רשעים – מלאכתם נעשית בידי אחרים?

הנבלות מחמאס הניפו את "דגל אל־אקצא" כשפלשו לישראל ב־7 באוקטובר, בטענה שעצם הנוכחות היהודית במתחם טימאה ומטמאת את מוסלמיותו. זה היה אחד התירוצים וההצדקות של מחבלי הנוחבה ועוזריהם, הנאצים מודל 2023, לרצח נשים, זקנים וטף, לאינוסם, לעריפת ראשיהם ולשריפתם חיים. מאז, אבל למעשה עוד הרבה קודם לכן, קורה לנו בהר הבית נס גלוי.

הסטטוס־קוו מבית היוצר של משה דיין, שר הביטחון במלחמת ששת הימים, שהמוסלמים הפכו אותו על פיו, נשחק למזלנו גם על ידי הצד היהודי. במקום עשרות ומאות יהודים בשנה, עולים להר רבבות. האיסור בעניין תפילת יהודים בהר הבית מתמוסס. יהודים מתפללים שם, במניין, בקול, פעמיים ביום, באישור המשטרה. כך זה כבר עשור, עוד מתקופת ארדן במשרד לביטחון הפנים, שנים לפני שבן גביר נחת שם, בידיעה ובהסכמה שבשתיקה של נתניהו.

הניצחון הזה - כן, ניצחון - הגיע מלמטה, והוא שייך כל כולו לשטח ולציבור שוחרי הר הבית, אלה שלאורך שנים נעשה להם רצח אופי, אלה שתוארו כמשוגעים וכהזויים וכמנותקים מהמציאות. הניצחון הגדול־קטן, אך הכה משמעותי הזה, הוא לא פחות מנס. הוא מוכיח שלפעמים גם הרים ניתן להזיז. שהשמיים, בניגוד לתחזיות המומחים, לא נפלו, שמלחמת עולם לא פרצה כתוצאה מתפילות היהודים בהר, ושהעולם הערבי, בגדול, השלים (גם אם לא הסכים) עימן.

האירוע הזה התרחש למרות לחצים מצד ירדן, הפלשתינים, מדינות ערב, ארה"ב ואירופה. הללו ביקשו להסיג את היהודים מההר ולהחזיר אותנו אל הפייק סטטוס־קוו, שבו רק ליהודים אסור להזיז אבן בהר הבית, אבל למוסלמים מותר לשנות שם סדרי עולם: לבנות בהר מסגדים חדשים, להכשיר בו עוד שטחי תפילה, לצמצם את תחומי הביקור של היהודים בהר וזמניהם, להרוס שרידים ארכיאולוגיים מזמן בית המקדש ולהפוך את המתחם המקודש למוקד של הסתה, טרור ואלימות, ולפס ייצור של פיגועים, שנסמכים על ילקוט כזבים ועלילה שקרית העונה לשם "אל־אקצא בסכנה".

אני טעיתי, הם צדקו

אז זהו, שהיהודים החליטו שהם כבר לא במשחק הזה, ושינו את הכללים. למרבה התדהמה, למורת רוחם של חמאס, והרש"פ וכל הרוקדים על הדם היהודי לפני 20 חודשים - זה הצליח להם. אבל עכשיו קורה מאחורי הקלעים משהו שצריך לשפשף היטב את העיניים כדי להאמין שהוא אכן מתרחש. מכוני מחקר זרים וישראליים, ויועצים לענייני ערבים, "מומחים" ולשעברים, במעגלים שעימם הדרג המדיני מתייעץ מעת לעת בענייני הר הבית, פועלים בחשאי כדי לבלום את התרחבות תפילות היהודים בהר, ואף להסיג אותן לאחור. הכתובת לפעילות הזאת היא לשכת ראש הממשלה, שפורמלית מכחישה כבר שנים שבכלל יש תפילות של יהודים בהר.

מטעמים של חסיון מקורות ודאגה להמשך זרימת המידע אלי, לא אחשוף במי המדובר; אבל הנימוקים, לא להאמין, הם בדיוק אותם הנימוקים שעליהם נשענו אותם "מומחים" כאשר הזהירו מפני תפילות היהודים בהר לפני עשור ויותר - סכנה ליציבות המשטר בירדן, להקצנה בקרב ערביי ישראל ולהתגייסות כלל־מוסלמית נגד ישראל.

גילוי נאות: בשלב מסוים גם אני הייתי שם, עם רזומה של שלושה ספרים וניירות מחקר רבים בסוגיות הר הבית, שהרימו תרומה לתודעת ההר בצד היהודי ולחשיפת שקרי אל־אקצא בצד הפלשתיני. חששתי שפתיחת הדלת בפני תפילות יהודים בהר לא רק לא תצלח, אלא תסגור דלת שכבר נפתחה לרווחה בפני מספר גדל והולך של מבקרים יהודים בהר. טעיתי.

אנשי הר הבית, אלה עם "הפאות הארוכות והמבט המוזר בעיניים", לא בדיוק כוס התה שלי, צדקו, ולניצחון החשוב שלהם יש משמעות לאומית. אני עדיין חושב שבהר הבית צריכים להיות גם חכמים ולא רק צודקים, אבל אחרי שבמשך שנים הנאצים החדשים ועוזריהם הניפו בהר דגלי דאעש, וחיזבאללה וחמאס ורש"פ, לא אגנה עוד יהודים שמניפים בהר דגלי ישראל. אחרי שבמשך שנים שרו בהר את "בילאדי בילאדי" ("ארצי, ארצי"), ו"פדאא'י" ("לוחם") ו"מוטני" ("מולדתי"), וטינפו את ההר בכתובות "אנו אנשי מוחמד דף", לא אגנה את מי ששר שם "התקווה".

כל מי שחותר היום לחדש את האיסור של תפילות היהודים בהר, מממש בפועל את אחד מיעדי חמאס ב־7 באוקטובר. היענות לדרישה הזאת עתה תהיה בבחינת: רשעים - מלאכתם נעשית בידי אחרים. את כל מי שתובע לשוב ולעצור יהודים שמתפללים בהר, צריך לשאול אם הוא מוכן, בשם הסטטוס־קוו והשוויון, להסיג לאחור גם את המהפכה המוסלמית בהר: לסגור מסגדים חדשים שנפתחו שם, לפתוח מחדש בהר אזורים שנסגרו בפני ביקורי יהודים, כולל את המסגדים עצמם, ולאפשר ליהודים, כמו פעם, להיכנס להר גם בשבתות, וגם דרך שערי הכותנה והשלשלת שהיום סגורים בפניהם.

כבשת הרש

ב־1967 מדינת היהודים קיבלה על עצמה ויתור קולוסאלי, אדיר ממדים וכמעט בלתי נתפס, שאין לו אח ורע ביחסים בין דתות. היא הפקידה את ניהול האתר הקדוש ביותר עבור העם היהודי בידיה של דת מתחרה, האסלאם, שבעבורה הוא השלישי בקדושתו בלבד. היא ויתרה לאורך שנים על מימוש זכותם של היהודים להתפלל בהר. המוסלמים מעולם לא ידעו להכיר טובה ליהודים על הוויתור האומלל הזה שלהם.

התבוננות אובייקטיבית על ההתנהלות הישראלית מעוררת תמיהה ופליאה כאחד: עם נורמלי הרי אינו מקפיא או גונז לעד את חלומותיו. בהר הבית 2025, בזכות קומץ משוגעים לדבר, עם ישראל תיקן מקצת מהעוול שמדינת ישראל עוללה לו ולעצמה ב־1967, ועכשיו הוא מחזיק שם ב"כבשת רש" שאין לוותר עליה.

לפני שנים רבות, אי־אז במחצית שנות ה־80 של המאה ה־20, פגשתי את המופתי הירושלמי שייח' סעד א־דין אל־עלמי, במסדרון בית המשפט העליון בירושלים. השייח' הגיע לשם כדי להתמודד עם אחת העתירות של ארגוני הר הבית. אני נכחתי שם כעיתונאי. שוחחנו. עכשיו הזמן לפרסם את הדברים מחדש. אל־עלמי הודה שהוא וחבריו הופתעו לטובה מהנדיבות של שר הביטחון דיין בימים הראשונים שלאחר מלחמת ששת הימים. הם ציפו למשהו שונה, גרוע בהרבה מבחינתם. להסדר חלוקה של זמן ומקום בין יהודים לבין מוסלמים בהר בית, ברוח ההסדר שהתקבע במערת המכפלה. אז, כך התברר, הם היו נכונים לבלוע מתכונת כזאת.

חילופי הדברים ההם רלוונטיים היום, כי הם מלמדים עד כמה מופרכים היו הסטטוס־קוו וחששותיו של דיין בהר הבית. מי שמבקש לחסום מחדש תפילות יהודים בהר, דומה לדיין, שפחד מניצחון מדינת ישראל ועמו שלו בהר הבית, אף שהצד המוסלמי השלים עם המציאות החדשה. גם היום הצד המוסלמי משלים דה־פקטו עם תפילות היהודים בהר. אל תחזרו שוב על הטעות של דיין. אל תחששו לנצח.