פרשנותו אומנותו: ההערכה הכי כושלת של ידלין

על פי ההערכה, יותר מ־100 אלף ישראלים שהו בחו"ל כשנפתחה המתקפה הישראלית על איראן. רבים מהם, כך מתברר, דווקא רצו לחזור לארץ. זוהי תכונה ישראלית משמחת ביותר. בזמן מלחמה - רוצים להיות בבית. סגירת השמיים הקשתה את החזרה, ורק השבוע החלו טיסות מדודות אל הממ"דים. ישראלים עיקשים במיוחד לא חיכו לטיסות, ועשו את דרכם בחזרה לארץ בספינות מקפריסין - ממש כמו בתקופת ההעפלה.

מגזין "ישראל היום": לכל הכתבות

יש כאלה שלא נזקקו לשיט תחת טילים - למשל, אנשי מילואים שצה"ל החזיר לארץ בטיסה צבאית. לאחת הטיסות הללו הצטרפו גם אלוף (מיל') עמוס ידלין ומזכירתו. נועם אמיר, הפרשן הצבאי של ערוץ 14, פרסם, ותהה מדוע צורפו שני האזרחים הללו לטיסת החילוץ. בתשובה לשאלתו ענה ידלין: "חשוב שהציבור ישמע אותי".

סביר להניח שצה"ל (שבתחילה הכחיש) לא פינק את ידלין (ואת המזכירה) כדי להחזיר אותו לאולפן חדשות 12, שם הוא מבלה שעות רבות. ידלין בילה את מיטב שנותיו בצבא, והחבר'ה דואגים זה לזה הרבה אחרי שפשטו את מדיהם ואפסנו את הדרגות בארון. לעיתים מפנקים אותם תוך כדי. כותבת הטור הזה, אזרחית גמורה, הוטסה לפני שנים בהרקולס צבאי כדי להשתתף במסיבת השחרור של אלוף פיקוד צפון עמירם לוין, יחד עם אזרחים אחרים. ככה, בשביל הפינוק.

אבל לידלין בכל זאת יש עבר צבאי מפואר: הוא היה טייס קרב, השתתף בתקיפת הכור בעיראק, כיהן כראש אמ"ן, ואחרי הצבא פסע בנתיב מקובל לאלופים בדימוס. מ־2011 ועד 2021 הוא עמד בראש המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), שתקציבו לשנת 2023 היה 28 מיליון שקלים, כמחציתו הוצאות שכר. המכון עורך מחקרים וכנסים, ומספק הערכות ונבואות ברוח אוניברסיטת תל אביב שהקימה אותו ובעזרת תורמים מחו"ל, ובראשם המיליארדר האוסטרלי פרנק לואי.

תחשבו מה שתחשבו על הערכותיו של המכון - מדובר באחלה מקום עבודה: הבניין יפה, ממוקם היטב ליד אוניברסיטת תל אביב (ויש גם קניון בסביבה), ורק עצם שמו מדיף ניחוח של סמכות - גם מחקר, גם ביטחון וגם לאומיות. אחרי שפרש מהתפקיד הקים ידלין "מכון" חדש, שממנו הוא מרעיף עצות על מי שחפץ לשלם עבורן. אין כמוהו מתאים לשבת באולפני טלוויזיה ולפרשן את המלחמה.

טור זה חלילה לא יגנה את יושבי הפאנלים, על פי העיקרון "מי שגר בבית זכוכית - שלא יזרוק אבנים". התקשורת המודרנית, שבאופן עקרוני תפקידה לספק מידע לציבור, לקחה לעצמה גם תפקידים אחרים. לא רק לספר מה קורה, אלא גם למה. ותוך כדי כך התפתח תפקיד נוסף. אפשר לקרוא לזה "פרשנים", ואפשר לקרוא לזה "אנשים שיישבו באולפן ויעבירו את הזמן". יש כאלה שיטענו שזהו גם תפקידם של כותבי טורים: אנשים יודעי כתוב, חלקם בעלי תחומי התמחות מוגדרים, וחלקם - נו, יודעים להקליד בלי שגיאות. בנסיבות מסוימות אפשר אפילו להתפרנס מזה, ומה נאמר ומה נגיד? יש דרכים קשות יותר לקושש פרנסה.

כטייס, תרומתו של ידלין לציבור ברורה לחלוטין. האיש נלחם והיה שותף להשמדת הכור העיראקי, תוך סיכון חייו. אך כפרשן, ידלין לא שונה בהרבה מכל בעל דעה שרובץ באולפנים ושמחווה את דעתו על ענייני השעה. במובנים רבים, מדובר באלוף במיל' גנרי: בראיון למעריב ביולי 2023 הוא הציג התנגדות נחרצת לרפורמה (בנימוקים קפלניסטיים מסורתיים), הביע תמיכה בסרבנות הטייסים (סליחה - הפסקת התנדבות), והסביר את יתרונות הסכם הגז שחתמה ישראל עם לבנון בשלהי ממשלת לפיד: "היה נכון לסדר את עניין הגז, כי איפה שאנחנו יכולים להסדיר גבול עם מדינה שכנה ולקבל לגיטימציה להפקה של הגז שלנו - זה חשוב וטוב". דברי אלופים חיים.

ביטחון עצמי לא חסר לו. ואם טעה בהערכה - מי זוכר ומי שופט? צריך למלא את הזמן באולפן עם אנשים בעלי עבר מקצועי מפואר. לעיתים העבר מספיק כדי לכסות על שטויות ההווה.

הכל טוב ויפה, בתנאי שהמלהג באולפנים לא לוקח את עצמו ברצינות מופרזת. וכאן ידלין בהחלט מיצב את עצמו כמה רמות מעל חבריו למקצוע - ככל שיש מקצוע כזה. "חשוב שהציבור ישמע את דבריי", ענה ללא היסוס, חף מצניעות מזויפת. ממש כשם שהצהיר "חמאס מאוד מורתע" ו"זהו גם אינטרס שלנו וגם אינטרס של נסראללה לסגור את הנושא" כמה חודשים לפני 7 באוקטובר. באופן עקרוני, ידלין אוהב הסכמים. אחרי שחולץ מחו"ל, הוא המליץ על הפסקת אש עם איראן כדי להשיג "הסכם טוב" בחסות האמריקנים.

הוא לא שונה מסגן ראש המל"ל לשעבר ערן עציון, שקבע באפריל 2024 כי לנתניהו ולממשלה ״אין תשובות למפת האיומים ששרטטה איראן, לטבעת החנק שהיא בנתה סביב ישראל", או מאלוף (מיל') ישראל זיו, שכתב באפריל השנה כי המלחמה "עושה בעיקר השמדת ערך למדינת ישראל. אזורית, ישראל איבדה השפעה על סוריה לטובת טורקיה. לבנון עברה לחסות אמריקנית. ישראל מחוץ למשא ומתן עם איראן, והכי חמור - ההסכם הסעודי נידון כעת באופן בילטראלי, כשישראל בחוץ. כל מדינות הסכמי אברהם, ללא יוצאת מן הכלל, רואות כעת בישראל נטל ואבן נגף לאזור... ישראל למעשה כבר איבדה את כל הישגי המלחמה מבחינה מדינית". גם זיו ממלא כיסאות באולפנים, עטוף הילה ביטחונית שמקנה כובד משקל להערכות שהוא משמיע. כובד משקל שאין, למשל, לפאנליסטים שנתקעו בדרגות רס"ל או סגן.

ההערכה החשובה ביותר של ידלין היא ההערכה העצמית. הוא לא הצטרף לטיסה הצבאית כי נקרתה בפניו הזדמנות לנצל את קשריו ולחזור הביתה לפני כולם - הו, לא. הוא עשה זאת לתועלת הציבור, שלולא הערותיו של ידלין - יגשש את דרכו כסומא בארובה. ואולי בלעדיו יתעקש הציבור לחשוב שלא צריך לסיים את המלחמה לפני הניצחון. בעניין הזה, ידלין יכול להסיר דאגה מליבו: באולפנים יושבים רבים כמוהו, עם מסר דומה - וגם להם הציבור לא ממש מקשיב.