כשהחליפה של זלנסקי עשתה את האדם

אין לדעת אם שלום בין רוסיה לאוקראינה יושג בעתיד הקרוב, אבל שלום אחד - גם אם פושר - כבר הושג: שלום בין ארה"ב לאוקראינה. יותר נכון, בין הכבוד האמריקני לבין הגאווה האוקראינית. ואם ממש לדייק: בין קוד הלבוש בבית הלבן לבין קוד הלבוש של וולודימיר זלנסקי בעיתות מלחמה.

הביקור הקודם של הנשיא האוקראיני הסתייםבזובור משפיל מול המצלמות ובגירוש
מהבית הלבן. אנחנו יודעים לומר היום שזה, בין השאר, היה בגלל הופעתו של זלנסקי לפגישה עם טראמפ במכנסיים צבאיים ובחולצת סריג שחורה - מראה שנתפס על ידי הנשיא והתקשורת המקומית כמהלך של חוסר כבוד.

כן, מסתמן שהארכיטיפים הקדומים, אשר גלשו לעת הקלאסית, ושקובעים כיצד יש לנהוג במפגש בין ראשי שבטים, מלכים וראשי מדינות, ובכן, הם כאן - ובגדול. זוכרים את הכיסא הנמוך שעליו הושיב דני אילון את השגריר הטורקי? בעולם המקודד של הדיפלומטיה הוא נתפס כהשפלה וכביזוי. כך גם בגדיו של זלנסקי בביקור הקודם.

הביקור הנוכחי סימן תיקון באורחותיו ובמלבושיו של זלנסקי. ברגע שהוא יצא מהאוטו בפתח הבית הלבן יכלו עיתונאים ודיפלומטים מכל הצדדים המעורבים לנשום לרווחה: הוא לבוש בחליפה שחורה ובמכנסיים מחויטים - אבל גם בחולצה שחורה ובנעלי מגף צבאיות, כדי לאזן בין הכבוד האמריקני לגאווה האוקראינית. התוצאה? ביקור מוצלח למדי. כזה שתוצאותיו עדיין לא ברורות, אבל לפחות כזה שהחזיר את הסדר הישן על כנו.

זה נדמה פעוט, אפילו מגוחך, אבל גם בעת הפוסט־מודרנית הזאת, ואפילו מול נשיא מאוד לא דיפלומטי כמו טראמפ, מסורת היא עניין קדוש. המסקנה? חברות מודרניות, גם אם ליברליות ודקדנטיות מאוד, תקועות עדיין בעולם שבו ראשי שבטים נהגו בכבוד זה בזה. באופן אירוני - זה אולי דווקא סימן לאפשרות קיומו של סדר בעולם מתפרק, ובחברה שלא ברור אם יש עדיין חוקים ונורמות שחשוב לה לשמר. ובכן: יש כאלה. והם מתחילים בחליפה.