בסתיו 2017 חזר נאא'ל זיאד אבו עודה לביתו שבעזה, לאחר שהשלים את לימודי הדוקטורט שלו בחו"ל. אחד האנשים שהזדרזו להיפגש איתו ולברכו על התואר האקדמי החדש היה איסמעיל הנייה.
לא לשווא הטריח עצמו הנייה, אז ראש הלשכה המדינית של חמאס ומי שבינתיים חוסל בידי ישראל, לפגישה. ד"ר אבו עודה כבר שימש באותה העת איש מפתח בתנועת המוג'אהדין הפלשתינית, אחד הפלגים החמושים החזקים ברצועה, המקיים זה שנים קשרים הדוקים עם חמאס. הוא מילא שורה של תפקידים בכירים בתנועה, היה אחראי על קשרי החוץ שלה ועמד בראש הלשכה המדינית שלה. בחמאס ניהלו קשרים פוליטיים ואופרטיביים הדוקים עם תנועת המוג'אהדין, ומשכך - הרעיפו על אבו עודה כבוד.
אבו עודה המשיך לשמש בכיר בתנועת המוג'אהדין עד לקיץ שעבר, אז נעצר בידי כוחות צה"ל שתמרנו ברצועת עזה. כשהגיע לישראל, ייתכן שפגש במכר ותיק - מואמן עזיז. עזיז, שכלוא זה יותר משנה בכלא עופר, שימש עד למעצרו אחראי מערך ההסברה של תנועת המוג'אהדין. לצידו נמצא כעת בכלא עופר חאזם נאהד אבו נחל, חבר הדרג הפוליטי בתנועה, שנעצר גם הוא במהלך המלחמה. שבוי נוסף מקרב בכירי המוג'אהדין הוא יוסף איברהים אבו שריעה, שהיה אחראי זירת עזה בתנועה ושנמצא בידי ישראל לפחות שמונה חודשים.
השמות הללו אולי לא אומרים דבר לרוב רובם של הישראלים, אבל בהחלט ייתכן שיש להם תפקיד מכריע באירועים המסעירים שהתחוללו כאן בימים האחרונים. ביום חמישי שעבר חולצו מחאן יונס בני הזוג החללים גדי חגי וג'ודי ויינשטיין־חגי ז"ל, שנחטפו מקיבוץ ניר עוז ב־7 באוקטובר. למחרת חולץ מרפיח החטוף התאילנדי החלל נטפונג פינטה ז"ל. שלושתם - חגי, ויינשטיין־חגי ופינטה - נחטפו ונרצחו בידי גדודי המוג'אהדין (כתאא'ב אל־מג'אהדין), הזרוע הצבאית של תנועת המוג'אהדין.
על פי הודעת שב"כ, חלק מהמידע על מיקום שלושת החטופים הללו הגיע כתוצאה מחקירות של מחבלים. לא מן הנמנע כי המידע התבסס, בין היתר, על חקירתם של ארבעת בכירי תנועת המוג'אהדין הנמצאים בידי ישראל, ששמותיהם הוזכרו לעיל.
שותפים מלאים לפשע
שלושת החטופים החללים שחולצו בשבוע שעבר לא היו היחידים שנרצחו בידי גדודי המוג'אהדין. מחבליו צמאי הדם של הארגון הם גם אלו שחטפו ורצחו את שלושת בני משפחת ביבס - שירי, כפיר ואריאל ז"ל. חלל נוסף, אזרח זר שחטף הארגון, נמצא עדיין ברצועת עזה.
מאז 7 באוקטובר צה"ל ושב"כ מנהלים מלחמת חורמה בתנועת המוג'אהדין בכלל, ובזרוע הצבאית שלה בפרט. בחודשים האחרונים חוסל חלק משמעותי משרשרת הפיקוד של התנועה: בראשית אפריל חוסל מוחמד חסן עווד, חבר המועצה הצבאית ומפקד מנגנון המודיעין, שהוגדר בידי שב"כ כאיש שפיקד על מבצע החטיפה של משפחת ביבס. זמן קצר אחר כך חוסלו, יום אחר יום, שני בכירים נוספים, ובהם חבר נוסף במועצה הצבאית של גדודי המוג'אהדין. החיסולים לא התמקדו אך ורק בדרגים הצבאיים - במהלך שלושת החודשים האחרונים חוסל גם אחד המטיפים הדתיים של התנועה.
