"עיר המקלט" של השב"חים חמש דקות ממרכז תל אביב

ביולי השנה סיירו בדרום תל אביב חברי כנסת מוועדת החוקה ומהוועדה המיוחדת לעובדים זרים, כהכנה להצעת חוק יסוד: ההגירה. גם השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר סייר באזור כמה פעמים והבטיח לטפל בבעיית "המסתננים". אף שרבים מהם בעלי אשרה ועבודה מוסדרת, התמונה המוצגת בשיח הציבורי ובתקשורת היא של אחריות מהגרי העבודה ומבקשי המקלט למצוקה בשכונות דרום תל אביב.

המציאות בפועל היא אחרת. נתונים שהוצגו בוועדה המיוחדת לעובדים זרים מעידים כי הם אחראים לכ־13.5 אחוזים בלבד מהפשיעה בדרום תל אביב. כך שאמנם יש צורך לטפל בבעיות שנוצרות בעקבות נוכחות מרוכזת של אותה אוכלוסייה בעיקר בנווה שאנן, אבל הבעיות הנוספות שעימן מתמודדים התושבים מטרידות הרבה יותר. שכונת נווה שאנן הוקמה ב־1921 על שטח של כ־845 דונם. גבולותיה הם רחוב הרכבת מצפון, דרך בגין ורחוב העלייה ממערב, רחוב החרש ממזרח ודרך סלמה מדרום.

באזור הצפוני של השכונה נפתחה כבר ב־1940 התחנה המרכזית הישנה, שרציפיה שירתו את תושבי המדינה במשך שנים. ב־1993 נפתחה התחנה המרכזית החדשה ותנועת האוטובוסים עברה אליה. התחנה הישנה הפכה לאזור נטוש של דרי רחוב, זנות, סמים ופשיעה. החל מאותה תקופה השכונה החלה להידרדר בגלל היעדר השקעה בתשתיות ובשירותים עד כדי הזנחה מופגנת של שנים רבות.

לפני כשלוש שנים עשרות מתושבי השכונה עתרו לבג"ץ על היחס המפלה כלפיהם מצד העירייה ורשויות אכיפת החוק. שבוע אחרי שהעתירה התקבלה נסגרו 33 בתי בושת בשכונה, ובסיום התהליך קיבל כל אחד מהעותרים 20 אלף שקלים פיצויים מהעירייה. אבל זה לא שינה באופן משמעותי את המצב בשטח. במהלך השנים תושבים ותיקים רבים עזבו את נווה שאנן, וכיום, על פי נתוני העירייה, השכונה מדורגת ברמה 2 מתוך 10 במדד הסוציו־אקונומי.

ועם זאת, מחירי הנדל"ן באזור רק ממשיכים לעלות. נכון לשנת 2022 השכונה מנתה 6,067 תושבים רשומים, אך הערכות מדברות על כ־30 אלף תושבים נוספים שחיים מתחת לרדאר. מרביתם ללא אזרחות, וחלקם שוהים בלתי חוקיים (שב"חים). "נווה שאנן הפכה לעיר מקלט של כנופיות פשע מהמגזר הערבי, עיר מקלט לשב"חים", מספר מוטי כץ, תושב השכונה ואחד ממובילי המאבק למען נווה שאנן.

במסגרת המאבק מאורגנות הפגנות ומתועדים אירועי פשיעה בדף הפייסבוק "דרום תל אביב בקריז". רק בחודש שעבר אירעו שני מקרי רצח של שב"חים בגילי ה־20 לחייהם. במקרה אחד התקבל דיווח על תושב רמאללה שנורה ברחוב לבנדה ומת כעבור כמה שעות מפצעיו, ובמקרה השני היה זה תושב חווארה שנורה ברחוב הרצל ומת כעבור ימים ספורים. בשבועות האחרונים עצרה המשטרה בדרום העיר יותר מ־100 שוהים בלתי חוקיים, חלקם בבנייני מגורים, אחרים באתרי בנייה ואף בבית ספר. "לפי הערכות, מאות שב"חים חיים בשכונות שפירא, נווה שאנן והתקווה", מציין כץ.

