"חליוה צריך לסתום את הפה, שיפסיק לדבר. שישתוק וייעלם מחיינו", אומר אל"ם (מיל') חגי מן. שאלתי אותו אם הוא יכול להאמין שאדם עם אישיות כזו, כפי שמצטייר אהרון חליוה, היה בתפקיד ראש אמ"ן. חגי מן אמר, שכשאומרים "אישיות" אתה כבר מעלה אותו לדרגה גבוהה מדי. זה מניח רמה מסוימת.
אל"ם חגי מן הוא אחד האחרונים שיכולים למסור ד"ש עם קיר מהמודיעין של 1973. הוא היה קמ"ן פיקוד צפון. האובייקטים להתייחסות שלו באופן מפתיע עדיין בחיים, אלו האלופים אלי זעירא ואבי יערי, שאותו הוא מכנה המתריע שלא התריע. בדומה לקציני אמ"ן דהיום, ראשי אמ"ן קיבלו לידיהם ב־25 בספטמבר 1973, כשבוע וחצי לפני פרוץ מלחמת יום הכיפורים, את תוכנית ההתקפה של הסורים ברמת הגולן. הם לא מסרו אותה לידיו, למשל, והוא הרי האיש המקצועי לטפל בתוכנית כזאת ובהתרעה כזאת.
באופן טבעי עולה השאלה, מה אפשר ללמוד מהטקסט הבלתי מבוקר של חליוה בשני חלקים בחדשות 12. קודם כל אפשר ללמוד שהמערך החברתי־משפחתי שמקיף את האלוף חליוה עדיין מתפקד, עדיין קובע את כיוון הרוח בערוץ המרכזי של הלוחמה הפסיכולוגית בישראל. עם כל הביקורת הקטלנית על אלי זעירא ושותפים אחרים למחדל המודיעיני של 73', הם לא היו מתיימרים להעמיד את עצמם בעמדת פוסק ושופט, ועוד בעזות מצח שחצנית כזאת כמו חליוה.
בארץ נקלט בעיקר העניין של חליוה עם קרן פלס. ב"הסנדק" חלק ב' הופיעו דונה פלור ושני בעליה בדירה אחת בזמן שאתה, הוא, חליוה לא בבית. בעולם נקלטה אמירה אחרת שבארץ לא עוררה בכלל תשומת לב: טוב שהרגנו להם 50 אלף, צריך להרוג 50 על כל הרוג שלנו. האמירה הזאת לבדה גרמה לישראל נזק חמור בזירה הבינלאומית. היא זאת שעשתה כותרות בכלי תקשורת בינלאומיים.
בכל זאת, יש עניין לטפל ב"אישיות" הזה מההיבט של דמות ואופי. לא מדובר על פיתוח הז'אנר הספרותי של זרם התודעה, אלא על הממד של היעדר שליטה עצמית ומשמעת היגיינית. בעניין הזה, חליוה לא לבד. זה מאפיין של חלק גדול מהקצונה הבכירה ביותר בצה"ל. היא נחשפת בעיקר לאחר השחרור. ואם צריך לצמצם את ההבדל בין ראש הממשלה בנימין נתניהו לבין הטוענים לכתר מסביבו זה שנות דור, זה ההבדל. הבדל שמסביר למה הוא ראש ממשלה והם מנסים להבין אם יש אויב מעבר לגדר בשעה שהם מרוכזים ב"אויב הפנימי". שליטה עצמית בעיקר בדיבור אך גם בהתנהגות.
