפחות במובן הזה הימין זהה לשמאל. הלם.