מה למדתי מהילודה הגבוהה של האמא הישראלית

ככל שמדובר באיחוד האירופי, ישראל חריגה בכמה מובנים. הראשון - אנחנו לא אירופאים מבחינה גיאוגרפית. השני - לא משתגעים עלינו באיחוד, ותעיד שורת צעדים שננקטו נגדנו במהלך השנים: סימון מוצרים מהתנחלויות, מינוי שרי חוץ ששניים מהם - פדריקה מוגריני וז'וזפ בורל - הוכרזו על ידי ישראל כאישיות לא רצויה. האיחוד גם מקדם ומממן את התוכנית הפלשתינית להשתלטות על שטחי C ביו"ש, טרפד את התוכנית להעביר מסתננים לרואנדה, ומימן וקידם את הקמפיין השקרי "אלימות מתנחלים", שמבוסס על נתונים מפוברקים.

מגזין "ישראל היום": כל הכתבות

ולמרות העובדה שאנחנו ממש לא הילדים המקובלים בכיתת אירופה, אנחנו חריגים בנקודה נוספת: לאירופאים אין כוח לילדים, ואנחנו - תביאו אחד, תביאו שניים, תביאו שלושה, תביאו ארבעה ילדים. מתברר שהמוסדות האירופיים, שהצליחו למנוע מאיתנו זכייה באירוויזיון ואף איימו לאחרונה לסלק אותנו מהתחרות (טוב, לא אסון גדול), מתקשים בפעולה אנושית ותיקה בהרבה מחלוקת דוז פואה: להתרבות.

השבוע פרסמה רשות ההגירה והאוכלוסין של ישראל נתונים על הערים שבהן שיעור הילדים הוא הגבוה והנמוך ביותר. בבני ברק יש יותר ילדים, נומינלית, מאשר בתל אביב, ובמודיעין עילית שיעור הילדים (עד גיל 18) הוא 60%. בתל אביב, שנמצאת קרוב לתחתית הרשימה - 19%, בערך כמו שבדיה כולה. בישראל כולה שיעור הילדים עד גיל 14 הוא 27%. אנחנו אימפריה של ילדים. רבע מאיתנו - חמודים בטירוף.

שיעורי הילודה בישראל מובילים את האיחוד האירופי ואת העולם המערבי כולו. מבין כל מדינות האיחוד האירופי העשיר, הצודק, התרבותי - רק בישראל נרשמת צמיחת האוכלוסייה כתוצאה מילודה. שאר מדינות האירוויזיון נאלצות לייבא את הילדים שלהן, בדרך כלל ממדינות מוסלמיות.

אפשר היה לשער שיבשת מעוטת מלחמות שנהנית משפע כלכלי, תביע את שביעות רצונה מהמצב על ידי הבאת ילדים לעולם, שייהנו מכל השפע הזה. במקום זה אירופה מסתפקת בילד וקצת למשפחה ובבחישה מתמדת ועוינת בענייניה של מדינה שהוקמה על ידי ולמען קורבנות האנטישמיות האירופית. נראה שלאירופאים לא הספיקו הרדיפות האנטישמיות הבלתי פוסקות כאשר היהודים עוד גרו באירופה, והם ממשיכים לרדוף את היהודים גם אחרי שנפטרו מנוכחותם הפיזית, והאנטישמיות היא בהחלט הרגל ישן. אבל גם בהינתן האנטישמיות האירופית - האם זו לא סיבה לחגוג ולהביא לעולם שלושה-ארבעה אנטישמים חדשים לכל משפחה? מתברר שלא.

קחו לדוגמה את שבדיה, מדינה ששמה לה למטרה לכפות בחוק ולקדם שוויון בין המינים, נוסף על מימון ארגוני שמאל קיצוני בישראל. כסף יש, ברוך השם, בלונדינים - בשפע, והמחוקק השבדי אף הרחיק לכת וקבע חופשת לידה כפויה לגברים. תגובת השבדים: 1.66 ילדים לאישה, וזה כולל את הילודה בקרב המהגרים לשבדיה. מצב הילודה בשאר מדינות אירופה לא טוב יותר. לפחות שבדיה נמצאת מעל הממוצע האירופי, שהוא 1.65 לאישה. גרמניה, הונגריה, נורבגיה ואחרות - מתחת לממוצע. ורק ישראל מתעקשת שלא ליישר קו עם המערב.

ולא שקל לחיות כאן. אנחנו סובלים מטרור כרוני, מאיומי מלחמה מהשכנות ואחת לכמה זמן גם ממלחמה ממש. החרדים, שנמצאים בחזית הילודה, אמנם לא מתגייסים עדיין כפי חלקם באוכלוסייה, אבל מצבם הכלכלי לא טוב יותר מזה של הנורבגים או הגרמנים. ובכל זאת, הם נותנים עבודה בחזית הפרו ורבו. בכלל המגזרים, מי שמתקשה להביא ילדים יזכה לעזרת המדינה. על פי דוח של מרכז טאוב משנת 2023, 5% מכלל הילדים הצטרפו אלינו בזכות טיפולי פוריות, שרובם כלולים בסל התרופות.

לא רק נשים חרדיות, דתיות ומסורתיות מורדות באתוס המערבי של ילד וכלב למשפחה. גם החילוניות יולדות שני ילדים בממוצע. איפה הן ואיפה הנשים האיטלקיות, שזכורות מסרטים ישנים כמטריארכיות עליזות וקולניות עם שלל צאצאים בשלל גילים שמתרוצצים סביבן? היום הן בתחתית הטבלה האירופית, עם ילד ושליש. ומה קורה לישראלים, שדבקים בכל הפרמטרים הידועים של המערב, מתל"ג ותוחלת חיים ועד תרבות, אך לא מוותרים על הטרחה והשמחה שכרוכות בגידול ילדים?

יש שיגידו: יהודים הם משאב במחסור, ולכן אנחנו מנסים לשפר את המספרים. אבל איסלנדים יש אפילו פחות, והם לא עושים עם זה כלום. אולי הציווי התנ"כי? יש מצב, אבל גם הקתולים אמורים לתת עבודה בתחום, ותסתכלו על האירים, הספרדים והפורטוגלים. מדינות מערביות עניות ומדינות מערביות עשירות, כולל קנדה וארה"ב, נוטלות על עצמן את הגבלת הילודה הסינית, ואפילו בלי כפייה. גם מדינות שמנסות לעודד ילודה באופן אקטיבי, כמו הונגריה או איטליה, לא הצליחו לשכנע את האזרחים. מי שלא רוצה ילדים - לא בטוח שהטבות מס ישכנעו אותו, וגם לא חופשת לידה של שנה, וגם לא רצון להגדיל את הדמוגרפיה מסיבה כזו או אחרת. כדי לרצות ילדים צריך להאמין בעתיד.

איזה עתיד יש לאירופה? היא מוצפת מהגרים, חלקם הגדול לא קיבל על עצמו את ערכי המערב ובמקרים מסוימים הוא מתנגד להם בגלוי. אם יש עתיד לאירופה, לא בטוח שהוא יהיה אירופאי במובן המסורתי של המילה. מדינות המערב לימדו את עצמן להתבייש במורשת שלהן ולהאמין שיש להן חוב כלפי מדינות נחשלות יותר, גם במחיר אובדן ערכים שפעם התגאו בהם. הם התמכרו לשפע ולביטחון, לתיאוריות רדיקליות וגלובליות, למוסר שעל פיו החלש תמיד צודק וטוב והחזק - אשם במשהו. מי רוצה להביא ילדים לעולם של אשמה ושעמום קיומי?

לישראל אף פעם לא היתה הפריבילגיה של מנוחה ממושכת על זרי הדפנה. אנחנו יודעים למה אנחנו כאן, יודעים מה מחיר החיים במדינה היהודית ויודעים מה מחכה לנו בחוץ. לא קל להיות יהודי ולא קל להיות ישראלי, ובכל זאת - אנחנו רוצים ילדים, אוהבים ילדים ומבליגים על רעש ילדים במסעדות, ברחוב ובקניונים - אפילו בחופש הגדול - כי הילדים האלה הם שלנו. הם העתיד, וזה עתיד חמוד מאוד.