אפשר לזהות בקלות את בתי העסק שמשמשים למגורים של שב"חים לפי תשתיות של מים וכביסה ביתית תלויה.מאיר אליאל־רבינוביץ', תושב נווה שאנן ואחד מיוזמי המאבק, מספר על שוהה בלתי חוקית שסוחרת בסמים ומטרידה את שני ילדיו, בני 9 ו־10, בתחנת האוטובוס בדרכם לבית הספר. סוכנת נדל"ן מהאזור סיפרה שפנו אליה כמה שב"חים משכם וביקשו שתסדר להם דירות בשכונה. "היא העבירה למשטרה את הטלפונים שלהם", הוא מוסיף, "אבל במשטרה טענו שבלי כתובות הם לא יכולים לטפל בזה. לא רק שאין לנו עזרה, הרשויות אפילו שמות לנו רגליים. לא המשטרה, לא העירייה, לא חולדאי, לא סל"ע, לא בן גביר".

"הגדר סביב קו התפר פרוצה ויש תנועת שב"חים לכל הארץ", מציין סגן־ניצב משה אביטל, מפקד תחנת שר"ת, בשיחה עם "ישראל השבוע". "דרום תל אביב לא שונה בנוף. מג"ב אחראים על הנושא הזה, אבל אנחנו אלה שעוצרים אותם, ואפשר לומר חד־משמעית שהענישה לא מרתיעה. את יכולה לראות את זה בנתוני העונשים שנגזרים בבתי המשפט. ככל שהם צעירים יותר, כך הענישה מגוחכת יותר. תופסים אותם, מגרשים אותם, וחוזר חלילה. לשוהה בלתי חוקי אין שום סיבה שבעולם שלא לחזור על המעשה הזה".

במרחב שבו המשילות רופפת עד נעלמת, גם השב"חים מצאו שקט ונוחות שאי אפשר למצוא באזורים אחרים בעיר. כפי שמציין השר לביטחון פנים, איתמר בן גביר, "אם אין בתי משפט, אין עירייה, אין גופים נוספים, אז מגיעים השב"חים". הפשיעה הגלויה המתרחשת יום־יום במרחב הציבורי, האלימות המתמשכת ושוק פעיל של סמים וזנות רחוב הם סימן מובהק שהמדינה אינה שולטת במרחב. במובן הזה דרום תל אביב היא בית ספר טוב מדי להיעדר המשילות בישראל. דרום עמוק נווה שאנן היא אולי שכונת המגורים היחידה כיום בישראל שבה פועלות תחנות סמים פתוחות וגלויות.

הסחר מתבצע בפרהסיה לאור היום, ברחובות, בחנויות ובגנים ציבוריים, והסוחרים והצרכנים כלל לא מתאמצים להסתיר את מעשיהם. ברחובות מסתובבים סמי מעבדות שמיוצרים במעבדות במרכז הארץ, אך במשטרה מספרים שמרבית הסמים הם מסוג הרואין. אלה מוברחים לרוב מהדרום. מאז מיגור משפחות הפשע היהודיות, מי שהתבססו במרכז הארץ ובדרומה הן משפחות פשע בדואיות וערביות, שמנהלות רשתות פרוטקשן, הברחות וייצור סמים, ואף סחר בנשק. תל אביב היא עבורן שוק צרכנים ענק. הן משתלטות על השטח ומנהלות את הפשיעה, והמכורים מנוצלים כדי להפיץ את הסמים תמורת מנות לצריכה עצמית. הקרבה הפיזית למעוז תל אביב הלבנה, חמש דקות משדרות רוטשילד, מעידה יותר מכל על הייעוד של דרום תל אביב.

במיוחד שכונת נווה שאנן משקפת את התפיסה של "הדרום הגלובלי", שלפיה בכל אזור בעולם הפשיעה, האלימות והסמים מתנקזים למקומות מוחלשים כלכלית וחברתית, כדי שלא יפריעו במקומות הנורמטיביים. היעדר המשילות הוא הדבק שמאפשר לארגוני פשע לשגשג באותם אזורי דרום גלובלי - בדרום תל אביב כמו גם בדרום המדינה. אף שהמשטרה מתקשה להודות בכך, ככל הנראה מדובר בפשע מאורגן.

הסמים לא נמכרים באופן ספורדי, תחנות הסמים מנוהלות בידי שלוחות של משפחות הפשע מהמרכז ומהדרום, ויש היררכיה וסדר בחלוקת העבודה. "מדרום הארץ מגיעים לפה, מלוד מגיעים לפה, אין פיקוח", מציינת שולה קשת, חברת מועצת העיר תל אביב, פעילה חברתית ויו"ר תנועת "אחותי" למען נשים בישראל. "משפחות הפשע מוכרות היטב למשטרת ישראל, והחיילים שלהן מתגוררים בבניינים בשכונה ומטילים אימה על התושבים".

סנ"צ אביטל מספר שבשנה האחרונה המשטרה עצרה לא מעט דמויות מחמולות הפשע בדרום תל אביב. לדבריו, המשטרה נמצאת איתן בחיכוך יומיומי ומצליחה ליירט סמים רבים שהן מחדירות לאזור. ועם זאת, הוא מדגיש, "סוחרי הסמים הגדולים, אלה שמפעילים את כל האופרציה, לא מגיעים לגזרה. מי שמנהל להם את האופרציה זה דרג ב' וג'. הם אלה שאני עוצר. במקביל, תחנת לוד מטפלת במשפחות הפשע שם. שאגיד שזה מספיק? ברור שלא".

זה ריכוז בלתי סביר של תחנות סמים בתוך שכונת מגורים. "מה זה תחנת סמים? יושב אדם וסביבו הומלסים ונרקומנים. אני עושה פשיטות ומעצרים, אבל הסוחרים הקטנים משתחררים ומייד חוזרים לפעילות. זה לא צריך להיות רק טיפול משטרתי - בגזרת נווה שאנן יש ארבעה בתי תמחוי, בתחנה המרכזית יש מרפאה חינם ומרפאת מתדון חינם. אם נסגור את בתי התמחוי ואת המרפאות, הם ילכו". זה לא ביצה ותרנגולת? הנתונים של העירייה על דרי הרחוב מ־2020 מעידים כי מתוך 117 דרי רחוב כרוניים במצבים הקשים ביותר, 80 נמצאים בדרום תל אביב.

המצב כולו הוא תוצר של הזנחה, ואז הכל מתרכז פה. לכן הגיוני שיקימו כאן בתי תמחוי ומרפאות. "סוגיית תחנות הסמים מורכבת מזה שיש פה קרקע שמאפשרת את הנוכחות שלהן יחד עם ענישה לא מרתיעה". אבל יש עכשיו הרבה יותר כנופיות פשע שמסתובבות ברחובות. "זה שהם מסתובבים ברחובות זה לא פשע. כדי שאוכל לעצור אותם הם צריכים לבצע עבירה". גם כשתושבים או מצלמות האבטחה ברחובות מתעדים פשעים שנעשים, האנשים לא נעצרים. "בכל שנה אני עוצר יותר סוחרי סמים. בשנים 2024-2023 עלינו ב־99 אחוזים בכתבי האישום רק על סחר בסמים.

הבעיה היא שהסוחרים הם בדרך כלל נרקומנים בעצמם, ואם תלכי לאורך השנים תראי שיש ירידה בענישה. אם סוחר סמים בעבר היה מקבל שנתיים-שלוש, כיום הוא מקבל עשרה חודשים. הרבה פעמים הם שוהים בלתי חוקיים או דרי רחוב שמערכת המשפט מתקשה לטפל בהם כי אין להם כתובת רשומה, עבודה או מסגרת משפחתית. זה משהו שמפריע לי מאוד".