בעבר נפגשתי עם נתניהו לא פעם. הוא לא אומר מילה שהוא לא רוצה שתשמע. לאורך השנים, מתוקף העבודה, אתה נפגש גם עם אנשים אחרים שמרכיבים את הצמרת הביטחונית, ולא רק. נחום ברנע ושמעון שיפר חשפו משהו מזה בראיון שלהם לפני קרוב לעשור עם הרמטכ"ל ושר הביטחון לשעבר בוגי יעלון. בוגי איבד שליטה וחילק ציונים למזכיר המדינה ג'ון קרי. "משיחי" וכו'. בוגי אפילו לא קלט שזה יתפרסם. זכור לי שעוד לפני שהוא החליט לקפוץ למים הפוליטיים, ברבע שעה שלפני ראיון איתו וברבע שעה שאחרי, נחשפתי לפטפטת מזעזעת מצידו. לימים התברר שהוא לא לבד בריצה המתנשפת הזאת עם הלשון בחוץ. יאיר גולן, אמנון ליפקין־שחק המנוח, פרדו, דגן ז"ל, ארגמן, אשכנזי במידה מסוימת - כל הגלריה לקתה בבעיה הזאת. והיעדר השליטה העצמית, מלבד הנזק הסביבתי שנגרם, הוא גם ההסבר שממצה את ההבדל של מספר הקומות בין נתניהו למשטיניו.
הסתובב לצד השני
חליוה מדבר על כך שפגישותיו עם ראש הממשלה הלכו והתמעטו, עד כדי פגישה אחת בחצי שנה. חליוה היה ראש אמ"ן בתקופת הממשלה הזאת, מאז שקמה ועד פרוץ המלחמה, רק כתשעה חודשים. אפשר להבין מהדברים שראש הממשלה איבד אמון בו כראש אמ"ן. ולא קשה להבין למה. חליוה נתפס כנראה כמי שמעביר מסרים מהגורמים הסרבניים במחאה, גם אם לא התכוון לכך. לא רק שישראל מורתעת מטיפול בשני אוהלים של חיזבאללה - היא עכשיו גם מורתעת מטיפול בטייסים הסרבנים, ועליה לבטל רפורמות מסוימות כדי לפייס את המאיימים. בדרך כלל שוכני הבורדל - כפי שמכנה חליוה את הכנסת ואת המערכת הפוליטית, כנראה בעיקר את חברי הקואליציה - צמאים להיפגש עם ראש אמ"ן. כשחליוה הופיע עם ההתרעה בעניין החוק המטפל בעילת הסבירות, הוא התקבל בצינה על ידי שני חברי כנסת. זה אומר משהו לגבי התפקיד הלא דמוקרטי ששיחקו בכירים בצה"ל במסכת הפירוק החברתי והצבאי שאיימה על המדינה בחודשים שלפני המלחמה.
בסופו של דבר, כדור הכוננות לקראת אפשרות של הידרדרות למלחמה, גולגל כלפי מעלה - אל ראש הממשלה, במקום למטה אל היחידות בחזית. עובדה שחליוה, בלילה שלפני, הסתובב לצד השני במיטתו. זה דומה ל־73'. הפיקוד הבכיר מנהל דיונים פנימיים, במקום להיות עם הפנים למפקדים ולחיילים בחזית. ברגע האמת ב־2023 הם גם לא משתפים את הדרג המדיני.
חלק מהקצינים הבכירים בדימוס שהיו שותפים לכוונות החבלה הגלומות במחאה, היו מודעים לכך שהם מדרדרים את ישראל למלחמה. ראה מאמרו של עיבל גלעדי ב"הארץ" לפני שנתיים (2 באוגוסט 2023). בחוק המגביל את עילת הסבירות תולה עיבל את השלום והמלחמה. "אדוני ראש ממשלת ישראל, עדיין לא מאוחר", הזהיר, "מלחמה או מהפכה משטרית, מה אתה בוחר?" מה הקשר בין זה לבין העובדה שהבכירים בצה"ל ובשב"כ לא הקפיצו את החיילים בקו לפני מתקפת חמאס?
היו כבר החלטות פרלמנט בהיסטוריה שתרמו להידרדרות מלחמתית, כפי שהיה באנגליה ובעיקר בצרפת בשנות ה־30. לא ידוע על סעיף זוטר שמוצג כרפורמה משפטית, שגרם למלחמה. אבל בישראל ידע תת־אלוף פיקח לקבוע שתהיה מלחמה וגם הרגיע אותנו בכל זאת, שפלישה קרקעית לא תתרחש במלחמה שאנחנו מבשלים לכם. אבל תשבו ימים ארוכים במקלטים.
