מלפני. ב־16 באוקטובר 2023, תשעה ימים לתוך המלחמה, קבע הקבינט את מטרותיה. בהחלטה היו שמונה סעיפים (התשיעי נוסף בהמשך): 1. השמדת היכולות הצבאיות והתשתיות השלטוניות והארגוניות של חמאס והג'יהאד האסלאמי ברצועת עזה. 2. מצב סיום המלחמה - מרצועת עזה לא נשקף עוד איום לישראל לאורך זמן. 3. השבת הביטחון לתושבי העוטף, לרבות הקמה של אזורי חיץ בשטח הרצועה. 4. חיזוק הביטחון האישי והחוסן הלאומי של אזרחי ישראל. 5. יצירת התנאים להשבת בני הערובה לישראל. 6. הרתעה והקרנת כוח בכל הגזרות ומוכנות מיידית לתפנית בזירה הצפונית. 7. יצירת התנאים להשבתם של תושבי הצפון לבתיהם בבטחה, זאת באמצעות הרחקת חיזבאללה מהגבול ופגיעה משמעותית ביכולותיו. 8. צמצום האפשרות שהפעולות הצבאיות המשמעותיות בלבנון יובילו למלחמה רב־זירתית, בדגש על איראן.
הסעיף התשיעי, שכאמור נוסף בהמשך, היה פגיעה משמעותית ביכולות ארגוני הטרור ביו"ש וחיזוק ההגנה והביטחון ביו"ש, בדגש על שמירת ביטחון התנועה והיישובים.על פניו, צה"ל עמד בכל יעדי המלחמה שקבע הקבינט. מעזה לא נשקף עוד איום, הביטחון לתושבי העוטף חזר (אחרת למה החזירו אותם הביתה), יש אזורי חיץ ברצועה, החוסן הלאומי שוקם, נוצרו התנאים להשבת החטופים, הוקרן כוח וחוזקה ההרתעה בכל הזירות, חיזבאללה ואיראן נוצחו ותושבי הצפון חזרו לבתיהם.
ואם כך, על מה ולמה יש עוד להילחם, ומה יושג שלא הושג עד כה? נתניהו ותומכיו טוענים שצריך לדאוג שלא יהיה כאן חמאס גם בעוד מאה שנה. מתנגדיו טוענים שיש דרכים אחרות לעשות זאת, ושהאופן שבו הוא מוביל את המערכה מסכן את הישגיה, מסכן את החטופים, ומסכן את חוסנה של מדינת ישראל בהיבטי לגיטימציה, כלכלה ועוד. נדמה שההימור גדול מדי. הסיכון עולה משמעותית על הסיכוי. יש לזה אלף ביטויים. המוחשי ביותר הוא הסכנה לחיי החטופים.
השני בחשיבותו הוא הנטל על הכוחות, שמקומם עוד יותר לנוכח קידום עניינם של המשתמטים החרדים (השבוע באמצעות ניסיון לממן את נסיעותיהם בחגים, לרבות לאלה מביניהם שדרושים למעצר). ויש עוד. למשל, ההודעה הזאת ששלח השבוע מג"ד מילואים (שמו ומספר הגדוד שמורים אצלי; י"ל) בקבוצה של מפקדים במילואים:"אהלן. לקראת הפעלה - עזה. אשמח לעזרה: א. קמב"צים - קצינים אחראיים למשמרות במכלול. ב. סגני מפקדי מכלול - דרג מ"פ אקס מ"פ. ראש גדול, אחריות והבנה לתפיסת פיקוד על המכלול הגדודי במשמרות. ג. נהגי האמר. ד. נהגי אכזרית. ה. קצין/נגדי חימוש (רכב ואכזריות, אחזקה). ו. מפקד חפ"ק מג"ד - קצין ראש גדול שבא לעבוד".
בגדול, המשמעות היא שמפקד גדוד יורד למלחמה בעזה בלי גדוד. והוא לא לבד. כמוהו יש גדודים אחרים עם שלל בעיות וחוסרים, שהם כולם תוצאה של המלחמה הארוכה הזאת שמפרקת את צה"ל מבפנים. הקבינט לא רוצה לשמוע על זה, כמו שהוא לא רוצה לשמוע שהמלחמה כבר נוצחה, ואם תימשך - הוא עלול להוביל למצב שבו גם ישראל תנוצח.
מאחורי. תא"ל (מיל') ארז וינר שימש ראש צוות התכנון המבצעי של פיקוד הדרום. הוא מילא את התפקיד בשנים שקדמו למלחמה וגם במהלכה, עד שהודח במרץ השנה לאחר שאיבד בחניון מסמכים מסווגים שאותם הוציא מצה"ל ללא אישור. מי שמצא את המסמכים היה אזרח, והם הושבו לצה"ל. זה לא עזר לו. הוא נשלח הביתה, כשברקע גם טענות על כך שבמהלך המלחמה תדרך לא פעם, ללא אישור, את השר בצלאל סמוטריץ'. מתברר שאובדן מסמכים מסווגים ותדרוכים אסורים לפוליטיקאי לא היו הדבר הכי בעייתי שווינר עשה.
בשיחה שקיים באחרונה עם מכר הוא סיפר, מיוזמתו, כי פנה לשר הביטחון ישראל כ"ץ בניסיון למנוע את מינויו של אייל זמיר לרמטכ"ל. הוא אמר כי הזהיר את כ"ץ, שלא שמע לעצתו ובחר בזמיר כמחליפו של הרצי הלוי. ביקשתי ממי שסיפר לי על כך לחזור על הפרטים פעמיים, משום שהתקשיתי להאמין. תת־אלוף, אמנם במילואים אבל בשירות פעיל (כלומר, חלות עליו כל הפקודות שחלות על קצין קבע), פונה לשר הממונה כדי לטרפד מינוי של רמטכ"ל. הוא עושה זאת ללא אישור של מפקדיו, ללא תיאום וללא דיווח, ובניגוד מוחלט לכל פקודות הצבא ונהליו. הסיבות אינן חשובות.
יש בצה"ל בערך מאה תתי אלופים. חלקם בכירים ורלוונטיים יותר, חלקם פחות. ויש גם עשרים ומשהו אלופים, ומאות תתי אלופים, ואלפי סגני אלופים. לכל אחד מהם יש דעה מקצועית או אישית על כל מועמד לכל תפקיד. אסור להם לגשת לשרים ולנהל קמפיין. וזה גם לא משנה אם זאת היתה שיחה סדורה במשרד, או שזה משפט חטוף שנאמר על הדרך בביקור בפיקוד או בשטח. זאת פוליטיזציה של צה"ל, מבית, על ידי מפקד בכיר שמכיר היטב את הכללים והחוקים.
ההפך מכל מה שמצופה מקצין, ובוודאי מג'נטלמן. וינר הוא, כאמור, אחד שיודע. הוא שימש עוזרו של גבי אשכנזי כשהיה רמטכ"ל, והסתבך ביחד איתו בפרשת הרפז. אז נטען כלפיו כי ניסה לטרפד את מינויו של יואב גלנט באמצעות מסמך. כעת הוא מספר בעצמו כי ניסה לטרפד את מינויו של זמיר באמצעות שיחה. זה החזיר אותי לפרשת המפגשים שווינר קיים עם סמוטריץ' במהלך המלחמה.
באפריל האחרון, כמה שבועות לאחר שהודח, הוא התראיין אצל קלמן ליבסקינד ב"מעריב". מומלץ לקרוא את הראיון: אני ואני ואני, איש אחד שהוא היחיד שתמיד יודע ומבין הכל. אבל זה לא הסיפור. הוא נשאל בראיון על המפגשים שקיים עם סמוטריץ', וענה כך: "אני, במעלה המלחמה, תדרכתי רק גורמים ביטחוניים מתוך מערכת קבלת ההחלטות. נפגשתי עם חברי קבינט ועם אחרים על עניינים רלוונטיים למשימות ברצועת עזה, ולא ביקשתי אישור לכל יום ושעה ודקה, כשנפגשתי עם גורם כזה או אחר.
"אני יכול להגיד לך שהחיבור הראשון בקשרים מהסוג הזה הגיע בהמלצה ובדחיפה של הגורמים שמעלי, שרצו את הכלי הזה שבו ניתן להעביר מסר ולהסביר בצורה מפורטת". שאלתי את הרצי הלוי, שהיה הרמטכ"ל עד מרץ השנה, אם אישר לווינר להיפגש עם סמוטריץ'. הוא השיב שמעולם לא. הוא הוסיף שכל הפגישות שהיו, ככל שהיו - והיו, על פי עדותו של וינר עצמו - נעשו שלא באישורו. כשרצה לומר דברים לחברי הקבינט, אמר זאת בעצמו ולא באמצעות שליחים, מתוך הקפדה על הצורך בחומה בין פוליטיקאים לקציני צבא.באותו ראיון מוסיף וינר ואומר: "עם גדי איזנקוט, כשהיה חבר קבינט, נפגשתי מספר פעמים. דיברתי עם בצלאל (סמוטריץ'; י"ל), דיברתי עם בני גנץ, דיברתי עם ישראל כ"ץ, אנשים בתוך המערכת שיש להם את הסיווג והתפקיד המתאים.
לעיתים זה קרה בהכוונה ובהנחיה של הרמה הממונה עלי, גם מהמטה הכללי, שרצו שניפגש ונסביר למה תוכנית מסוימת נכונה, ולעיתים גם בלי הנחיה".שאלתי את איזנקוט אם פגש את וינר. הוא השיב שזה קרה לרוב בדיונים רבי־משתתפים בפיקוד הדרום, ופעם או פעמיים באחד־על־אחד. וינר ניגש אליו ואמר לו שהוא מדבר איתו לבקשת הלוי. איזנקוט לא שאל את הלוי אם אכן ביקש שהשיחה תתקיים. אלה היו שיחות קצרות לפני/אחרי דיונים, והוא הניח שכן.
הלוי, כאמור, מכחיש שביקש או אישר מפגשים כאלה. ממילא וינר אומר בעצמו שזה קרה לעיתים גם ללא הנחיה. בדקתי גם עם סביבתו של ירון פינקלמן, שהיה אלוף פיקוד הדרום עד חודש מרץ ומפקדו הישיר של וינר, אם אישר לו להיפגש עם סמוטריץ'. הם השיבו שמעולם לא. לא איתו, ולא עם אף-אחד אחר. לא לווינר, ולא לאף קצין אחר. פשוט לא.
בסיום הראיון ההוא דיבר וינר על ההחלטה להדיחו. "נעלבתי ברמה האישית, ונעלבתי ברמה הארגונית. לא מתנהגים ככה למפקדים, לא מתנהגים ככה לאנשי מילואים, ולא מתנהגים ככה לאנשים שנתנו שירות משמעותי בתקופה כזו ארוכה". אני מניח שאייל זמיר היה חותם על הדברים האלה ומצרף אליהם המלצה חמה לווינר לרכוש לעצמו מראה. פניתי לארז וינר ושאלתי אם המליץ או הציע לשר הביטחון שלא למנות את זמיר לרמטכ"ל. הוא שלח בתגובה הודעה מוקלטת, ובה אמר: "הדברים שאמרתי או לא אמרתי לשר הביטחון אני לא מעוניין לדבר".
מצדדי. בעקבות הפרסום כאן בשבוע שעבר על הדרך שבה עורך מבקר המדינה, מתניהו אנגלמן, את הביקורת על האירועים שקשורים במחדל 7 באוקטובר, קיבלתי מבול של פניות וחומרים. חלקם מעלים חשש, עד כדי חשד, לסימון מטרות מראש ולהטיה אפשרית של הביקורת.דוגמה: כדי להשיב לטיוטות ששיגר המבקר בשורה של נושאים, ביקש צה"ל (המבוקר הראשי ברובם) לקבל לידיו את חומרי הגלם שעליהם התבססה הביקורת. כלומר, את המסמכים והעדויות שנאספו גם מגופים אחרים.
החומרים האלה נחוצים גם כדי שצה"ל יוכל לגבש ולהגיש את תגובותיו כגוף, וגם כדי שהקצינים שהוזהרו כי הביקורת עלולה להצביע על אחריותם האישית, יוכלו להתייחס אליהם בתגובה שהם התבקשו להעביר.חלק מהפניות הועברו למשרד המבקר כבר לפני חודש. למרות זאת, הוא לא העביר אף נייר עד עכשיו. באותה העת הוא דוחק בצה"ל (ובמוזהרים) למהר ולעמוד בלוחות זמנים: לשלוח התייחסויות, להעביר חומרים, להגיע לפגישות.
אבל כשפונים אליו למלא את חלקו, הוא עונה שהוא "בוחן" את הבקשות ו"מגבש" את המענה. פניתי אל המבקר בנושא, והוא השיב כך: "לצערנו, במקום לשתף פעולה עם ביקורת המדינה כמחויב על פי החוק ועל פי המתווה המוסכם מול צה"ל שקיבל תוקף של פסק דין, ובניגוד להתנהלות גופים אחרים כולל השב"כ, המוסד, משטרת ישראל וגורמים מדיניים, בצה"ל בוחרים פעם אחר פעם לנסות להכפיש ולקעקע את משרד מבקר המדינה.
"במקביל לעובדה שצה"ל מתמהמה תקופה ארוכה בהעברת מסמכים למשרד מבקר המדינה, שהתבקשו לצורך הביקורת, לאחר שליחת מספר טיוטות ביקורת ביקשה מנהלת התיאום בצה"ל ממשרד מבקר המדינה לקבל לידיה מאות רבות של מסמכים שהגיעו למשרדנו מגופים מבוקרים אחרים. באופן מיידי משרד המבקר ארגן את המסמכים.
"כמתחייב מדרכי פעולת משרד מבקר המדינה, אנחנו פונים לגופים המבוקרים האחרים כדי ליידע אותם על בקשת צה"ל ולאפשר להם להשמיע התנגדות מנומקת להעברת מסמך כזה או אחר. לאחר קבלת התייחסות הגופים הרלוונטיים ולאחר בחינת התנגדויות, ככל שיהיו, משרד מבקר המדינה יעביר את המסמכים לצה"ל. משרד מבקר המדינה יקפיד להעניק את זכות הטיעון והעיון לכל גורם מבוקר, כדין".
שתי הערות על הדברים. ראשית, למבקר המדינה היה המון זמן להתכונן להעביר את החומרים. הרי הוא הכין את הביקורת, הכיר את המסמכים, ידע מה ייכלל בטיוטות ויכול היה להניח שצה"ל ירצה לדעת במה מדובר כדי לדעת כיצד להגיב. הוא יכול היה לפנות לגופים האחרים קודם, ולא לבזבז זמן יקר כעת בעודו מלין כי צה"ל משתהה במכוון.שנית, אנגלמן אומר אמנם שפעולתו הוגנת, אבל התנהלותו מלמדת אחרת. וכשעל הפרק דיון בבג"ץ ב־7 בספטמבר אם לאפשר לו לחקור את נושאי הליבה שקשורים באסון - ובראשם תהליכי המודיעין, המדיניות בנוגע לרצועה והתנהלות האירועים ב־7 באוקטובר, שספק אם יש למבקר הכלים המתאימים לבדוק אותם - מתגבר החשש שהציבור בישראל יקבל תשובה חלקית (וחלילה מגמתית) לשאלות שמחייבות מענה.
מצב דברים כזה לא רק יחטא לאמת ועלול לסכל הקמה של ועדת חקירה ממלכתית, הוא גם יפגע במטרה העיקרית של הביקורת - לאפשר הפקת לקחים, שמחויבת כדי למנוע הישנות של אירועים דומים בעתיד.
yoavlimor1@gmail.com