אני מנסה להבין מה צריך לקרות ברמה המערכתית.
"ברמה המערכתית צריך פה נוכחות פיזית של שוטרים. ב־2005 העיר לוד היתה מוכה בסמים, תופעת הכספומטים המוכרת. מפקד המחוז החליט להציף את העיר בשוטרים ולסגור אותה. על כל כספומט היה שוטר, ואז התופעה עזבה את לוד וכולם עברו לדרום תל אביב. אם אני שופך פה מאות שוטרים וסוגר את כל האזור, אפשר להפריע לפעילות של תחנות הסמים. אבל אני תחנה שחסרים לה 30 אחוז מהשוטרים, והשוטרים שלי עובדים מהבוקר עד הלילה ועונים לקריאות של 100".

על פי יו"ר הוועדה לעובדים זרים, ח"כ אתי עטיה, בתחנת שר"ת יש 60 תקנים לא מאוישים משום ששוטרים לא מעוניינים להתגייס לתחנות בדרום העיר. האם זה עניין של חוסר רצון מצד השוטרים, או שיש כאן בעיה של חוסר משילות וסדר עדיפויות ממשלתי? זה הרי קורה גם בדרום הארץ, לא רק בדרום תל אביב. "סוגיית תחנות הסמים לא פשוטה, ולכן צריך כאן טיפול הוליסטי בשיתוף העירייה. למה סגרתי את בתי הבושת? כי הם שידרו חוסר משילות. במה שיכולנו לטפל בלי מאות ואלפי שוטרים טיפלנו.

"אם מדברים קהילה־משטרה־עירייה, שיעורי ההתנדבות של הקהילה פה שואפים לאפס. מפקד המחוז מתכנן להקים יחידת 'ריידרים' של שוטרים ויחידה של מאות שוטרי מג"ב, וגם העירייה מקימה יחידת דרי רחוב. אבל אני מסכים איתך, זה לא מספיק. יש פה ערב־רב של פשעים שקשה לנו להתמודד איתם".

כל סוגי הפשיעה

"האלימות מתגברת", מוסיפה שולה קשת, "והעירייה נותנת לפשעים להמשיך להתרחש. לא מזמן סוחרי סמים השתלטו על בניין במטלון בסכינים שלופות והפחידו את הדיירים. הרבה מהדיירים הם עובדים זרים והם פחדו להתלונן, אז אני הגשתי בשמם תלונה במשטרה. "העירייה הקימה קבוצות ווטסאפ לתושבים, שבהן נוכחת גם המשטרה, ומה שקורה זה שבשכונה אחת מדווחים על נרקומן ואז מפנים אותו לשכונה אחרת. עם סוחרי הסמים לא מתעסקים, אף שמשקיעים משאבים גדולים של המשטרה ופקחי סל"ע אוספים ראיות כבר שנתיים. יש פה נשק חם, עבריינות, וזה רק ילך ויחמיר. זה יזלוג לכל רחבי העיר. המצב רק הולך ומידרדר תחת ראש עירייה שמכהן כבר 25 שנה".

גם מוטי כץ מציין שיש בנווה שאנן "ירי בלתי פוסק", אולם במשטרה טענו שהם לא מכירים מקרים כאלה. "את שומעת את זה בכל מקום", הוא אומר. "זה ירי בין החמולות פה, הם רבים על שטחי מסחר. יש בשכונה כל סוגי הפשיעה: רצח, חבלות ברכוש, רכוש שנבזז, חבלות בצינורות מים, נרקומנים בקריז, אפילו חטיפה לאור יום. זו מציאות חיינו. הרחובות שלנו מופקרים ומנוהלים בידי כנופיות וחמולות פשע שזורעות כאן הרס ואימה 24/7". כץ מספר על הבניין שבו התגורר בעבר חנוך לוין, ובמקום להפוך למוקד תרבותי הפך כיום לתחנת סמים: "בקומה השלישית של הבניין גרים כמה חיילים של אחת החמולות.

הם מבלים את רוב ימיהם על כיסאות פלסטיק בחזית הבניין ומפחידים תושבים שעוברים באזור. השוטרים טוענים שאין להם ראיות ושבתי המשפט משחררים את העבריינים, אבל האמת היא שהם פוחדים שזה ייצא לרוטשילד, יחזור לגן החשמל. המשטרה טוענת שזאת בעיה מוניציפלית, העירייה טוענת שזו בעיה משטרתית - והתושבים בתווך. זאת לא טעות, זאת מדיניות". בפרסומת למתחם בניינים חדש שנבנה באזור נווה שאנן, ואשר מופיעה בימים אלה בכל ערוצי הטלוויזיה, מזמינים אותנו "לראות מעבר" ולגלות מרחב נדיר ששמור רק למי שמעז לדמיין.

לראות מעבר לסוחרי הסמים, לכנופיות הפשע, מעבר לנווה שאנן. כמו שרואים בפרסומת, שכולה ציור מלאכותי, נווה שאנן תימחק ותהפוך לדף לבן וריק, ו"סיפור חדש של תל אביב" שוב ייכתב. ברגע שכל הבתים יימכרו למרבה במחיר, התושבים הוותיקים של השכונה ייעלמו מהציור. בביקור שלי בנווה שאנן לקראת הכתבה ישבתי עם כץ בבית קפה ברחוב ארלינגר במשך כמה שעות. המחזות ברחוב היו מבעיתים. אנשים חצי עירומים מסתובבים באמוק, מחפשים אחר משהו בלתי נראה; אחרים, מפוקסים מאוד, קוראים להם לפינות רחוב ונותנים להם הוראות. בשני צידי המדרכה אנשים צורכים סמים קשים.

אדם אחד, שמנענע את ראשו במהירות עצבנית, מנסה לפתוח רכבים ואפילו אין לו מספיק כוח לשבור שמשה. פתאום עובר ג'יפ שחור גדול ורחב, נהגו כהה עור אך לא מהגר עבודה אלא בדואי מהנגב, כמו שמציינים בפניי. הוא נוסע לאט ומתבונן לכל עבר. הבחור הצעיר והמפוקס מתקרב אליו ומקבל ממנו משהו. נהג הג'יפ נוסע משם. הוא יעבור עוד עשרות פעמים באותו רחוב. כך גם בחור צעיר נוסף על קורקינט, שנועץ מבטים מאיימים בכץ שיושב לצידי. אם כל זה לא מספיק, תושבים מדווחים גם על מקרים מטלטלים, שבהם אנשים נורמטיביים הופכים חסרי בית בעקבות המלחמה או המצב הכלכלי, לעיתים פגועי נפש, ובשכונה מתמכרים לסמים קשים.

בעירייה, יש לציין, לא מכירים תופעה כזאת. כך או כך, גם אנשים שלא מגיעים לרחוב מגיעים פעמים רבות לסמים, הנגישים כל כך ברחובות נווה שאנן. דוגמה מהתקופה האחרונה שזעזעה את האזור נוגעת לתושב השכונה, פסיכולוג במקצועו, אב לשני ילדים, בזוגיות, שנמצא מת לאחר שצרך סמים קשים. מקרה אחר התרחש בסמוך לתחנה המרכזית, ששם הותקפה מינית ילדה בת 9. רבים מתושבי השכונה מספרים שהותקפו אף הם לאור יום, מבלי שמישהו נתן את הדין על כך.

קשת, שנולדה וגדלה בשכונה וכיום היא יו"ר ועד התושבים של נווה שאנן, מראה לי בסיור את הפערים בין האזורים השונים בשכונה, פערים שניכרים מאוד לעין. "הם רוצים להמשיך את פלורנטין עד הר ציון", היא מסבירה. "בצ'לנוב כבר התחילו לעשות ג'נטריפיקציה. יש שם שטח ציבורי שסביבו הקימו בניינים עם 100 דירות להשכרה או לקנייה ו־70 לדיור בהישג יד. אפילו בנו שם קאנטרי". אבל כשמפנים את הראש מזרחה, הקטסטרופה מחכה מעבר לפינה. אזור הר ציון מלא סוחרי סמים שיושבים באמצע הרחוב, חבורות של מכורים, חלקם בקריז, וצחנה שמדמה כאילו סוף העולם כבר פה. "מהר ציון מזרחה תהיה התחנה המרכזית, השנייה בגודלה בעולם, ומקום מחולל פשיעה", ממשיכה קשת.

"ב־2021 הוחלט לפנות את התחנה ובסוף חולדאי החליט להשאירה. היא תהיה חלק ממתחם תחבורתי אחד שיחבר את מסוף החרש, הרכבת הקלה שתהיה מתחת לאדמה אבל לא מקורה, ואת רכבת ההגנה. שאלתי את חולדאי מה עם התושבים? הוא אמר שהם לא חייבים להישאר פה".לדברי העירייה, אין תכנון להקמת מרכז תחבורתי חדש באזור, אלא מסוף אוטובוסים קטן־בינוני בלבד.התחנה הבאה: התקווה"זה לפרק ולהרוס את השכונה ולייצר את המרחבים הכי אלימים שיש", אומרת קשת.

"זה לא רק הסמים, זה גם האלימות הקשה, והמוקד הוא התחנה המרכזית. נשים מודרות לחלוטין משם, ולא יכולות לעלות על תחבורה ציבורית בתחנה. זאת תחנה מרכזית שמשרד התחבורה מממן במיליונים והבעלים שלה, קובי מימון, מפקיר אותה. מייצרים מצבים של אקס־טריטוריה מהגיהינום. אפילו הנוער של מבקשי המקלט סובל מזה ונקלע למצבים קשים. אתמול הגעתי לקומה 7 בתחנה והצלתי אישה צעירה מאונס. זה לא עולם תחתון רגיל, זה הג'יפה של הג'יפה וזה נעשה בידיעת המשטרה, העירייה והמשרד לביטחון לאומי.

"הרעיון הוא לסנן כמה שיותר מהתושבים הוותיקים בשכונה. רוצים שכולנו נעזוב. אתה מייצר מרחב שהוא יותר ידידותי, ומנגד מרחב אלים מאוד. זה תהליך שנעשה כבר שנים והוא גם מצליח. הרבה מאוד אנשים שגרו פה כל חייהם, עזבו את האזור ונכנסה אוכלוסייה חדשה וחזקה כמו שהעירייה רוצה. זה כבר לא סיפור בין צפון לדרום - זה בין דרום לדרום.

"כבר יצרת ג'נטריפיקציה, פינית אוכלוסייה שלמה בפלורנטין. וגם כאן, כשהכל יהיה חדש, כולל האנשים, הם יעשו משהו בנידון. אגב, הרבה מהג'נטריפיקציה זה על ידי קהילת הלהט"ב, שאין להם מודעות לגבי דחיקת תושבי העיר הוותיקים".

סנ"צ אביטל תיאר אף הוא מצב שבו דחיקת התושבים נמשכת. "לאט־לאט התנועה של הנרקומנים עוברת לשכונת התקווה", אמר. "ככל שיגורו פה יותר ויותר אזרחים נורמטיביים, כך הסוחרים והמשתמשים ינועו למקומות שיהיה להם בהם יותר נוח". שכונת התקווה, שנותרה עדיין מעוז של תושבים ותיקים, הופכת להיות המוקד הבא של החלפת האוכלוסייה.

לדברי כץ, "מאיר ואני היינו בפגישה עם חולדאי והוא הודה בפנינו: 'אם אגיע לזה שהשכונה הזאת תהיה פלורנטין, שכונה אחרת בעיר תהיה נווה שאנן'. כלומר, העירייה והמשטרה שמשתפת איתה פעולה בוחרות במודע להפקיר את נווה שאנן לטובת רווחתן של יתר השכונות בעיר. הרי בתל אביב הלבנה אם בית עסק יוציא כיסא החוצה הוא מייד יקבל קנס, אבל בנווה שאנן העירייה בוחרת לעצום עיניים". המאבק הארוך שמנהלים תושבי דרום העיר הוותיקים ברשויות בדרישה לביטחון לא הצליח לשנות את פני המציאות.

בין היתר, בגלל חילוקי דעות ופערים אידיאולוגיים בין התושבים הוותיקים לחדשים. רק לאחרונה התחילו שיתופי פעולה בין כל תושבי השכונה, אך גם כעת קיימים חיכוכים לא מעטים. לא פעם המחאות של התושבים הוותיקים תויגו כמאבק גזעני על ידי פעילים וארגונים שונים, הפועלים למען האוכלוסיות הזרות בשכונה. ההגנה על זכויות האדם של התושבים הוותיקים, שנרמסו פעם אחר פעם בשכונות המגורים שלהם, מעולם לא היו בראש מעייניו של שום ארגון.

הדינמיקה המתוחה בין התושבים הוותיקים לארגוני הסיוע נמשכת כבר שנים, בזמן שהתושבים חווים על בשרם את הסלקטיביות שלהם בהגנה על זכויות אדם. התושבים הוותיקים והמחאות שלהם מעולם לא נלקחו ברצינות על ידי שום גורם ממסדי, והם עצמם נתפסים עד היום כתופעה שצריכה לעבור מהעולם.

תגובות

מהשר לביטחון לאומי איתמר בן גביר נמסר בתגובה: "יש הזנחה של שנים מצד העירייה בשכונות דרום העיר, והמשטרה לא יכולה לטפל בנושאי רווחה והוסטלים. מאז כהונתי כשר לביטחון פנים השקענו בשוטרים, העלינו משכורות, גייסנו אלפי שוטרים חדשים והקמנו משמר לאומי. אבל השכר שהעלינו לא מספיק בשביל מגורים בתל אביב, ולכן אני משקיע גם בדיור לשוטרים בתל אביב ובסביבותיה.

"דרום תל אביב חשובה לי מאוד, אני מאוד מחובר לשטח, נכנסתי לקבוצות הווטסאפ של התושבים ואני מתייחס לכל תושב גם ב־2 לפנות בוקר. אני בא לביקורות פתע וממנה מפקדי תחנה חדשים, אלא שהטיפול צריך להיות הוליסטי. לצערי המקום לא מטופל מבחינת העירייה והרשויות האחרות. גם בתי המשפט משחררים עבריינים שהחזיקו נשק קר וחם. הפסיקה שונה בין דרום העיר לצפונה - בחיים לא היו משחררים מישהו שהיה נתפס עם גרזן בצפון העיר.

"המשטרה לא חפה מטעויות, אבל היא הגוף היחיד שעובד ומתמודד מול הכנופיות, העבריינים והשב״חים. מצד שני אני מצפה להרבה יותר נוכחות משטרתית. אנחנו מחזירים את השיטור הרגלי לשכונות, את יחידת מג"ב שהקמנו, ומגדילים עוד את כוח האדם, נוסף על כיתות כוננות שמורכבות מתושבים יוצאי יחידות קרביות".

מעיריית תל אביב־יפו נמסר בתגובה: "עיריית תל אביב־יפו מודעת לאתגרים המורכבים בשכונת נווה שאנן ופועלת לשיפור איכות החיים וביטחונם האישי של תושביה. העירייה מפעילה מערך עירוני נרחב הכולל את סיירת סל"ע, הפיקוח העירוני והסיירת הירוקה, הפועלים 24/7. היחידה לדרי רחוב מעניקה מענה מקצועי ורחב היקף לאנשים החיים ברחוב. הטענה כי העירייה מזניחה את השכונה או מעכבת את התחדשותה אינה נכונה. העירייה משקיעה משאבים רבים בנווה שאנן, כחלק מתהליך כולל של התחדשות עירונית, תוך שמירה על הצביון הייחודי של השכונה".