אבל השיא הגיע ביום שבת האחרון. באותו יום חוסל מהאוויר בקרבת ביה"ח שיפא שבעזה מחמוד כחיל, חבר הנהגת התנועה ברצועה. שעות בודדות אחר כך, במהלך תקיפה מהאוויר בשכונת סברה שבעיר עזה, חוסל אסעד עטיה אבו שריעה, מנהיגה הבלתי מעורער של תנועת המוג'אהדין. התקיפה, שכוונה נגד מתחם המגורים של חמולת אבו שריעה בשכונת סברה, לא היתה הראשונה מאז פרצה המלחמה. למעשה, במהלך ימי הלחימה תקף חיל האוויר את מתחם המגורים של החמולה, שעומדת בראש תנועת המוג'אהדין, לפחות שלוש פעמים. במהלך התקיפות הללו נהרגו עשרות מבני החמולה, ובהם נשים וילדים.
רבות דובר במהלך המלחמה על תנועת המוג'אהדין, במיוחד לאחר שהתברר כי הארגון, הקיקיוני לכאורה, היה אחראי לחטיפתם ולרציחתם של שלושת בני משפחת ביבס. ובכל זאת, עד כה היה ידוע מעט מאוד על התנועה הרצחנית הזו, על המוטיבציה של אנשיה ועל הדמויות העומדות בראשה. כעת, שורה של גילויים חדשים מספקים פרופיל נרחב וראשון מסוגו של תנועת המוג'אהדין, ומשרטטים את המלחמה שניהלה מולה ישראל מאז 7 באוקטובר.
שיפא־מצרים־סוריה־איראן
תנועת המוג'אהדין הפלשתינית, שראשיתה ב"גדודי חללי אל־אקצא", הזרוע הצבאית של פת"ח, היא אחת מתנועות רבות שפועלות ברצועת עזה ושמחזיקות בזרוע צבאית משלהן. ב־2001 פרשה מגדודי חללי אל־אקצא קבוצה קטנה של פעילי טרור, בהנהגת עומאר עטיה אברהים אבו שריעה, שייסד בכך פלג חדש שנקרא גדודי המוג'אהדין.
עומאר, יליד 1975, ביסס את הפלג שבראשותו על החמולה שלו, שבסיס כוחה בשכונת סברה שבעיר עזה. ארגון הטרור הקטן והעצמאי של אבו שריעה אימץ לעצמו אוריינטציה דתית, שם את המאבק בישראל בראש סדר העדיפויות שלו, וראה בסוגיית פלשתין את מרכז הסכסוך בין "המאמינים" לבין "הכופרים". הג'יהאד נתפס בקרב פעילי הארגון כדרך חיים, והאחדות הפלשתינית הוגדרה ככלי חיוני להגנה על מיזם ההתנגדות לישראל.
הארגון בהנהגת עומאר קיים קשרי פעולה מבצעיים עם חמאס, הג'יהאד האסלאמי וארגוני טרור אחרים ברצועה, והיה מעורב בכמה פיגועים נגד ישראל במהלך האינתיפאדה השנייה, כולל פיגועי ירי ומטענים ושיגור רקטות לנגב המערבי.
ב־14 באוקטובר 2006 ספג הארגון הקטן זעזוע, כשהמנהיג והמייסד שלו, עומאר, נפצע באורח אנוש בסיכול ממוקד. לאחר טיפול ממושך בביה"ח שיפא הוא הועבר לבית חולים במצרים, וכעבור זמן מה הוטס דרך סוריה לאיראן. בעת אשפוזו שם, באפריל 2007, הוא מת מפצעיו.
לכאורה, די היה בכך כדי לגרום להיעלמותו של אחד מארגוני הטרור הזעירים ברצועה. אך אחיו של עומאר הצעיר ממנו בשנתיים, אסעד עטיה אברהים אבו שריעה, לקח לידיו את מושכות ההנהגה. חילופי הגברי אירעו במועד קריטי - בזמן שהעימות הפנים־פלשתיני המדמם ברצועת עזה הגיע לאחד משיאיו, כשחמאס הדיח את פת"ח באלימות מהשלטון ברצועה והשתלט עליה סופית ביוני 2007. אסעד, הידוע בכינוי אבו אל־שייח', זיהה את ההזדמנות והידק את קשריו עם אנשי חמאס, שהפכו זה עתה לבעלי הבית בעזה.
לאחר ההפיכה בעזה, גדודי המוג'אהדין קיבלו את מרות חמאס ללא עוררין, ושיתוף הפעולה בין הארגונים הלך וגבר. הדבר בא לידי ביטוי בביקורים הדדיים של מנהיגי הארגונים, בהשתתפות צמרת המוג'אהדין בכנסים ובעצרות של חמאס, ובמעורבות פעילה של מחבלי המוג'אהדין בכל סבבי הלחימה עם ישראל.
כחודש בלבד לפני מתקפת 7 באוקטובר, כשאמו של אסעד הלכה לעולמה, צמרת חמאס, כולל בכירי הלשכה המדינית ראזי חמד וסוהיל אל־הינדי, וכן בכירים בזרוע הצבאית כמו מפקד חטיבת עזה עז א־דין אל־חדאד, הגיעו לנחם את בני המשפחה.
בתוך האווירה שנרקמה בעזה תחת שלטון חמאס, ארגון הטרור של אסעד אבו שריעה הוסיף להתפתח, להתעצם ולגייס מחבלים. תחת הנהגתם של אסעד וסגנו, סאלם עטאללה (שנותר בחיים, בינתיים), התמסד הארגון והפך לתנועה אזרחית שעוסקת לא רק בטרור.
משרדיה של התנועה, שקיבלה את השם "תנועת המוג'אהדין הפלשתינית", מוקמו בשכונת תל אל־הווא שבעזה, וגם בית משפחת אבו שריעה שבשכונת סברה הסמוכה הפך למוקד של פעילות פוליטית. לאורך השנים התרחבה התנועה ופיתחה כמה מערכים ומחלקות - כמו מערך הסברה, מערך דעווה ככלי להכשרת לבבות ולהטפה ברוח התנועה, מחלקה לענייני אסירים, מחלקה משפטית, מחלקה לענייני בריאות ואפילו מחלקה לפעילות נשית בראשות אלמנתו של מייסד הארגון, עומאר.
בצד כל אלה התבססה גם הזרוע הצבאית של הארגון, כאמור תחת השם "גדודי המוג'אהדין". על פי ההערכות, ערב המלחמה היא כללה בין כמה מאות ל־1,500 מחבלים, ובהם רבים מבני חמולת אבו שריעה, והחזיקה ארסנל מצומצם של רקטות, מערך תת־קרקע מוגבל ומחנות אימונים להכשרת חבריה בתרגילי פרט, חוליה ומחלקה.
דחיפה משמעותית בתחום ההכשרה והאימונים התרחשה ב־2018, על רקע הקמת "חדר המבצעים המשותף" ברצועה, מסגרת צבאית־מבצעית שכללה שורה של פלגים חמושים בהובלת חמאס. במסגרת זו, גדודי המוג'אהדין נטלו חלק בתרגילים צבאיים שהוביל חמאס והשתתפו בסבבי הלחימה מול ישראל, שהלכו ותכפו בשנים 2018-2023. במקביל, גדודי המוג'אהדין קיימו תרגילים צבאיים משלהם כדי להגביר את כשירותם, כחלק מהיערכותה של ההתנגדות הפלשתינית למערכה גדולה יותר.
הארגון השתתף גם בתרגיל "המשענת האיתנה 4", המשותף לעשרת הפלגים ברצועה, שבו תורגלו מתארי תקיפה על יישובים וחטיפת חיילים. התרגיל נערך ב־12 בספטמבר 2023, כשלושה שבועות וחצי לפני מתקפת 7 באוקטובר.
אף שמרכזה של תנועת המוג'אהדין היה בעיר עזה, חברי הזרוע הצבאית שלה התפרסו על כל פני שטח הרצועה. הארגון אף הפעיל גורמים עוינים בקרב ערביי ישראל, שהוציאו לפועל כמה פיגועים בתוך גבולות הקו הירוק. אחד מהם התרחש במהלך המלחמה, ב־14 ביולי 2024 בסמוך לבסיס צריפין, כשמוחמד שיהאב, תושב הכפר עקב שבמזרח ירושלים, ביצע פיגוע דריסה שבו נרצח סרן אריאל טופז ז"ל.
מערב הסעודית לרצועת עזה
לאחר רצח בני משפחת ביבס, תנועת המוג'אהדין הוגדרה בתקשורת, וגם על ידי גורמים בצה"ל, כתנועה סלפית בעלת אוריינטציה דתית קיצונית בסגנון דאעש. בפועל, מבחינה דתית לא מדובר בארגון בעל תפיסות קיצוניות יותר מאלו של חמאס והגא"פ, אלא בגוף בעל אופי לאומני הנשען על יסודות חמולתיים ושבטיים.
בבסיסה של תנועת המוג'אהדין, כאמור, ניצבת חמולת אבו שריעה, המונה מאות רבות של אנשים, אם לא אלפים. משפחה זו נמנית עם השבט הבדואי אל־קטאטווה, שמקורו בחצי האי ערב, בסביבות עיר הנמל ינבוע השוכנת על חוף ים סוף, כ־160 ק"מ מדרום־מערב לעיר מדינה שבסעודיה. ברבות השנים, חלק ניכר מהשבט נדד צפונה והתפזר בין ממלכת ירדן לבין ארץ ישראל (פלשתינה).
ב־1948, משפחות רבות משבט אל־קטאטווה נמלטו לרצועת עזה והיו בה לפליטים, וכיום ניתן להצביע על כ־25 חמולות ברצועה שמקורן בשבט אל־קטאטווה. כך היה גם עם בני משפחת אבו שריעה, שברחו מאזור מגוריהם שבבאר שבע בעקבות מבצע יואב במלחמת השחרור ועברו לרצועת עזה, שלאחר המלחמה היתה תחת שלטון צבאי מצרי. לאחר שהתיישבה תחילה במחנה ג'באליה, לבסוף המשפחה התמקמה בשכונת סברה שבעיר עזה.
המתחם המרכזי שבו מתגוררת חמולת אבו שריעה כולל כמה בתים צמודים זה לזה, הניצבים לאורך רחוב אל־מוג'מע אל־אסלאמי. בבתים הללו התגוררו, בין היתר, בני משפחתו הגרעינית של אסעד אבו שריעה. ביתו רחב הידיים של אסעד, שצורתו ותכולתו שידרו עושר לא מבוטל, הפך ברבות השנים למוקד כוח פוליטי ודתי.
הבית הזה והמתחם המשפחתי המקיף אותו, כאמור, הותקפו כמה פעמים בידי צה"ל במהלך המלחמה. כבר ב־20 באוקטובר 2023, עוד לפני הכניסה הקרקעית לעזה, כלי טיס ישראליים תקפו בית ששייך לחמולת אבו שריעה במתחם והרגו 13 מבני המשפחה, ובהם מרים, אחותו של אסעד.
התקיפה הבאה התרחשה כחודש מאוחר יותר, ב־23 בנובמבר: סביב השעה 2:00 לפנות בוקר, חיל האוויר ביצע תקיפה נוספת על מתחם המגורים של משפחת אבו שריעה, שבה הפציץ את ביתו של אסעד ואת ביתם של הוריו. סביר להניח שאסעד היה מוקד התקיפה באותו לילה, אך הוא עצמו לא נפגע בהתקפה. מי שכן נפגעו היו רבים מבני משפחתו.
על פי פרסומים ברשתות החברתיות בעזה, בתקיפה נהרגו כ־80 מבני המשפחה, ובהם נשים וילדים. גם אם מדובר במספר מוגזם, באותם ימים הרג של עשרות בלתי מעורבים בתקיפות ברצועה לא היה דבר חריג. זאת, לאחר שצה"ל התיר את הרסן בכל הנוגע להרג בלתי מעורבים, בעקבות אירועי 7 באוקטובר.
בזמן התקיפה עדיין לא היה בידי ישראל מידע על גורלם של שלושת בני משפחת ביבס, שכאמור הוחזקו באותה העת בידי תנועת המוג'אהדין של חמולת אבו שריעה. בישראל עדיין קיוו אז שהשלושה יושבו ארצה במסגרת הסכם החטופים הראשון, שהעניק עדיפות לשחרור נשים וילדים. רק בדיעבד התברר כי שלושת בני המשפחה נרצחו בעודם בשבי.
כ־12 שעות לאחר אותה תקיפה, תנועת המוג'אהדין פרסמה כרוז שביכה את מות בני משפחת אבו שריעה ושניחם את מנהיגה אסעד. עם ההרוגים שהוזכרו בכרוז נמנו אשתו של אסעד ושלושת ילדיו - רוקיה בת ה־15, מרים בת ה־10 ועומאר בן ה־8 - אחותו מופידה ואחיו בסאם, ורבים מבני דודיו. בין ההרוגים בהפצצה היו גם המוכתר של חמולת אבו שריעה, פתחי אבו שריעה, ואידיאולוג תנועת המוג'אהדין, מוחמד אבו שריעה.
זמן קצר אחר כך, בשעה 17:00, אסעד עצמו פרסם ממקום המסתור שלו הודעה קצרה, שבה נכתב כי איבד את משפחתו ורבים מבני החמולה שלו - אך כי דמם הוא בבחינת "הדלק שיביא לניצחון", ו"מצייד את הפלשתינים בדבקות במטרותיהם". כשנה וחצי אחר כך נסגר המעגל גם עליו.
לנוכח המכות הרצופות שספגו התנועה וחמולת אבו שריעה לאחרונה - קשה לראות בעתיד הנראה לעין מישהו הנכנס לנעליו של אסעד, מה שעשוי בהחלט לחרוץ את גורל התנועה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו