לא ינום ולא יישן חוקר ישראל

1

שונאינו באירופה מבולבלים. חלקם. מצד אחד, הם שונאים את ישראל ומייחלים לכישלוננו. מהצד השני, הם רואים בעיניים כלות כיצד היבשת הישנה נכבשת בידי האסלאמיסטים, עיר אחר עיר, וחלונות הראווה המנופצים יעידו. אירלנד מקדמת חוק האוסר יבוא סחורות משומרון ויהודה; בצרפת הבוערת מנסה הנשיא לארגן הכרה במדינה פלשתינית; בספרד, בבריטניה ובמדינות נוספות מתבטאים בחריפות נגדנו ושוקלים להטיל עלינו עיצומים. האנטישמיות היא מחלה קשה, עד שהיא מעוורת את עיני האוחזים בה מלראות את הסכנות המאיימות על שלומה.

מגזין "ישראל היום": כל הכתבות

כמו במאה הקודמת, אירופה נרדמה בשמירה על הציוויליזציה שלה. במקום לקדם את הרעה, היא מעדיפה לדבוק במסורת עתיקה: הקרב את היהודים והצל את עצמך, בתקווה שהאסלאמיסטים יניחו לה. הם לא. היחס ליהודים תמיד היה נייר לקמוס למצב החברה. מעט יהודים נותרו באירופה. קוצר הראות של המנהיגים האירופים, לצד הצביעות, ממשכנים את עתיד אזרחיהם ומעמידים בסכנה את הדמוקרטיה, הליברליזם ושלל הישגי האנושות.

שלא כמו האירופים, ישראל מכירה באיומים עליה ונלחמת נגדם בכמה חזיתות במקביל. האיום פה ובאירופה דומה: אסלאם רדיקלי. ישראל נלחמת למען העולם החופשי כולו, ומציבה מראה לנוכח חדלונם של אירופה ומנהיגיה. אנחנו נלחמים, והם מגנים אותנו. אנחנו מצהירים שיש ערכים שכדאי להקריב את הנפש עבורם, והם מתכננים את חופשת הקיץ הקרובה. אחריהם המבול. יש לא מעט אזרחים באירופה המשוועים לשמוע את קולה של ישראל. נכון לעכשיו, הפקרנו את הקרב על התודעה העולמית.

2

לא מזמן פרסמו ארבעה חוקרים במרכז בגין־סאדאת (אוניברסיטת בר־אילן) בחינה ביקורתית של ההאשמות בדבר "רצח עם" שישראל ביצעה כביכול במלחמת חרבות ברזל: ההיסטוריונים הצבאיים פרופ' דני אורבך וד"ר יגיל הנקין, המומחה למחקר כמותי ד"ר יונתן בוקסמן והמומחה לדיני לחימה עו"ד יונתן ברוורמן.

7 באוקטובר היה מפגן ברור של רצח עם, על כלליו והגדרותיו, שביצעו מחבלי חמאס באזרחים ישראלים. המראות, הצילומים וההצהרות הגלויות פגעו קשות בתעמולה הפלשתינית והערימו קשיים על אוהדיה בעולם, במיוחד באקדמיה המערבית. לשם כך הופץ בעולם שקר "רצח העם" שמתחולל כביכול בעזה. גם האפיפיור הקודם נשבה בשקרים הללו. וכך, במקום להתמקד בעילת הקיום (Raison d'être) של הפלשתינים שנחשפה בטבח - השמדת ישראל ורצח יהודים באשר הם - הועברה ההאשמה אל ישראל. לחרפתנו, הפלשתינים ותומכיהם משחקים מול שער (כמעט) ריק.

3

המחקר לא נוגע ישירות בהיבט המשפטי, אלא בוחן את העובדות באמצעות ניתוח סטטיסטי והשוואה לאירועים בהיסטוריה הצבאית. המחקר קובע שהטענות להרעבה של העזתים מבוססות על נתונים שגויים ועל כשל בביקורת מקורות. בפועל, כמות הסיוע ההומניטרי שהוכנסה לעזה היתה גבוהה יותר בממוצע מאשר בתקופה שקדמה למלחמה. גופי המחקר המאשימים את ישראל מתעלמים לחלוטין משיטות הלחימה של חמאס, הכוללות שימוש באזרחים כמגן אנושי ובמבנים אזרחיים לפעילות צבאית. המחקר מצביע על מניפולציות בנתונים מצד משרד הבריאות של חמאס, כולל הגדרת לוחמים "אזרחים חפים מפשע" והסתרת תמותה טבעית. הם מביאים מסמכי חמאס המראים שכבר ב־2014 הרשויות העזתיות הורו להגדיר את הלוחמים שנהרגים "אזרחים חפים מפשע". לא נמצאו ראיות למדיניות ישראלית שיטתית של הרג אזרחים. צה"ל נקט אמצעי זהירות רבים לצמצום "נזק אגבי", ואין עדות אמינה לטבח אזרחים המוני. החוקרים מפרטים כשלים מתודולוגיים חוזרים ונשנים באיסוף מידע ובהערכת נפגעים מצד ארגוני או"ם וזכויות אדם בעימותים וסכסוכים קודמים, שנבעו מהסתמכות על מקורות לא אמינים והטיה הומניטרית (ואם יורשה להוסיף, גם הטיה פוליטית).

4

עוד טענה חשובה של החוקרים היא דאגתם מזילות המושג "רצח עם", שהשימוש התכוף והלא מבוסס בו עלול להפוך אותו לכלי ניגוח פוליטי, ולפגוע ביכולת להגן על אוכלוסיות פגיעות בעתיד במקרה של רצח עם אמיתי. אנחנו יודעים שמבין מאות הסכסוכים והעימותים המדממים בעולם אין אחד שמתקרב לעוצמת הסיקור והעניין העולמי כמו זה שלנו. וכבר אמרו רבים וטובים: אין יהודים, אין חדשות (באנגלית זה נשמע חד יותר: No Jews no news). מומלץ לקרוא את הדוח כולו, וחובה לתרגם את התקציר ל־70 שפות (או 700), כולל מצגות עם תמונות וסרטונים. יש להפיצו ברחבי העולם, הן בקרב קובעי מדיניות ותקשורת והן ברשתות החברתיות, כולל משפיעני רשת שיקבלו תדרוך אישי. עד מתי נפקיר את הזירה החשובה הזאת?

5

אנקדוטה לא נעימה, המלמדת על חשיבות הדוח במיוחד בעיני תומכי שקר "רצח העם" בעזה, היא היחס לחוקרים מצד חלק לא מבוטל מהאקדמיה הישראלית. כאלה שיקנו כמעט כל שקר שיאמרו על ישראל, ויאמינו לכל נתון שימציאו הפלשתינים. עוד לפני שפורסם הדוח חסידי הכת הידועה החלו לסקול בבליסטראות את מחברי המחקר. פרופ' אורבך כתב שהם "נתונים למתקפה רעילה, מתמשכת ובלתי פוסקת של אנשי אקדמיה ואקטיביסטים מהשמאל הרדיקלי", המטיחים בהם "מנות עקביות ויומיות של נאצות יהירות ובוטחות בעצמן, קללות ורעל מזוקק".

האקדמיה הישראלית ברובה הגדול לא שואפת לגדל תלמידי חכמים, אלא פעמים רבות מבצעת אינדוקטרינציה של הסטודנטים. הם שומעים בעיקר מרצים בעלי גוון פוליטי וחברתי אחד, ומוזמנים לכנסים אקדמיים שבהם נשמעת בעיקר מחשבה אחת, טוטליטרית, שמתעלמת מכיווני מחשבה אחרים, ושעל פי רוב לא רואה בהם זרמים לגיטימיים. פעם שאלתי פרופסור ידוע אם הוא מרגיש בנוח עם העובדה שבאוניברסיטה החדשה (יחסית) שלו אין כמעט גיוון של מרצים. האוניברסיטה שלך היתה אמורה להביא בשורה של חופש אינטלקטואלי, לעומת הקיפאון המחשבתי המתנשא של האוניברסיטאות הוותיקות, אמרתי לו, והנה - גם היא נשבתה בידי אותו חוג חברתי מקצועי משעמם.

6

רגע לפני מותו, משה מבקש מאלוהיו לבחור יורש: "יִפְקֹד ה' אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר אִישׁ עַל הָעֵדָה... וְלֹא תִהְיֶה עֲדַת ה' כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין לָהֶם רֹעֶה". כינוי ייחודי "אלוהי הרוחות" דווקא פה. חז"ל לימדו שהמנהיג צריך להכיל ולסבול את כל כיווני הרוח, כלומר את כלל הדעות והמחשבות בעם. זו הבנה עמוקה, שאיננו יכולים להגיע לייעודנו ההיסטורי ללא שמיעת דעות רבות ובחינתן בכור המצרף של בית המדרש.

העם היהודי הצטיין במדעים, בפילוסופיה ובמחשבה חופשית מכיוון שזהו האתוס הלימודי שלו. בית המדרש היהודי עודד מחלוקת לשם שמיים וטיפח את דעות החולקים על הזרם המרכזי. בסוף המאה השנייה, כשרבי יהודה הנשיא החליט לאסוף את המסורות האוראליות של התורה, הוא יצר קודקס משפטי חסר תקדים בן שישה כרכים. החידוש הגדול של המשנה הוא בהבאת דעות החולקים, לצד ההלכה שהתקבלה. אין ספר חוקים דומה. כך מחנכים להצטיינות.

מגזין "ישראל היום": כל הכתבות

עכשיו הטוטליטרים המחשבתיים באקדמיה מתנפלים על החוקרים המצטיינים, שדרך מחקר רציני חשפו את ערוותם המוסרית והאינטלקטואלית של שונאינו ומנדינו. לכו לקרוא.