גב למבקר
מבקר המדינה ממלא כרגע חלל ריק בחקירת המלחמה. ההתנפלות הרחבה נגדו של כתבים צבאיים, אלופים בדימוס ומומחים לביקורת המדינה מלמדת שהמבקר מתניהו אנגלמן כנראה עושה עבודה טובה. מפרוץ המלחמה, האופוזיציה, כולל השמאל כולל הממסד הביטחוני, מנגנת על הסיסמה של ועדת חקירה ממלכתית.
מאז ממשלת בנט־לפיד הפך נושא ועדות החקירה לכלי פוליטי, בעיקר נגד נתניהו. אחד הנזקים אולי הבלתי הפיכים של ממשלת בנט־לפיד הוא החבלה בכלי של ועדת חקירה ממלכתית. ועדות החקירה שהקימה הממשלה ההיא נועדו לצורך פוליטי מובהק ולא השיגו שום יעד. פשוט התעלמו מקיומן. מאז הרפורמה המשפטית המטורפדת מתקיימת מלחמה קרה בין מערכת המשפט, שידה בכל אך אין לה שום תרומה חיובית, לבין המערכת הפוליטית. נוספה בכך עוד מכשלה להליכה בכיוון של חקירה ממלכתית. הרי רוב העם לא נותן אמון בבית המשפט העליון, שבידי נשיאו הבלתי נבחר אמורה להיות מופקדת הרכבת הוועדה.
זה אמור היה להיות ברור לחברי הכנסת, כולל האופוזיציה. היו יוזמות לסוג ועדה שהיתה עונה בצורה טובה יותר על הבעיה. מצער, אבל אין היום נשיאי בית משפט עליון בדימוס שנתפסים ככשירים ושהציבור נותן בהם אמון. גם בדרג הצבאי־ביטחוני, שניים מראשי מערכות המודיעין מנהלים מלחמת גרילה תקשורתית ומשפטית נגד ראש הממשלה. גם זה מחשיד. הדרג הביטחוני ומערכת המשפט בייחוד בגילומה על ידי היועמ"שית, גלי בהרב־מיארה, נמצאים בברית ביניהם. גם במערכת המשפט יש גורמים שחייבים דין וחשבון בחקירת 7 באוקטובר.
ברור מראש שחליוה וחבריו, אלופים בדימוס וכתבים צבאיים פעילים, מסמנים מטרה עבור ה"ממלכתית", וזהו ראש הממשלה. חוקרי ההיסטוריה של מלחמת יום הכיפורים יודעים לספר שוועדת אגרנט שיתקה את צה"ל, בעיקר באפקטים שלאחר הגשת דוח הוועדה. על פי הפולקלור המשפטי־פוליטי, ועדת אגרנט הפרידה בין הדרג הצבאי לדרג הפוליטי וגרמה עוול למפקדי צה"ל הבכירים. למעשה, בהיבט העקרוני, הבדילה הוועדה בין אחריות אישית לאחריות מיניסטריאלית. "אחריות אישית" זאת נגיעה ישירה להערכות ולהחלטות שקשורות למחדל ולתוצאותיו. לפי הוועדה, אחריות מיניסטריאלית זה משהו דומה לאחריות של מירי רגב כשרת התחבורה לכשל החמור ברכבת. ידוע מי אחראי ישירות לחבלה. כמי שהתחום נמצא במרחב של משרדה, יש מידה של אחריות מיניסטריאלית לשרה גם אם לא היתה מעורבת בשום צורה במחדל.
