כשביבי התבלבל בין טראמפ לביידן

"אני אסיר תודה ומלא הערכה לידידנו הגדול, הנשיא ביידן״, הודה ראש הממשלה לנשיא ארה״ב, שאינו בתפקיד כבר שמונה חודשים. שנאמר: אופסי. כשהועמד על הטעות, הוא ניסה לתקן (רגע לפני התקף טנטרום בלתי נמנע של טראמפ, כשייחשף לדבר), "יש הבדל מסוים".

פליטת פה, קורה. אבל גם כזאת שהיא פרוידיאנית. מכירים, נכון? אתה חושב על משהו, מתכוון לומר אותו, אבל משיפולי המוח מגיעות מילים אחרות, כאלה שהתת־מודע הציף. פרויד קשישא טוען שמקור העניין ב"רגשות מודחקים או בלתי פתורים כלפי האדם ששמו הוזכר בטעות".

משונה: אפשר היה לחשוב שנתניהו מאושר מטראמפ. אחרי הכל, כולנו זוכרים את היחסים העכורים בינו לבין ג׳ו. והנה, דווקא בתוך משפט חנופה מתבקש ונדרש, צף שמו של ביידן.

אז אחת משתיים: או שבסתר לב, נתניהו בכלל מתענה מהיחסים עם נשיא הפכפך ונקמני במקצת, ומשתוקק לשוב לקשר עם נשיא ש(מוכרחים להודות)השפיט והשפיל לא מעט - או שמדובר בעוד אחת מאותן אפיזודות של בלבול ושכחה שמהן סובל ראש הממשלה לאחרונה (״בני אברהם״, הוא הזכיר באהבה את בנו, ובכן, אבנר).

לטובת נתניהו, ולטובת כולנו, יש לקוות שהגעגוע לביידן הוא הסיבה. כך או אחרת, רב הנסתר על הגלוי בכל הנוגע למתחולל בתוך ראשו של ראש הממשלה. בואו נתפשר על שילוב בין אישיותו של טראמפ למצבו המנטלי של ביידן. זו נדמית הפשרה ההוגנת.