"הדרך לגיהינום רצופה כוונות טובות", קובע עו"ד אורי קורב, ומכוון לפרקליטות המדינה. כשזה מגיע ממי שהיה מנהל המחלקה הפלילית בפרקליטות מחוז ירושלים ועבד בה במשך 22 שנה, האיש שהיה התובע שהביא להרשעת רה"מ לשעבר אולמרט - המשפט הזה טעון בדרמה. גם כיום, מהצד השני של המתרס, הוא מייצג דמויות מרכזיות בפרשיות שמטלטלות את המדינה: קטארגייט וספיחיה, מקורבי השר בן גביר, או הדלפת מסמכים על ידי איש שב"כ א'.
מיד נגיע לכמה וכמה מהן, אבל השיחה נפתחת עם ה־פרשה מבחינתו, זו שעבורו היא "קו פרשת המים": פרשת הדלפת המסמכים המסווגים לעיתון "בילד" הגרמני. קורב מייצג את ארי רוזנפלד, נגד המילואים באמ"ן שהואשם במסירת מסמכים סודיים לאלי פלדשטיין, דוברו של ראש הממשלה (לצידו מייצגים עוה"ד סיון רוסו ויהושע למברגר). לפי כתב האישום, פלדשטיין, יחד עם יועצו של ראש הממשלה יונתן אוריך והמקורב לראש הממשלה ומי שהיה מיועציו שרוליק איינהורן, פעלו לפרסם את המסמך בעיתון הגרמני לאחר שנפסל על ידי הצנזורה בארץ, במטרה לייצר בעקיפין הד תקשורתי בארץ ובכך להשפיע על השיח בסוגיית עסקת חטופים.
"בעבודתי בפרקליטות עסקתי בהמון תיקים שהכותרת שלהם היא 'פגיעה בביטחון המדינה'", הוא אומר. "זה לא תיק מהסוג הזה. זה תיק שלא הייתי מגיש כתובע, ובטח לא ככה. מדובר בליקוי חמור של מערכת האכיפה. יש בתיק אלמנטים של ליקוי מאורות".
תסביר.
"זה קו שבר אצלי. מאוד קשה לי עם מה שקרה לארי. כתב האישום כביכול 'מפורט', אבל הוא כתוב באופן מוטה, מטעה וחסר. אם מציינים שהעלו את ארי על הקו עם עיתונאי, המינימום זה לכתוב גם שהוא חשב שהוא עצמו מדבר עם אנשי ביטחון - כי זה מה שהוצג בפניו. אל תיצרו מצב שהקוראים חושבים שארי ידע שהוא מדבר עם עיתונאי.
"כתובע השתדלתי לא להיות רשלן. כשאתה כותב כתב אישום על מישהו שדיבר עם עיתונאי, אבל בתודעה שלו הוא מדבר עם איש מוסד - אתה חייב לכתוב את זה. בכתב האישום ה'מפורט' יש החסרות שהן במקרה הטוב רשלנות רבתי. אני לא רוצה לחשוב על משהו גרוע יותר. יש שם טעויות שהם יודעים שהן טעויות, והם לא מתקנים אותן כי הם פוחדים מהתקשורת".
דעת הקהל, זה מה שמעניין את הפרקליטות בתיק הזה?
"הפרקליטות היתה באופסייד בתיק הזה מההתחלה. כשאתה מתחיל משהו עקום, הוא ממשיך עקום גם כשמנסים ליישר. הייתי מכבד הרבה יותר את הפרקליטות אם היא היתה מודה בטעויות. מה שמפריע לי יותר זה לא ההתנהלות הראשונית, אלא ההמשך - אחרי שאתה יודע על סדרת טעויות בכתב האישום, שהקו שבאת איתו חוטא למציאות, אתה אמור לתקן. זה התפקיד שלך כפרקליטות".
אבל ביהמ"ש העליון חשב אחרת. למשל בנוגע למסוכנות הנשקפת מארי.
"ביהמ"ש העליון שגה, ואף הוטעה על ידי הפרקליטות. שופט אחד קבע שיש מסוכנות, אבל שופטת אחרת שחררה ממעצר ושופט נוסף ביטל את האיזוק, ואנחנו צפויים להגיע בקרוב לערר נוסף. ארי זיהה מידע שלהבנתו לא הובא לידיעת הדרג המדיני, והוא חשב שזה נכון שהדרג המדיני יכיר ויוכל להשתמש במידע הזה לטובת המדינה."אני לא טוען שהוא פעל נכון, אבל הוא פעל ממניע חיובי. מבחינתו הוא עובד מול הדובר הצבאי של ראש הממשלה, שואל את פלדשטיין אם יש לו סיווג - ונענה שכן.
"פלדשטיין קובע איתו פגישה בקריה. כשארי מציע לו מקום ספציפי ורגיש בקריה, פלדשטיין לא אומר לו 'אין לי סיווג', אלא 'עדיף שלא יראו אותנו שם יחד'. ארי מדבר איתו על מספרי ידיעות (מספר סידורי שבאמצעותו מזהים ידיעות; אש"ק), כדי שילך לאתר אותם אצל קב"ט ראש הממשלה. לארי אין שמץ של מושג שלדובר הצבאי של ראש הממשלה אין סיווג ביטחוני. הוא לא היחיד. כל מדינת ישראל הופתעה ונדהמה כשהתגלה שאין לו סיווג.
"פלדשטיין אמר לארי שהוא מעביר את המסמכים לראש הממשלה, אבל עשה איתם דברים אחרים. ארי לא ידע שזה מועבר לעיתונים, וכשזה נאמר לו, הוא חשב שזה על דעת ראש הממשלה. אנחנו טוענים שפרסום המידע ב'בילד' לא סיכן את ביטחון המדינה, וגם לא פגע בביטחון המדינה. לא הראו לנו עד היום שום פגיעה במקורות, ואנחנו נוכיח בבית המשפט שלא היתה כזאת".
במהלך בקשות רבות המוגשות לבית המשפט מטעמו של רוזנפלד, קורב טוען שפלדשטיין הטעה את רוזנפלד ואת החוקרים. "פלדשטיין מסר גרסה אחת בהתחלה, ואחר כך גרסה הפוכה. היו לו גרסאות שהן לא נכונות, למשל שלא ידע שהידיעה סודית. הוא גם לא סיפר מיוזמתו שהוא 'עבד' על ארי בשיחת הטלפון עם העיתונאים. הוא שיטה בארי, והציג לו תמונת מצב לא נכונה של המציאות".
"גורם זר? מגוחך"
"ארי רוזנפלד עבד בחיל המודיעין יותר מעשור ועשה 250 יום במילואים בהתנדבות", קורב מדגיש. "הוא מעולם לא העביר מידע ביטחוני לאיש. אני לא מצליח להבין איך שופט קבע שהוא מסוכן - בלי תסקיר, בלי כלום. לימים התברר ששב"כ לא מסכים עם זה, וששירות המבחן לא מסכים עם זה. דיברתי על התיק עם פרקליטים בכירים ושופטים - וכולם, ללא יוצא מן הכלל, אמרו לי שהוא לא מסוכן ושלא היה צריך בכלל לעצור אותו. כל התיק הזה מבחינת ארי היה צריך להסתיים ברמה המשמעתית - כמו שקרה במקרים אחרים".
עשרה חודשים לאחר הגשת כתב האישום, ההליך מוקפא בעקבות התפתחויות בחקירת קטארגייט, שמשליכות גם על פרשת ההדלפה ל"בילד". קורב פוגש את הפרשה הזו, שבה יש חשד שכסף קטארי עבר בצירים שונים לסביבת ראש הממשלה, כמי שמייצג בארץ את ג'יי פוטליק. פוטליק, נזכיר, הוא לוביסט יהודי־אמריקני שעל פי החשד קיבל מימון מקטאר כדי להעסיק את אלי פלדשטיין במהלך המלחמה, במטרה שיקדם מול התקשורת הישראלית מסרים שיציגו את קטאר כמתווכת המועדפת בעסקת החטופים על פני מצרים. לאחרונה המשטרה הוציאה צו מעצר נגדו.
סוכן זר או פילנתרופ, מיהו ג'יי פוטליק?
"פוטליק הוא יהודי־אמריקני ציוני חם ואוהב ישראל. היה נשוי לישראלית לשעבר, הגיע לכאן הרבה מאוד, ובמשך השנים פעל תמיד כדי לקדם את מדינת ישראל. ב־7 באוקטובר היתה לו פה קרובת משפחה מדרגה ראשונה. מאותה השנייה הוא פעל לילות כימים על חשבונו, כפילנתרופ. החוזה שלו עם הקטארים הוא אך ורק בארה"ב מול גורמים בארה"ב, והוא לא עושה בשביל הקטארים שום דבר מחוץ לגבולותיה. כל מה שהוא עושה בישראל לא קשור לחוזה הקטארי שלו".
אז מה הוא כן עשה בישראל?
"הוא מנצל לטובה את הקשרים שלו עם הקטארים. בגלל זה באו אליו יאיר לפיד, משפחות חטופים ובכירים נוספים. כדי לסייע בקשרים שלו לשחרור החטופים. יש לו קשרים אישיים טובים עם הקטארים, ולבקשת משפחות חטופים הוא מפגיש גורמים בכירים מאוד בקטאר עם המשפחות. הוא קיבל מהם פידבק שזה עוזר, שהקטארים יתאמצו יותר לסייע בהחזרת החטופים. לפיד עצמו נפגש עם אישיות קטארית בכירה ועם קטארים נוספים וישב איתם בארוחה ביחד עם פוטליק.
"המון פוליטיקאים הכירו אותו. אם הבנתי נכון, החשד שמייחסים לפדלשטיין של מגע עם סוכן זר - הכוונה היא שהסוכן הזר הוא הלקוח שלי. אין לי מילים לתאר כמה מגוחכת הטענה הזאת, עובדתית ומשפטית. פוטליק יודע דבר אחד: שהוא פעל ממניעים טהורים, לגיטימיים וחוקיים, שלא נפל בהם רבב, לטובת החזרת החטופים. ובעיניו, גם במדינת ישראל הוא לא עבר שום עבירה. וכשאתה יודע את כל זה - יותר קל לך להתמודד עם הסערה התקשורתית".
אבל מגע עם סוכן זר לא חייב להיות עם מדינת אויב.
"נפגשו איתו המון פוליטיקאים במהלך השנים. הוא נפגש עם רבים מאוד. האם כל אדם שנפגש איתו נפגש עם סוכן זר? כשאומרים 'מגע עם סוכן זר' צריך להיות ברור שמדובר במדינת אויב, ולכל הפחות בכוונה לפגוע בביטחון המדינה. להגיד שאנשי מוסד, אנשי הצבא בדימוס וגם אנשי לשכת ראש הממשלה התכוונו לפגוע בביטחון המדינה - זו טענה לא רק מופרכת, אלא גם מופקרת".
יש מחלוקת בגרסאות בין המעורבים שפורסמו.
"יש כרגע שתי גרסאות בחוץ, אחת של פלדשטיין ואחת של ישראל איינהורן. אנחנו יודעים שגם בתיק המסמכים פלדשטיין מסר בתחילה גרסה אחת ואחר כך גרסה הפוכה. לפוטליק יש הרבה מה להגיד, בראש ובראשונה דברים שקשורים למה שעשה למען ישראל, וכמובן על המחלוקת שיש בין איינהורן לפלדשטיין".
אני מנסה לשאול את קורב אם פוטליק העסיק את פלדשטיין כי ידע שהוא עובד בלשכת ראש הממשלה ויכול לקדם אינטרסים קטאריים דרכה, אך לא מקבלת תשובה חד־משמעית. "מלבד פלדשטיין, פוטליק העסיק פה עוד אנשים שעבדו מול גורמים במשק. הוא בא לקדם פה שורה של אינטרסים שדיברנו עליהם, שקשורים לעסקת חטופים, אבל לא רק. הוא מעסיק את פלדשטיין ואחרים כדי שיתווכו את הרעיונות שלו ואותו מול אנשים, וכדי לקדם את המטרות שהוא מאמין בהן. היו לו סיבות מצוינות לבחור בפלדשטיין, והוא יסביר אותן, והיו לו סיבות מצוינות לבחור באנשים נוספים כדי שיעשו דברים טובים לא רק בתקשורת, אלא גם מול גורמים אחרים במשק".
וזה לא קשור לקטאר?
"הכוונה שלו היתה לקדם עסקת חטופים, אז זה קשור גם לקטאר. אבל זה בוודאות לא קשור לחוזה שלו עם קטאר, שכמו שאמרנו מתייחס רק לגורמים עם ארה"ב, ומזה אפשר להסיק לבד".
אז למה הוא לא נתן כבר את הגרסה שלו לחוקרים? למה הוא לא מגיע לארץ להיחקר?
"פוטליק ימסור את גרסתו. העניין הוא שגורמי החקירה עשו דבר שיש בו מן הכיעור. הוא אזרח אמריקני, וזכותו למסור עדות על אדמת ארה"ב. מהרגע הראשון שפנו אליו הוא אמר שישתף פעולה בשמחה. היו מועדים קבועים, אבל אז קרה לו אסון משפחתי והוא ישב שבעה, והמועדים נדחו בשיתוף פעולה עם הפרקליטות. לאחר מכן נסענו לארה"ב לקיים חיקור דין, אבל משרד המשפטים האמריקני סירב מסיבותיו - אני מנחש שזה קשור למעמדה של קטאר בארה"ב, או שהם חושבים שהחקירה פוליטית. לא מן הנמנע שזו הסיבה.
"הם אמרו לנו שלא תהיה חקירה בשלושת החודשים הקרובים. במקום לחכות - הפרקליטות, שרואה אדם שמעוניין למסור גרסה, הוציאה צו מעצר, שאין לו שום משמעות זולת זאת שככה לא מעודדים אדם לשתף פעולה. הגרסה המלאה של פוטליק צפויה להאיר את הפרשה באור אחר ולנפץ חשדות כלפי מעורבים בפרשה - השופט מזרחי קבע בהחלטתו האחרונה שללא חקירתו של פוטליק, לא ניתן לקבוע ממצאים ביחס לאוריך. והוא צודק".
אם לשיטתך אין פה כלום, אז למה אתה חושב שהחקירות האלה מתנהלות?
"חשוב לי להבהיר: אני בעד חקירת כל חשד לשחיתות שלטונית. אבל לצערי, מחקירת קטאר עולה ניחוח של פרשה שחורגת מתחום המשפט הפלילי ושמגיעה למחוזות לא לה. הפרקליטות, שב"כ והמשטרה עושים יום־יום עבודת קודש למען כולנו, אבל צריך לעזור להם לשמור על עצמם ועלינו, ומוטב מוקדם ממאוחר. אני לא בודק את המניעים שלהם. אני מקווה שבמקרה הטוב הם רשלנים. במקרה הפחות טוב הם מוטים, או חס ושלום - הם רודפים. אני לא מאמין ברדיפה. אני חושב שאנשים יכולים להיות מוטים, ובוודאי רשלנים.
"אבל זה כן יכול להצטייר ככה, כי הרי הכל כאן במדינה זה 'כן ביבי' או 'לא ביבי'. יש פה אבסורד - מי פה הגן על קטאר מפני ההתנהלות מולה? הימין. מי תוקף את זה? השמאל. אנחנו בעולם הפוך, כי הכל פוליטי. התיק הזה הוא לא תיק ביטחוני, וכמו פרשת המסמכים המסווגים - זה תיק שבסופו של דבר יגרום לפגיעה קשה באמון של הציבור במערכת אכיפת החוק.
"פוטליק, כמו רוזנפלד, פעל כדי לסייע בשחרור החטופים, ושניהם מוצאים את עצמם מתמודדים מול התנהלות שערורייתית של רשויות האכיפה, ומול סיפורים של אדם שמסר שלל גרסאות סותרות. אופן החקירה והשימוש בשב"כ בפרשות של תיק המסמכים, קטארגייט וא' משב"כ מהווה שימוש פסול בכוח, ואובדן מוחלט של שיקול דעת. לא היה מקום לשימוש במעצרים, וכל שכן במניעת מפגש עם עורכי דין, באף אחת מהפרשות. זהו כתם על הדמוקרטיה ופגיעה קשה בה, ולא הגנה עליה".
"הדלפות יום־יום"
קורב גם מתייחס לכך שהעורך הראשי של ה"ג'רוזלם פוסט", צביקה קליין, נחקר בפרשה במסגרת החקירה. "זה בלתי נתפס שקראו לאיש הזה להעיד ואחר כך תפסו אותו לחקירה באזהרה. זה מקומם אותי, כאזרח וכאיש מערכת לשעבר. זה לא היה קורה מול ערוץ 12, מדורת השבט, או מול שורה שלמה של עיתונאים אחרים. זה קרה לקליין שעובד ב'ג'רוזלם פוסט', שכנראה מתויג כדתי־חרדי. המזל שלו הוא שהוא עיתונאי, ושהעיתונות, כמו גילדה אחרת, יודעת לצופף שורות כשלעיתונאים נדמה שמחר יכולים לפגוע גם בהם. אם הוא לא היה עיתונאי - ספק בעיניי אם הוא היה מקבל את אותה התגייסות מקיר לקיר.
לא היה נגדו חשד שהצדיק את ההתנהלות ואת המעבר מחקירה כעד לחקירה באזהרה".קורב מייצג גם את א', איש המילואים בשב"כ החשוד בכך שהדליף מידע פנימי וסודי של שב"כ לעיתונאים עמית סגל ושירית אביטן־כהן ("ישראל היום") ולשר התפוצות עמיחי שיקלי. החקירה מתנהלת על ידי מח"ש.
"א' הודה מייד בהדלפה ולא הכחיש. הוא הקפיד להשחיר חומרים סודיים במסמך. הוא רצה שיתפרסמו חומרים שלדעתו הציבור חייב היה להכיר, כמו העובדה שהיתה חקירה נגד דרג מדיני על ידי שב"כ שלא נמצאו בה ממצאים, ושתחקיר שב"כ על 7 באוקטובר מציג באופן מסולף עניינים שבין שב"כ לממשלה".
זו עדיין הדלפה של חומר מסווג.
"התנהגות מול א' היתה אכיפה בררנית על סטרואידים. גם באופן שחקרו אותו - מניעת מפגש, מתקני שב"כ, החזיקו אותו ימים בלי לחקור אותו בכלל - וגם באופן של בדיקת הדבר הזה. בכל יום פותחים עיתון וקוראים על הדלפות של חומר סודי, ביטחוני, שב"כ, משטרה. אף אחד לא עושה כלום. את הדבר הזה פתאום חוקרים במניעת מפגש, מבקשים לעצור אותו. אתה שואל את עצמך: למה? למה דווקא הוא מקבל כזה יחס וכזאת התנהלות? מי אתם חושבים שמדליף את הידיעות הביטחוניות שאתם רואים בכל יום בעיתונים? הוא עשה בדיוק את מה שעושים אחרים. יש מקרים שיכולים לעלות עד כדי עבירה פלילית, אך ברובם זה עובר מתחת לרדאר, המערכת לא חוקרת. במקרה הזה, אגב, היא צריכה לחקור את עצמה".
הוא בן 58, ילד טוב ירושלים: שכונת בית וגן, בן בכור לנעמי ומוריס, אח בכור לארבע אחיות, חניך תנועת בני עקיבא. בגיל 15 התייתם מאמו. "זה לא היה קל", מתאר קורב את הטרגדיה המשפחתית. כיום, כשהוא נשוי לפסיכולוגית ד"ר עליזה קורב ואב לשלושה, הוא מספר לי על טיולי הקיץ הארוכים של המשפחה, מהמזרח הרחוק ועד לדרום אמריקה, ומראה לי תמונות מהנסיעה האחרונה לפיליפינים.
אנחנו נפגשים בירושלים, במשרד עורכי הדין שהוא שותף־מנהל בו לצידו של עו"ד בעז בן צור, ועוסק בליטיגציה אזרחית, מסחרית ופלילית. מול הנוף הירושלמי שנשקף מהחלון, בשיחה בינינו חוזרת שוב ושוב האמביוולנטיות שהוא חש כלפי רשויות האכיפה, כמי שהיה בשר מבשרן. אחרי הכל, טענותיו של קורב מופנות כלפי גורמי אכיפה, ובראשם הפרקליטות, שהיו לבית הגידול המקצועי שלו. לפרקליטות, אגב, הוא הגיע כמעט במקרה.
"מלך" בשלטון
כשהיה סטודנט, הוא פגש ברחוב מישהו שסיפר לו שהוא חוזר מראיון בפרקליטות, וכך, באופן ספונטני, החליט שגם הוא רוצה לנסות להתמחות שם. משה לדור, מי שלימים יהיה לפרקליט המדינה, היה מי שקיבל אותו להתמחות לפרקליטות מחוז ירושלים. הוא נשאר שם 22 שנה. "הפרקליטות היתה לי בית חם, אוהב ואהוב. משפחה. יש לי שם חברים לחיים", חשוב לו לציין. "יש לי פרלמנט קבוע עם דני ויטמן, שהיה עד לא מזמן פרקליט מחוז ירושלים, ג'ואי אש, שהיה מנהל המחלקה הפלילית, ויובל קפלינסקי, שהיה מנהל המחלקה הבינלאומית. כולנו גדלנו יחד בפרקליטות".
אחת מגולות הכותרת שלו מתקופתו בפרקליטות היתה, כאמור, התביעה נגד רה"מ לשעבר אהוד אולמרט בפרשות טלנסקי, מרכז ההשקעות וראשונטורס, שהסתיימה בהרשעתו של אולמרט בשתי הפרשות הראשונות. בשלב שבו תיקי האלפים שהוגשו נגד רה"מ בנימין נתניהו מתנהלים בשיאם, קשה לא לעשות השוואה. יש לציין כי במהלך החקירות שהתקיימו סביב תיק 1000, "תיק המתנות", קורב לקח חלק בליווי החקירה בתחילת דרכה, כפרקליט.
"משה לדור, שהיה אז פרקליט המדינה, ואלי אברבנאל, שהיה פרקליט מחוז ירושלים, בחרו בי לנהל את זה", הוא משחזר את הרגע שבו משפט אולמרט נכנס לחייו. "הייתי אז פרקליט שעדיין אינו בדרגת מנהל, אבל הם חשבו שאני מתאים. היתה רגישות מאוד גדולה, כי היה צריך להעביר את התיק מהמחלקה הכלכלית אלי - צעד לא אופייני ורגיש במערכת. התחלתי כפרקליט יחיד עם מתמחה. בתוך חודש היתה אינדיקציה לפרשת ראשונטורס, ושכנעתי את לדור שחייבים לבדוק למרות ההתנגדות של ראש אח"ם וראש להב, והיה דיון סוער.
