מי אתם "הנוקמים"?: כל מה שמותר לספר על עשרות מכתבי האיום שקיבלו חברי כנסת ושרים

בערב פסח האחרון חודשו האיומים. חברי כנסת ושרים, כולם מהקואליציה, החלו לקבל בזה אחר זה מכתבי איומים, לעיתים מלווים ב"חומר חשוד", ובהם אמירות מפורשות על פגיעה קרובה בהם ובמשפחתם. המעטפות עם מכתבי האיומים נשלחו בדואר, הונחו על מפתן ביתם או שוגרו ללשכותיהם בכנסת. חברי כנסת היו אלה שקיבלו את מכתבי האיומים, שהחלו בגל התפוצה הראשון לפני כשנה וחצי. הגל שהחל בערב פסח האחרון הוא השני. הוא כבר כלל מלבד חברי הכנסת גם מכתבים לאחים ולבני משפחה של חברי כנסת. עד היום נשלחו כ־70 מכתבי איומים כאלה, מהם 45 לח"כים ולשרים, והיתר לבני משפחותיהם.

אם קיים איפול מסוים סביב החקירה, וכן על מהותו של אותו חומר חשוד, דומה שהוא נועד למנוע את גילוי האמת הפשוטה: שנה וחצי לא מצאו גורמי האכיפה אפילו קצה חוט. איש לא נחקר. איש לא נעצר. אף שרשמית האירוע בחקירת שב"כ ומשטרת ישראל, וייתכן שאכן ננקטו פעולות חקירה כאלה ואחרות בשנה וחצי האחרונות, גורמים המעורבים בנושא מעידים גם על פעולות מתבקשות רבות שלא נעשו.

הפרשה, המתוארת בכנסת כאירוע האבטחה החמור ביותר במשכן אי־פעם, החלה כאמור לפני כשנה וחצי וכוונה ישירות לחברי קואליציה וכללה איומים מפורשים על רקע פוליטי מובהק. במכתבים שהופצו אז לכמה חברי כנסת, צורף מסמך המציג את משגרי האיומים כ"ארגון הנוקמים הישראלים", הרואה את עצמו כממשיך דרכו של ארגון "הנוקמים היהודים" בראשות אבא קובנר שפעל לתפוס נאצים, להביא לכליאתם, ואף להרוג כמה מהם. במסמך נכתב כי "עד 7 באוקטובר לא ראינו לנכון לפעול נגד חברי קואליציה. לצערנו התבדינו. אנו נפעל אישית נגד החברים הנוכחיים בקואליציה, שמותיהם לא יישכחו". במטרות הארגון: "ביצוע פעולות נקם בחברי הקואליציה הנוכחית, בין שיכהנו בתפקיד ובין שיתחלפו או יפרשו מהחיים הפוליטיים. תהיה פגיעה משמעותית בהם ובבני משפחותיהם, כולל בני זוג, אחים, ילדים ונכדים. יהיו פגיעות מייצגות באחד או בשניים מבני המשפחה, אשר ניתן יהיה להגיע אליהם. מדובר על פגיעה בנפש. הפגיעות יהיו ביחס למספר הנופלים".

וכן, "הפגיעה בנפש תתוכנן ותתבצע בתוך כמה חודשים, אם חבר הקואליציה ימשיך בתפקידו וימשיך לתמוך בממשלה הנוכחית. תישקל פגיעה בתומכי הקואליציה וראש הממשלה מקרב גורמי תעמולה שונים, כולל עיתונאים ושדרי רדיו וטלוויזיה פטריוטים יתר על המידה, אם יוכח שהאמירות הדמגוגיות שלהם גרמו לפגיעה באזרחים או בצבא". במכתבים לחברי הכנסת הופיעו פרטים אישיים של שמות, כתובות מגורים ופרטים נוספים על בני משפחותיהם של חברי הכנסת, תוך איום מפורש להגיע אליהם ולפגוע בהם. המכתב האחרון לפי שעה הגיע לביתו של יו"ר הקואליציה אופיר כץ השבוע. קודם לכן נשלחו מכתבי איומים לשרים מלכיאלי ובוסו מש"ס, נוסף על אריאל קלנר, שמחה רוטמן, השר בן גביר, יו"ר סיעת עוצמה יהודית קרויזר ועוד רבים, כאמור לא פחות מ־45 ח"כים.

