נתניהו סימן ביומן את מועד הבחירות הקרובות

עוגת שלוש השכבות

"הלוואי שיימאס לטראמפ. הלוואי שיכפה על הממשלה את סיום המלחמה. שיעשה מה שעשה לנו כשהמטוסים כבר בדרך לטהרן: הוא התקשר, הודיע בקול נחוש שזהו, נגמר, ועשה לנו טובה גדולה". הדובר אינו חבר ארגון השמאל "עומדים ביחד", גם לא נואם בקפלן, אלא אחד מהבכירים ביותר שבחברי הממשלה.

הוא משקיף - לא בקבינט - בייאוש ובחרדה גוברים על המצב. מבצע בעזה? התועלת השולית הביטחונית נמוכה בעיניו מהעלות השולית המדינית. כניעה לחמאס בתנאיו? גם לא אפשרי. שחרור כל החטופים? לא יקרה. לכן הגיע למסקנה שמבחינת ארגון הטרור, המצב הקיים יכול להימשך לנצח.

לכן, בראייתו, אין החבוש הישראלי מתיר את עצמו מבית האסורים. נדרשת פה אהבה קשוחה מוושינגטון. ובכן, הנשיא טראמפ לא מתכוון לעשות שום דבר כזה, להפך. בשורת אמירות כבר עקף מימין את בנימין נתניהו וממשלתו. בעניין מלחמת אוקראינה זגזג, בנושא עזה הוא עקבי עד כאב, עד שיעמום. הכרעה כמה שיותר מהר, כמה שיותר כואב. "כדי לנצח צריך לשחק", הסביר השבוע את משנתו. השבוע שוב נפוצו שמועות על עסקה גדולה עם מדינות ערב: כוח רב־לאומי, רב־ערבי, שישלוט ברצועה.

חמאס יאולץ להרים את נשקו או שיוסכם לא להסכים והוא יגודר באיים מסוימים שבהם תימשך הלחימה. עזה תהיה עוגת שלוש שכבות: בפנים עזה, באמצע הכוח החדש עם נציגות פלשתינית, בחוץ צה"ל. ברור בכל מקרה שטראמפ לא ייתן יד לעסקת הבלהות של חמאס, זו שדורשת נסיגה ישראלית מוחלטת, שיקום הרצועה במיליארדים ושחרור החטופים במנות מייסרות שהגשתן אולי לא תסתיים לעולם.

הוא ונתניהו מצהירים שזה ייגמר בניצחון. העניין הוא שכדי לנצח נתניהו צריך זמן. כיבוש עזה ואחריה מחנות המרכז הם תנאי הכרחי, והוא ייקח זמן ממושך שלא בטוח שיש לקואליציה. ראש הממשלה פועל לקדם את חוק הגיוס השנוא על רוב הציבור כדי לקבל זמן עד ספטמבר. אבל פעיל ליכוד בכיר שנפגש לאחרונה עם נתניהו, טוען ששמע ממנו כבר תאריך לבחירות: מארס 2026.

זה אומר שהכנסת תחזור מפגרה, תדדה עוד חודש - ותתפזר. זו לא התוכנית שלו, זו פשוט הערכה מפוכחת.

לפעמים חלומות נגמרים

מצבה של ישראל בעולם נראה כגרוע יותר מאי־פעם. זה קונצנזוס במשרד החוץ, בקרב השגרירים, בצה"ל. יש אחד שחולק על כך: בנימין נתניהו. מתי היה מצבנו חמור יותר, נשאל השבוע.

לא מעט פעמים, השיב. למשל? לפני שנה, בממשל ביידן. כדי להבין את התשובה הזו צריך להיזכר שעבור נתניהו מה שקרוי "העולם" הוא בסך הכל אזור קטן מאוד, שניים ורבע קילומטרים קוטרו: בין גבעת הקפיטול לשדרות פנסילבניה 1600 בוושינגטון, בין גבעת הקפיטול לבית הלבן.

אם צריך היה לצייר את מפת העולם על פי תשומת הלב מצד ישראל, וושינגטון היתה בגודל של אירופה, ואירופה - אי נידח באוקיינוס השקט. ובמונחי וושינגטון, אומר נתניהו, אשתקד היינו באמברגו חרם מעשי, הנשיא נלחם נגד פעולת צה"ל ברפיח, סגניתו החרימה את נאום ראש הממשלה בקונגרס, ממשלו לא עודכן על מבצע הביפרים וההתנקשות בנסראללה כדי שלא יסכל אותם באמצעות הדלפה. לפי זה, כעת בוושינגטון הכל חלום. הבעיה היא, כמובן, שגם מחלומות מתעוררים.