אלא שהעיקרון של אגרנט הוא, שאת האחריות המיניסטריאלית ומסקנותיה קובע הציבור. הטעות של הוועדה במסקנות היתה, שגם לראשי הדרג המדיני היתה נגיעה ישירה ואישית למסכת ההערכות וההחלטות הקשורות למחדל של אוקטובר 1973. ראש הממשלה ושר הביטחון היו מעודכנים ומיושרים עם ראשי הצבא והמודיעין לגבי כל פיסת מודיעין וכל החלטה אסטרטגית ואופרטיבית שקדמה לפרוץ המלחמה. דבר כזה בעליל לא קרה בתקופה שלפני 7 באוקטובר ובוודאי לא בליל 7-6 באוקטובר. יש ניסיון לנפח החלטות מדיניות מסוימות ככאלה שמייצרות אחריות של הדרג המדיני. ויש כמובן אחריות מיניסטריאלית לאירוע שקרה במשמרת של נתניהו.
מותר לשער שנושא הקמת ועדת חקירה יהיה אחד הנושאים במערכת הבחירות הבאה. זה עוד מחיר שמוטב לחסוך מהחברה הישראלית, וחברי כנסת מהקואליציה ומהאופוזיציה צריכים להתלכד ביצירת הרכב מתאים לוועדת חקירה שתעוגן בחוק מיוחד. בינתיים, אנגלמן ממלא את החסר וחלק מההתנהלות שלו שלא מוצאת חן בעיני אחדים נובע מאותו היעדר שיתוף פעולה של גורמים בצבא. תוסיפו לחקירה גם את הסיוט הקבוע של העברת כל דוח וכל הליך לדיון בבג"ץ.
התנצלות מיותרת
כתב צבאי של אחד מעיתוני הבוקר הספיק לצייץ, שאין מה להמתין לתוצאות התחקיר. צוות הטנק ירה שני פגזים למצלמה בבית החולים פשוט כי בא לו. החיילים בשטח לא שמים על הפיקוד הבכיר. אפשר לצרף לעלילת הדם הזאת שיוצאת כמו פחית ממכונת משקאות גם את ההתנצלויות המיותרות של הרמטכ"ל זמיר ושל רה"מ נתניהו.
דקה אחר דקה: תיעוד הירי לבית החולים נאסר | CNN
ההתנצלות צריכה לשנות כתובת. מגיעה לחיילים בשטח שירו על המחבלים במפקדת חמאס במבנה שנקרא "בית החולים נאסר" בחאן יונס התנצלות. זה כאילו לא מפיקים לקחים בדובר צה"ל ובמערכת הפיקוד הצבאית והמדינית ולא זוכרים אירועי עבר. התגובה הראשונה היתה צריכה להיות, שצה"ל בודק ומתחקר את האירוע. במקביל, תגובה חכמה היתה מזכירה לגורמים התקשורתיים והבינלאומיים שבחאן יונס הדפו חיילי צה"ל רק כמה ימים קודם לאירוע ב"נאסר" הסתערות של כ־20 מחבלים על מוצב צה"ל. נוסף על כך, ידוע על טבח שביצעו אנשי חמאס בשטח "נאסר" של עובדים פלשתינים בקרן הסיוע ההומניטרי.
הסיפור הזה מזכיר את הירי שהרג או לא הרג את הילד מוחמד א־דורה בתחילת האינתיפאדה השנייה, ב־30 בספטמבר 2000. נכון, קרוב ל־25 שנה. אבל בלתי נשכח, משום שהאירוע הזה התניע למעשה את האינתיפאדה. זה קרה בצומת נצרים. ראש הממשלה ושר הביטחון דאז ברק, יחד עם האלוף גיורא איילנד, קיבלו מייד אחריות. כי זאת השיטה האינסטינקטיבית לסגור אירוע. כל החקירות שנעשו בהמשך הוכיחו לפחות שהילד לא נהרג מירי צה"ל. מה שמעבר לכך, היו ספקולציות מיותרות. היו הוכחות של זוויות ירי כמו גם עדות של צלם פלשתיני שצילם את האירוע תוך שהוא נצמד לסצנת הילד ואביו התופסים מחסה מאחורי חבית בטון צמודה למוצב הרש"פ. השר לשעבר נחמן שי חקר לעומק את מחדלי הדיפלומטיה הציבורית שנעשו בפרשת א־דורה ובעלילת הדם של "הטבח בג'נין" במסגרת עבודת דוקטור.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו