"שר החוץ" של צה"ל: "כך סוכלה תקיפת ענק באיראן"

את ראש חטיבת תבל של צה"ל, תא"ל עמית אדלר, אנחנו פוגשים במשרדו כמה ימים לאחר כישלון התקיפה הישראלית בדוחא. הוא נאלץ להפסיק את שיחתנו כמה פעמים לטובת עניינים שלא סובלים דיחוי, כמו מטוסי קרב ישראליים שהמריאו בשוגג לעבר מטוסי קרב טורקיים שהתקרבו לאזור למרות תיאום מוקדם ("שואלים אותי כמה פעמים ביום אם יש לנו כוונה לתקוף בטורקיה, והתשובה היא ממש לא"), או כדי לתאם שיחה דחופה בין הרמטכ"ל הישראלי לבין מפקד פיקוד המרכז האמריקני.

תא"ל אדלר, אם תרצו, הוא "שר החוץ של צה"ל", כלומר האיש שמופקד על ניהול הקשרים הביטחוניים של הצבא עם כל המדינות שאיתן לישראל יש אינטרסים ביטחוניים, גלויים או חסויים. וכיאה ל"שר חוץ", הוא מקפיד לשמור על לשון דיפלומטית. בימים רגישים וטעונים כמו אלה, מעידה קטנה יכולה לייצר פיגוע מדיני.

אבל בבוקר הראיון שלנו, הוא מדבר בגילוי לב על הפער הגדול בין הגינויים הפומביים של מדינות מסוימות לבין היחסים החמים איתן מתחת לפני השטח, על התיאום בין ישראל לארה"ב לפני כל פעולה משמעותית באזור (כן, גם לפני התקיפה בדוחא), ועל רב־סרן שמועתי, שבמשך חודשים ארוכים מנסה לייצר מתיחות ביטחונית שלדבריו לא קיימת בין ישראל לבין מצרים, בטענה שהשכנה הדרומית שלנו נערכת למלחמה, כביכול.

פער קיצוני

תא"ל אדלר (43) הוא טייס קרב, מפקד טייסת הקרב 117 לשעבר. הוא ממשיך לשמור על כשירות מבצעית בטייסת 106 גם במהלך המלחמה. לאחר יותר משני עשורים שבהם בחן את המזרח התיכון מהקוקפיט, לפני כשנה הוא עבר מהשמיים לערוצים הדיפלומטיים. כיום הוא מייצג את ישראל בשיחות עם בכירים מכל רחבי העולם. בין היתר, הוא מפקדם של מאות חיילים וקצינים המוצבים בגבולות השונים, שתפקידם תיאום עם צבאות המדינות השכנות או עם כוחות השלום המקומיים. למרבה הצער, בשבוע שעבר אחד מהם, סמל אורן הרשקו ז"ל, בן 20 מתל מונד, נרצח בפיגוע במעבר אלנבי.

אדלר הוא גם מפקדם של יותר מ־25 נספחי הגנה צבאיים וביטחוניים ברחבי העולם - מהפיליפינים, דרך דרום קוריאה ויפן ועד לדרום אמריקה וכל מה שביניהם. "בשנתיים האחרונות, התפקיד של נספחי ההגנה של צה"ל ברחבי העולם הפך מדיפלומטיה צבאית קלאסית לצורך לייצג את ישראל ברגע היסטורי, שבו היא נדרשת להילחם על מעמדה, על שרשראות אספקה ועל הלגיטימציה שלה", אומר תא"ל אדלר.

"חלקם נקראים על בסיס שבועי לתדרך רמטכ"לים ושרי הגנה במדינות היעד שלהם. כל נספח שנכנס לשר הגנה עובר לפני כן תדרוך על המילימטר". לדבריו, חלק מהנספחים נקראים באופן תדיר לשיחות הבהרה ונזיפה ונדרשים להתמודד איתן, עם תמיכה מלאה מהארץ.על מצבנו בעולם לא צריך להכביר מילים, במיוחד בשבוע שבו מדינות רבות וידידותיות הכירו במדינה פלשתינית, למורת רוחה של ישראל, במה שנראה כפרס לטרור החמאסי לאחר 7 באוקטובר. אלא שמלשכתו של תא"ל אדלר הדברים נראים מורכבים יותר, יש שיגידו צבועים, ופחות שחורים מכפי שמצטייר כלפי חוץ.

"מדי יום אנחנו מתמודדים עם ציוץ או פרסום של שר חוץ או בכיר כזה או אחר, שמגנה את ישראל על פעולותיה ומאיים לנתק עימה את הקשרים - וכעבור כמה שעות פונה אלינו בערוצים צבאיים מאחורי הקלעים ומבקש ללמוד על לוחמת תת־קרקע, הגנה אווירית והגנת גבולות", מציין תא"ל אדלר. בשל הרגישות, הוא נזהר מאוד מלנקוב בשמות מדינות ספציפיות, אך הוא כן מציין כי האמירה שלו נוגעת בעיקר ל"מדינות אירופה, שם מדיניות החוץ נגזרת מלחצים פנימיים פוליטיים. מדינה שאנחנו באים איתה בחיכוך מדיני יכולה במקביל לבקש לשתף פעולה במישור הצבאי. זה ממש קיצוני לפעמים", הוא מציין.

"למשל, יש מדינה אירופית שמצטרפת לגינויים על המשך המערכה בעזה, ובמקביל רוכשת בישראל מערכות הגנ"א מתקדמות ומכניסה למדינת ישראל מיליארדים. יש כמה מדינות כאלה באירופה, ששר שלהן מגנה את ישראל בצהריים ובערב מבקש שנארח את סגן מפקד חיל האוויר שלהן".

ספרד, למשל, ביטלה לאחרונה עסקה ביטחונית גדולה מאוד עם אלביט.
"יש מדינות, כמו ספרד, שמחליטות לחבר את המדיני לצבאי־ביטחוני. הן אלו שמפסידות מזה בסוף. יש מדינות אחרות שמגנות את ישראל בלי סוף, אבל מתחת לפני השטח מוודאות שתהליכי הרכש לא ייפסקו.

"צה"ל לא משתף לקחים בחינם, וגם לא משתף לקחים עם כל אחד. בשנתיים האחרונות צה"ל הפגין יכולות חסרות תקדים, המבוססות על ידע וטכנולוגיה ישראלית ייחודית, ואנו בוחנים בקפידה עם מי משתפים לקחים ולמי מציעים רכש. צה"ל משרת את צורכי מערכת הביטחון. אם צה"ל השתמש באמצעי לחימה - מקטן וטקטי ועד לחימוש אסטרטגי מוצלח - זה כר פורה לצמיחה כלכלית קדימה.

"אני אופטימי ומאמין שבניהוג נכון, מה שקורה מלחמתית־מבצעית עשוי לשמש מקפצה כלכלית־ביטחונית, ולהפוך את ישראל, שנמצאת כבר עכשיו ברשימת עשר היצואניות הגדולות, למשפיעה דרמטית על השוק לעשור קדימה".

שיתוף הפעולה הצבאי בין צה"ל לצבאות מקבילים, מסביר תא"ל אדלר, נעשה בשל אחד או יותר מארבעה עקרונות יסוד: שיתוף פעולה מבצעי להגנה, להתקפה או לאינטרסים משותפים; לשם בניין כוח; לטובת מאמצים לאומיים; ולמען השפעה אסטרטגית ויכולת להשפיע על מדיניות דרך מערכת הביטחון. לפי ראש חטיבת תבל, התפקיד שלו ושל אנשיו הוא להיות "גשר בלתי שביר" בין ישראל לבין מדינות בעולם, גם כשהיחסים המדיניים נראים מורכבים כלפי חוץ.

"הגשר עם המדינות צריך להיות בנוי לא רק עם האמריקנים, אלא גם עם הטורקים, הבריטים, הצרפתים ומדינות נוספות. הגשר הזה צריך להגיע לכל מטכ"ל, לכל חמ"ל תיאום תנועות אווירות ולכל מרכז סנכרון פעילות ימית בעולם.

"גם ברגעים של משבר מדיני עם הבריטים, למשל, לרמטכ"ל צריכה להיות יכולת לשוחח עם הרמטכ"ל הבריטי. ויש לו. ונספח צבאי שלנו, שמוצב במדינה שאנחנו בקשיים מדיניים מולה, חייב לשמר את היכולת להגיע ללשכת הרמטכ"ל המקביל. והאמת היא שזה לא נפגע בשום מדינה, כי המדינות רוצות את זה.

"גם באווירה של קשיים מדיניים ופוליטיים, קשיי לגיטימציה והקהילה הבינלאומית ודעותיה על מלחמת חרבות ברזל, יש להם אינטרס שהם יוכלו לפנות לנספח ההגנה הישראלי בדרום קוריאה, בצרפת, בברזיל או בפינלנד, לשאול שאלה ולקבל תשובה על כל סוגיה צבאית וביטחונית. אנחנו עוסקים יום־יום בתחזוק הקשרים הללו. הם יודעים בדיוק מה תקפנו בתימן בפעם האחרונה, מהם מהלכי התמרון קדימה. כששר הגנה שיש לו יחסים פחות טובים איתנו רוצה לשאול שאלה על מהלך צבאי או על יכולת כזו או אחרת - צריכה להיות לנו יכולת לענות על כך בשיחת טלפון".

להיות השותף המושלם

הרבה מאוד מזמנו של תא"ל אדלר מוקדש ליחסים המיוחדים בין מערכת הביטחון הישראלית לזו האמריקנית. "אם הייתי צריך להגדיר את זה במשפט אחד, בזווית ההסתכלות האמריקנית, השותפות העמוקה בין צה"ל לצבא האמריקני, בדגש על סנטקום, סייעה להגן על ישראל מ־900 טילים בליסטיים ואלפי כטמ"מים ששוגרו לעברה בשנתיים האחרונות, בעזרת יכולות הגנה ושותפות חסרת תקדים. הנרטיב הוא 'בסוף ירו עליכם 900 טילים בליסטיים, ואנחנו סייענו בהגנה עליכם'".

לדבריו, צה"ל עובד קשה מאוד כדי להיות "השותף המושלם" או "בעל הברית המושלם" של ארה"ב. "צבא ארה"ב פרוס בהרבה מקומות בעולם, כחלק מבריתות הגנה או תוכניות סיוע למדינות. צה"ל מנסה לנהוג הפוך - לעשות הכל לבד, בעזרת כוח אדם, טכנולוגיה, יכולות התקפיות ואומץ בשדה הקרב - ורק אחרי שהוא מוכיח את כל אלה, אם הוא צריך, הוא מבקש סיוע. כשהם יודעים שעשינו את כל מה שאנחנו יכולים בכוחות עצמנו, זה הופך אותנו לשותף שהוא מודל פרטנר".

לפי תא"ל אדלר, סוגיית הערכים המשותפים בין ארה"ב לבין ישראל היא הבסיס האיתן לשיח בין הצבאות, והאמריקנים תופסים את ישראל כמי שנלחמת על קיומה. נקודת מפנה משמעותית ביחסים בין הצבאות נרשמה עם החתימה על הסכמי אברהם, לפני כחמש שנים, והעברת ה"אחריות" על ישראל מפיקוד אירופה של צבא ארה"ב (יוקום) לפיקוד מרכז האמריקני (סנטקום), האמון על המזרח התיכון.

"מהזווית האמריקנית, הסכמי אברהם אפשרו להתחיל את תהליכי האינטגרציה הצבאית של ישראל כחלק מהאזור, ולא כמדינה שנמצאת בפינה של אירופה. זה פתח אפשרויות צבאיות בלתי רגילות וחסרות תקדים. מדינות הסכמי אברהם וישראל רואות צבאית את אותם איומים, נלחמות באותם איומים. איראן היא ראש הנחש, ראש התמנון וראשית הצירים של כל דבר רע שקורה באזור.

יש איומים נוספים, כמו דאעש, אל־קאעידה, הג'יהאד ועוד - אבל הם כלום לעומת האיום האיראני המשותף למדינות הסכמי אברהם ולמדינת ישראל. לכן שנה לאחר הסכמי אברהם ארה"ב העבירה את ישראל לסנטקום, מה שאפשר לישראל לראשונה להתנהל כמדינה מוקפת בשותפים, ולא רק באויבים".

שנתיים למלחמה ולביקורת ההולכת וגוברת על ישראל, האם היחסים בין ישראל לבין מדינות הסכמי אברהם נותרו איתנים?
"התיאום הצבאי של ישראל עם מדינות הסכמי השלום ומדינות הסכמי אברהם, כמו גם הקשרים, איתנים וחזקים מאי־פעם. זה בנוי על יחסים אישיים, על ארכיטקטורות של שיתופי פעולה, על הבנה של האינטרסים והאיומים המשותפים ועל יכולת גבוהה לתאם צבאית אינטרסים משותפים. מרגע הצטרפות צה"ל לסנטקום, כמו שאר מדינות האזור, כל תנועה של כלי שיט או טיס או פעולה הגנתית והתקפית באזור מבוצעת ככל הניתן בתיאום מלא עם הפיקוד המרחבי האמריקני.

"הם מחזיקים יכולות ופלטפורמות וכוח אדם במגוון מדינות, ומתחזקים שותפות עמוקה עם כלל השחקנים באזור שחלקם לא במגע זה עם זה. למרות תחושת העוצמה", הוא מסייג את דבריו, "המזרח התיכון הוא לא שלנו. לא ניתן להמריא מכאן לטהרן ולחזור, להגן מטיל בליסטי או מכטמ"ם שחוצה את כל המזרח התיכון, בלי תיאום אזורי ברמה הכי גבוהה שניתן לדמיין".

לא מאשרים, מתאמים

כשאדלר מדבר על תיאום עמוק עם האמריקנים, הוא מתכוון בעיקר למבצע "עם כלביא", שאמנם התחיל כמבצע ישראלי ב־100 אחוזים במובן ההתקפי - אך בתחום ההגנה האווירית, כבר מן הרגע הראשון ארה"ב השתתפה בהגנה על ישראל.

האם הפעולה הישראלית באיראן אושרה על ידי האמריקנים?
"אנחנו לא מאשרים שום דבר עם האמריקנים, אבל אין פעולה שאנחנו לא מתאמים איתם. צה"ל, בהנחיית הדרג המדיני, נערך למימוש מכת פתיחה מפתיעה בעוצמתה שהשיגה את יעדה לערער את איראן. ב'עם כלביא' ראינו תוכנית שהיתה 100 אחוז ישראלית, שבוצעה בתיאום עם האמריקנים וכוחות נוספים במרחב. רק האמריקנים ידעו שישראל הולכת לתקוף את איראן, אבל מכיוון שהם פורסים את חסותם על כל מדינות האזור, זה מהלך שלא ניתן לביצוע בלי תיאום איתם.

"בימים שקדמו למבצע, כחלק מרצון לתאם עם האמריקנים, בוצעו מגוון תדרוכים לבכירים אמריקנים בנוגע לתוכנית המבצעית. על השקפים חלק מהתוכנית נראו דמיוניות, וכך הם גם הגיבו. כשצה"ל הציג להם את התוכנית להגיע לטהרן באופן חזרתי, לסלול את הדרך לכל מקום שנרצה באיראן באופן חזרתי, זה נראה לחלק משותפינו כתוכנית דמיונית לחלוטין. הם אמרו לנו 'בהצלחה' עם הרבה מאוד סקפטיות.

"אבל יומיים לאחר תחילת המבצע, בכל שיחה שהתקיימה איתם - בין הרמטכ"ל למקבילו, בין מפקד חיל האוויר למקבילו, או תדרוך טקטי שאני קיימתי ממוצב השליטה בבור - הם דיברו במונחים של פעולה 'שלא תיאמן' ו'חסרת תקדים'. משם החל להיצבר הביטחון של האמריקנים בהחלטה שלהם להצטרף לתקיפת אתרי הגרעין. ההישגים שנראו דמיוניים בתיאום ובתדרוך בוצעו בצורה הטובה ביותר, ואפשרו את הביטחון בקבלת ההחלטות האמריקנית על הצטרפות להצלחה. זה היה 100 אחוז מבצע ישראלי, מהחלטת הדרג המדיני ועד לביצוע, ואז 100 אחוז החלטה אמריקנית להצטרף לזה".

ובכל זאת, ב־25 ביוני טראמפ סובב עשרות מטוסים ישראליים שכבר היו מעל שמי טהרן, דקות בודדות לפני ששיגרו את החימוש לעבר המטרות. "ב־25 ביוני איראן שיגרה טילים לעבר ישראל לאחר כניסת הפסקת האש לתוקף. צה"ל נערך לתגובה חריפה מאוד, שהיתה במרחק דקות מביצוע, ותכנן לחזור לימים שלמים של מאמץ התקפי מסונכרן. אלא שבתיאום בין הדרגים המדיניים, נתנו סיכוי להפסקת האש במעטה של מרחק בלימה. צה"ל, בהנחיית הדרג המדיני, עצר גל תקיפה משמעותי דקות מביצוע. זה לא עבר דרכי".

מלבד תדרוכי אמריקנים, במהלך מבצע "עם כלביא" מצא עצמו תא"ל אדלר מתדרך עשרות בכירים במדינות נוספות, לרבות רמטכ"לים של מדינות לא קטנות כלל. "הם אמרו לנו 'אתם עושים כאן היסטוריה', 'אנחנו עומדים מאחוריכם' וכמובן 'נרצה שתסבירו לנו איך עשיתם את זה'".

מה ידע טראמפ

אמרת שלא ניתן להמריא שום כלי במזרח התיכון בלי תיאום עם האמריקנים. האם האמריקנים הכירו את התוכנית הישראלית לחסל את צמרת חמאס בדוחא, בירת קטאר, טרם יציאתה לפועל?
"יש פעולות במרחב האזורי שמבוצעות רק בתיאום. זו לא פעולה צבאית שניתן לבצע ללא תיאום בסיסי מרחבי. עם זאת, אנחנו לא מפירים את הריבונות האווירית של מדינות שותפות או ידידות. הדינמיקה דומה להחלטות שקיבלנו סביב 'עם כלביא'. אנחנו מחליטים שנעסוק בהסרת איומים, ומחליטים לשאת בתוצאות. במישור הצבאי, התיאום עם ארה"ב טוב מאי־פעם".

אתה יודע לומר שהם לא עדכנו את הקטארים מראש באופן שאולי הכשיל את הפעולה?
"אני לא יכול להתייחס לזה, כי אין סיכוי שזה קרה. אני יודע להתייחס לתיאום הצבאי. יש פעולות שלא ניתן לבצען בלי תיאום צבאי מראש ברמה הגבוהה ביותר, בלי להפר את הריבונות או השטח הקרקעי האווירי של מדינות שאנחנו בשותפות או ביחסים איתן. אני לא יודע להתייחס לדברים של טראמפ של 'אהבתי או לא אהבתי את זה'".

אז ישראל באמת לא תתקוף יותר בדוחא, כפי שדרש טראמפ?
"אנחנו בנקודה של הבנה ותיאום היסטוריים עם הכוחות האמריקניים במרחב. אנחנו צריכים לוודא שצה"ל כל הזמן יידע לתת לדרג המדיני את היכולות הנדרשות".

לפני כמה ימים התכנסה בדוחא "פסגת חירום" בהשתתפות מדינות האזור, מאיראן, דרך מצרים ועד ירדן, שבה גינו את ישראל בעקבות התקיפה בקטאר. מה תהיה השפעת הפעולה הכושלת בדוחא על יחסי ישראל עם האזור?
"מוקדם לנתח את ההשפעות של תוצאות התקיפה בדוחא. אנחנו נרדוף ונשיג את אויבינו ואת שוחרי רעתנו בכל מקום שבו הם נמצאים, ונדע לעשות את זה בצורה ממוקדת ועוצמתית. אני לא יודע להתייחס לסוגיה של הפגיעה או ההחטאה.

"האזור מתנהג כמו האזור. כולם מדברים עם כולם, וזה בסדר, אני רק מציע לא להיסחף אחרי תמונות מוועידות אזוריות שלא מתקבלת בהן שום החלטה קונקרטית. התיאום והשיח הצבאיים־ביטחוניים עם מדינות שעשינו איתן הסכמי שלום ועם מדינות הנורמליזציה הם טובים מאי־פעם, גם אחרי האירוע בדוחא.

"בסיום המלחמה ישראל הולכת למצב את עצמה כמעצמה צבאית־אזורית, ומי שלא יצטרף לתהליכי הנורמליזציה - בסופו של דבר זה יתהפך ויהפוך לבעיה גדולה שלו. יש מגוון מדינות פוטנציאליות שיכולות להצטרף".

פגישה שבועית עם לבנון

בין שלל תפקידיו, תא"ל אדלר משמש נציג צה"ל, ולמעשה נציג מדינת ישראל, בשיחות התיאום המתקיימות בראש הנקרה בין צבא לבנון לבין צה"ל. השיחות מתקיימות בחסות אמריקנית. מלבד הנציג האמריקני המשמש יושב ראש, נציג צה"ל (תא"ל אדלר) ונציג צבא לבנון, נוכחים בחדר גם נציג צרפת ונציג מכוח האו"ם יוניפי"ל.

"הרגע שבו הבנתי את החשיבות הגדולה של קיום הקשרים הצבאיים, כגשר בין־מדינתי לדברים שאי אפשר להשיג ברמה המדינית, היה שבוע אחרי הפסקת האש, כשלחדר שבו יושב קצין ישראלי בכיר נכנס קצין מצבא לבנון, ובמרכז החדר ישב נציג אמריקני עם כוח או"ם וצרפתים, ושם מייצרים את התנאים של המהלכים הבאים שלא ניתן לייצר בקומה המדינית", ציין.

מאז נפגש איתם תא"ל אדלר עשר פעמים, ובכל פעם נקבעה מראש אג'נדה מוסכמת לדיון. "ההסכמה היא לא לפרסם מה קורה בחדר. הנושאים מוסכמים מראש על ידי כל הצדדים, שמגיעים לדיון מוכנים מראש לסוגיות הקונקרטיות. כרגע נמצאת על הפרק התוכנית הרב־שלבית של צבא לבנון לפירוק כל הארגונים הלא־חמושים בלבנון".

לדבריו, "צה"ל מברך על ההחלטות שהתקבלו על ידי ממשלת לבנון לתחילת תהליך פירוק כל הקבוצות החמושות בלבנון שאינן הצבא. זה מעוגן גם בשתי החלטות או"ם מהעבר, 1559 ו־1701, ששתיהן לא יושמו. גם ישראל אחראית לכך, בין היתר, שכן היא נתנה לחיזבאללה להתעצם במדינת לבנון בחסות איראן, עם כוח או"ם שלא ביצע את משימתו במשך שני עשורים.

"ההחלטות האחרונות בלבנון הן החלטות היסטוריות חשובות, שמתבססות על כך שהחלשנו את חיזבאללה, והן יאפשרו ללבנון להתפתח ולהיות מדינה שמסוגלת לממש את הריבונות שלה. בסוף זה יימדד רק במעשים ובתוצאה הסופית".

אתה חושב שהתוכנית שלהם לפירוק חיזבאללה היא ישימה?
"יש רצון אמיתי של ממשלת לבנון ושל צבא לבנון ליישם את התוכנית. רצון אמיתי ואותנטי. הקשיים נחים על מנח של עשרות שנים של סוגיות פנימיות, שהובילו לעשרות שנים של מלחמת אזרחים".

ואת יוניפי"ל אתם מבקשים לסגור.

"התקבלה החלטה שהמנדט של יוניפי"ל יוארך בפעם האחרונה, עם תאריך תפוגה. הוא אמור לסיים את משימתו עד סוף 2026. זה חיובי, כי זה אומר שמדינת לבנון חייבת לייצר תוכנית למימוש הכוח עד סוף 2026".

סופרים מלאים

מטבע הדברים, שתי מדינות שלהן מקדיש תא"ל אדלר תשומת לב מיוחדת הן מדינות "הסכם השלום", מצרים וירדן, החולקות גבול משותף עם ישראל, ולשני הצדדים יש אינטרס שהגבולות הללו ימשיכו להיות גבולות שקטים ויציבים. השיח עם המצרים, מתאר תא"ל אדלר, הוא יומיומי, ובנוי על קשרי אמון ועל יחסים אישיים. "אנחנו מממשים את הנספח הצבאי של הסכם השלום. יש מגוון סוגיות ביטחוניות בהקשר של מה שמתרחש בסיני או בצד הישראלי, ואנחנו בשיח בלתי פוסק איתם בנושא, שמתקיים בדרגים הצבאיים והמדיניים".

בחודשים האחרונים נשמעו לא פעם טענות שהמצרים מפירים את הסכם השלום, או נערכים למלחמה עם ישראל.
"אנחנו מתמודדים עם נרטיב שלילי שלפיו מצרים נערכת וצוברת כוחות לעימות עם ישראל. זה פשוט לא נכון מבחינה מספרית. שני הצדדים מתאמים את כמות הכוחות והסד"כ הפרוס משני צידי הגבול, ומנהלים ספירה ובקרת מלאי חודשית, ברמת החייל והנגמ"ש משני צידי הגבול. אין בכך חריגות. באשר להפרות ולהקמת תשתיות של המצרים מתקיים שיח שוטף. יש פה רגישות גבוהה. הקשרים הצבאיים בין המדינות רק התחזקו בשנתיים האחרונות, ובכל מקרה, המצרים חייבים להיות חלק דרמטי מהפתרון ליום שאחרי בעזה". 

בהתייחס לפיגוע הקשה במעבר אלנבי בשבוע שעבר, שבו נרצחו סמל אורן הרשקו ז"ל, חייל בחטיבת תבל, וסא"ל (מיל') יצחק הרוש ז"ל, ציין תא"ל אדלר: "לצד התיאום הפנומנלי עם ירדן, אנחנו מתחקרים אירוע קשה שבו נרצח חייל של החטיבה, שעשה את עבודתו בתיאום עם ירדן. המחבל היה חלק משיירת סיוע הומניטרי לעזה, ואנחנו עושים כל מאמץ עם הירדנים כדי לתחקר את האירוע הקשה וללמוד ממנו, עד כדי לשנות את הדרך שבה המשימה הזו מתבצעת".

מה הירדנים אומרים על האירוע הקשה?
"מה שאפשר לצפות - התנצלות עמוקה ומבוכה".

נוסף על כל תפקידיו, תא"ל אדלר אמון גם על מנגנוני התיאום הצבאיים של צה"ל באזור, בין היתר מול הטורקים והרוסים. המטרה העיקרית במנגנונים הללו היא מניעת חיכוך בין צבאות. לגבי הרוסים, תא"ל אדלר אומר כי מדובר ביכולת שנבנתה לפני עשור, שמושתתת על הבנה ועל אינטרסים משותפים. "אנחנו לא מעדכנים את הרוסים לפני פעולות שלנו, אבל כן מוודאים שיש לנו יכולת למנוע חיכוך עם המטוסים שלהם ולשמור על כבוד הדדי ועל אינטרסים הדדיים".

באשר לטורקים הוא אומר: "השאיפות האסטרטגיות שלהם במרחב עוד מתגבשות. טורקיה אינה מדינת אויב של מדינת ישראל, אבל היא מדינה משמעותית במרחב, ולכן התפתחה הבנה עמוקה שאנו נדרשים למסד יכולת תקשורת ומניעת חיכוך במרחב סוריה. ואכן מיסדנו כאלה, והן מסייעות לשני הצדדים. צה"ל לא יוותר על האינטרסים הביטחוניים שלו במרחב הסורי".

בשורה התחתונה, לאחר שנתיים של מלחמה ומול צונאמי מדיני, איך מדינת ישראל נתפסת כעת באזור?
"המזרח התיכון, ולא רק הוא, רואה את צה"ל שקם מהכישלון הנורא של 7 באוקטובר, תחקר את עצמו לעומק, למד ושינה את דפוס פעולתו לפעולה התקפית בכל הגזרות. המטרה היא פשוטה - לא לאפשר לאיומים לצמוח כך שיהיו גדולים מכדי שצה"ל יוכל להתמודד איתם. האזור והעולם רואים אותנו בלתי צפויים. מצד אחד יש לזה יתרונות, כי זה עשוי להשליך על ההרתעה האזורית והעולמית ולבסס את צה"ל כצבא חזק, עוצמתי ומשפיע בזירה הבינלאומית.

"אבל עשויים להיות לזה גם חסרונות, כי אם אתה לא צפוי - אי אפשר לסמוך עליך. לכן אנחנו מקפידים להיות מאוד מתואמים, שקופים וצפויים עם המדינות שאנחנו בקשר יומיומי איתן. ביום שאחרי המלחמה - ואני לא רוצה להתנבא לגבי מה זה אומר 'אחרי המלחמה' - אני מעריך שיהיה גל גדול מיכולתנו להכיל של מדינות וצבאות שירצו ללמוד מהלקחים של צה"ל ולשתף פעולה. בצניעות הראויה, אנחנו נצטרך לשמור על ההישגים ועל מוכנות גבוהה ולמנף את ההישגים הצבאיים של ישראל.

"אני חש זכות גדולה להיות מפקד בכיר בצה"ל", הוא מסכם. "אנחנו מעצבים פה מציאות שתאפשר לנו לגדל את הילדים שלנו. הפיקוד הבכיר בצה"ל רואה לנגד עיניו את משימת החזרת החטופים בראש סדר העדיפויות שלו, לצד שינוי המציאות הביטחונית והגנה על אזרחי ישראל בכל הגזרות. כשאני צריך להסביר למדינות שונות את מהלכי המלחמה, אני תמיד מתחיל ב־7 באוקטובר. אנחנו נלחמים על היכולת שלנו לגדל פה ילדים. לא נעצור עד שנביא לשינוי המציאות הביטחונית כפי שהתקיימה לפני 7 באוקטובר. התקופה הנוכחית היא תקופה עיצובית, ותמיד צריך לזכור שגם המקומות שתיארתי כשקטים ויציבים יכולים להשתנות בתוך זמן קצר, ולכן צריך לשמר מוכנות בכל הגזרות".