השמיכה קצרה לך מדי, ביבי

פה זה לא ליכטנשטיין. ראש ממשלת ליכטנשטיין הוא דניאל ריש, בן 47, יליד המדינונת הצמודה לשווייץ. מספר תושביה הוא כ־40 אלף. היא חברה באו"ם ותפוקתה הלאומית הגולמית לנפש היא 183,626 דולר. מאז 1886 אין בה צבא, אך יש בה 125 אנשי ביטחון המצוידים בנשק קל. בראיון שהעניק נתניהו, במארס 2021, ל־ynet, אמר: "אני מסוגל לנהל את המדינה גם דרך המשפט של התיקים האבסורדיים האלה, שמתפוררים". בישיבת ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, זמן קצר לפני השבת השחורה, הסביר כי "מה שאני מספיק לעשות בשעה, לפיד לא יעשה גם בשנה שלמה". דומה שהאמין באותה שעה כי הוא דניאל ריש. לא עלה בדעתו כי ישראל מעורבת, בכל כמה שנים, במלחמות או במבצעים, וכי האתגרים שבפניה מחייבים ראש ממשלה במשרה מלאה פלוס, וכי לגמרי הופתע ממה שנפל עליו, אף שהוא ראש הממשלה הוותיק ביותר בעולם הדמוקרטי.

מגזין "ישראל היום": כל הכתבות

אז לא. הוא ידע בדיוק שכראש ממשלה הוא ינהל את המשפט, ואם לא יכהן בתפקיד, ינהל המשפט אותו. הוא הבין בשעתו ומבין עכשיו כי מצב שבו ראשות ממשלה בישראל תעלה בקנה אחד עם עמידתו למשפט אינו אפשרי, והוא מוכן רק לחנינה שבה לא יודה בעבירות, ולהסדר טיעון שלא יטיל בו קלון. אבל גם הניסיון הפתטי לערב את הנשיא טראמפ - המסוכסך גם הוא כהוגן עם בתי המשפט בארצו - ולקבל ממנו הכשר, לא יועיל לנתניהו.

הניסוי לאפשר לנאשם בתיקים כבדים לרוץ לראשות הממשלה, ולרקוד על שתי החתונות, נכשל. ביבי היה מוכן להסכים לכל מסמך הסכם ניגודים בתנאי שלא יממש אותו, והבטחתו כי יוכל להיות נאשם וראש ממשלה בחדא מחתא היתה הבטחה ריקה מלכתחילה. כישלון זה אין משמעותו כי על נתניהו להתפטר מתפקיד הנאשם, אלא שעליו להתפטר מתפקידו כראש ממשלה. בית המשפט העליון, בהרכב של 11 מחבריו, תמך, פה אחד, בזכותו של נתניהו לכהן כראש ממשלה, אם יטיל עליו הנשיא את הרכבת הממשלה. בעיניי היתה זו טעות קשה. כמי שהיה ממחוקקי החוק שביטל את הבחירה הישירה לראשות הממשלה, כוונת המחוקק היתה שלא לגרום להגשת כתב אישום נגד ראש הממשלה שעלול להוביל לנפילת הממשלה כולה, אבל לא העלינו על דעתנו כי אדם שיש נגדו כתב אישום יוכל לקבל מנשיא המדינה את הזכות להרכיב ממשלה חדשה.

לא יהיה מי שישמח יותר ממני להרחבת הסכמי אברהם, אבל כשמתברר לכל כי ביבי הטעה באמירתו כי הוא יכול לאחוז גם בראשות הממשלה וגם בתפקיד הנאשם, אני משוכנע שאין מקום לאפשר לו לוותר דוקא על התפקיד השני. כנראה לא לו לגמור המלאכה.

החלטה אומללה. הימין לא יירגע עד שאחרון האזרחים הערבים בישראל, בין שהוא רופא מנתח בבית החולים ובין שהוא פרופסור באוניברסיטה, חבר כנסת, רוקח או נהג מונית, יבין שאיננו רוצים בו. עו"ד וח"כ איימן עודה היה סמל למי שהשתלב מכל הבחינות בחברה הישראלית, מבלי לוותר על היותו ערבי גאה. בכנסת נעשה הכל כדי להדירו, להציגו כסוג של גיס חמישי, עד שנמאס לו והוא הודיע, לפני כשנה, כי לא ירוץ לכנסת הבאה.

כאשר קרא עודה, בראשית השנה, לשחרר את החטופים הישראלים ואת האסירים הפלשתינים ולסיים את המלחמה, החליטו בימין כי המשפט הזה מצדיק את הצעד הנדיר של הרחקה מן הכנסת, וכי הוא עונה על העילה בחוק המתייחסת ל"תמיכה במאבק מזוין של ארגון טרור נגד מדינת ישראל". מפלגות הימין, בסיוע האידיוטים השימושיים של המרכז, העניקו השבוע, בוועדת הכנסת, רוב גדול להרחקתו של עודה מן הכנסת. שוב יהיה זה בג"ץ (בכל הרכב שהוא) שיביא לביטול ההחלטה הקטסטרופלית הזו.