השבוע קיימה ועדת הביטחון הלאומי בכנסת דיון ראשון בנושא. חברי הכנסת שיתפו את הרגשותיהם ופחד בני משפחתם, אבל לא היה בצד השני מי שייתן תשובות. נציג שב"כ לא הגיע בטענה כי מדובר בוועדה פתוחה ולא חשאית. נציגי המשטרה הציגו בעיקר נתונים מספריים וסטטיסטיים, אבל לא ידעו לומר מי עומד מאחורי האיומים בהיקפים המטורפים הללו, שכנסת ישראל מעולם לא ידעה. ח"כ משה סעדה אמר בדיון כי ממידע שהגיע אליו, פרופיל משגר המכתבים תואם לבכיר לשעבר בשירותי הביטחון.

גורמים המקורבים לחקירה אמרו כי בניגוד לרושם שמדובר בארגון, הנחת העבודה על סמך הממצאים היא כי מדובר בעבודה של אדם אחד בלבד. הוא כותב את המכתבים, הוא שולח אותם, הוא מוסיף את החומר החשוד, ובעיקר הוא יודע איך לעשות את זה בלי להשאיר סימנים על המכתבים ועל המעטפות. מי שלוקח בשיא הרצינות את האירוע הוא יו"ר הכנסת. מאז החלו האיומים על חברי הכנסת, קיים אוחנה עשרות פגישות עם נציגי שב"כ והמשטרה, במעורבות משמר הכנסת, בניסיון להתחקות אחר המבצע ולהבהיר לרשויות החוקרות שהכנסת לא תנוח ולא תשקוט עד שתשים ידה על מי שמנסה להלך אימים על חברי כנסת ולמנוע מהם לעשות את עבודתם בהתאם למצפונם ולהשקפת עולמם.

איך לא עשו זאת קודם

השבוע ציינו 600 ימים למלחמה. רבים וטובים בציבור הישראלי כבר הרימו ידיים וסבורים כי מוטב להסתפק בנזק הגדול שישראל הסבה לחמאס עד עכשיו - ובשחרור החטופים. עם זאת, ראש הממשלה, ולמעשה הקואליציה כולה, מאוחדים בהבנה שעצירת המלחמה כעת תהיה הישג מפוקפק וזמני בלבד. דווקא השבוע, אחרי 600 ימים, הם מתעקשים לראות נקודת מפנה חשובה, אפילו קריטית, בהשגת מטרת המלחמה העיקרית - כניעת חמאס.

אלה לא רק שאון שרשראות הטנקים ורעמי מטוסי חיל האוויר שחודשו בעוצמה שלא היתה כמותה ברצועה - כמות חימושי המטוסים ומספר ה־D9 שעובדים ברצועה הם חסרי תקדים גם ביחס לחודשי המלחמה הראשונים - אלא בעיקר הקמת מתחמי האספקה החדשים המופעלים על ידי החברה האמריקנית. בישראל מעריכים כי מדובר בקטיעה מוחלטת של חמצן המזומן של חמאס ובתחילת שקיעתו. למה לא עשו זאת כבר לפני שנה? ארבע סיבות: ביידן, גלנט, הרצי הלוי ורונן בר. ארבעתם התנגדו בכל תוקף לכל אלמנט של כיבוש או ממשל צבאי ברצועה, וסירבו להכין תוכניות ולבצע את מה שראש הממשלה ושרים אחרים מדברים עליו כבר חודשים.

ההערכה בסביבת נתניהו ומערכת וביטחון היא שהכניעה הראשונה של חמאס תגיע מהר מאוד, והיא תכלול נכונות לעסקה נוספת שלה התנגד עד כה, הכוללת שחרור מחצית החטופים החיים והנרצחים תמורת חודשיים של הפסקת אש. ומה יהא על שאר החטופים? מבקרי עסקה בשלבים יטענו שהם ישמשו את חמאס אך ורק כדי להבטיח את הישארותו ברצועה, ולכן לא תיתכן עסקה נוספת בהמשך ללא סיום המלחמה. כל זה בהנחה, כמובן, שישראל מוותרת לחלוטין על אופציה מבצעית.

מיהו מחבל

ביום שלישי, 29 במארס 2022, הגיע דיא חמארשה לעבודה באתר בנייה בבני ברק. שב"ח, אסיר ביטחוני משוחרר, פעיל פת"ח, שסיים לרצות עונש על חברות בארגון טרור וסחר בנשק. העבודה לא נמשכה זמן רב. כמה שעות אחר כך רצח חמארשה חמישה אזרחים ישראלים בירי ברחוב השומר. חמארשה לא היה מחבל אלמוני. המידע עליו היה ידוע לשב"כ, למשטרה ולשירות בתי הסוהר. הוא ממש לא היה ידוע לשכנים מבני ברק, לבאי הרחוב ולמתגוררים בבניינים הסמוכים. לא כי המידע לא קיים - אלא כי המדינה שומרת אותו לעצמה.

חמארשה כמובן אינו לבד. בעסקת שחרור המחבלים האחרונה שוחרר, בין היתר, איברהים סראחנה. סראחנה, ששוחרר למזרח ירושלים, נידון לשישה מאסרי עולם לאחר שהסיע מחבלים לשלושה פיגועי התאבדות - ובהם הפיגוע הרצחני בקניון גן העיר בראשון לציון, שבו נרצחו שני אזרחים ונפצעו 51. סראחנה לא פעל לבד. סייעו לו בת זוגו, ילידת אוקראינה, ושני אחיו - מוסא וחליל - שגם הם הורשעו בהסעת מחבלים מתאבדים ושוחררו בעסקאות קודמות. עוד אסיר ששמו לא יגיד לאיש דבר הוא פהמי משאהרה, מחבל מתועב ששוחרר לירושלים במסגרת העסקה האחרונה. משאהרה מעורב בפיגוע ההתאבדות באוטובוס קו 32א באזור צומת פת בירושלים ביוני 2002, שבו נרצחו 19 בני אדם ועשרות נפצעו. והציבור? הוא לא מכיר אותם.

אין בישראל כיום שום מסגרת ממלכתית, שמנגישה לציבור את שמותיהם ותמונותיהם של מחבלים משוחררים. גורמים שונים אוספים את המידע, אך אף אחד מהם לא חושף אותו. הסיבה היא שמירה על פרטיות. זכויות אסירים משוחררים ו"שיקום". היוזמה היחידה שניסתה למלא את הוואקום הזה היא יוזמה אזרחית של "הקול היהודי", שהקימה מאגר עצמאי למחבלים משוחררים - עם פרטי רקע, תיעוד וצילומים.

בפסק דין מחודש ינואר האחרון דחה השופט מיכאל קרשן את עתירת ארגון "לביא", שהוגשה באמצעות עו"ד יצחק בם, שדרשה לחשוף את רשימת המחבלים ששוחררו בשנים 2023-2020. הפרקליטות ציטטה בבית המשפט את החשיבות ל"עידוד שיקומו של בעל הרישום הפלילי והשתלבותו המלאה בחברה ובשוק העבודה, כך שחטאו לא ייזכר לו כל ימיו… ועל חשיבות שילובו של בעל המרשם הפלילי בשוק התעסוקה בשל הקשר בין תעסוקה לשיקום".

ומה באשר לזכות הציבור, שעלול להירצח ולהיחטף בעתיד? בית המשפט קבע כי אמנם יש אינטרס ציבורי בגילוי המידע, אך הוא "לא מספיק חזק" כדי לגבור על זכותם של המחבלים לפרטיות. עם זאת, כתב השופט קרשן ששינוי יכול לבוא דווקא על ידי חקיקה.

ביום שלישי הקרוב צפויה ועדת השרים לדון מחדש בהצעת חוק להקמת מרשם מחבלים משוחררים, כולל שמותיהם ותמונותיהם, בדומה למרשם הפדופילים הנהוג בארה"ב. ההצעה הוגשה על ידי ח"כ יצחק קרויזר ולימור סון הר מלך (עוצמה יהודית) בשיתוף פורום "בוחרים בחיים" של המשפחות השכולות ונפגעי הטרור, וארגון "לביא".

השרים כבר דנו בהצעה לפני יותר מחודש - ואף אחד מהם לא התנגד. ההתנגדות היחידה הגיעה דווקא מצוות משרד המשפטים, ששלף את "תקנת השבים" והסביר שגם מחבל זכאי להזדמנות שנייה. אחרי שתזכורת עדינה הבהירה שמדובר בעבריינים אידיאולוגיים - לא בעברייני רכוש - ביקשו במשרד לבדוק שוב. לפני שבועיים חזרו שוב פקידי משרד המשפטים, הפעם עם התנגדות חדשה ויצירתית: הם בעצם מגינים על האזרח הפשוט, שלא יצטרך לשאת בנטל בדיקת השם במאגר. השר לוין נתן למציעי החוק ולפקידי משרדו שבוע להגיש מסמך מנומק, כל אחד עם טענותיו.

הציבור צריך לדעת אם מי שגר מולו, עובד לידו או מבצע שליחויות בשכונה - הורשע בעברו בטרור. הזכות לפרטיות מסתיימת במקום שבו מתחילה הזכות לחיים. ביום שלישי הקרוב נדע אם הפארסה הזו עומדת להסתיים.