27 סנאטורים דמוקרטים חתמו על מכתב שתומך באמברגו נשק מעשי על ישראל, נתון בלתי נתפס עד לפני כמה שנים. בלוגרים רפובליקנים צעירים שראיינו אותו, עברו מסע שיימינג ברשת שהסתיים רק כשהשוו אותו להיטלר. בחזרה לנתניהו - הוא סבור שגם בשאר העולם המצב כבר היה גרוע יותר, אם כי כאן יש להרחיק לשנות ה־70, לאמברגו הנפט אחרי מלחמת יום הכיפורים.

יש הבדל אחד, והוא שרבות מהמדינות שבגלוי מתנערות מישראל ומכריזות עליה אמברגו נשק הן אלה שמאחורי דלתות סגורות מתחננות לעוד נשק ועוד טכנולוגיה ישראלית, פרי ההיסטריה מרוסיה ודרישת טראמפ להעלאת תקציב הביטחון של החברות בנאט"ו. פעם ישראל היתה פילגש במזרח התיכון, עכשיו היא פילגש גם באירופה. אבל, אמר השבוע, זה הפיך. כשננצח, זה יהיה מאחורינו.

הרי מקור כמעט כל הצרות הבינלאומיות לישראל הוא בעזה שאותה עזבנו לפני 20 שנה, ולא ביהודה ושומרון שבהם ה"כיבוש" לכאורה נמשך. המסקנה: טוב לפתור את הבעיה עכשיו מאשר לדחות אותה ולשלם על לגיטימציה זמנית בריבית קצוצה.

חנה וסע

אחת הקלישאות המאוסות שתשובנה לחיינו עם פתיחת שנת הבחירות, לצד "שתיית קולות", היא על המצביעים ש"חונים" אצל המועמד הזה או המפלגה ההיא.

עוד בטרם החל הקמפיין אפשר כבר לקבוע שאף פעם לא היה חניון גדול כל כך, פעיל כל כך, כמו זה שיש במרכז־ימין הישראלי. אם בני גנץ מצליח לאבד מיליון וחצי מצביעים בסקרים בתוך שנה וחצי, ולרדת מ־37 מנדטים ל־0, זה אפילו לא חניון לטווח קצר. יותר "חנה וסע".

כעת רשומים כמיליון בוחרים אצל נפתלי בנט. הקמפיין של ראש הממשלה לשעבר הוא רק לכאורה נגד נתניהו. בפועל הוא נגד הזמן. לפני חודשיים זכה ל־27 מנדטים, בסקר השבוע היה על 20. כל יום שעובר הוא סכנה גדולה, כשאתה מנסה לשמור על דיונה של חולות נודדים שלא תברח. בוודאי כשרוב תומכיו הפוטנציאליים לא הצביעו לו עד היום.

בנט, מנגד, סבור שהם יציבים בהרבה משל גנץ. לראיה: כבר שנה שהוא המפלגה הגדולה באופוזיציה בכל סקר.יש דבר אחד שיכול לקבע את 20 המנדטים, ואף מעבר להם: הודעה מהירה של גדי איזנקוט על ריצה משותפת תחת רשימת "בנט 2026".

בנט שואף לאיחוד משולש עם ליברמן ואיזנקוט, כל אחד חיזוקית לחולשות האלקטורליות של האחרים

זה לא יכריע את תוצאות הבחירות, אבל בוודאי יסגור את הסיפור בגוש האופוזיציה. המיזם של בנט מרחיק לכת הרבה יותר: איחוד משולש עם ליברמן ואיזנקוט, אחד כנף ימין ואחד כנף שמאל, כל אחד חיזוקית לחולשות האלקטורליות של שני יריביו.

אבל לחתן איזנקוט לא בוער כלום. למה שימהר? בסקרים הוא רק עולה כפורח מאז עזב את בני גנץ. הפער בינו לבין בנט הצטמק ל־8 מנדטים בלבד. נכון שראשות הממשלה היא לא אובססיה אצל איזנקוט, אבל היא לבטח אופציה.

היו כאלה שהבטיח להם תשובה אחרי החגים. מקורביו מדייקים: לא לפני אחרי החגים. הם סבורים שהוא יחליט ביום סגירת הרשימות, לא דקה קודם לכן.

עד אז הוא, גולן ולפיד ינהלו קמפיינים בחתימה נמוכה כדי להוריד את בנט. מחקרי העומק עוסקים הרבה יותר בו מאשר בנתניהו. המטרה: להרוג אותו ברכות, בחתימה נמוכה.

פולי כן ואוריך לא?

זו כבר הפעם השביעית או השמינית שבה השופט מנחם מזרחי פוסק בבית משפט השלום לטובת יונתן אוריך, יועצו של ראש הממשלה, והשופט עמית מיכלס במחוזי מבטל את ההחלטה. אבל השאלה המעניינת היא למה דווקא אוריך מורחק מעבודתו. או בלשונו של השופט מזרחי: "מכל עשרות החשודים שנחקרו בתיק זה, רק לחשוד דנן ולאדם נוסף קיימים תנאי שחרור בתוקף... אין להבין מדוע מבקשת היחידה החוקרת להפלות לרעה דווקא את החשוד העומד לדין בפניי מתנאים של חשודים אחרים שנחקרו בפרשה - חלקם במצב דברים חריף הרבה יותר".

למשל, האלוף (מיל') יואב (פולי) מרדכי, החשוד באותה פרשה במגע עם סוכן זר ובשוחד. מרדכי מחזיק בתפקיד רגיש ביותר, סגנו של האלוף (מיל') ניצן אלון שמופקד על נושא השבויים והנעדרים. והנה, מתברר שלאיש אין בעיה עם העובדה שחשוד בקבלת שוחד מקטאר מחזיק בתפקיד רגיש שנוגע מטבע הדברים למשא ומתן עם אותה קטאר. פה אין הפגנות, פה המשטרה לא מתאבדת על הרחקתו מהחזית הרגישה, פה אין חשש לשיבוש ולא קמפיין תקשורתי.

כמעט אף אחד לא תוקף את צה"ל כאשר זה מתגייס לטובתו בהודעה מיוחדת: "ההכרויות של אלוף (מיל') מרדכי עם העולם הערבי וקטאר ופועלו העסקי ידועים למפקדיו מתחילת המלחמה, לרבות גילוי נאות שבוצע בנושא. "מאז תחילת המלחמה מרדכי רתום באופן מלא למפקדת החטופים. הוא אינו מנהל משא ומתן ישיר עם המתווכות, אך תרומתו משמעותית ביותר ולעיתים אף קריטית למאמץ. לאורך כל הדרך עמדותיו המקצועיות היו אמיצות ונטולות פניות, ותרמו רבות לעשייה.

צה"ל מודה לו על השקעתו ב־19 החודשים שחלפו ומצפה שימשיך בתרומתו החשובה".הלוואי שיוחלט באמת לכרות את הגידול הסרטני הקטארי בלב הממסד הביטחוני והמדיני בישראל. למשל, כאשר יתברר למה באמת ראשי צה"ל, השב"כ והמוסד התארחו בתא הכבוד ברבע גמר המונדיאל. הם טענו אז כולם שמדובר היה בביקור מקצועי לצורכי אבטחה, כי ידוע שעל ביטחון הצופים אפשר להשקיף רק מתא פרימיום ב־8,000 דולר לראש עם וויסקי חינם.

אם הערך העליון הוא הכרזת מלחמה כוללת על הכסף הקטארי הטמא – אני בפנים. אבל קשה להתרשם שזה המצב, כל עוד האירוע כולו מתמקד ביועץ המקורב ביותר לנתניהו, ובהרחקתו שלו בלבד. עלול עוד, חלילה, להתקבל הרושם שהסיפור גם הפעם אינו ביטחון המדינה, שלום החטופים וניקיון הדעת, אלא הפלת נתניהו. כל עוד לא ננקטים צעדים דומים נגד האלוף מרדכי, הרחקת אוריך מהעבודה עם נתניהו ערב בחירות היא לא תוצר לוואי אלא המטרה. 

מהליכוד נמסר בתגובה: "ראש הממשלה נתניהו לא נקב בחודש מארס כתאריך לבחירות, אלא שהממשלה תמלא את ימיה עד תום. לפנינו אתגרים גדולים והזדמנויות גדולות: להכריע את החמאס ולשחרר את כל חטופינו, להרחיב את הסכמי אברהם ומעגל השלום, להעביר חוק היסטורי שיגייס אלפי חרדים ולהעביר תקציב אחראי שידאג לביטחון ולשגשוג".