"הם בדקו את זה, ואז מצאו אינדיקציות משמעותיות. בתוך שבועיים יצאנו לארה"ב לחיקור דין. חקרנו 40 עדים, עברנו כמה מדינות. שלושה חודשים מאז תחילת החקירה הגעתי לישיבה אצל מני מזוז, שהיה היועץ המשפטי לממשלה, עם חוות דעת של 250 עמודים על ראשונטורס. חודש אחר כך, מאות עמודים על טלנסקי. חמישה חודשים מאז תחילת החקירה כבר יצא מכתב שימוע. עברו שישה חודשים מתחילת החקירה ועד להזמנה לשימוע - חקירה, ניתוח, עיבוד חוות דעת והחלטה של היועץ המשפטי לממשלה.
"אין תקדים לזה. תעשי השוואה", אני שומעת בקולו ביקורת. "חקירת נתניהו התחילה סביב 2016, וכתבי האישום הוגשו רק אחרי חמש שנים. אצל אולמרט היו פרשות ענק שדרשו חקירות בחו"ל, אינסוף חיקורי דין, ועדיין - פרקליט אחד לבד. חצי שנה עד לשימוע, מקצה לקצה."חשוב לי מאוד להגיד", הוא עוצר לרגע את שטף הטענות, "אני חושב שהפרקליטות היא גוף מעולה, עם כוונות טובות. אבל לצערנו, המשפט 'הדרך לגיהינום רצופה כוונות טובות' הוא נכון לפעמים".
כגון?
"למשל, מחדלים שלא היו אמורים להיות כלפי ראש המשלה. מגישים כתב אישום כשראש ממשלה נמצא בחו"ל? אנחנו הקפדנו לא להזמין את אולמרט לחקירה כשהוא בחו"ל, בגלל הכבוד לתפקיד. כאן הוגש כתב אישום כשנתניהו על הבמה עם נשיא ארה"ב. כתב אישום הוגש בלי תעודת חיסיון, שהנוהל והחוק מחייבים. היתה בעיה ברשימת העדים. אני לא מייחס מניעים, אבל חשוב להפעיל שיקול דעת.
"אדם מסתכל מהצד ושואל: למה? זה לא נראה טוב. אם אתה כבר מעמיד ראש ממשלה לדין - יש לך שיקול דעת לגבי איך אתה מנהל את ההליך. לדרוש ממנו להעיד שלוש פעמים בשבוע בתקופה כזו זה בלתי סביר בעליל. אין אף תיק שמתנהל בקצב הזה, וגם אם יש - יש סיבות מוצדקות לכך שזה יתנהל פחות".
אז אתה אומר שמלכתחילה לא צריך להעמיד לדין ראש ממשלה מכהן?
"תמיד נשאלתי מהי עמדתי בסוגיה, והיה לי קשה להביע אותה מתוקף תפקידי אז. במדינת ישראל לפי החוק אפשר להעמיד לדין ראש ממשלה. אם נמצאות ראיות להעמדה לדין - לפרקליטות אין שיקול דעת, היא חייבת להעמיד לדין. אנחנו, כמדינה, עברנו סוג של ניסוי בבני אדם, והיום אנחנו רואים שההשלכות והתוצאה הן הרסניות לנו כחברה.
"אני לא אומר שהפרקליטות לא היתה צריכה להעמיד לדין - אין לה פררוגטיבה כל עוד אין חוק אחר. אם הפרקליטות חוקרת ומגלה שיש ראיות - חובתה להעמיד לדין. השאלה היא אחרת: האם זה נכון למדינה שיהיה לה מה שמכונה 'חוק צרפתי'? אני חושב שזה בוודאי צריך לעמוד לבחינה מחדש, אם ומתי אנחנו כחברה, ולא משנה מיהו ראש הממשלה הבא, רוצים להעמיד אותו לדין".
ומה לגבי נבצרות?
"נבצרות סותרת את הרעיון הדמוקרטי של בחירת עם. יש כאן עיקרון עתיק: 'מלך לא דן ולא דנים אותו'. החוכמה הזו לא באה מחלל ריק. יש סיבות למה מדינות בעולם לא מעמידות לדין ראשי מדינה: ראשית - כולם רוצים להוריד את השלטון. כמו בכל מחזה של שייקספיר, תמיד כשאתה למעלה רוצים להוריד אותך, וזאת אחת השיטות להוריד שלטון. לא יכול להיות שמאפשרים את השיטה הזאת. שנית - הכבוד למדינה.
"גם בארה"ב וגם בצרפת הם מונים את זה כשיקול. זו בושה למדינה כשראש ממשלה נחקר ועומד לדין. הסיבה השלישית, שאולי קורית אצלנו עכשיו - אדם באופן טבעי יגן על עצמו, גם במחירים כבדים מאוד לחברה. כי זה טבעי, כשאתה תחת מתקפה - אתה מתגונן".
מצד שני, "מלך" בשלטון יותר קרוב לפיתויים.
"נשיא ארה"ב הנוכחי קיבל במתנה מטוס בשווי מיליארד דולר. האם זה קשור לתפקיד שלו? אני סבור שכן. האם מישהו יכול לטעון שזה שוחד? בוודאי. עצב לא זז אצל האמריקנים. הנשיא הזה נבחר אחרי שהורשע ב־34 סעיפים פליליים ועומד בפני גזר דין. ביום שבו זכה, משרד המשפטים האמריקני משך את כתב האישום.
"תראי את הקיצוניות שאליה זה מגיע בארה"ב. אף אחד לא מדבר שם במונחים אסוניים. המחיר שאנחנו משלמים כחברה על ניהול תיק נתניהו הוא עצום. זה קורע אותנו כחברה. זה הוביל אותנו למקומות רעים מאוד. בדיעבד זה נראה לא שווה את זה, בלשון המעטה. הנזק לא שווה את זה. יש לך כנסת, היא יכולה להפיל אותו. תראי את ז'אק שיראק בצרפת, הוא נבחר שוב למרות שהורשע בעבירות. העם הצרפתי אמר שלא מעניין אותו שהוא לקח שוחד - ובסוף מה שמעניין זה מה שהציבור חושב".
אתה אומר שאם אתה היית תובע - היית מנהל את זה, אז מה אתה מצפה מהפרקליטות? "הפרקליטות חייבת להגיש את כתב האישום, שם אין לה שיקול דעת. אבל השאלה היא אם להגיע להסדר טיעון, לאיזה הסדר, ועל מה מתעקשים. שם יש למערכת פררוגטיבה הרבה יותר גדולה. המערכת בקלות יכלה והיתה צריכה להגיע להסדר טיעון. והתנאי של הסדר טיעון שאומר שהוא ילך הביתה? תנו לציבור להחליט.
"למה להתנות את זה? אפשר היה להגיע להסדר ולהפסיק את מחול השדים הזה, שמחסל אותנו כחברה. זה פוגע באינסוף חזיתות, ובראש ובראשונה באמון בשלטון החוק. היועצת המשפטית לממשלה כבר מזמן היתה צריכה לחתור להסדר".
"יד קלה" על המעצרים
ספר לי עוד על המעבר מתובע לסנגור.
"אחד הדברים שהתחדדו אצלי מאוד במעבר לשוק הפרטי ולסנגוריה הוא העוול העצום שנגרם לחפים מפשע בשלב החקירה. חקירות נמשכות שנים ללא כל פיקוח. תוסיפי לכך את השימוש הדרקוני שרשויות החקירה עושות כיום בתפיסת רכוש נרחבת של חשודים, על בסיס פרשנות רחבה מדי של החוק למלחמה בהלבנת הון - והגעתם לתוצאה בשטח: אינספור חפים מפשע שקורסים לחלוטין כבר בשלב החקירה, ומאבדים את כל עולמם מבלי שאיש נותן על כך את הדעת ואת הדין.
"למרבה הצער, בתי המשפט לא מונעים את התופעה. להפך - סוגרים לאנשים חשבונות בנק, הם לא יכולים לעבוד, לשלם חשבונות, לשכור עורך דין. גם בסוגיית המעצרים בחקירות היד של הרשויות קלה מדי על ההדק, ושימוש היתר מרחיק אותנו מהמצב במדינות מתוקנות. נדרשת רפורמה חקיקתית דחופה בנושא, אבל גם בלי שינוי חקיקה - הגיעה העת לשינוי רדיקלי של תפיסת בתי המשפט בהחלטותיו בנושאים של מעצרים ותפיסות רכוש.
"יש לי שני לקוחות שלא יעמדו לדין לעולם. אחד מהם היה סמנכ"ל בחברה ציבורית כל החיים והרוויח מאות אלפי שקלים בחודש. הוא לא עובד כבר כמעט ארבע שנים כי הם לא מקדמים את התיק שלו. אני אומר לך, לא יוגש נגדו כתב אישום. אבל אדם שכל החיים עבד בחברות ציבוריות לא יכול יותר לעבוד שם. נגמרו לו החיים".
אחד התיקים המשמעותיים ביותר שניהל קורב כתובע היה תיק רצח הנער הפלשתיני מוחמד אבו חדיר, אחרי חטיפתם ורציחתם של שלושת הנערים יעקב נפתלי פרנקל, גיל־עד שער ואיל יפרח ב־2014. לימים שימשה הפרשה השראה לסדרה ב־HBO וקורב שימש יועץ בסדרה, ואפילו יש בה דמות שמבוססת עליו.
"מדובר בפרשה שקשה לי כאדם, ואפילו אגיד כיהודי", הוא נזכר. "היה רצח מתועב של שלושת הנערים שכולנו מכירים, ואז כנקמה באים אנשים ורוצחים נער חף מפשע בן 16. שרפו אותו בחיים. זה כתם מוסרי עלינו כחברה. הדבר הזה פגע קשה גם במשפחות של הנערים עצמן, והוסיף לסבל שלהם. הוא הכתים את הסיפור שלהם גם בעיניי.
"פעם אחת בחיים שלי דמעתי בטיעון לעונש, וזה היה בתיק הזה. היה לי מאוד קשה לטעון לעונש, גם בגלל המקרה עצמו וגם בגלל הטרגדיה של שני נערים שנגררו על ידי בגיר. אני לא מצדיק את המעשים שלהם, חלילה, אבל יש כאן סיטואציה מורכבת. אחד מהם קיבל מאסר עולם, השני קיבל 21 שנה. זה סיפור מזעזע וקורע לב".
מה בעצם היה מורכב מבחינתך?
"ליוויתי את החקירה מהיום הראשון, וגם את המשפחה של הנער. היתה לי התובנה שמדובר במשפחה שחלקים ממנה, לפי השמועות, קשורים לחזית העממית - לא בדיוק אוהבי ציון, ולא אנשים שיש להם אמון במערכת. באים שלושה בני בליעל ורוצחים להם את הילד ושורפים אותו, ומי שמנהל להם את התיק זה יהודי דתי בפרקליטות של מדינת ישראל, בבית משפט ישראלי. ידעתי שעומדת בפניי משימה שהם יאמינו קודם כל בי, כמי שעומד מולם.
"הסברתי להם לאורך כל הדרך מה קורה, לטוב ולרע. כשהקטין השלישי לא קיבל מאסר עולם, הם דיברו איתי על ערעור. אמרתי להם שאני לא חושב שנערער, והסברתי למה. המשפחה רצתה שיהרסו את בתי המשפחות של הרוצחים. הסברתי להם שהמצב המשפטי שונה בסיטואציה הזאת. לא מדובר בתופעה נרחבת שצריך למגר, של טרור יהודי שרוצח ערבים, ולכן זה לא דומה לסיטואציה ההפוכה.
"כשניתן גזר הדין, במקרה הייתי בפרקליטות עם שתי עורכות דין ערביות. הן באו בריצה לספר לי שבחוץ יש הפגנה של מאות ערבים, מוסלמים, לא בהכרח אוהדי ישראל, שצועקים את השם שלי. בשבילי זו היתה אמירה שמדינת ישראל עושה משפט אמת וצדק".
תגובות
בסביבת אלי פלדשטיין מסרו: ״מערכת הביטחון הביעה באופן חריף את החומרה הקיצונית שבה היא מתייחסת אל המעשה שעשה נגד המילואים, ארי רוזנפלד.
"ארי הפר את האמון הרב שניתן בו, התייחס אל הסודות שאליהם נחשף מתוקף תפקידו כאילו היו רכושו הפרטי, החליט על דעת עצמו, כאילו שאין מעליו שרשרת פיקוד, לחשוף את הסודות, וחצה את כל הקווים האדומים שעליהם היה אמון.
"כל זאת הוא עשה, כשהוא ידע והבין את סודיות המסמכים, מקורותיהם והסיבות להיותם סודיים.
"חומרה יתרה מייחסים במערכת הביטחון לכך שארי שיקר לגבי מעורבותו בגניבת החומרים בחקירה הפנימית שנערכה בצה״ל, והודה בכך רק כשנעצר ונחקר בשב״כ.
"חודשים רבים חלפו עד שארי החל לקחת אחריות על מעשיו, וגם זאת הוא עשה רק לאחר שאלי פלדשטיין שוחרר מהמעצר ואילו ארי נותר במעצר בשל הסכנה שרבצה ממנו לביטחון המדינה.
"הוא שוחרר מהמעצר רק לאחר שנטל אחריות על מעשיו. והנה, מדברי עורך דינו של ארי בכתבה, נראה שארי חוזר בו מנטילת האחריות ומפיץ שקרים ביחס לאחרים, כנראה כדי להפחית מאחריותו״.
מפרקליטות המדינה נמסר בתגובה: ״כתב האישום מבוסס על חומר הראיות והחלטות ביהמ"ש בעניין הראיות נגד רוזנפלד ברורות ומדברות בעד עצמן. כידוע היטב למר קורב, דינן של הטענות להתברר בבית המשפט״.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו