עוז לתמורה: רוח חדשה מנשבת באמריקה

טקס הזיכרון לצ'ארלי קירק ביום ראשון האחרון היה אירוע מכונן. ארה"ב עוברת שינוי היסטורי. כמעט כל הממשל האמריקני דיבר בשפה דתית, משיחית, נוצרית, בקול רם.

אנחנו מכירים מהעבר התייחסויות ל־God, או The Lord, בפוליטיקה האמריקנית. אנחנו מכירים אותן היטב. אבל הפעם, מרקו רוביו הטיף את הבשורה ודיבר על ישו המשיח. פיט הגסת' דיבר על סטפנוס הקדוש. סגן הנשיא ג'יי.די ואנס סיכם: "בשבועיים האחרונים דיברתי על ישו יותר מאשר בשאר שנותיי בפוליטיקה גם יחד".

ארה"ב עוברת שינוי. הימין האמריקני עובר שינוי. אחרי שנות הסתתרות רבות, הוא נהיה נוצרי בפומבי. זה לא התחיל השבוע. קירק, הם מספרים, התחיל ב־2013 בהכנת סטיקר "ממשלה גדולה זה דפוק". בשנתו האחרונה, הוא ביקש להיזכר בזכות האומץ שלו להאמין, והטיף לעוקביו "להפוך את גן עדן לצפוף".

זהו לא המקרה הראשון של התעוררות נוצרית באמריקה. במחצית הראשונה של המאה ה־19 ארה"ב עברה את ההתעוררות הגדולה. מטיפים נודדים ותנועה טבעית הפכו את ארה"ב לאומה נוצרית בהרבה, אדוקה בהרבה. אגב, גם אז הדמוקרטים היו נגד. התוצאה של ההתעוררות הדתית היתה התנועה לביטול העבדות, ובעקבותיה מלחמת האזרחים. דברים גדולים קורים כשארה"ב מתעוררת דתית.

מדינת ישראל נתפסה מופתעת. שוב באופסייד. אני בספק אם מישהו במשרד החוץ, במל"ל או באמ"ן העלה את התרחיש של התעוררות נוצרית בארה"ב. אני בספק אם מישהו דן ברצינות בהשלכות ובדרך להתמודד איתן. אותם אנשים שלא הבינו את הראש הדתי של סינוואר ונסראללה לא יבינו את הראש הדתי של חזון יוחנן.

יש לומר ביושר ובצניעות עד כמה אנחנו לא מוכנים לסיטואציה. לא הממשלה, לא מערכת הביטחון, לא התקשורת וגם לא הציבור. אבל מכיוון שזהו רגע מכונן, עלינו להיות מאוד מפוקסים ולהבין שהתחזקות הנצרות באמריקה היא גם הזדמנות ענק למדינת ישראל. הזדמנות אם נשכיל לנקוט, בין שבהנהגה ובין שכאומה, כמה צעדים. הדברים הבאים הם בגדר הרהור בקול, עוז לתמורה בטרם פורענות.

הצעד הראשון המשמעותי הוא כבוד לנצרות ולנוצרים. כעת, תורי להיות כן: 2,000 שנות רדיפה שהסתיימו בשואה לא תרמו ליכולת היהודית להביט בחיבה כלשהי על האירוע הנוצרי על אגפיו השונים.

יריקות ליד כנסייה וכו' הם בגדר תגובת דחק של אומה אומללה בגלות כואבת ומשפילה. אבל משעה שהפכנו לריבון בארץ הזו, גאון ונדיב ואכזר - לאוהבינו, לבעלי בריתנו, צרות עין היא משגה עצום וגם פשע מוסרי כלפי עצמנו.

ואני אלך אפילו צעד נוסף. הגיע הזמן שנתבגר ונתחיל לקרוא לאותו האיש בשמו: ישוע. לא התנצרתי, ממש לא. לא עישנתי חומר לא טוב. לא סוחב צלב על הגב. אבל אם למוחמד קוראים מוחמד ולבודהה קוראים בודהה - אז אפשר וכדאי לכבד את הדת של בעלי הברית היחידים שלנו.

הגיע הזמן שנתבגר ונתחיל לקרוא לאותו האיש בשמו: ישוע. לא התנצרתי, ממש לא. לא עישנתי חומר לא טוב. לא סוחב צלב על הגב. אבל אם למוחמד קוראים מוחמד ולבודהה קוראים בודהה - אז אפשר וכדאי לכבד את הדת של בעלי הברית היחידים שלנו

במיוחד כשהטיעון הטוב ביותר מול הטאקר־קרלסונים ברשת קשור בישוע. באירוע הזיכרון, קרלסון צחקק כמו פסיכי כשטען שרוצחי ישוע היו אוכלי חומוס. הוא התכוון ליהודים. אז לאותו קרלסון ולחבריו האנטישמים כדאי להזכיר שגם ישוע אכל חומוס. קראו לו ישוע, קיצור של יהושע, שם יהודי גנרי. הוא גר בבית לחם ומת בירושלים. הוא היה יהודי בדיוק כמו הסנהדרין.

נכון, אני אומר לקתולים, יש לנו ויכוח תיאולוגי גדול איתכם, אבל איך שלא תסתכלו על זה - אתם מאמינים שהאל הגדול ביטא עצמו בבשר בבחור יהודי. תשאלו את קרלסון: אם ישוע היה קם ב־7 באוקטובר בעוטף עזה - עם מי היה מזדהה? עם הרוצחים והאנסים העזתים, או עם בני העם שלו? תשאלו את קנדיס אוונס: עם מי ישוע היה הולך על הפלטפורמה באושוויץ, עם בני עמו או עם מנגלה?

והצעד השלישי קשור בהנהגה שלנו. גם אם יש מקום לחשש מפני התעוררות דתית נוצרית, במקום לחשוש - יש להקרין תמיכה עזה. כי אומה דתית תזכור גם את הקשר לעם ישראל. המסר צריך להיות ברור: אתם רוצים לראות היכן מתנהלים חיי משמעות? היכן יש קהילתיות ומשפחתיות חמה לצד ערכים מערביים? איפה ממשיכים להביא ילדים ולהתרבות בעוד המערב החילוני משמיד את עצמו? זוהי הסחורה שאנו מוכרים.

כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים. כבר אמר הרמב״ם בהלכות מלכים: ״אֲבָל מַחְשְׁבוֹת בּוֹרֵא הָעוֹלָם - אֵין כֹּחַ בָּאָדָם לְהַשִּׂיגָם, כִּי לֹא דְּרָכֵינוּ דְּרָכָיו וְלֹא מַחְשְׁבוֹתֵינוּ מַחְשְׁבוֹתָיו; וְכָל הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ, שֶׁלְּיֵשׁוּעַ הַנָּצְרִי וְשֶׁלְּזֶה הַיִּשְׁמְעֵאלִי שֶׁעָמַד אַחֲרָיו - אֵינָן אֶלָּא לְיַשֵּׁר דֶּרֶךְ, לַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ וּלְתַקֵּן הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לַעֲבֹד אֶת ה' בְּיַחַד, שֶׁנֶּאֱמַר: 'כִּי אָז אֶהְפֹּךְ אֶל עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה, לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם ה', לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד'".

גם לנצרות יש תכלית. גם דתיים כמוני חייבים לזכור: זה בסדר לכרות ברית ולקוות לחזרתם בתשובה, ולצד זאת לנהל חיבור טבעי ותומך בין הדתות שעל בסיסן קם המערב. הם יקוו לארמגדון, אנחנו נתפלל לביאת המשיח, אבל בינתיים רק שיתוף פעולה יכול להגן על הדת שלנו, על הדת שלהם, על המערב.

רחוק במזרח, ישנה דיקטטורה של קומוניסטים עובדי אלילים. התפתחותם הטכנולוגית צריכה לטרוד את מנוחתכם. אהבתם לקצירת איברים של מתנגדים צריכה להדיר מכם שינה בלילה. המערב היום עמוס בביורוקרטיה וברגולציה מיותרת בזמן שסין עוקפת אותו בסיבוב, ללא עכבות מוסריות בסיסיות.

מי שרוצים לחיות בעולם מערבי, בעולם שמבוסס על הערכים שמובנים לנו מאליהם, על חופש הביטוי וחופש הדת, על הזכות לחירות ועל הזכות לקניין פרטי, כולן זכויות שקיבלנו מאלוהים, כולן זכויות שנמצאות היום תחת מתקפה מבחוץ ומבפנים - חייבים להתאחד. כי אם לא נילחם יחד, נאבד את הזכויות, את התרבות, את הריבונות שלנו בנפרד.