"אם הוא לא יהיה משוכנע שהוא מנצח בבחירות הקרובות - לא תהיינה בחירות. תפנימו (זעקות מהקהל). וזה נורא. נהיה חייבים להילחם גם נגד הדבר הזה. המלחמה היא מאוד קשה. כי כשעומד מולך פסיכופת אין לו בעיה לדרוך על גופות, אין לו בעיה להפקיר אנשים, אין לו בעיה לפגוע בעם שלו, במדינה שלו. אין לו בעיה להרוס את מה שנבנה פה לא ב־75 שנה, אלא ביותר מ־100 שנה, של אנשים דגולים שהביאו אותנו לכאן, יצרו ציונות, יצרו ארץ נהדרת".
"אני אומר דבר מאוד קשה. אז מה כן? מה עושים? תראו, אם לא תהיינה בחירות - אנחנו נגיע למצב מאוד קשה, אבל אני מאמין שהעם הזה פשוט ייכנס לסוג של מאבק קשה מאוד, אולי אלים, שבו בסופו של דבר בחירות תתאפשרנה. אנחנו לא ניתן למנוולים להיהפך לדיקטטורה בלי שניאבק, וזה מאבק אמיתי. לא רק הפגנות כאלה, שביתות או סגירת המשק. זה הרבה מעבר".
את הנאום המצמרר הזה נשא השבוע דב מורן, יזם, ממציא ומשקיע, איש אינטליגנטי ובעל חזון. במקרה הזה חזון אפוקליפטי ואלים, שנפרס בפני קהל מוטרד כמותו. מי ששמע את הנימה שבה נאמרו הדברים, וכמו כן אין לו מושג בהיסטוריה או בפוליטיקה או במציאות - היה משתכנע שמורן נמצא בגרסה ישראלית של איטליה של מוסוליני או רוסיה של פוטין.
אחרים עשויים לגרד בראשם ולתהות: על סמך מה מנבא מורן את ביטול הבחירות, ועוד על ידי נתניהו? מדוע הוא כבר נערך למאבק "קשה מאוד", רק כדי להבטיח קיום בחירות שבהן יש למחנה השמאל סיכוי סביר להפסיד, כפי שקרה ברוב המקרים ב־15 השנים האחרונות? על אילו גופות דרך נתניהו? על איזה הרס מדינה הוא מדבר?
נכון, אנחנו במלחמה, אבל ידנו על העליונה. הכנענו את חיזבאללה, השמדנו את הצבא הסורי, פגענו בתוכנית הגרעין ובמערכות ההגנה האווירית של איראן, עזה היא עיי חורבות, ובכל זאת המשק משגשג ובית המשפט העליון עדיין מונע מהממשלה לפטר ולמנות בכירים. איך ובאילו אמצעים תוכל ממשלה כזו למנוע בחירות? תעלומה.
מורן לא לבד בחוויית הקטסטרופה שעומדת לכלותנו. גם פרשן חדשות 12, אמנון אברמוביץ', שותף להערכת ביטול הבחירות, וגם הוא מנבא אותו בקצת פחות היסטריה, אך במאה אחוז רצינות: "יותר ויותר ישראלים שואלים את עצמם אם הבחירות תהיינה תקינות, ואם הממשלה הזאת תכבד את תוצאות הבחירות. כי ממשלה שלא מכבדת את בג"ץ ולא את היועמ"שית ולא את צה"ל והרמטכ"ל - מי לידינו יתקע שהיא תכבד את תוצאות הבחירות?"
"אין לדעת באמת", מגיב המגיש עודד בן עמי. עוד תעלומה.
האפוקליפסה בפתח היא כלי שימושי ביותר להוציא אנשים לרחובות - וגם להוציא אותם מדעתם. נראה שחלפו הימים שבהם סיבת הפגנה היתה מחאה על סגירת מפעל או דרישה להעלאת משכור,ת או אפילו חשד למעורבות צה"ל בטבח בסברה ושתילה. האגף הקפלניסטי של הפוליטיקה הישראלית, זה שאין לו מפלגה אבל יש לו אקדמיה, בתי משפט ותקשורת - ממציא מפלצות שאורבות לו מתחת למיטה, ואז בורח מהחדר בצרחות.
לקראת "יום השיבוש" מלאו קבוצות הווטסאפ הודעות, שתכליתן לעודד את האזרחים להצטרף לשביתה ולחסימות כבישים. לא כולן התמקדו במטרה המוצהרת, שהיתה הפעלת לחץ על הממשלה להגיע לעסקת חטופים. גם זו, כמו ביטול הבחירות, נולדה בדמיון יצירתי: כל החטופים חוזרים, חמאס מורתע וישראל שוכנת לבטח ותדע להתמודד עם כל איום עתידי.
אלא שחיית חושך אחת מולידה חיות אחרות: "הממשלה הכהניסטית, שכשלה בהגנה עלינו והפקירה את אחינו ואחותנו במנהרות חמאס, מנצלת כל רגע מאז בשביל להחדיר את התוכנה הזדונית שלה לכל מערכת במדינה. אם זיני אכן ימונה לראשות השב"כ, סביר להניח שזו תהיה גם ההפגנה האחרונה. זה הזמן לצאת ולעצור את הטירוף. נשבות, נשבש, נעשה מה שדרוש בשביל להחזיר את החטופים ולשקם את ישראל". המפגין הסביר, שרק רוצה לחדש את ימיו בצומת ולזעוק למען מטרה ראויה בעיניו, מוצא את עצמו מושלך לבור חדש: זיני יבטל את כל ההפגנות!
מלכתחילה לא היו פעולות המחאה מכוונות כנגד מהלך ספציפי של ממשלת נתניהו - אם כי נעשה מאמץ מסוים להציג אותן ככאלה. אך מאחורי תיקון עילת הסבירות רבצה דיקטטורה, מתחת לדיקטטורה היו חורבן כלכלי, צבאי ומדיני, ומתחת לאלה לא אידיאולוגיה, טיעונים או מחשבה סדורה, אלא פלונטר של צרחות, קמאי ובלתי חדיר. תת־מודע מבוצר ורוטט מרגשות גולמיים, שגם מוחות חדים כשל דב מורן כרעו תחתיהם.
וכגודל האפוקליפסה - כן ההבטחה לאוטופיה. מאמץ מדיני וצבאי מסובך ורגיש להחזרת החטופים ולניצחון על חמאס הוצג כ"הפקרה", ואפילו כאחריות ישירה למותם. "הלחץ הצבאי הורג את החטופים. הדם על הידיים של נתניהו, ששוב ושוב בחר לטרפד עסקאות", כתבה פעילת המחאה הוותיקה (איזו מחאה? הו, הרבה) אור-לי ברלב. והעסקה הנכספת? "את כולם - עכשיו". אין פשוט מזה, כדבר הסלוגן הנוכחי של מטה החטופים: "יחד נחזיר. ונקום". מה זה "יחד"? אין לדעת. איך נחזיר ובאיזה מחיר? לא חשוב. מה שבטוח - נקום. כי עכשיו אנחנו על הקרשים.
תנועת המטוטלת בין שני קצוות הרגש - אפוקליפסה מכאן ואוטופיה משם - היא סימפטום של אירוע נפשי, לא פוליטי או גיאופוליטי. והיא לא התחילהב־7 באוקטובר אלא הרבה לפני כן. חבל שאי אפשר לקחת את הנפשות המעונות הללו, להושיב אותן על הברכיים ולומר להן בחמלה: אל תדאגו, יהיו בחירות, והן תהיינה תקינות. ובאחריות - גם כשזיני יהיה ראש שב"כ עדיין תוכלו לצאת לצומת ולהפריע לנהגים, כמו שאתם אוהבים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
