הצלחת התקיפה באיראן הולידה מחדש רעיון מעניין: הפסקת משפט נתניהו. לא בגלל הכרה בעליבות הפיגום שעליו הולבשו כתבי האישום, או בחשיפה המתמשכת של היקף העבירות שבוצעו על ידי גורמי הפרקליטות, המשטרה ומשרד היועמ"ש. לא. יש אנשים שהתעייפו מהעובדה שהמשפט לא הביא את התוצאה הרצויה: הרשעה זריזה בשוחד ואחריו - הוא ילך. לא הלך.
במהלך המשפט התגלתה חולשת הראיות, השופטים המליצו לתביעה למחוק את סעיף השוחד, נתניהו מכלה את זמנו בעדות בין הכנות לתקיפה באיראן לבין עסקת חטופים והסכמי שלום אזוריים - נראה שאי־נעימות מסוימת חלחלה גם למחנה מתנגדיו. רוח פייסנית של "יאללה, בואו נגמור עם זה כבר" החלה לנשב בכמה צמרות. אחרי הכל, עם כל מגרעותיו והיותו אויב טוהר המידות והדמוקרטיה - בכל זאת הביא הישג יפה באיראן. לא נפרגן לו?
אלא שהקשר בין העמדתו של נתניהו לדין לבין פרישתו מהחיים הפוליטיים גם הוא מוכר לכל מי שעקב אחרי החקירות ואחרי המשפט. כבר ב־2019 דן בג"ץ באחת מריבוא העתירות נגד נתניהו, שדרשה מבית המשפט לקבוע כי נתניהו לא יכול להרכיב ממשלה בגלל כתב האישום נגדו, ובניגוד לחוק יסוד: ראש הממשלה. השופטים דחו את העתירה פה אחד. הם שמרו את תקדים פסילת חוק יסוד לעילת הסבירות. עתירה נוספת הוגשה לבג"ץ בנושא הנבצרות, ובג"ץ השאיר לעצמו ולעותרים הפוליטיים חלון הזדמנויות להדחת נתניהו באמצעים משפטיים עד סיום כהונת הכנסת הנוכחית. החלון הזה עומד להיסגר.
מכיוון שהדרך להדחת נתניהו בבג"ץ נתקלה במהמורות, היו מי שניסו את מזלם במסלול אחר: הסדר טיעון. כבר בשנת 2022 התקיימו מגעים כלשהם בין אביחי מנדלבליט לבין נציגי נתניהו בנוגע לעסקת טיעון. זו לא יצאה אל הפועל.
ובכל זאת, אחרי חמש שנים של משפט נתניהו, ובמחצית הדרך של החקירה הנגדית, אחרי שהצליח בתוך כל זה גם לנהל את המלחמה בעזה, בלבנון ובאיראן - נראה שמשהו נשבר במחנה המתנגדים, רוח פייסנית ומחבקת, משהו חמים ומאחד: חנינה.
אין מדובר בעניין של מה בכך. חלומו של מחנה רק־לא־ביבי הוא לראות את הדמון מאחורי הסורגים, ויעידו על כך שלל מיצגים בשלל הפגנות. בשבוע שעבר הועלה מיצב מול ביתו של נשיא המדינה בתל אביב: נתניהו במדי אסיר גורר אחריו כלב אנושי בדמותו של הרצוג. תחפושת נתניהו בבגדי אסיר אזלה מהמלאי באתר המתמחה באביזרי מחאה, שלא לדבר על מערכונים ב"ארץ נהדרת" של נתניהו האסיר, עיבודי AI והיסטוריה ארוכה של הפגנות "לך" וזעקות "שוחד, מרמה והפרת אמונים". לא סתם "לך" אלא "לך לכלא". הוויתור על חלום הכלא קשה מנשוא למי שהשקיע את מיטב מאמציו בשנים האחרונות להיפטר מנתניהו בכל דרך. לכן יש להעריך את הנכונות לוותר על הכלא ולהסתפק בקלון ובהתפטרות. באמת תודה.
בשנת 2019, כאשר מנדלבליט התלבט אם להגיש כתב אישום מגוחך ומופרך, הוא השתבלל בחיק בכירים מעולם המשפט במלון "כרמים". אהרן ברק, נשיא הקבע של בית המשפט העליון, רמז למנדלבליט שהוא משוכנע כי "לא יבייש לא את שמגר ולא אותי". מנדלבליט כפף את ראשו בפני הקליקה והעומד בראשה. אחר כך גילו שהקליינט נתניהו מתבצר בעמדתו, ושיא החוצפה: טוען לחפותו, למורת רוחם של כל הנוגעים בדבר.
"הייתי חלק מגורמים שעסקו בשאלה הזאת. הייתי בעד עסקת טיעון, אני חושב שזאת לא היתה טעות, אני חושב שהמציאות כפי שאנחנו רואים אותה עכשיו רק מוכיחה שזאת לא היתה טעות. ולבסוף, אני בעד עסקת טיעון גם היום הזה, גם ברגע הזה", אמר ברק בינואר 2023. על פי ברק, העסקה כללה פרישה מפוליטיקה למשך שבע שנים וארבעה חודשי מאסר שיומרו בעבודות שירות. לא השפלה מלאה, אבל בכל זאת משהו. השבוע הרחיק לכת והביע תמיכה בחנינה. הייתכן? האם נפתחה הדרך להפסקת משפט נתניהו, עוד לפני שיעלו עדי הגנה ממש מעניינים, כמו אביחי מנדלבליט וליאת בן ארי? לא חבל?
אלא שקריאת מאמרו של ברק ב"הארץ" בנוגע לחנינה, מעידה כי אפשר להירגע. המערכת שהעמידה את נתניהו לדין וקיצצה בסמכויותיו לא למדה דבר: התנאי לחנינה הוא פרישה מהחיים הפוליטיים, בדיוק כמו בהצעות להסדר טיעון. ברק ממליץ לגלי בהרב־מיארה לחון את נתניהו "רק בתנאים ההולמים את נסיבות המקרה, באופן שיבטיח (אם ניתן להבטיח) את פרישתו של ראש הממשלה מן החיים הפוליטיים". וואלה, שוב תודה.
ביוני 2023 התראיין מפכ"ל המשטרה לשעבר, רוני אלשיך, לגל"צ ושם התוודה "איש לא יכול היה לנחש שבסופו של דבר ראש הממשלה יבחר לא להתפטר", ואחרי שהמראיינים הביעו תדהמה מעצם הרעיון הסיט אלשיך את האש אל עבר הליכוד, שלא סילק את נתניהו מראשות המפלגה. אך למרות ההכחשות מצד המערכת, ברור כי מטרת החקירות, כתבי האישום והמשפט תמיד היתה פוליטית, וכך גם מטרת הצעות הסדר הטיעון והחנינה. כולם זועקים: לך! למה אתה לא הולך?
שונאי נתניהו מעולם לא טרחו להבין אותו. הם סברו שאפשר לבנות מסלול עוקף דמוקרטיה (וחוק) ולהיפטר ממנו באמצעות כתבי אישום אוויליים ובג"ץ משתף פעולה. כשאלה לא עבדו - הם מנפנפים בחנינה, ועדיין דורשים את המחיר המינימלי מבחינתם: פרישה. ייתכן שהם מאמינים שהסרת איום הכלא היא פיתיון מספק.
מערכת המשפט עדיין סבורה שביכולתה להכניע את הדמוקרטיה על ידי התנכלות לעומד בראשה ולאנשי שלומו. תפקידו של ראש הממשלה הנבחר להעמיד את אלשיך, מנדלבליט, בג"ץ וברק על טעותם. "איש לא יכול היה לנחש", אמר אלשיך. גם עכשיו הם לא מנחשים. נתניהו נבחר בבחירות דמוקרטיות, לא בפורום "כרמים". נותרו לו כמה חודשים של עדות ופגרת בית המשפט באמצע. הוא יתגבר על הטורח שבחקירה הנגדית, ואחר כך - יעסוק בענייניו בעוד המשפט יתמשך שנים. החנינה שברק מציע היא לא יותר מנדיבות של מפסידים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו