כחודש אחרי פרוץ מלחמת חרבות ברזל נחשפה בכאן 11 הקלטה שבה ראש שב"כ היוצא, רונן בר, אמר: "הקבינט הציב לנו מטרה. במילים של הרחוב זה לחסל את חמאס, ואנחנו נחושים לעשות זאת. זה המינכן שלנו".
ביום ראשון הקרוב תעלה ב־yes הסדרה "רשת מרגלים" ("Band of Spies"), שאמיר מן החל לכתוב לפני כחמש שנים. מדובר בסדרה על טבח הספורטאים הישראלים באולימפיאדת מינכן 1972, ועל מסע החיסולים שניהל המוסד בעקבות המבצעים והמתכננים. מן לא תיאר לעצמו כמה הדברים שכתב יהיו עוצמתיים בימים אלה.
"הם רלוונטיים בצורה בלתי רגילה", מודה יוצר הסדרה, "אתה מדליק טלוויזיה ושומע אנשי ביטחון בכירים אומרים 'זה המינכן שלנו', וכשאתה צופה בסדרה הרבה משפטים מהדהדים כאילו כתבתי אותם הרגע, למרות שזו תקופה היסטורית לגמרי שונה. כשצילמנו בבודפשט, לפני פרוץ המלחמה, אני זוכר שבאה אישה מחברת הפקה בחו"ל ושאלה למה דווקא עכשיו. אחרי 7 באוקטובר אני לא חושב שצריך להסביר".
אז העלילה לא משתנה, רק הדמויות?
"הייתי רוצה לומר שלא, אבל נראה שכן. יש עניינים בקונפליקט הישראלי־פלשתיני שרק חוזרים על עצמם".
אם היית כותב את הסדרה אחרי פרוץ המלחמה, היא היתה שונה?
"יכול להיות שכן, כי אני בן אדם אחר. קשה לי להגיד איך, אבל אני בטוח שזה היה משפיע באיזו דרך, בטח על העריכה. כרגע אני מרגיש מאוד שלם עם הסדרה שמספרת את האמת ההיסטורית".
זמן הבשלה
מן הוא איש טלוויזיה מנוסה. הוא כתב וביים את שלוש העונות של "אחת אפס אפס" בכיכובו של עמוס תמם, ששודרה בזמנו בערוץ 10. הוא כתב את העונה השנייה של הסדרה המצליחה "פאודה", אבל במשך שנים חלם על הפקה בינלאומית מושקעת. כעת הגיע הזמן, עם "רשת מרגלים", שהופקה על ידי החברה הישראלית סטודיו ענני מבית פרמאונט וארצ'רי פיקצ'רס הבריטית.
מדובר בסדרה עתירת תקציב שצולמה בהונגריה ובמלטה ביותר מ־100 לוקיישנים, ומככבים בה בין השאר דרור קרן, הישאם סלימאן ומאור שוויצר, ולצידם אלפי ניצבים ואנשי צוות מעשרות מדינות.
"לסדרות טלוויזיה לוקח זמן להבשיל", מספר מן, "אתה מסתובב שנים עם רעיונות כמו שלי. תמיד יש ארבעה סירים על האש, ואתה אף פעם לא יודע איזה מהם יתפוס. בסוף דווקא הסדרה הכי יקרה ומשוגעת קיבלה מימון".
למה דווקא סדרה על טבח הספורטאים במינכן?
"אני זוכר שהיה סרט דוקו מדהים על הטבח, שגם זכה באוסקר, וכשראיתי את השתלשלות האירועים זה הרתיח אותי. בסוף חשבתי לקחת את הטלוויזיה ולזרוק אותה מהחלון מרוב עצבים. אבל באיזשהו מקום אתה בוחן את האירוע, ומבין ששם החלו הטרור הבינלאומי והחיסולים הממוקדים. העולם שאנחנו חיים בו כאילו נולד באותו יום".
ב־5 בספטמבר 1972, במהלך האולימפיאדה ה־20 שנערכה במינכן, שמונה מחבלים מארגון "ספטמבר השחור" חדרו למגורי הספורטאים האולימפיים ורצחו 11 מחברי המשלחת הישראלית. רה"מ גולדה מאיר הטילה אז על ראש המוסד צבי זמיר לחסל את מי שאחראים, במישרין ובעקיפין, לביצוע הטבח. שמונה מחבלים חוסלו - ובהם עלי חסן סלאמה, שעמד בראש ארגון הטרור.
"אם תשאל את המעורבים בחיסולים, הם יגידו שזו לא היתה נקמה", אומר מן, "מבחינתם, זה היה עניין פרקטי של עצירת הפיגוע הבא. יש אנשים שהיו מעורבים בטבח ולא חוסלו, כי מבחינת המוסד הם כבר לא היוו סכנה למדינה".
יש סצנה בסדרה שאבו איאד, מראשי "ספטמבר השחור", מקבל זר ועליו פתק "לא נשכח ולא נסלח". זו לא נקמה?
"סוכני מוסד שלחו זרים ואיימו בשיחות טלפון 'נהרוג אתכם', וגם פרסמו מודעות אבל בעיתונים. מבחינה רגשית ברור שהיתה נקמה, אבל מבחינה אופרטיבית הם פעלו כדי לחסל ארגון שמבחינתם היה פצצה מתקתקת. אני חושב שזה נכון גם לגבי החיסולים של היום".
לדעתך, האם מערכת הביטחון לא רוצה להחזיר מכה על השפלת 7 באוקטובר?
"רגשית ברור שכן, אבל אופרטיבית יש פה אויב מאורגן שרוצה להכות בך, ואם לא תפרק אותו - בסוף הוא יפגע. בשנות ה־70 בזבזו משאבים רק על מי שהיו פעילים במלחמה האלימה נגד מדינת ישראל".
כדי לעשות את התחקיר, מן חרש את הארכיון באולם העיתונות בספריית בית אריאלה. "קראתי את כל הכתבות והספרים מהתקופה, ויש המון. זה כמו להרכיב פאזל עצום, כי גם בצד הפלשתיני לא חסר חומר - כמו ספר ראיונות של 400 עמודים עם אבו איאד. במשך הזמן אתה מגלה גרסאות שונות של הדברים. בשלב מסוים אתה מבין שכולם מדברים מפוזיציה, ושמעורבת בפנים גם לא מעט פרופגנדה. אתה אומר לעצמך שהעיתונאי ההוא משנות ה־70 - יש לו מקור במוסד שמעוניין שכולנו נחשוב כך".
אני לא רוצה לקלקל, אבל זה קורה גם היום.
"בוודאי, אבל יותר קל לראות זאת היסטורית כשאתה מתחיל לפרק נושא מאוד טעון".
אמנם "רשת מרגלים" נוגעת באחת הנקודות היותר כואבות בתולדות המדינה - אבל היא אמורה לפנות גם לקהל העולמי, שעבורו מדובר בסיפור שנעלם מהרדאר לפני יותר מ־50 שנה. "אנחנו הישראלים יודעים הכל, לא צריך להסביר לנו איפה לבנון וסוריה", אומר מן.
"כשאת הסדרה יראו צופים מספרד או מיפן, הם לא יידעו כלום. אני צריך לפשט עבורם ולהדק דמויות. לפעמים מדובר בארגונים גדולים, וצריך לצמצם אותם כדי שהקהל יוכל לעקוב ושהסיפור יהיה מספיק מושך ומסעיר. לסדר דברים כדי שיהיו דרמטיים".
הקפדת להיצמד לעובדות?
"מבחינת האירועים הגדולים הסדרה מאוד צמודה. בסופו של דבר, אני צריך לייצר סדרה מסעירה ומובנת, שאומרת את האמת ושארגיש איתה בנוח. יש כאן הרבה כדורים באוויר".
איך מייצרים בימים אלה סדרה בינלאומית שישראל במרכזה?
"מי שיש לו ראיית שחור ולבן מוחלטת יקבל תמונה יותר מורכבת של המציאות. זה מה שאני יכול לתת. אני לא עושה סדרת תעמולה. אם אתה מציג דמויות מעניינות ומציג את העולם טיפה אחר מהשחור־לבן שלך - אז הרווחת. וכמו שאתה חשבת שהסדרה מרתקת, אנשים ירצו לראות את הפרק הבא. הישראלים יוצאים כאן אחלה, ובנוף העולמי סדרה שבה אנחנו נראים טוב, מוסריים, סקסיים ואנושיים - זה פי אלף יותר טוב מכפי שהעולם רואה אותנו היום".
הטבח ששינה הכל
אחת הדמויות המרכזיות בסדרה היא צבי זמיר, שמגולם בידי דרור קרן. ראש המוסד דאז טס לגרמניה עם פרוץ משבר בני הערובה במינכן, ופיקד על מבצע חיסול המחבלים, שזכה לשם הבלתי מתפשר "זעם האל". "כמי שהתעסק לא פעם עם העולמות האלה, בהרבה מקרים אתה מקבל בעמדות האלה יושבי משרד שמקבלים החלטות, ונוצרת דרמה משרדית. מצד שני, יכול להיות סיפור על אנשים בשטח שיש להם חיים מרתקים, אבל הם לא מקבלים את ההחלטות הגדולות. בסיפור הזה ספציפית, זמיר היה במינכן כשהכל קרה. תאר לך שהיה סיפור על ראש ה־CIA שבפיגוע ב־11 בספטמבר ראה את הכל מול העיניים. יש ראיון טלוויזיה שנעשה עשרות שנים לאחר מכן, ורואים את זמיר נחנק מדמעות כשהוא מדבר על מינכן. זה היה אירוע מאוד טראומטי מבחינתו".
הצד הגרמני, שנכשל בפעולת החילוץ, מוצג בסדרה כאטום וכחסר יכולת.
"הבאתי את הווייב של מה שקרה שם. בגדול הגרמנים היו חסרי יכולת ועשו שגיאות איומות, וכל הקונספט שלהם היה מוטעה. דרך אגב, אחרי זה היה שינוי גדול, והם בנו את היחידות שלהם לגמרי אחרת. הטבח במינכן מהדהד עד היום. קבוצה לא גדולה של אנשים שהמציאה את הטרור הבינלאומי, ומנגד - קבוצה מצומצמת בצד הישראלי שהמציאה את החיסולים הממוקדים. אתה הולך היום לשדה התעופה ושואלים אותך שאלות בביטחון? זה התחיל אז. זה משפיע על החיים שלנו גם עכשיו".
לא רק הצד הישראלי מוגש בסדרה, אלא גם הצד הפלשתיני. מובאים הלבטים בתוך ארגון "ספטמבר השחור", המאבקים הפנימיים. דמויות כמו אבו איאד - ובטח זו של עלי חסן סלאמה, אותו רב־מחבלים שנראה שונה לגמרי מהחמאסניקים של היום. לצד האכזריות הטבועה בו, סלאמה מוצג כפלייבוי לבנוני שמחזר אחרי נשים ומבלה עד אור הבוקר במועדוני הלילה של ביירות.
"עלי חסן סלאמה הוא דמות מטורפת מהסרטים. תבין, הבחור התחתן עם מיס יוניברס, ולמרות שאני נוגע טיפה בנושאים דתיים - אלה היו ארגונים שראו את עצמם כשמאל רדיקלי סטייל צ'ה גווארה והווייטקונג. בשנים שבהן עלה השמאל הבינלאומי, שנלחם באימפריאליזם האמריקני והסובייטים תמכו בו, זה היה הלוק והווייב".
ואתה דואג להציג אותם כצד משמעותי בסדרה.
"בסדרה אתה בונה עולם. אם אתה מושך אותה לאורך הרבה פרקים, אתה מתמודד מול צד אחר, ומעניין גם מה הקבוצה השנייה עושה. אם אתה הורג את אחד מחבריה, הקהל צריך לדעת למה. בדרמה לא מעניינות דמויות שטוחות. חלק גדול מהטלוויזיה המודרנית מורכב מדמויות שנויות במחלוקת - טוני סופרנו, או וולטר ווייט, המורה שהפך לסוחר סמים ב'שובר שורות'. ב'הסופרנוס' אני ממש מרגיש שהיוצר דיוויד צ'ייס שונא אותו. כאילו הוא אומר 'מה אתם אוהבים אותו? הוא איש איום'. אז מצד אחד זה מאוד מושך, ומצד שני הוא באמת בן אדם רע".
אני, כישראלי, שונא את סלאמה. אין לך חשש שבעולם יזדהו איתו?
"ברור שיש לך אנטי, אבל אין מה לעשות - הוא דמות מרתקת, וזו נקודת המבט שלו. בן אדם שיחשוב עליו משהו טוב, כנראה חושב את זה עליו גם עכשיו".
כשמן חיפש את השורשים לאותו טבח בשנות ה־70, הוא הלך ל"נכבה", גירוש הערבים מבתיהם בשנת 1948. שם, הוא משוכנע, נמצא המפתח. "מינכן אירע פחות מ־25 שנה אחרי קום המדינה", הוא אומר. "הצד הפלשתיני רצה אז להרוס את ישראל, שמבחינתם היתה דבר חדש, וכולם שם היו פליטים, אשכרה פליטים. בסוף אבו איאד היה אחד המנהיגים הפרגמטיים, שאמר שצריך לדבר עם ישראל ולהגיע איתה להסכמים, אבל במובן מסוים חלק מהתנועה הפלשתינית כיום חזרה לעמדה הנוקשה של אז".
"המוסד התמקצע"
שנות ה־70 נראות אחרת, רחוקות שנות אור מהטכנולוגיה של 2025, והדבר נראה היטב בטרור ובעבודת המוסד כפי שהם באים לידי ביטוי בסדרה. "לדעתי, היום הרבה יותר קשה להיות סוכן מוסד, כי הבניין הזה מצולם והסוכן שלך לא יכול להיכנס למדינה כי הפנים שלו מזוהות והוא מסתובב עם תעודה ביומטרית", מסביר מן. "אז היו מזייפים תעודה במשרדי המוסד, ועם דרכון מזויף הסוכן היה נכנס לכל מדינה באירופה, ולך תעקוב אחריו. אין מחשבים, אין ניידים, אין דנ"א".
אבל ישראל מתקדמת טכנולוגית, אומת ההייטק.
"הבעיה היא שהטכנולוגיה נמצאת גם בצד השני. הגשם יורד גם על האויב, הוא עוקב אחריך. אתה יכול להרוג מישהו, אבל הבעיה היא איך לצאת משם. 90 אחוז מהבעיה היא איך אתה נעלם ולא יודעים שאתה זה שביצע. היית - נעלמת. פוף".
איך היית מתאר את סוכני המוסד של פעם?
"לוחמים נועזים, שידעו לאלתר ושהרבה פעמים קיבלו החלטות לבד. תחשוב שהיו משחררים בן אדם לשבועות וסומכים עליו, ואין לו עם מי לדבר. המערב הפרוע. היום אף אחד לא עובד ככה. המוסד התמקצע, הוא יותר מתוחכם. לפני כמה שנים, כשעשיתי את התחקיר לסדרה, היו סוכני CIA שאמרו 'המוסד עושה דברים שאנחנו לא יודעים לבצע'. הרי לפני מתקפת הביפרים הם נכנסו למחסן בלב איראן וגנבו משאיות מלאות בחומר. אפשר לתאר דבר כזה? מצד שני, אנחנו מביאים לארגון את האנשים הכי טובים ויצירתיים, ובהסתכלות מלמעלה זה בזבוז. במקום לפוצץ ביפר - אולי הם היו מוצאים תרופה לסרטן".
האם בעוד כמה שנים יעשו סרט על מתקפת הביפרים?
"מהמלחמה הזו ייצאו אלף סרטים וסדרות. זה אירוע עצום שעוד לא עיכלנו, ואת זה אני אומר כאיש שתפקידו לכתוב דרמה. אנחנו בתוך אירוע מתגלגל, נורא ואלים בצורה בלתי רגילה, ואמנות לרוב צריכה זמן. סרטים על מלחמת וייטנאם נוצרו שנים אחריה, וכך גם סרטים על מלחמת לבנון. אחרי 7 באוקטובר תתקשה לראות עוד סדרה שבה חטפו מישהו, כי זה ייראה כאילו הווליום נמוך. הכל כאן פי מיליון יותר דרמטי. אנחנו יושבים כעת בבית קפה תל־אביבי, אבל היה פיגוע בירושלים, חיילים נהרגו, יש עוד חטופים בעזה, הפציצו בקטאר. כאילו הכל נורמלי - אבל ממש לא. אנחנו חיים בסרט מתח מזעזע".
איך אנחנו לא מצליחים להעביר לעולם את מה שאנחנו עושים בזמן אמת?
"מינכן היא נקודת מפנה בטרור הבינלאומי, גם כי מדובר באירוע טלוויזיוני מסוקר, וחלק גדול מהטרור הוא פרופגנדה. יצירת אירוע טלוויזיוני, תעמולתי, כדי למכור רעיון - ולא משנה אם זה הטבח במינכן או 11 בספטמבר או 7 באוקטובר. הרי למה מחבלי חמאס לקחו איתם מצלמות לקיבוצים? כי זה אירוע תעמולתי. אנחנו מתלוננים שההסברה שלנו לא טובה, כי יש לנו צבא וממשלה ולהם יש מחלקת הסברה. אצל חמאס זו מחלקת הסברה שיש לה צבא. תאר לך שהיית לוקח משרד פרסום ואומר 'אתה הרמטכ"ל, תנהל את המלחמה רק לפי מה שמצטלם'".
זה לא נראה כל כך מתוחכם.
"בדבר הזה הם יוצאים מהכלל. חלק מהפרופגנדה שלהם מיועד לחו"ל, חלק לקהל הפנימי, חלק לקהל הערבי וחלק לקבוצות האחרות שמתחרות איתם על השליטה".
7 באוקטובר על הסט
צילומי הסדרה החלו בקיץ 2023. 7 באוקטובר תפס את מן במלטה, באמצע ההכנות להמשך הצילומים. הוא ישב אז במלון, וראה ברשת את כל התמונות שהגיעו מעוטף עזה.
"זו היתה חוויה סוריאליסטית", הוא נזכר, "אתה יושב במלון מול הערוצים הישראליים, רואה מה הולך ומטפס על הקירות. יש לי בן בצבא שהקפיצו אותו, ורק אחרי יומיים סידרו לי טיסה לארץ".
הסט של "רשת מרגלים" מורכב משחקנים יהודים וערבים, אבל זו גם הפקה בינלאומית גדולה, אז עשו שם הכל כדי להפיג את המתח שהיה עלול להתעורר. כמה שבועות אחרי פרוץ המלחמה הטיסו את השחקנים למלטה עם בני משפחותיהם, הביאו לשם צוות של פסיכולוגים למי שהיו לו קשיים - והמשיכו לצלם.
מן השגיח על הנעשה כשלצידו שני במאים מנוסים, לורנס גאף הבריטי ובאלינט סנטגיורגי ההונגרי. אמנם הפרמיירה מתקיימת בישראל בימים אלה, אבל מתקיים כעת משא ומתן לשידור הסדרה בחו"ל.
"אני רגיל לסדרות ישראליות יותר צנועות", צוחק מן, "כאן, במהלך הצילומים, הגעתי לאולם עצום שכולו היה שורות־שורות של בגדים, לפי הערים שמופיעות בסדרה: פריז, מינכן, רומא - כל עיר לפי הצבע שעליו שהחלטנו. בגדי וינטג' שגם הסטטיסטים מדדו, כולל פאות, כדי שהשיער יהיה תואם לשנות ה־70. כמה שיותר אמיתי, שלא ייראה כמו משחק מחשב. כמעט לא השתמשנו באמצעים דיגיטליים - הכל צולם".
שנות ה־70 התמימות.
"היה מאוד מעניין לחקור אותן, כי זו ישראל אחרת, של מפא"י. ברמה מסוימת היא היתה יותר מגויסת. הרי תחשוב כמה היא היתה צעירה, אז חלק גדול מהאנשים שם שירתו בפלמ"ח. כדי להעתיק את העברית, לקחתי כל מיני מקורות כמו 'ילקוט הכזבים', עם מילים ששמעתי מהוריי, כמו 'קונץ' ו'ונטילטור'. הסתכלות קצת אחרת על המציאות, כמו שבצד הפלשתיני ביירות של אז לא דומה לביירות של היום. עולם אחר".
מאז הטבח במינכן כבר היו יוצרים בכירים שכתבו וצילמו על האירוע טראומטי. בשנת 2000 "יום אחד בספטמבר" זכה בפרס האוסקר לסרט התיעודי, ואילו "מינכן", סרטו של סטיבן ספילברג משנת 2005, היה מועמד לחמישה פרסי אוסקר, ובהם הסרט הטוב ביותר.
"הסדרה לא עוסקת כולה בטבח במינכן, אלא יותר מתמקדת במה שקרה אחרי, במאבק בין ישראל לארגוני הטרור", מסביר מן. "רואים איך המוסד מתכונן למקרים ולתגובות, איך מתכננים שם מבצע ובונים אותו. דברים שלרוב אתה לא רואה. לא אעשה ספוילר, אבל אם ירצו - תהיה אפשרות להעלות גם עונה שנייה ושלישית".
